נורית בורגר ינאי - מאמנת, מרצה, מובילת דרך

מאז שילד נולד להוריו, הוא ממלא אותם נחת - בחיוך הראשון, כשהוא אומר "אמא" או "אבא" בפעם הראשונה, כשהוא מביא ציור מהגן, כשהוא מצליח לרכב על אופניים בלי עזרה ועוד ועוד רגעי נחת כאלה ואחרים לאורך החיים. כל רגע שכזה מדפן את הלב בצמר גפן רך של עונג ונחת.
אתמול בערב התעטף ליבי הדואג והמפרפר כבר שנה, בשיכבת צמר גפן רך ומתוק של נחת ואהבה.
Ido Borger ילד גיבור שלי, תודה עלייך!!
בהצלחה בהובלת חייך קדימה אל השלב הבא בחיים. אני גאה בך בלב שעולה על גדותיו.
כאן עבורך תמיד, תמיד, תמיד

כל יום הוא יום האהבה
בכל יום כשאתה קם
ואוהב את מי שאתה
זה יום האהבה.

בכל יום כשאת יוצאת לעולם
ואוהבת את היום החדש
זה יום האהבה.

בכל יום בו אמרת למישהו
"תודה רבה" ו "באהבה"
זה יום האהבה.

בכל יום בו חייכת וחייכו אליך בחזרה,
בכל יום בו הצלחת לראות טוב גם בקושי,
בכל יום בו חזרת לבית שלך וחיבקת את האהובים שלך,
(גם אם הם היו מעצבנים והשאירו מלא כלים בכיור)
זה יום האהבה.

בדברים הקטנים של החיים, ביומיום, בטבע, בתוך תוכנו, ישנה אהבה,
ט"ו באב רק מאיר לנו אותה

#ים
יש משהו מרפא בטבע - לא המצאתי את זה, אמרו את זה קודם.
והים...הים מרפא אותי במיוחד. יש משהו בתנועה הזו של הגלים קדימה ואחורה, קדימה ואחורה. יש משהו ב"מוזיקה" של הים, יש משהו במקום שבו השמש "פוגשת" את המים...
אז הלכתי את הים, לנשום מרחב, לנשום מלא הריאות ואם הייתי קצת יותר אמיצה הייתי גם צועקת את נשמתי לגלים. (טוב נו, הייתי עם עוד אנשים, ובכלל לא ממש יודעת לצעוק..) .
מאחלת לנו שבת שקטה. שנצליח לנשום באמת. שנחבק את האהובים שלנו, שנמצא בתוכנו אהבה לקבל ולתת. את האהבה שלי כבר יש לכם

#מילואים
לפני 12 שנה צילמתי, ערכתי והפקתי וידאו בלוג יומי.
היום נזכרתי בוידאו הזה, אחרי שהנחיתי סדנה לנשות מילואימניקים. נשים מדהימות, חזקות, עצומות. הנושאות על גבן את עול המלחמה הזו - הבית, הפרנסה, הילדים על כל המורכבויות השונות, האמירות הלא מפרגנות של הסובבים אותן, חוסר התמיכה מהחברה שמסביב ("המלחמה נגמרה לא ?!) ועוד.
בואו נתעורר !! פירגון לאנשי המילואים הכרחי וטוב , תמיכה במשפחות ובעיקר בנשים של אנשי המילואים - קריטי והכרחי שבעתיים.
מצדיעה לכן חברות אמיצות לב שאתן

וידאובלוג (74) 365 מחשבות - אני לא במילואים! http://bnuriyot.co.il/ איזה יופי שלחצת על הקישור. המתנה ממני בדרך אליך עכשיו.התרגלתי לישון לבד בלילות, התרגלתי ללכת לבד לאירועים או לסרטים...התרגלתי.לדבר אחד...

#שליחות #משמעות #הארץשלנו
השבוע ביקרתי עם קבוצת קצינים צעירים, בבית חנה סנש בשדות ים.
לא ידעתי איך הדמות של הצעירה המיתית הזו תיגע בנפשם, אם בכלל.
כמה הופתעתי מהבית עצמו - המזקק בדיוק רב את דמותה הנחושה, האמיצה והפואטית של חנה סנש.
כמה הפותעתי שכמעט כל משפט שכתבה, נשמע כאילו נכתב ממש בימים אלו.
ובעיקר הופתעתי כמה החבר'ה הצעירים האלו התחברו אליה, אל הדברים שכתבה ואל הסיפור שלנו כאן ועכשיו .
נכון שהארץ שלנו קשה, חמה מאוד (בכל היבט) וובעיקר ארץ דורשנית - הדורשת מאיתנו בכל יום ויום לרצות להתמסר אליה מחדש באהבה אין קץ.
אז הכל נכון ובכל זאת, זו הארץ שלנו. אנחנו לא נפלטנו אליה, לא הגרנו אליה אלא בחרנו בה כביתנו הנצחי וגורלינו קשור בגורלה לעד.
אין לי ארץ אחרת!!!
🩵🤍💙❤️‍🩹💙🤍🩵

