שרית רזניק-רוף, תאומים זה כל הסיפור

מכירים את זה שאנחנו פועלים על אוטומט? אז מסתבר שהצעיר שלי שם לב וגם העיר לי שבכל יום ראשון (לדוגמה היום) כשאני חוזרת בערב מקורס ואני חוזרת עייפה (מה זה עייפה, מרוטה, מעולפת), אני כועסת עליו: ״כל יום ראשון כשאת חוזרת בערב מהקורס את כועסת עליי כי את עייפה״. אז כאמא וגם כמאמנת הורים השתתקתי רגע והקשבתי לו, ניטרלתי את כפתור הטייס האוטומטי ואמרתי לו: ״אני חושבת שאתה צודק, חמוד. אני מצטערת שאני כועסת עליך״. והמלאך הזה סולח ומנשק ומחבק ואני באמת לא מבינה למה דווקא מולו אני מאבדת סבלנות. תזכורת לעצמי לשבוע הבא ביום ראשון בערב ובעצם בכל פעם כשאני חוזרת עייפה מאוד מאוד, כשאני מגיעה לדלת הבית, לוקחת אוויר לריאות, מחייכת ונכנסת. עד שזה יהפוך להיות הטייס האוטומטי שלי. אפילו זכינו לשחק יחד הערב והוא קירקס אותי במשחק. היה כיף גדול.
אם גם אתם הורים שעובדים הרבה על טייס אוטומטי, מזמינה אתכם ללמוד איתי איך לנטרל את הטייסים האוטומטיים עם הילדים ולבחור התנהגות מתוך מודעות. תתקשרו, נדבר🌷

יום הקולנוע הבינלאומי בארץ או כרטיס לקולנוע ב- 10 שקלים. רק היום. הבת שלי ביקשה ממני אתמול רשות להפסיד חוג כדי ללכת עם חברות לסרט ב- 10 שקלים. כיוון שהחוג הוא חוג ספורט שחשוב לבריאותה והיא הפסידה ממנו כבר מספיק פעמים השנה, אמרתי לה שאני לא מאשרת. התבאסה. האמת היא שגם אני התבאסתי שביאסתי אותה. חשבתי על זה עוד קצת במהלך כל הבוקר והחלטתי שאני משנה את דעתי, רק שחברותיה כבר קנו כרטיסים. מפה לשם החלטנו האיש שלי ואני לקחת את ילדינו היום לסרטים. השבוע איבדתי מטופל אהוב ויקר, 2 לוויות השבוע שמו אותי קצת בפרופורציות. חוג זה דבר חשוב בלי ספק ועם זאת החוויות שהילדים שלנו צוברים מחוץ לחובות היומיומיים שלהם חשובות אף יותר. אז אפשר ורצוי לעגל פינות בהחלטות שאנחנו מקבלים בנוגע לילדים שלנו במקומות שאנחנו מסתדרים איתם כמובן. מאחלת לכולנו סופש חמים נעים ומשפחתי 🙏🏻

אני זוכרת את הפעמים הראשונות בהן יצאתי עם נטע ותום שלנו בעגלת התאומים שלהם לטייל בחוץ. לקח לי בטח שעה להכין תיק עם טיטולים, משחה, מוצצים, מגבונים, חיתולי טטרה, בקיצור זה היה כמו להתכונן למבצע צבאי 🚨. זה היה מפחיד ומלחיץ: מה אם הם יבכו יחד ואני לבד איתם בחוץ? מה אם יהיו רעבים יחד ושוב אני לבד איתם בחוץ ועוד ועוד פחדים וחששות. כשהאיש שלי היה בבית כמובן יצאנו יחד. כי יחד זה היה פחות מפחיד 😈. לימים הבנתי שגם אם אני לא אורזת את כל הבית לטיול של שעה בחוץ עם העגלה כנראה לא יפלו השמים ☄️.
לפני שבועות ספורים פגשתי חברה שילדה תאומים והיה לי העונג הצרוף ללכת איתה לטייל ביישוב. אפילו דחפתי את העגלה כל הדרך וכל הזמן אמרתי לה שהם גדלים וזה נהייה הרבה יותר קל. אנשים שמכירים אותי וראו אותי עם העגלה איחלו לי בחיוך ובצחוק ״מזל טוב״.
אז איך עושים את זה? מוצאים חברה לטייל איתה, אם יש בבית ילד יותר גדול, גם זה נפלא: בוא איתי חמוד, אני זקוקה לעזרתך...
או לארוז תיק עם מה שנראה לנו הכי חשוב לטיול קצר ביישוב, טלפון כמובן 😜 והרבה רוח טובה וסבלנות. תאמינו לי זה ישתלם לכם וצאו לטייל בכיף. אגב, מאז אותו יום, לא עובר יום בלי שאני רואה אותה חורשת עם העגלה שלה ברחבי היישוב 🌸

