15/11/2020
דימוי גוף - מתי בפעם האחרונה התפעלת מעצמך?
לפני כמה זמן, חבר העלה סרטון של הבת שלו, מתוקה אמיתית בת השנתיים, בו היא מסתכלת במראה, מאושרת וקורנת, ומתפעלת מכמה שהיא יפה.
כפעוטות, אנחנו מרגישים הכי יפים בעולם! אנחנו נולדים ככה- מרגישים חופשיים, הולכים עירומים, מחוברים לרצונות שלנו ואוהבים את עצמו. איפשהו במהלך החיים, בגיל דיי מוקדם כשאנחנו מאוד פגיעים, התחושה הכיפית הזו נוטה להשתבש. אנחנו מתחילים להסתכל על עצמנו דרך העיניים של הבית שבו אנחנו גדלים אחר כך גם דרך העיניים של הסביבה ושופטים עצמנו לפי סטנדרטים שכלל לא קשורים אלינו, אנו לומדים על עצמינו ומגבשים זהות דרך אישורים ותגובות של הסביבה החיצונית ,וככה מחלחלת לה תחושת הבושה ואיתה כולנו מפתחים הרגלים שמעלים את הספק בערך והאהבה העצמית.
הדימוי העצמי נפגע, כלומר קיים פער בין האופן שבו אנו תופסים/חושבים/ מדמיינים את עצמנו ואיך שאנו נראים לבין מה שקיים במציאות- וכשזה נוגע לדימוי גוף יש לנו עיוות חשיבה לחומרה.
אולי כי לא קבלנו אישור מספיק מהבית לכמה נפלאים אנחנו, אולי כי עוד בינקות תרגמנו לא נכון את מצב רוח של המבוגר המטפל -תינוק לא יודע ש'אמא לא מרוצה כי היה לה יום קשה'-הוא מתרגם זאת ל'אמא לא מרוצה ממני, מה לא בסדר בי ?׳ , התודעה שלו מתעצבת גם אם זה לא קשור אליו. מתחיל חיפוש אינסופי של פגמים בלי בקרה ובסחף שלעיתים גם הרסני- ונבנה לו הדימוי השגוי.
דימוי שמתווספים אליו כמו בפאזל שכבות של ההשפעות בבית הספר, בתיכון, בצבא, בבגרות ,חשופים למכבש לחצים של סטורי'ס של "האנשים המההמים האחרים שהם לא אנחנו" (אגב, הדימוי השגוי ומוטה הבושה עצמו יבוא לידי ביטוי בסטורי'ס שעוד נעשה לעצמנו, מלא בפילטר ש"מכסה" אותנו. ) דימוי שהוא כמו מפלצת פנימית שמתעצמת ולא מפסיקה לשאול "מה לא בסדר בי", למה אני לא מספיק "יפה/רזה/גבוה/בלונדי".
דימוי גוף שמבלבל עם תחומים נוספים כמו זוגיות "אני לא יפה, מי ירצה אותי", או קריירה "אני לא יפה לא אצליח בראיון העבודה" או כל הקשר (שגוי) אחר שמערער את הערך העצמי.
אנשים מבזבזים חיים שלמים סביב ההתניה של 'אם רק אהיה יפה' וביטול האיכויות שלהם במקום להתעסק בקבלה ובלחיות את החיים. שבויים בתבניות שגדלנו עליהן או בנורמות החיצוניות שחדרו אלינו ומנהלות אותנו (שאלתם את עצמכם מי קבע מהו מודל היופי למשל ?)
מפלצת פנימית כבר אמרנו?
אז מה עושים ?
וואו, הנושא הזה מטריד כל כך הרבה אנשים, כמעט אין יום שאין בו מקרה כזה בתהליכים שמלווה. כל מקרה הוא לגופו ומבטיח לכתוב לכם עוד בנושא הזה. אך אם הייתי בוחר להציע לכם ממה להתחיל –מודעות והפרדה.
ראשית, היו ערים לשיחה הפנימית שיש לכם לגבי נראות ודימוי גוף, כמה היא מנהלת אתכם? כמה פעמים היא מופיעה במהלך היום ? (תופתעו לגלות שלא מעט), גלו את האופן שאתם מדברים לעצמכם, הייתם מדברים כך לילד שלכם?
היו עירניים להפרדה בין הקול הפנימי שלי, בין הדברים שאהבתי בי והיטשטשו ובין ההשפעות שהרחיקו אותי מהקול הזה. חיפוש מודע בתוך עצמנו -מאיפה ההשפעות שלנו, מנין הגיעו הקולות שעיצבו אותנו רחוק ממי שאנחנו.
המודעות וההפרדה יסייעו בידינו בדבר הראשון להתנעת שינוי בנושא הכואב הזה- קבלה עצמית. קבלת המציאות. וחיבוק של ההוויה שלנו כמו שהיא. אתם ראויים לאהבה ! ככה כפי שאתם היום!
כשנעזור לעצמנו, נוכל להימנע מלכלוא את האהובים שלנו -מילדים ועד בני זוג בקונספציות שבויות לגבי עצמם. נשים לב לכוחם של מילים ולכוחה של האנרגיה הפנימית שלנו בלהרוס או בלספר נרטיב חדש וטוב על הוויה שלנו.
אחלה מוטיבציה שתסייע לנו בניפוץ תדמיות עצמיות היא לזכור שמתוך המשמעות שיש לתהליך שלנו נוכל לעורר השראה, להשפיע ולייצר שינוי גם באנשים האהובים סביבנו- שינוי פנימי שיעשה שינוי מבורך בסביבתנו.
מאחל לכולנו היפרדות משכבות של סטנדרטים לא לנו, ושמחה לא בדימוי, לא בכאילו, אלא באהבה פנימית אותנטית לעצמנו ולחיים שלנו בדיוק כמו שאנחנו.
אם יש לכם שאלות להתמודדות עם נושא דימוי גוף-פנו אלי בפרטי או כאן בתגובה לפוסט ואשמח לסייע לכם.
מוזמנים ליצור איתי קשר בטלפון 0528744949
או לבקר באתר: http://itayrath.com/