בכל פעם מחדש, מתרגשת לקבל הודעות כאלה, שמספרות על כמה שהקלפים שלי תומכים בתהליכי העצמה באימון אישי ובקבוצה.
ככה זה כשעובדים מהלב 🩷

בחודשים האחרונים, אני מנחה סדנאות צילום בשיטת PHOTO VOICE בשליחות פוטו ישראל, עם מפונות ממועצה אזורית מטה אשר.
זהו תהליך מרתק ומרגש, שבו דרך יסודות הצילום ומשימות צילום שונות, המשתתפים, או המשתתפות במקרה הזה, מגלים עוד משהו על עצמם, מסתכלים מנקודת מבט אחרת וחדשה על מציאות חייהם.
בשבוע שעבר ערכנו סיור צילום בשביל סובב כנרת האהוב עליי, מבית הקברות בכנרת ועד לימיה. המשימה הייתה לצלם תמונה אחת ב 4 לוקיישנים שהגדרנו מראש. בתום הסיור, הראינו אחת לשנייה את התמונות ודיברנו על דומה ושונה, על אור וצל, על מיקוד וטשטוש ועוד. ובעיקר נהננו מחלקת הארץ הזו שלרובן הייתה חדשה ופחות מוכרת.
תודה לנשים הנפלאות : הדי, בריג'יט, אסתר, תמי וחנה.
תודה לאלישבע מ "משאבים" ולפוטו ישראל.
נורית בורגר ינאי

** יום הזיכרון תשפ"ד **
אתמול הוא שלח לנו הודעה : "טוב, אני יורד מזמינות לימים הקרובים". כתבנו לו שישמור על עצמו, שיהיה בהצלחה.
בצהרים נפגשתי עם ילדיי הבוגרים, אכלנו יחד צהרים ובעיקר שתקנו יחד.
כן, הייתה מן שתיקה כזו, כבדה.
בדרך חזרה הביתה שרתי עם הרדיו את השירים שאני יודעת את המילים שלהם, ובערב החלטתי להגיע לערב שירים שקטים שאירגנו אוסי ודורית המקסימות מ מוזה הבית של המוזיקה והיצירה ברמת ישי.
ממש לא התכוונתי לקום ולשיר, יחד עם זאת כשאוסי הציגה את השיר הבא, אמרתי לרוני "זה השיר של עידו, אני עולה לשיר"
עליתי, שרתי את המילים הידועות, נוסכת בכל מילה תפילה לשלומם של חיילנו, להשבתם של החטופים כולם, כולם. ורעדתי. כן. רעדתי והתרגשתי.
ואחר כך סיפרתי את סיפור קעקוע שיבולת החיטה המשותף, שעשינו לפני כחודש, מתוך אמונה גדולה של שנינו, שהחיטה צומחת שוב, כמו החיים הצומחים מתוך השברים, כמו השמחה שתשוב אלינו מתוך העצב העמוק.
מחבקת את חברותיי האמהות השכולות האהובות, ושולחת ניחומים ותקווה.
💔💔💔

נורית אחת בשדה של כלניות
שבת שלום וברכה,
שתבוא עלינו האהבה 😍
ושיחזרו כולם בשלום

בשתי פגישות אימון שהיו לי השבוע, דיברנו על פחדים.
טוב לא קראנו להם "פחדים", כל אחת מהמתאמנות נתנה לתחושות הללו שם אחר.
אצל האחת זה היה הנושא של עבודה במחשב - (אתגר גדול להרבה אנשים) פחד מטכנולוגיה.
ואצל השנייה זה היה הנושא של הדיפת מחמאות, שאחרי כמה שאלות ובירורים הבנו שמאחורי הדיפת המחמאות, מסתתר הפחד להתבלט יותר מידי, ואולי גם קצת פחד מהצלחה ...
אימון אישי הוא סוג של טיול בערפל, המאמנת (אני) שואלת שאלות, המתאמנ.ת לוקח.ת את השאלות ומחפש.ת את התשובות אצלו.ה. וכך נוצר תהליך עבודה עצמית מרתק הפותח את המחשבה ומפנה זרקורים לנקודות חשוכות וכשהכל מואר, פתאום יש הרבה פחות פחד. ויש הבנה והשלמה וחיוך גדול.
אמרתי לכם שאני ממש אוהבת את העבודה שלי???