עמית אבינועם כהן

בסמסטר הזה, כחלק מלימודי הפיזיותרפיה, אני משתתף בקורס דיסקציות – ניתוח אנטומי מעשי על גופות שנתרמו למדע.

אחת לשבוע אנחנו נכנסים למעבדה, ובאופן מפתיע אני מוצא את עצמי מרותק בכל פעם מחדש. לראות את האנטומיה של הגוף האנושי בעיניים ולבחון את התיאוריה במציאות זו חוויה יוצאת דופן. היא בעיקר ממחישה כמה המכונה הזו שנקראת הגוף שלנו היא מיוחדת ומורכבת, ואני מלא הערכה לאותם אנשים שבחרו לתרום מעצמם כדי שאנחנו נוכל ללמוד.

הידע העמוק הזה שאני צובר לא נשאר במעבדה. הוא מלווה אותי לכל אימון, מועבר למתאמנים שלי היום, וישמש את המטופלים שלי בעתיד. כשמבינים איך הגוף עובד מבפנים, אפשר להדריך ולטפל בו בחוץ בצורה המדויקת, המקצועית והבטוחה ביותר.

קצת מהדרך שלי בתואר:
ניגשתי למועד ב' בביולוגיה של התא, שהיה כמכשול בדרך, ולשמחתי עברתי אותו בענק (92).
רשמית סיימתי את סמסטר א!!!

כרגע אני מוכוון לסיים גם את סמסטר ב.
בסמסטר זה אני נכנס לפיזיולוגיה של גוף האדם, לומד מושגים בביומכניקה, ממשיך לחקור את האנטומיה האנושית ועובר לימודים מעשיים בבית החולים תל השומר.
תתחילו לקבוע תורים ל2029 😜🫶

סיפורים מטאיוואן #2 – קודם כל האזרחים
*בכל פוסט אשתף משהו קטן שגילינו בטיול – מקום, חוויה או תובנה.

בטאיוואן מגלים התחשבות יוצאת דופן בחיי היומיום של האזרחים.
ברכבת התחתית, למשל, יש סימונים ברצפה ליד הדלתות – חיצים שמכוונים את הממתינים לעמוד בצד, כדי לפנות מקום ליורדים מהקרון. פשוט, מסודר – ועובד נהדר.
אבל זה לא נגמר שם:
🎵 מתנגנת מוסיקה לפני שהרכבת מגיעה, כדי שאף אחד לא יפספס.
❄️ מיזוג מעולה בכל מקום, גם בימים חמים במיוחד.
💰 תחבורה ציבורית, מסעדות וחינוך – זולים יחסית.
🎓 ואפילו רוב האוניברסיטאות מסובסדות על ידי המדינה.
בסוף הביקור שם נשארתי עם מחשבה אחת ברורה: איזו מדינה שיודעת לשים את האזרחים שלה במרכז.

שנה טובה וחג שמח 🫶

לירון ואני חזרנו השבוע מטיול של כמעט שבועיים – סינגפור וטאיוואן – והמזרח שוב כבש אותנו.

וזה נתן לכל אחד מאיתנו זמן לחשוב, להתנתק מהלחץ של היומיום - עבודה, קניות, משימות, פגישות.

פשוט להנות מהטיול.

לאחרונה בחרתי לא להעלות תמונות תוך כדי הטיולים, כדי להיות נוכח.

עכשיו הגיע הזמן לשתף קצת מהחוויות.

בתמונה הזו אני נמצא בבית התה המפורסם ב Jiufen, אחד האייקונים של טאיוואן.

ניתן לראות שבית התה משקיף לנוף הנדיר הזה - אומרים שנופים כאלה פותחים את המחשבה ומעוררים השראה."

יצא לי בטיול גם לסכם את הקיץ:

כעוזר מחקר של פרופ' ג'ייסון פרידמן, התחלתי להריץ את הניסוי באוניברסיטה על 22 (!) נבדקים.

כמאמן כושר לילדים, הדרכתי בקייטנת ספורט בתל אביב, באימונים אישיים וקבוצתיים וגם בגני ילדים ברחבי תל אביב ופתח תקווה.

בסופו של דבר הדרכתי ב 51 (!) גנים במהלך תקופת הקיץ.

מבחינתי אלו הישגים מרשימים ואני כותב אותם כאן כדי להיזכר בהם בעוד שנה או שנתיים.