מרגישה מאוד מוטרדת 🤔
איך נשמור על ילדינו ברשת? הפעם - פרופיל מזוייף ומתחזה בפייסבוק.
מישהו פתח פרופיל בשם של ילד בן 8 עם תמונה של ילד בן 4-5. ״הפרופיל״ המזויף והמתחזה שלח בקשות חברות למשפחת הילד שתמונתו מופיעה בפרופיל המזוייף. כדאי שנשים לב אם אנחנו מקבלים הצעות חברות מפרופילים של ילדים מתחת לגיל 13 ולא לאשר (לא חוקי לפתוח פרופיל בפייסבוק לפני גיל 13). אם תמונת אותו פרופיל בפייסבוק שייכת למישהו שאנחנו מכירים בשם אחר ודאי וודאי שלא נאשר. מה אנחנו צריכים לעשות? לדווח על הפרופיל לפייסבוק, לעשות צילום מסך של הפרופיל והתמונה שלו, ליידע את הורי הילד שתמונתו מופיעה בפרופיל ואינה מתאימה לשם שבפרופיל. אם חלילה אנחנו הורי הילד שתמונתו מופיעה בפרופיל של מישהו אחר, לדווח לפייסבוק, לצלם מסך, להגיש תלונה במשטרה.
כדאי לשוחח על כך עם ילדינו, בצורה שמתאימה לגילם, בלי להבהיל אותם ולהסביר להם על הסכנות ברשת ועל כך שיש לדווח למבוגר אחראי על משהו חריג שהם מגלים. כדאי גם לעדכן את ביהס על פרופיל מזויף שכזה.

סיפור על הטרדה/מעשה מגונה... לא יודעת איך אפילו להגדיר את זה. הבוקר גבר כבן 40 יצא מרכבו לקנות מדוכן שבתי (בת ה- 15.5) מכרה בו. אז מה הסיפור? הוא יצא מרכבו כשמכנסיו היו פתוחים ובלי תחתונים, כשכל מרכולתו מוצגת קבל עם ועדה. כשהתקרב אליה סגר את מכנסיו והתעניין במה שמכרה והתקרב אליה עוד ועוד כשהיא התרחקה. בסופו של דבר הסתובב ואמר שיחזור מאוחר יותר לקנות. למזלו הוא לא חזר. היא כבר היתה מוכנה עם המספר של המשטרה בחייגן בטלפון למקרה שהיה חוזר וכן עם המצלמה שלה מוכנה לצלם אותו ואת מספר רכבו. גם אנחנו היינו בסטנד ביי להגיע תוך רגע. בפעם הבאה שיקרה כזה דבר היא גם תצעק שיתרחק ממנה. הורים, תכינו את הילדים למצבים כאלה, שלא נדע ושלא יקרו, שיידעו איך להתמודד ולהגיב.
מאחלת גמח״ט לכולם 🌷

#ישמהלעשותנגדמטרידים
— feeling annoyed.

איך מתחילים את שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה? פשוט מתכננים קדימה. גלעד שלנו עולה לכתה ד׳ ולומד כרגע בביה״ס של הקיץ. המרחק מהבית לביה״ס די גדול ומלא בכבישים שצריך לחצות בדרך. כהורים אנחנו רוצים לגדל את ילדינו לעצמאות. לכן, דיברנו עם גלעד על הליכה עצמאית לביה״ס וחזרה. הוא בן 9.5 וחשבנו ששלושת שבועות ביה״ס של הקיץ הם הזדמנות פז לתרגל איתו הליכה ברגל לביה״ס וחזרה והדרכה עד כמה שניתן לזהירות בדרכים. אז בהסכמה מלאה של הילד התחלנו היום. מעבר לכך שהיה כיף ללכת יחד, התפקיד של גלעד היה להוביל אותנו הביתה בבטחה. כשהתקרבנו למעברי חצייה הוא עצר וחיכה וכשמכונית עצרה הוא קיבל החלטה עצמאית שעכשיו חוצים, תוך שהוא מושיט את ידו ל״עצור״ אל מול המכונית הממתינה. במעבר גדול ומרכזי ודי סואן הוא אף ביקש מאישה עזרה לחצות איתו את הכביש. החיוך הכובש והבקשה המקסימה מיד זיכו אותו ב:״בטח חמוד, תן לי יד ונחצה יחד״. שמחתי שגלעד הרגיש בוגר ואחראי וגם התנהג ככזה. הוא כמובן חזר הביתה מבסוט עד הגג. מחר נמשיך.
אז חופשה נעימה ובטוחה לכולם 🙏🏻🌷

