דניס לנסקי - הדרכה וליווי לריפוי עצמי

בכל פעם שאני מצליחה להיות חכמה ולא צודקת אני טופחת לעצמי על השכם 😘☮️🪬

“Emotional health is loud and messy”.
❤️💜

קבוצת וואטסאפ שקטה של עידכונים ותכנים מעשירים בתחום הגוףנפש. למי שעוקב ולא רוצה לפספס כי הפייסבוק ״גזען״ 😛
שיהיה לכולנו שבוע נפלא 🌷🍄

דניס לנסקי - עדכונים והעשרה רוח.נפש.וגוף❣️🤟🏻 WhatsApp Group Invite

[בתשובה לשאלה:]

תודעת חוסר היא דפוס מנטאלי שמטרתו הישרדות או השגה של הרגשה כלשהי. הדאון סייד הוא שזה דפוס עקשן מאוד! האפ סייד הוא שזה בר שינוי ע״י רצון עיקש יותר והתמדה בתרגול.

דברים שלמדתי - 43

המקור הוא הערך העצמי.

כל הפתולוגיות הנפשיות, כל הרגשות השליליים כמו קנאה, טינה, עלבון וכו׳, הם בקורלציה ישירה לתחושת הערך העצמי שיש לאדם בעיני עצמו. תחושות אמון, בטחון ומסוגלות עצמיים קשורים גם הם ישירות לערך העצמי.
ככל שהערך העצמי שלי יותר חיובי ומעוגן היטב בהוויה שלי, בקיום שלי, כך אהיה פחות נתונה להשפעות שליליות, לעירעור, לשבר ולתנודתיות רגשית קיצונית. היכולת לפרגן, לסלוח, לעבור הלאה, להתמקד בעיקר ובמהות, היכולת להתגמש, לצחוק על עצמי, היכולת לקרוא לדברים בשמם בלי מטען רגשי בעיניים פקוחות ולב פתוח, היכולת לשמוע ביקורת בלי כעס, היכולת לתת ביקורת בלי האשמה - כל אלה ועוד קשורים לתחושת הערך העצמי.
כדאי שנלמד להזין ולבסס את תחושת הערך העצמי שלנו מתוך עצמינו, תחושת ערך עצמי שאינה ניזונה אך ורק מגורמים חיצוניים, שאינה תלויה בסביבה ושאינה נתונה למצבי רוח או תגובתיות נקודתית.

** ערך עצמי הוא נושא רחב ומורכב ומתבסס בילדות המוקדמת אך בהחלט יכול וראוי להתעדכן במהלך החיים. לרובינו לא היה קן אידיאלי בהקשר זה. הפוסט בא לתמצת את הקשר בין הערך העצמי/היעדרותו לבין השלכותיו.

[תמונה: פינטרס]

יאללה, פוסט יום הולדת.
לבשתי את מיטב מחלצותיי (פיג'מה), השכבתי את הקטנה (כפרה עליה) ואני מזומנה להגיגים ואיחולים. 💝🤗

לפני כמה שבועות ספורים, היה לי רגע של הלם עדין כזה, מעין גל של קליטה שעובר בכל הגוף, זרם אנרגטי של שוק מהול בשמחה וסיפוק.
~ הבנתי שאני בדיוק בחצי של החיים שלי! ~
גיל 45 זה אשכרה החצי.

חלקכם יודע על מה אני מדברת. חלקכם עדיין לא.
זה הרגיש כמו פגישה חטופה ומחוייכת עם המוות. הזמן לא נתפס, גם לא כל החיים שעברנו. בסוף זה מסתכם בהיילייטס משמעותיים.

אז כיאה לחובבת בולטים מושבעת שכמותי הנה כמה תובנות והמלצות שלי לחיים טובים ומוגשמים:

* תפסיקו כבר עם ה"לא נעים לי". תבואו בטוב אמיתי ותתבטאו. אחרת, המחיר של זה ינוע בין מרירות וטינה לבין שגרה חיוורת של מה שאתם קוראים לו "חיים".

* תלמדו את עצמכם. דרך ספרים, שיעורים, אנשים, פודקאסטים, דמיון. תשאלו שאלות עומק, את השאלות שפחדתם לשאול, את השאלות שידעתם את התשובה. תשאלו בקול רם, תשאלו בלב בכנות ובאומץ. תהיו סקרנים לגבי עצמכם ולגבי החיים. תבקשו עזרה כשצריך, תהיו תלמידים חרוצים. אתם תחליטו מה אתם לומדים, איך ומ-מי. אבל תלמדו.

