09/07/2026
דברים שלמדתי - 44
המושג, הביטוי "התעוררות רוחנית" וכל נגזרותיו, בעיני עושה עוול - גם לטרנספורמציה עצמה וגם לאדם המחפש אותה או כמהה אליה.
ב-2011 פחות או יותר, התחלתי מסע רוחני, שלצורך הכתוב הסתיים לערך לפני כשנה 2025. 14 שנה סה"כ - של חקירה עצמית בלתי פוסקת (גם לא יפסיק, זה חלק מהגנום שלי), לקיחה של חומרים מרחיבי ומשני תודעה כולל כמעט הכל, משבר זהות לא מודע ואפיזודת דכאון, מעבר בין עבודות ובין קריירות, לימודי רוח בפורמטים שונים, משבר כלכלי, 2 פרידות קשות, לימודים אקדמאיים, ויפאסנות, דייטינג, סיני, מעברי דירות וערים, טיפולי IVF, הפיכה לאמא (הושלם עם ההריון), ופרוססינג. מלא מלא פרוססינג. כל אלה התווספו לכל החיים שלי לפני, שכללו בין היתר - נטישת אב, מחלה כרונית כולל אשפוזים קשים, תואר אקדמאי נחשק וקשה, מגורים בירושלים, קריירה בענף הפרסום והקריאייטיב, עבודות איזוטריות, קשרים רומנטיים מונוגמיים ופוליאמוריים ועוד.
להלן רשימה חלקית של הטעויות הנפוצות והדיוקים שלי בנוגע ל"התעוררות רוחנית":
יש נטייה רווחת לחשוב שרוחניות או התעוררות אומר להיות כל הזמן במצב לאבי דאבי, אהבה בלי תנאי לכל הבריות, חיבור צפוף לטבע בקטע של ללכת יחפים ולחבק עצים כל היום, להיות טבעוני או רחמנא ליצלן רק צמחוני, להיות בכושר מעולה, לא לכעוס או להתעצבן, לא לפחד, לדעת את כל התשובות, לא לטעות ולא לכאוב או להכאיב - בקיצור, לאבד צלם אנוש. וזה בעיה.
זה בעיה, כי זה יוצר מצב של איזשהו מרדף ממכר אחרי משהו שלא קיים. איזו השתדלות מאמצת בלתי פוסקת אחר איזו דמות נכספת ובדיונית של מישהו מושלם, שתמיד וכל הזמן טוב לו.
"התעוררות" נשמע כמו משהו מוחלט וסופי ולכן מושג מטעה ובעייתי מאוד. ראשית, התעוררות זה מצב ולא תכונה. ברגע נתון אני יכולה להיות "ערה" וברגע הבא לא. זה בעצם רמת מודעות. זה נכון, שיש דברים שוואנס הפנמת אותם זה הופך חלק ממך ואין חזרה אחורה, אבל "התעוררות" או יותר מדוייק בעיני "ערות" - זה לא מצב תמידי. זה משהו דינאמי, מתרחב ומצטמצם, נושם יחד עם החיים. אם הייתי צריכה לתאר מהי התעוררות הייתי אומרת שזה המעבר בין מודעות שורדת, קורבנית לעיתים ומצומצמת מאוד לבין מודעות רחבה וגמישה יותר, גבוהה יותר בהסתכלות ומחוברת יותר לקוסמוס.
התעוררות אמיתית חלה על רוב מישורי החיים, אם לא כולם (אני עדינה…). זה אומר, שאדם חי את מה שהוא מאמין ומטיף לו. לא באופן מוחלט או מושלם אין כזה. אבל בסה"כ, שהפה והלב וגם הידיים והרגליים - שווים.
טעות רווחת היא, שאדם מתעורר מנטאלית ברוח (יסוד אוויר), למד ומבין את חוקיות הדברים, יודע ומיישם אפילו, אבל במישור הרגשי עדיין לא פגש עומקים נחוצים, צללים ורגשות נסתרים - שחייבים לפגוש. קורה הרבה בעבודה רוחנית, שהפן הרגשי נותר או נשרך מאחור. זה משתי סיבות עיקריות: 1. המורה הרוחני/ת, המטפל/ת, המנטור/ית, גם אם זה האדם לעצמו - לא יודעים מספיק או מבינים מספיק בהיבטים הנוספים של הקיום והם שמים דגש ומדברים רק על הרוח. זה יכול לקרות גם מבורות וגם מיהירות. 2. שפת הרגש היא שונה בתכלית משפת הרוח או שפת הגוף, וצריך לדעת לדבר אותה. עוד טעות זה להתעלם או לבטל את המישור החומרי, הארצי - גוף, כסף, תזונה, בית. כל כך מתלהבים מרעיונות של תדרים ואנרגיות ועליונים ואמונה, מבינים לוגיקות, מפילים אסימונים, שוכחים מהצד האפל של החיים ולא מביטים לאחור… אז יש לזה מחיר. ככל ששמים פוקוס רק על צד אחד של המפה הזו שנקראת חיים וקיום (בין אם לצד החומרי או לצד הרוחני), כך המחיר יותר גבוה.
בהתעוררות יש סממן מובהק של מוות. ולפיכך פרידה ממשהו שהכרנו והיה חלק אינטגרלי מחיינו ולפיכך גם תהליך של אבל. לכן יש לתת על כך את הדעת. זה יכול להיות פרידה מאדם, מחלק מהזהות שלי, מפרדיגמה או תפיסה שיש לי על המציאות. והדבר הזה, התהליך הזה שאנשים עוברים בהתעוררות זה לא דבר נעים בכלל. זה יכול להיות מלווה בהמון תופעות לא נעימות הקשורות ביחסים, בבריאות ובכסף אבל בצד השני, כאשר זה מאוזן ומותאם ונכון - בהחלט הופך את החיים להרבה יותר נעימים, קלים, מרווחים ומספקים.