טופח לעצמי על השכם וממשיך הלאה ליעדים הבאים שלי.

😯 הסקרנות - אצלנו ואצל הילדים 😯

אני רוצה לדבר איתכם קצת על הסקרנות שלנו, כבני אדם, מהחוויה האישית שלי.
הסקרנות היא יכולת מופלאה שאני מקפיד לתת לה מקום בחיים שלי, בתקופה האחרונה במיוחד.
בזכות הסקרנות, אני ער לתרבויות שונות, לרגעים מיוחדים, לקרבה משפחתית.
הסקרנות מעמיקה לי את החיים ומעניקה ביטחון ברמה מסוימת.
היא מוסיפה צבע לחיים. 🌈

זה כל כך כיף ובאמת מרתק להכניס את הסקרנות לחיים שלנו ולהתבונן בפרטים שהמוח שלנו בדרך כלל מסנן באופן אוטומטי. 👀

גם במסגרת העבודה שלי, כמאמן, אני פועל בסקרנות.
אני שואל את המתאמנים שלי שאלות במטרה לעורר גם אצלם את הסקרנות. 🤔
בין אם מדובר בילדים בני 3-6 בגן ובין אם בבני נוער.
חשוב לי לתת להם לחשוב, להיות יצירתיים, להפעיל את הראש. 🧠
אני לא מעוניין באימון שבלוני של חזרות וסטים, אלא יותר באימון עם אתגרים, משחקים, בחינת הגבולות הפיזיים שלהם, למה הגוף מסוגל והאם יש עוד דרכים לבצע משימה שאני נותן לילד.

כך נוצרת אווירה מרתקת לאימון אליה הילד מחכה! לדעתי, זו הדרך 🤝

מה דעתכם.ן?
האם יוצא לכם להתבונן בסביבה שלכם.ן מידי פעם? להסתקרן במה שקורה מסביב רגע?
שתפו בתגובות 👇

נ.ב.
בתמונה: אני בטורינו, בגן המלכותי של Villa Della Regina, מנסה להשתלב עם הפסלים בנוף.
אם רק הייתי יותר לבן, הייתי מוסווה יופי 😅

מכתב קטן, לב גדול ♥️
הכירו את לוקא בן ה־5, שכתב לי את המכתב הזה בסיום חוג כושר שהעברתי בשנה שעברה.

בכל פעם שאני מקבל מכתב כזה – אני נזכר למה אני בוחר לאמן ילדים.
לוקא הגיע למסגרת שמאפשרת תנועה, חופשיות, תקשורת פתוחה ושיתוף.

לי, כמאמן, היה חשוב בדיוק זה – לא רק ללמד תרגיל, אלא לעזור לילדים להתחבר לעצמם ולחברים סביבם דרך תנועה.

בינתיים אני ממשיך לאמן, במסגרת קייטנות ואימונים אישיים, ילדים וילדות בטווח גילאים רחב. כל אחד ועולמו, כל גן או כיתה והנוכחות שלה. כיף לי להרגיש כל קבוצה או כל מתאמן/ת ולהרים להם את הביטחון ואת מצב הרוח.

**מכירים ילד שצריך חיזוק וגר ברמת אביב?
עדכנו אותי.

"יגעת ומצאת תאמין"

לפני שנה, בזמן הטיול שלי בספרד, הייתי ברשימת המתנה ללימודי פיזיותרפיה בת"א.
בטיול זה התבשר לי גם שלא התקבלתי לשנה הנוכחית לתואר (בפעם ה 2 שנרשמתי).
הנתונים שלי לא היו מספיק גבוהים.

אחרי דכדוך רגשי ותחושת תסכול, החלטתי שאין דבר כזה להרים ידיים. ניגשתי בחורף האחרון ל 8 מבחני בגרות (!) בתיכון שלי ושיפרתי את הציונים משמעותית.
בנוסף, החלטתי לשפר עוד את סיכויי הקבלה השנה וניגשתי למבחן קשה בפסיכולוגיה שנערך באוניברסיטה והצלחתי לשפר את הציון בעוד 5 נקודות.

והנה היום, בזמן הטיול שלי באיטליה,
קיבלתי את הבשורה לה חיכיתי 3 שנים - התקבלתי לתואר בפיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב!!!

ומה המסר שלי כאן - יש לכם ולכן מטרה?
אתם שואפים להשיג את המטרה הזו בכל ליבכם? אל תוותרו עליה בקלות, קשה להשגה ככל שתהיה, בסוף אתם תשיגו אותה ❤️

נ.ב: זו התמונה שצילמתי בדירה בטורינו, באותו היום של הבשורה.

