בן לאון - בגובה העיניים

השבוע ביום שני, יום השבתון האיראני, טל הצטרף להדר למפגש ריפוי בעיסוק שלו.

במהלך המפגש טל פרגן להדר ואמר לו: הדר איך הת@קדמת. אתה זוכר שהתחלת? תראה כמה אתה יודע היום.

אז איך יוצרים מצב שאחים מפרגנים אחד לשני?

- מודלינג- ככל שתפרגנו להם כהורים וזה ידבר שישתרש בבית הם גם יפרגנו.זה לא פשוט לזכור לפרגן גם על דברים קטנים.

חוסר שיפוטיות- ככל שהילדים ירגישו שאתם ניטרליים במאבקים בינהם שקורים בבית הם ירגישו נוח לפרגן אחד לשני. שיש מאבק תארו את הבעיה, תפרידו עם צריך ותעזרו להם למצוא פתרון.

יחס אישי- כשכל אחד מהאחים מרגיש שהוא מקבל יחס, מקשיבים לו ,והוא בא לידי ביטוי בבית, ככה יהיה לו מקום לראות גם את האחר ולפרגן לו.

לצאת לחירות בבית שלך

לא לצעוק שהוא כבר ממש מגזים
לא לרדוף אחריו ולהתחנן שהוא מנסה אותך
להבין שהוא לא עושה דווקא זה התפקיד שלו לנסות ולבדוק
להבין שהוא מאוד סופר אותך. הוא סופר כמה פעמים עוד הניסיונות שלו יעבדו.
להראות לו שבמקום צעקה יש תוצאה( ידועה מראש)
להבין שהעקביות היא לב העניין
להבין שלהודיע שמעכשיו אתם מתעלמים זה בסדר
להבין שהמחיר בטווח הקצר שווה את הכול
להבין שגם אם יהיה עייף למחרת זה בסדר
להבין שזה תהליך וגם אם לוקח זמן הוא משתלם
להבין שיש הרבה עוגנים שיכולים לעזור במצבים המאתגרים
להבין שלצאת מהלופ הזה ולחופשי כולו בידיים שלך

בתמונה: ילד שניסה וניסה עד שהתעייף

ילדים של אנשי קבע מתמודדים כל הזמן, אין פתאום צו 8, אין טקס פרידה דרמטי, יש שגרה שמתוחה מתחת לפני השטח.
אז איך נעזור להם להתמודד? תקראו, תשמרו ותזכרו שאני כאן לכל שאלה והתייעצות 🙌🏼

עוד מעט שבועיים מאז הפרידה מאבא
ואיזה מחמם את הלב לקבל הודעה כזאת מאמא של מטופל לשעבר
להבין את המשמעות של העבודה שלי גם אחרי שנתיים מאז הטיפול.

תודה אבא על הטוב והאור שהותרת ואני כאן משתדל להמשיך ולהעביר הלאה.

יש רגע כזה בתחילת עבודה עם ילד, שאני לא מנסה לפתור שום דבר…

לא את החרדה, לא את הפחד ולא את הקושי.
אני פשוט מנסה להכיר אותו.
להבין מה מצחיק אותו, מה מעניין אותו ואיזה שיר הוא אוהב לשמוע.

כי לפני שמדברים על מה שכואב?
צריך קודם להרגיש שיש עם מי לדבר.

רק אחרי שנוצר חיבור, אפשר להתחיל להתקרב גם למה שקצת מפחיד.

אמא של ילד שמגיע אליי שלחה לי הודעות כחלק מהתהליך שלנו (צירפתי לכם שתיים מתוכן), היא שיתפה שבתקופה האחרונה הבן שלה מתמודד עם תחושות לא פשוטות.
לפעמים זה מגיע בבוקר, לפעמים לפני בית ספר.
תחושה של גועל, פחד, קושי לאכול.

כשאנחנו מתחילים לעבוד על חרדה עם ילדים, אני קודם כל מנסה לעזור להם להבין מה קורה להם.
מה זו בכלל חרדה?
איך היא מרגישה בגוף?
מתי היא מגיעה?

אנחנו לפעמים מציירים אותה. לפעמים כותבים עליה. ולפעמים פשוט מדברים עליה בשפה שילד יכול להבין.
אני גם משתף אותם לפעמים בדברים שאני פחדתי מהם כשהייתי בגיל שלהם.

כי ברגע שילד מבין שהוא לא היחיד שמרגיש ככה, משהו בתוכו כבר נרגע.
ואז מתחילים צעדים קטנים 😇
לאט, ביחד.

וזו אולי אחת התזכורות החשובות להורים:
לפני שמנסים לפתור את הקושי של הילד, צריך קודם כל להתחבר לעולם שלו.

לפעמים זה מתחיל משאלה פשוטה כמו:
מה השיר שאתה הכי אוהב עכשיו?
ולפעמים דווקא שם, נפתחת הדלת לשיחה הכי עמוקה 🥹

אז מתי בפעם האחרונה עצרתם רגע ופשוט נכנסתם לעולם של הילד שלכם, בלי לנסות לתקן שום דבר?

#חרדה #הורות #טיפולרגשילילדים #אימוןרגשי