משפט ששמעתי מבתי (התאומה הבכורה) עכשיו, אחרי שבעלי איחל לדודתו יומולדת שמח (שהיא חוגגת עם אחיה התאום שהוא אביו של בעלי - כלומר אבא של בעלי גם הוא אח תאום): אבא, כרגע נפל לי האסימון שסבא ואחותו התאומה חוגגים יחד יום הולדת״. בעלי: ״ואני חשבתי שזה מקרי, זה באמת מדהים שתאומים חוגגים יום הולדת באותו היום״ 🤔🤦🏼‍♀️
ובנימה מופתעת זו, נברך את סבא של ילדיי, מאיר ואחותו התאומה דבורה בבריאות טובה ויום הולדת שמח
Meir Ruff, Dafna Bar-On

20 ביוני. כל הורי תלמידי החטיבות והתיכונים יודעים שהיום הוא יום הלימודים האחרון של השנה. אצלנו נטע ותום, תאומינו הלא זהים יחזרו מוקדם ויתחילו את החופשה שלהם. כמה מילים על התעודות שהם יביאו ״לנו״ היום:
א. התעודות הן שלהם והן לא ״לנו״.
ב. הן כבר כתובות ולא ניתנות לשינוי, אז שאלות כמו: ״למה הציון הוא כזה וכזה..״ פחות רלוונטיות ונשמעות כמו ביקורת טהורה שלנו כלפיהם.
ג. זוכרים שהם מתבגרים ולעתים הציונים הם חלק ממרד הנעורים?
ד. גם הם מתבאסים (גם אם הם לא מראים) מציונים לא משהו בתעודה.
אז מה כדאי לנו לעשות?
לעודד על סיומה של עוד שנת לימודים,
להוקיר אותם על המאמצים שהם עשו בלימודים לאורך השנה,
לשאול אותם ממה הם מרוצים בתעודה ולחזק על כך,
לשאול מה הם היו רוצים לשפר ולעודד אותם על כך ששואפים ליותר מעצמם ולשאול אותם איך חושבים לעשות אחרת ולעודד שוב על המאמץ הנוסף שהם מתכננים.
והכי חשוב? לחבק מלא ולנשק מלא ולאחל להם חופשה מדהימה ובטוחה. אחרי הכל, זה הזמן שלהם ליהנות.
*שתפו מה אתם עושים כשהם חוזרים היום עם התעודות.*
חופשה נעימה לחופשיים ותעודות שמחות לכולם 🙏🏻🦋

גלעד, הצעיר שלי מוצא 10 שקלים באמבטיה ליד ערימת הכביסה ורץ עם זה אליי: אמא מצאתי לי הכביסה.
נטע: גלעדי זה שלי.
גלעד: אז אולי תתני לי?
נטע: לא!
גלעד: אז אולי חמש חמש?
בשלב הזה שתינו התפוצצנו מצחוק. נחוש הילד ולא מוותר.
גדול!

רוצים להיות מאושרים יותר ב- 3 צעדים פשוטים (אמיתי, מוכח מחקרית ועובד)?
קנו לעצמכם מחברת יפה שיהיה לכם כיף לכתוב בה, עט מגניב בצבע שעושה לכם שמח וקחו במתנה את הצעד הראשון.
בכל יום כיתבו לעצמכם במחברת האושר *לפחות חמישה* דברים ששימחו אתכם באותו יום. כל דבר. קטן כגדול. זה ידרוש לפעמים מעט מאמץ לשחזר מה היה באותו יום ולמצוא חמישה דברים ששימחו אתכם באותו היום.
אגב, כששמח לנו בלב, אנחנו יותר סבלניים כלפי כולם, כולל כלפי הילדים שלנו. בעוד שבוע הצעד השני בדרך אל האושר. שתפו מה עושה לכם שמח בלב 🦋🦋🦋

מאז לימודיי במכון אדלר, משהו מאוד השתנה בי. כמו שתמיד אמרו לנו שעלינו לנהוג באותה צורה כמאמנים וכאנשים בחיים הפרטיים, to walk the talk, להיות אותנטיים, לבחון מה נכון לנו ומה עובד עבורנו, לבחון מה לא עובד עבורנו ולשנות. אף אחד לא מבטיח שהשינוי יהיה קל (לרוב השינויים לא קלים, אנחנו חיות של הרגלים..). כשדברים מרגישים לי לא נכונים או שלא עובדים עבורי אני עושה שינוי, אחרי שבדקתי חזור ובדוק שמיציתי את כל הדרכים לפני השינוי. כדי לבצע את השינויים אני צריכה כוח ודלק. הדלק שלי הוא הבית והמשפחה שלי לפני הכל ואז אני מתבלת בהפלגה בים ומוכנה לעשות מה שצריך שיהיה לי טוב יותר. כשלי כאמא, כאשה (וכל הכובעים הנוספים שלי) יהיה טוב יותר, לכל הסביבה שלי יהיה טוב יותר. קבלו הצצה למטעיני האנרגיה שלי מהיום. כיתבו לי מה מטעין אתכם באנרגיה חיובית לפני שאתם משנים דברים בחיים. שבוע נפלא, מחכה לשמוע על המטעינים שלכם 🙏🏻🦋