sara_naiss

כולנו יודעים - אמונות נחוצות לנו.
רבים יאמרו -
הצלחתי כי האמנתי בעצמי ביכולות שלי....
אנחנו יודעים. לאמונה יש כוח.
לאמונה השפעה רבה על מי שאנחנו על הצלחותינו

אם כן, מדוע אנחנו מחזיקים באמונה מחלישה?
אה כן.... אני יודעת. הייתי שם.
קשה, ממיני סיבות, להיפרד ממחשבה. גם אם היא פוגעת בנו?
בני הנוער וילדים וגם מבוגרים מגיעים עם מחשבות כמו:
אי לא יכול/מסוגל
אין לי סיכוי ...
זה לא יקרה ....

על זה בדיוק אני עובדת בהתליך אימון אישי עם ילדים ובני נוער שכל מה שמפריד בינם לבין הצלחה היא באמונות בהם הם מאמינים.

כי אמונה אפשר לבחור !
בדוק !

אמא, אני לא רעב....

"את באה לאכול?" אני שואלת
והיא עונה "מה בשעה?"
או "את הולכת לישון "
והיא עונה "לא. עדיין מוקדם מדי"

כאילו יש קשר בין שעה לתחושת הרעב/ לעייפות?
אין קשר.
וכמדריכה הורים אומר: בעיקר כשמדובר בילדים שלנו.

ומה בעצם אנחנו רוצים ללמד את הילדים שלנו?

1. לפתח הקשבה של הילד לגוף שלו.
2. ויסות אכילה טבעי - הגוף יודע באופן טבעי כמה מזון הוא צריך. כשהם יאכלו מתוך רעב אמיתי – תהיה פחות אכילת יתר ופחות אכילה רגשית
3. לחזק תחושת שליטה ואחריות -
הילד לומד לסמוך על התחושות שלו ולא על הוראות חיצוניות כמו שעון או אמא ....
4. להימנע ממאבקי כוח סביב אוכל -
כשלא מכריחים לאכול רק כי "הגיעה השעה", האוכל נשאר חוויה נעימה ולא מקור למאבק בין הורה לילד

עם זאת, אצל ילדים חשוב גם מבנה מסוים של ארוחות. בתוך המסגרת הזו הילד יכול להקשיב לגוף שלו – כמה לאכול והאם הוא באמת רעב.

הדברים נכונים לילדים וגם לנו המבוגרים

בתאבון
מוזמנים לשתף

היא יושבת תמיד ליד שולחן האחרון בכיתה
כשהיא באולם היא תתמקם בקצה הספסל
כמבקשים ליצור מעגל היא האחרונה להצטרף

ולא יעזור גם אם אזמין אותה לעבור כיסא, לעבור שולחן, להצטרף למעגל .... ניסו. האמינו לי.

מדוע זה לא עזר? אתם שואלים

כי היא מפחדת
* מפחדת שלא יתנו לה לשבת
* מפחדת שידחו אותה
* מפחדת שילעגו לה שיש לה

ובלב פנימה היא בעצם לא מאמינה שהיא רצויה, שמגיע לה, שהיא שווה בן שווים .....

הבשורה הרעה היא שזה לא יקרה עד שהיא לא תאמין שהיא ראויה ואהובה ויכולה ושווה ...

לא. אל תתבלבלו. זה לא קשור לחברים למורה להורה....
זה קשור לאיךנשהיא תרגיש בעיני עצמה.
ראויה אהובה ושווה.

הורים יקרים,
ילדים וילדות נערים ונערות רבים עברו את התהליך הזה והם היום בעלי ביטחון עצמי, מאמינים ומעריכים את עצמם.

אפשר לעזור לכל אחד בתהליך אימון קצר וממוקד.
השאירו פרטים ואחזור אליכם.

