29/07/2026
היום יום מאוד מיוחד במסורת היוגה, נקרא גורו פורנימה.
אישית לי זה יום ממש מיוחד, אפרט בהמשך...
גורו פורנימה זהו ירח מלא, שמוקדש לגורו ולשושלת של העברת הידע ממורה לתלמיד.
כשאנחנו אומרים את המילה "גורו", אנחנו חושבים בהכרח על אדם. אבל חשוב להבין שבמסורת היוגית, הגורו הוא לא בן אדם, אלא זו אנרגיה שהמטרה שלה היא לעורר אותנו לחופשי.
אם נסתכל על זה, כל אחת מהפעולות שאנחנו עושים בחיי היום-יום נועדה איכשהו להוביל אותנו לחופש. כשאנחנו אוכלים, אנחנו מנסים להשתחרר מרעב; כשאנחנו עובדים, אנחנו מנסים להשתחרר מתחושת חוסר ביטחון; וכן הלאה.
אבל כל אלה מביאים רק חופש שהוא זמני והוא חולף. רק הגורו יכול להביא ידע שמוביל לחופש שהוא בר קיימא.
ולכן, זהו יום מאוד מיוחד.
לא חייב להיות מורה חי כדי לחגוג את גורו פורנימה. כשמסתכלים לעומק במסורת היוגית, אנחנו רואים הרבה עדויות לכך שציפור יכולה להיות מורה, ואבן יכולה להיות מורה, ואפילו אבשת הרוח.
כשאנחנו פותחים את הקשב והמודעות שלנו, כל דבר יכול ללמד אותנו על נוכחות, ועל העובדה שהכול משתנה, ועל ההבדל בין מי שאנחנו לבין מי שאנחנו לא.
למי שלא מכיר את הסיפור שלי, יכול לחשוב שזה סיפור ששייך לארץ האגדות.
נאבדתי בהודו, כמו הרבה ישראלים, ואיכשהו הרגליים לקחו אותי למקום שלא היה בו שום גסט-ההוס שיכול לארח אותי.
מקום קסום על גדת נהר, מלא ביוגים ומתרגלים רוחניים. המקום היחידי שהיה בנמצא היה המקום שהיום הוא האשראם של הגורו שלי. כשהגעתי לשם, לא רצו ממש לקבל אותי.
הם לא אהבו את המערביים עם השיער הארוך... לימים נודע לי שמישהו סיפר לראש האשראם שהוא חלם שהיום יגיע תלמיד של המורה שלנו... וככה התקבלתי.
הגעתי לאשראם בלי לדעת שאני מחפש מורה, בלי לדעת מה יצפה לי שם.
ואחרי כמה ימים התחילו להופיע לי כל מיני חלומות מוזרים. המקום בכלליות היה לי מאוד חזק.
אחרי בערך שבוע, אמרו לי שיש מורה מואר שאחראי על האשרם הזה, ואם אני רוצה לבוא לפגוש אותו.
חשבתי לעצמי, מורה מואר? בטח שאני רוצה לבוא לפגוש אותו. אבל בפנים הייתי ציני. לקחו אותי בג'יפ בדרך פתלתלה אל האשרם השני. פתחתי את הדלת ומיד יכולתי להרגיש שיש אווירה מעניינת במקום שלקחו אותי אליו.
ואז, ראיתי את העיניים שלו. הוא מסתכל עליי מקצה המסדרון, עיניים שכמו אומרות: "סוף סוף הגעת" ויכולות לראות אל המקום הכי עמוק בלב שלי.
באותו הרגע נשמטה לי הלסת, וכל הציניות שהייתה התחלפה במחשבה: "וואו, באמת יש אנשים כאלה בעולם?"
כשהתיישבנו, הוא שאל אותי:
"מה מעניין אותך?"
ואמרתי לו:
"גיאן יוגה."
שזה אומר:
"יוגת החוכמה"
הוא מאוד התלהב, כי אין הרבה אנשים שבאים ככה ישירות, מסתבר.
והציע שאשאר איזה יום או יומיים.
אחרי יום או יומיים, זה הפך להיות חודש או חודשים.
ואחרי חודש או חודשים, זה הפך להיות שנה או שנתיים.
והנה אנחנו כאן אחרי כמעט עשרים שנים...
במשך שלושת החודשים הראשונים, הוא הקדיש לי זמן אישי כמו שאני יודע שהיום הוא לא מקדיש לאף אחד, וחנך אותי אל התורה של האי שניות.
לאחר מכן, הוא שלח אותי ללמוד אסנות ופרנאימה באשראם פראם יוגה כדי לייצב את הגוף שלי ואת ההכרה.
ובמקביל, הוא לימד אותי במשך יותר מעשור את היוגה סוטרה ונתן לי ולאישתי את המנטרות שאנחנו מחזיקים.
קשה לתאר את החוויה של קשר עם כזה מורה, זה כמו שקשה לתאר למישהו איך ההרגשה להיות במערכת יחסים עם הילד שלך... זה פשוט משהו אחר.
רוב הלימוד לא נעשה דרך הרצאה, הוא בתוך החיים, בשירות, במילים שבין המילים, בתנועות עדינות.
אסיים בהודיה ענקית למורה האהוב שלי באבא קדארנאט, מהרגע שפגשתי אותו משהו מיוחד ובלתי הפיך הרחש בתוכי, משהו בלב שלי השתנה לבלי הכר והרצון להתעורר ולהפחית סבל בעולם נולד בי.
תודה מורה יקר
קידה עמוקה אציע לפניך
הרי אום