משתלדים להנות מהביחד, מהטבע, מהחופש, כמה שרק אפשר.

היינו השבת במלון Ramada בנצרת. הייתה שם בריכה מחוממת ובנוסף, סאונה יבשה וסאונה רטובה.

חשבנו שיהיה נחמד לחקור איך זה מרגיש להיות בסאונה, כי לא יצא לנו עד כה.

נכנסנו לסאונה הרטובה.
תוך כמה שניות היה לנו חם ולח. קשה לנשום.
ניסינו לסבול את הקושי הזה במשך 5 דקות, להרגיע את הנשימה, לנסות "להיות ברגע".

ואז לירון נעשה ממש עצוב וביקש ממני שנצא.
לא הבנתי מה קרה ויצאתי איתו ישר.
אחרי כמה נשימות של אוויר צח ונעים בחוץ, הוא סיפר לי למה:
בזמן שהיינו בסאונה והוא חווה את המחנק מהלחות והחום, הוא לא יכול היה שלא לחשוב על החטופים והחטופות, שמוחזקים בתת תנאים, מתחת לאדמה.
על התנאים הבלתי סבירים שהם נמצאים בהם שם.
על הלחות ועל החום במנהרות. על המחנק.
הם, שלא כמונו, לא יכולים לצאת ולנשום אוויר צח מתי שרוצים. הם נושמים ככה יום יום, ורק סופרים את הדקות עד הרגע שישתחררו מהגיהינום הזה.

כל מה שרצינו באותו רגע, הוא שהם ישתחררו הביתה ויחזרו למשפחות שלהם 💛

עוד שיתוף מהעבודה שלי - אני עוזר מחקר של פרופ' ג'ייסון פרידמן בבית הספר לפיזיותרפיה!

זהו עולם חדש לגמרי עבורי. פתאום להרגיש קצת מהאוניברסיטה. קצת מהמחקר. עבודה מול מחשב.. 😅
יש בי התרגשות, עד היום, בכל פעם שאני מגיע לבניין הזה, בית הספר לפיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב.
והפעם, כדי לצבור ידע, ניסיון וכלים מעולם הפיזיותרפיה, אבל באופן יצירתי ושונה מהרגיל.

פרופ' פרידמן חוקר על למידה קוגניטיבית וביקש ממני לעזור לו בהרצת הניסויים שעתידים להתקיים וכמו כן, לעזור במציאת נתונים שרלוונטיים למחקר שלו. הראש חושב. השאלות עולות. אנחנו יוצרים כאן משהו חדש ומעניין.

ולעצמי אני אומר - מי היה מאמין שתלמיד שבקושי הצליח לשבת וללמוד בתיכון, היום לוקח חלק בעבודה של סגל אקדמי באוניברסיטה.

המסר - הכל אפשרי כל עוד אתם רוצים בכך!

סופר נרגש לכתוב לכם ולכן!!

נ.ב: בחרתי בשיר הזה כי הכרתי אותו בתיכון, בשיעור אנגלית. המורה העבירה לנו את המסר הזה "כל אחד יכול".
תודה מישל 🙂

היום נפגשתי עם מנהל מחלקת הספורט בדיור מוגן אחוזת צהלה.
המטרה שלי היא להדריך גם את בני הגיל השלישי בשעות הבוקר.
הילדים בבית הספר אז זה זמן מעולה לתת מעצמי את החיוך והניסיון גם לאזרחים הוותיקים 👵🧓

הפגישה הייתה מצוינת! יש ביני ובין המנהל חיבור טוב, שנינו רואים שליחות בנושא הזה, סיפרתי לו שאני שואף ללמוד פיזיותרפיה ושהחלום שלי הוא לשקם את האנשים שזקוקים לכך 🤝

יצרתי פתח לעולם חדש עבורי. קשרים זה תמיד טוב.
אעדכן על התפתחויות בעלילה 😁

במידה ואתם/ן מכירים מקום שזקוק למדריך כושר מסור בשעות הבוקר, שיכול להיות רלוונטי עבורי, אשמח שתקשרו אותי אליו 🙏

אחלה יום שיהיה.

מחר - 7.3, אימון פתוח לילדים!

יש לך שאלה? לינק לוואטסאפ - בביו שלי