שרה נייס
מאמנת ילדים ונוער

הוא כעס וצעק

הוא כעס וצעק עלי
אך בעצם כעס וצעק
על הילד מהכיתה
על הילדה מהשכונה
על המורה
על בית הספר
על כל העולם

וכשצעק על אמא
חשב שאמא
תכיל
תבין
תקשיב
תחבק

מה שאף אחד בעולם לא עשה למענו

לשאלתי בקבוצות הפייסבוק מה הכי מטריד בני נוער התשובה הנפוצה ביותר היתה קושי חברתי. הבדידות החברתית מטרידה אותם יותר ממראה חיצוני, יותר מהציונים במבחנים, יותר מהיחסים עם ההורים ...
קושי חברתי זו הסיבה לכך שרובם של הילדים.ות ונערים.ות מגיעים אלי מגיעים אלי ואל חברי המאמנים האישיים לילדים ונוער.
קשה להם בבית הספר:
* שמתעלמים מהם
* שלא מזמינים אותם לארועים כיתתיים
* שלא מצרפים אותם למשחקים בהפסקה
* שצוחקים עליהם
* שלא רוצים לשבת לידם בכיצה
*

ולא בגלל שהם לא נבונים, לא חכמים, לא נראים טוב או אלימים ......
סיבה אחת מובילה עליה נאמר
מה קדם למה התרנגולת או הביצה.
הם מגיעים חסרי ביטחון לכן לא מקובלים
או לא מקובלים כי הם חסרי ביטחון.

מניסיוני כמאמנת אישית לילדים ונוער אני יכולה לאמר: כאשר הילד.ה מתבגר.ת מחזקים את הביטחון העצמי שלהם הם הופכים יותר מקובלים
ומרגישים יותר שייכים.

שרה נייס
מאמנת ילדים ונוער

אפרת

מי זו אפרת?
לא זה אינו שם של בחורה.
אפרת היא נוסחה שאומרת:
תגובה היא תוצאה של רגש שנוצר מפרשנות של ארוע.
או
אנו נותנים לארוע פרוש שיוצר רגש שיוצר תגובה.
לדוגמא:
ארוע - הילד לא מקשיב לי
פרוש - הוא מזלזל בי
רגש - אני ניפגע
תגובה - כועס ומעניש אותו

וזה קשה.
ואם זה קורה עוד ועוד פעמים ביום זה קשה יותר.

הבשורה הטובה היא שמי שילמד וישתמש בה היא תציל אותו מלא מעט ארועים לא נעימים ביננו לבין הילדים שלנו וביננו למתבגרים ואפילו ביננו לבין חברינו.

אתם מרגישים שאתם חייבים להציל את היחסים בינכם לבין הילדים והמתבגרים שלכם אתם מוזמנים לשיחת הכרות חינמית.

השאירו פרטים ואחזור אליכם.

למה הוא כל הזמן במחשב?

למה הוא שעות מול המחשב?
יכול להיות מפני שום דבר לא מעניין אותו.
לא הלימודים
לא החברים
לא המשפחה
לא חוגים
לא צופים

נו באמת. אתם מאמינים לזה?

מישהו באמת חושב ששום דבר לא מעניין אותו?
לא נכון.
האמת היא ש
ממשחקי המחשב הינם
המקום לשם הוא בורח.

מדוע דווקא לשם? הרי עם חברים, משפחה יותר כיף....

לא מדויק. זה לפחות לא מה שהוא מרגיש.

המחשב לא ידחה אותו
המחשב לא ישפוט אותו
המחשב לא יבקר אותו
הממשב לא יריב איתו

מזה בדיוק הוא רוצה להיממע.

מתי יעזוב את המחשב?

כשירגיש שווה ובטוח ומשמעותי ואהוב ומקובל....

בתהליך אימון קצר זה יקרה!

הוא יחזור להכיר את עצמו.
להעריך את עצמו, לאהוב את עצמו, לקבל את עצמו....
ואז גם יפתח לסביבה שלו.

מכירים ילד כזה? הציעו לו להכיר תהליך אימון.
אני פה לרשותכם.