* באנו לפה להגשים את עצמינו. זה לא מנותק מהטבע ומהאנשים סביבכם, זה בא ביחד ובסינרגיה. באנו לפה להגשים את עצמינו, את מירב החלקים שבנו, את העוצמות הפנימיות והכוונה האמיתית שבלב שהיא תמיד טוב. זה דורש כנות רדיקלית, אומץ בלתי מתפשר והסכמה להפסיד ולהתפשר, חיבור לרצון ולסביבה, לימוד (זה מהסעיף הקודם) ותירגול עד הנשימה האחרונה. "עושים חיים".

* תהיו חומלים, תהיו אדיבים. באנגלית זה נקרה BE KIND. זה הבסיס.

* תנשמו. תמיד תחזרו לנשימה. היא כלי עבודה, היא מתנה, היא מורה וגם מטפלת. תתחברו לגוף. תדאגו לו, תקשיבו לו. זה המתווך הכי נאמן לגבוהים ולנמוכים, לפנים ולחוץ. וזה הרכב שבו הנשמה נישאת והנפש נוהגת. תשמרו עליו כראוי.

* תסלחו, תתנצלו, תעמדו על שלכם, תהיו סבלניים, תיגעו ותחבקו מלא את האהובים שלכם כל הזמן. תשהו הרבההה בטבע ותעסקו במלאכה או יצירה כלשהי. תגידו מלא תודה - תמיד יש על מה. תבדילו בין עיקר לטפל בין מה שלכם ומה לא שלכם. תצחקו, תעשו סקס, תשמעו מוזיקה, תרקדו, תהנו מחירבון טוב או אפצ'י אורגזמי, תחשבו *תמיד* על מי נמצא סביבכם ואיך המילה או המעשה שלכם ישפיעו עליהם. זו דרך חיים.

מאחלת לכולנו שנה של סיפוק ועושר - רוחני וחומרי כאחד. בריאות, והנאה גדולה מהאנשים סביבכם ומכל מה שתיגעו בו. תודה לכל המאחלים כאן ובפרטי.
2026 here we come! 🎂🥂🥳🎉🎈🎁💝

[תמונה: פינטרס]

הכיווץ הזה, כשמישהו מבין אותך לא נכון. כשמישהי חושבת שאת מתנשאת עליה כשרק ניסית לעזור לה. כשמישהו חושב שאמרת דבר אחד כאשר התכוונת למשהו אחר לחלוטין והתעצבן עליך.
כיווץ בבטן הרכה, רתיעה, בהלה - אוי ואוי, למה היא חושבת ככה, מה עשיתי, איך אתקן, איך לגרום לו להבין בדיוק למה התכוונתי, שיראו שאני באה בטוב, שלא יכעסו עלי, שלא יעלבו ממני, שלא יפגעו בי חזרה...

זה מקום מוכר להרבה אנשים. חלק מהגדילה שלנו היא ההסכמה שלא כולם יבינו אותי תמיד, שלא כולם יעריכו אותי תמיד ושלא כולם יאהבו אותי תמיד.
הסכמה שיכעסו עלי, יעלבו ממני, יחשבו עלי דברים לא טובים ולא יפים. דברים שמעמידים אותי באור הפוך מאיך שאני רואה את עצמי, מאיך שאני רוצה להיות תמיד. אידיאל.

ולעיתים, הסכמה לראות שכן התנשאתי, שכן התעצבנתי על השאלה, שכן התנסחתי בצורה פוגענית ולוא הזעירה ביותר.

שתי הסכמות חשובות ומהותיות בהתפתחות שלנו. שני פחדים שורשיים שיש לכולנו ושזורים זה בזה: שיכעסו עלי (לא יאהבו אותי) ושיפגעו בי (בחזרה).

המקום בו אני עומדת מול זה, באומץ, ברוחב לב, בכנות ובחמלה. מצליחה להחזיק את זה, לנשום בתוך זה, בלי להתפרק, בלי להתנצל או להצטדק או למהר לסדר שיהיה שוב בסדר - זו גדילה.

🙌 לייעוץ ואימון רגשי און-ליין, בפרטי.

