25/11/2018
מכירים את זה שאנחנו פועלים על אוטומט? אז מסתבר שהצעיר שלי שם לב וגם העיר לי שבכל יום ראשון (לדוגמה היום) כשאני חוזרת בערב מקורס ואני חוזרת עייפה (מה זה עייפה, מרוטה, מעולפת), אני כועסת עליו: ״כל יום ראשון כשאת חוזרת בערב מהקורס את כועסת עליי כי את עייפה״. אז כאמא וגם כמאמנת הורים השתתקתי רגע והקשבתי לו, ניטרלתי את כפתור הטייס האוטומטי ואמרתי לו: ״אני חושבת שאתה צודק, חמוד. אני מצטערת שאני כועסת עליך״. והמלאך הזה סולח ומנשק ומחבק ואני באמת לא מבינה למה דווקא מולו אני מאבדת סבלנות. תזכורת לעצמי לשבוע הבא ביום ראשון בערב ובעצם בכל פעם כשאני חוזרת עייפה מאוד מאוד, כשאני מגיעה לדלת הבית, לוקחת אוויר לריאות, מחייכת ונכנסת. עד שזה יהפוך להיות הטייס האוטומטי שלי. אפילו זכינו לשחק יחד הערב והוא קירקס אותי במשחק. היה כיף גדול.
אם גם אתם הורים שעובדים הרבה על טייס אוטומטי, מזמינה אתכם ללמוד איתי איך לנטרל את הטייסים האוטומטיים עם הילדים ולבחור התנהגות מתוך מודעות. תתקשרו, נדבר🌷