איזה נוף יפה יש לכם פה" אמרתי לזוג שישב לפני החלון.
" לא בדיוק" היא ענתה "זה אתר בניה"
"ומשמאל" אמרתי "יש אגם"
"נכון" היא ענתה "לא שמתי לב"

והמחשבה הראשונה שעלתה בי היא עד כמה אנחנו, בלי משים, בוחרים מה לראות.
אנחנו בוחרים על מה לשים את לבנו.
היה שם אגם יפה והיא לא ראתה אותו.

גם לילדים זה קורה. יש לי הרגשה שאני יודעת למה. זה הרבה פעמים נובע מהאוירה בה גדלנו.

ובאימון כמו באימון המתאמנים לומדים שישנן עוד דרכים לראות מציאות. הם לומדים שהם יכולים לבחור נקודת מבט.

והם מגלים
* שמורה צועקת היא אולי גם המורה שאכפת לה
וצועקת כי היא חושבת שכך יקשיבו לה.
* שחבר בכיתה לא יכול לבוא אליו רק כי כבר קבע
עם חבר ולא בגלל שהוא לא רוצה אותו.
* האחות כעסה שלקחת לה את החולצה רק כי
היא תכננה ללבוש את החוחצה באוצו ערב.

ואז, באימון כמו בכל אימון, לא רק לומדים אלא מתאמנים, מתרגלים.....
עד שהיכולת לבחור ברורה יותר והופכת להרגל.
והתוצאות ניכרות.
והילדה שמחה רבה יותר, החיים נינוחים יותר .... והאופטימיות והכרת התודה גדלות.

שנהיה בשנה הבאה עשירים בנקודות מבט.
ובלי ייאוש אלא בהמון תקוה

שנה טובה

איך אני בוחרת בתקווה, למרות הכול

כל בוקר אני ניצבת מול בחירה – להישאב למועקה או לקום ולעשות.

בכל בוקר אני מתעוררת עם מועקה. תחושה קשה.
הפחד הזה לפתוח את הטלפון ולגלות חלילה עוד בשורה קשה מלווה אותי מהרגע הראשון.

ואז אני צריכה לבחור:
להישאב לעצבות, לייאוש ......
או לקום ולעשות.

אני בוחרת לעשות.
אני יוצאת לריצה, גם כשהחושך עוד בחוץ. כמה סימלי עוד מעט יפציע האור. אני חושבת לי.
הפעילות הגופנית שומרת עליי – על השפיות, על האמונה, על התקווה.

כמאמנת אישית אני מרגישה שאני לא יכולה להרשות לעצמי להיות בייאוש.
הילדים.ות, הנערות והנערים, המתאמנים שלי – מסתכלים עליי ומחפשים דמות שמראה שאפשר.
אפשר לבחור בתקווה, באופטימיות למרות ולמרות....

ואני שם, מחייכת, אוהבת, מאמינה בשבילם – וגם בשבילי.

גם הם יכולים לבחור. גם אתם.
לבחור בטוב. לבחור בתקווה.

הילד לא מקשיב
הילד לא עוזר
הילד מפונק
הילד .....
הילד .....

מה עושים? שואל ההורה.

ואני עונה בדוגמא על ההורה שטען שהילד שלו לא מכבד את החוקים בבית. וכששאלתי האם בכל זאת יש חוק אחד שהוא מכבד הסתבר שהיות והם משפחה דתית הילד תמיד נוטל ידיים לפני האוכל.
וכששאלתי אותו איך זה קורה הוא ענה.
מה זאת אומרת זה ברור לגמרי לכולם במשפחה שלנו.

כשישנו ערך ברור ומובן להורה הילד מגיב בהתאם.

לכן כשהורה מגיע להדרכת הורים הוא לומד:
* לחזק את הביטחון שלו כהורה
* על דרכי חינוך מועילות
* להבין את הילד וצרכיו
* להיות סמכותי
* כיצד ליצור אווירה נעימה בבית
* כיצד ליצור שיתוף פעולה במשפחה
* להציב גבול
ועוד נושאים שיתנו לו התחושה שהוא הורה טוב בעיניו.

שרה נייס
מדריכה הורים
ומאמנת ילדים ונוער