[תמונה: פינטרס]

"החיים זה מה שקורה בין התכניות", אמר בתימצות השכן שלי במעלית אחרי שדיברנו על זה שהתקלות בבניין לא נגמרות. בין אם אלוהים צוחק או לא (למאמינים ולאתאיסטים), אני פוגשת בהבנה הזו כל כך הרבה בשנה וחצי האחרונות בתור אמא טרייה.
זה שאני מבינה ומסכימה עם זה לא אומר שקל לי תמיד לחיות את זה. למעשה, ברגע שאנחנו מבינים משהו, ובעיקר מפנימים אותו ומזדהים איתו מאותו רגע, כלומר לוקחים בעלות עליו ואחריות על עצמינו לקיים אותו, זה לא אומר שמאותו רגע נהיה נטולי "הבעיה" או הדפוס או הקושי. זה אומר שעשינו את התהליך שנדרש כדי לחולל שינוי אבל השינוי עצמו הוא on going process וזה מה שאנשים מפספסים.

בשביל לייצר שינוי פנימי אנחנו קודם פוגשים נרטיב חדש / אמונה / גישה חדשה. פוגשים במובן של מסוגלים להקשיב, להעביר אותו במערכות כדי להתבונן ולבדוק אותו, לברר עם עצמינו מה זה אומר לגבינו. אחר כך אנחנו מגיעים למסקנה ברורה האם אנחנו מזדהים והאם אנחנו מוכנים להתאמץ כדי לקיים את הדבר בחיינו. בהנחה שהסכמנו* ועשינו עם עצמינו את ההסכם* הנדרש, או אז מתחיל היישום בחיים האמיתיים. והחיים האמיתיים יא וועלי מורכבים, מפתיעים, מתסכלים, מצחיקים, מזעזעים, מלמדים ופשוט כל כך צבעוניים ודואליים…

הסוד הוא בזיהוי.
זיהוי נקודת הבחירה.

נקודת הבחירה היא בדיוק המקום בו הסכמנו את ההסכם הנדרש. כלומר, אנחנו לא צריכים לעבור את התהליך של המפגש והבדיקה וכו'. כבר עשינו את זה, ביררנו, הבנו, הסכמנו והחלטנו. כל התהליך הזה, שלפעמים לוקח הרבה זמן תלוי בבנאדם, מתנקז לנקודה אחת בזמן. ואז, ברגע שאני (שוב) בסיטואציה של קושי, בילבול, חוסר וודאות, חוסר אונים, פחד, עצבות, כעס, אשמה, חרדה - אני מזהה את הסיטואציה וזוכרת מה למדתי לגבי אותה איכות ואותה סוגייה ומיישמת את ההחלטה שעשיתי אז בפעם הראשונה. כלומר, בוחרת שוב את אותה בחירה.

דוגמה: אם פגשתי אשמה מול אמא שלי, עברתי את התהליך שהייתי צריכה לעבור ועשיתי עם המקום הזה שלום, זה לא שלא ארגיש יותר את האשמה עד סוף ימיי, אלא שהתדירות וההשפעה של זה תקטן ותתקצר בהרבה.

אתמול למשל זיהיתי (שוב) חוסר אונים. לקח לי כמה ימים של תסכול ועצבים בשל עניין מסויים שקשור לקטנה. ברגע שזיהיתי שמתחת לעצבים יושב חוסר אונים - הרגשה קשה שכולנו נידונו לפגוש - המערכת שלי מיד נרגעה כי את העבודה הרגשית עם חוסר האונים כבר עשיתי בעבר והסיסטם והגוף זוכרים להרפות מיד. אז כל מה שצריך זה רגע של זיהוי והיזכרות (בדיוק שנייה) וההתמרה קורית ברגע.

יש עבודה רגשית, יש עבודה יישומית. שתיהן נדרשות.
לא מתה על המילה עבודה. הקונטקסט שלילי. אז תירגול. מילה יותר מדוייקת.
כן, זה מאמץ לחולל שינוי. זה אשכרה מאמץ כי זה סיבוב של 180 מעלות ככל שהשינוי עמוק.
הרוב לא מוכנים לעשות את המאמץ הזה. זו האמת.
אני פה בשביל אלו שכן.

זוהי "אומנות החיים". בין "בעיה" לבעיה, בין רגש לתובנה, בין אדם לאדם, בין טבע לאלוהי.

לפגישות אישיות און-ליין מוזמנים לכתוב לי בפרטי.
[תמונה מ-פינטרס)

🙏🏻