גננות בישראל

"וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים"

חג השבועות מזכיר לנו את ערכם של הביכורים: הרגע שבו עמל מתמשך מבשיל לפרי ראשון של ברכה. זהו חג שמלמד אותנו שקציר טוב מתחיל בדרך ארוכה של זריעה, השקעה והתמדה.

גם החינוך מתחיל במעשה קטן ועוד מעשה קטן. במילה טובה ובהקשבה. הוא ממשיך בהקניית דעת וערכים ושיאו מגיע כאשר התלמידות והתלמידים שלנו יוצאים ממערכת החינוך מצוידים בילקוט חיים עשיר בערכים, דרך ואמונה ביכולתם.

חג שבועות שמח לכם ולבני ביתכם.

ירושלים של זהב של נחושת ושל אור

יום ירושלים הוא הרבה מעבר לציון תאריך בלוח השנה. זהו יום שבו הזיכרון הלאומי, האמונה והתקווה נפגשים בעיר אחת, שאין דומה לה.

ירושלים היא לא רק בירת ישראל. היא הלב הפועם של העם היהודי, המקום שאליו נשאו עיניים דורות של חולמים, מתפללים ובונים. עיר שבה כל אבן מספרת סיפור, כל סמטה נושאת זיכרון, וכל מבט אל החומות מזכיר לנו עד כמה עמוקה הזכות ועד כמה גדולה האחריות.

ביום הזה אנו זוכרים כי ירושלים איננה רק עבר מפואר. היא גם הווה חי ונושם, ועתיד שאנו מחויבים לעצב מתוך אחריות, אחדות ותקווה. היא מזכירה לנו את הכוח שבחיבור בין אדם לאדם, בין קהילה לקהילה, ובין הדורות שחלמו עליה לדורות שזוכים לחיות לאורה.

כאנשי חינוך, יש לנו שליחות מיוחדת ביום הזה. להמשיך ולהעביר לתלמידים את הרגש, את השייכות ואת ההבנה שהקשר אל ירושלים הוא חלק בלתי נפרד מזהותנו כחברה וכעם.

יום ירושלים שמח 💙🤍

גן תירוש, בהובלתה של מירב צינר, יוצר חיבור מרגש בין הילדים הרכים ללוחמים שבחזית: דרך מארזים מתוקים, תבשילים חמים ומסרים מחזקים הנכתבים בידיהם הקטנות. הלוחמים, מצדם, מוצאים זמן בתוך שגרת הלחימה כדי להתקשר, לשוחח ולהשיב אהבה – כך יוצקת מירב משמעות לילדים וכח ללוחמים.
הסיפור המלא בתגובה הראשונה.

אנשי החינוך שלנו נותנים שיעור גדול!

אנטואן דה סנט אכזופרי, שמוכר לרבים מאיתנו כמחבר "הנסיך הקטן", העניק לנו ספרות יפה, אבל גם שיעור יפה במנהיגות. הוא לימד אותנו שאם אנחנו רוצים לבנות אונייה, לא די לאסוף אנשים, לחלק להם הוראות ולנהל את העבודה. צריך לעורר בהם געגוע אל הים הרחב והאינסופי.

ונראה שזהו לב ליבו של החינוך.

חינוך אינו מסתכם בהעברת ידע, בהוראת חומר או בהכנה למבחן הבא. הוא מתחיל במקום עמוק יותר: במקום שבו מתעוררים באדם הצעיר הרצון לגלות, האומץ לחלום, הסקרנות לשאול והאמונה ביכולתו. חינוך אמיתי מעניק לתלמידים ערכים, מיומנויות, תחושת מסוגלות וביטחון עצמי, ופותח בפניהם דרך אל הים הרחב של חייהם.

במובן העמוק ביותר, הוראה היא מנהיגות. היא מבט שמצליח לראות בכל תלמיד ותלמידה את האפשרות הגלומה בהם: את המדען הבא, את המוזיקאית, את האומן, את הרופאה, את איש החינוך, או כל חלום אחר שיבחרו להגשים. היא דורשת לזהות כוחות שעדיין אינם גלויים לעין, להצמיח אותם באמונה, בסבלנות ובאחריות, ולהוביל כל תלמיד אל המקום שבו יוכל לגדול, לבחור, להשפיע ולהיות.

יום המחנך הוא הזדמנות לעצור להוקיר תודה. לעצור ולהביע הערכה גדולה לאנשי ונשות החינוך הנפלאים שלנו, שבכל יום מחדש ממלאים את שליחותם במסירות גדולה, על אף שהיא מתקיימת במציאות של אלימות גואה, כיתות עמוסות ואירועי חירום.
בתוך כל אלה, הם נדרשים לדבר הגדול באמת: לא לתת למציאות לכבות את השליחות.
להמשיך להאמין במקום שבו קשה.
להמשיך להקשיב במקום שבו רועש.
להמשיך לחנך במקום שבו מתערערים גבולות.
להמשיך ולראות אופק.

אנשי החינוך שלנו נותנים שיעור גדול – הם מלמדים אותנו מהי אמונה, דבקות במטרה, התמדה ואחריות. אנשי החינוך שלנו מלמדים אותנו מהי מנהיגות.

תודה אישית לכל אחת ואחד מכם,
יום המחנך שמח!

חינוך בונה חברה

היום אנחנו מציינים את יום הולדתו של חוזה המדינה וגדול המדינאים בנימין זאב הרצל.
הרצל לא עסק רק בעיצוב הזירה המדינית והכלכלית, אלא גם עיצב חזון לחינוך במדינה היהודית.
בספרו "אלטנוילנד",הרצל הציב את החינוך כעמוד השדרה של החברה החדשה.

מה הרצל באמת רצה לראות במערכת החינוך שלנו?

חינוך חינם ושוויוני לכולם: עוד לפני שהמושג היה מובן מאליו, הרצל חזה חברה שבה לכל ילד וילדה יש זכות לחינוך איכותי ללא קשר למעמד הכלכלי. הוא ראה בזה תנאי הכרחי לצדק חברתי.

בחזון של הרצל, בתי הספר צריכים להיות מקום שמחנך לסובלנות, לכבוד הדדי ולפתיחות.

הרצל היה פריק של קדמה. הוא חזה שמערכת החינוך תשתמש באמצעים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר כדי להנגיש ידע לכל פינה.

הרצל לימד אותנו שחינוך הוא לא רק צבירת ידע, אלא בניית חברה. אנחנו מספקים לילדים שלנו את הכלים לא רק להסתדר בעולם, אלא לבנות כאן את "החברה המופתית" שהרצל האמין שאנחנו יכולים להיות.

הזיכרון מחייב והעצמאות מעניקה תקווה!

המעבר החד בין העצב והכאב של יום הזיכרון לשמחת יום העצמאות אינו קל אף פעם. מלחמות ושכול מלווים את עם ישראל מאז הקמת המדינה לפני 78 שנה, ושורשיהם נטועים עמוק עוד קודם לכן בהיסטוריה.

אולם לצד הכאב, תמיד ידענו לצמוח ולזכות להישגים כבירים, להקים מדינה כמעט מאין, בזכות עבודה קשה, רוח איתנה ואמונה בלתי מתפשרת בצדקת הדרך, באהבת אדם ובקידמה.

הזיכרון מחייב, והעצמאות מעניקה תקווה. ביניהם נרקמת השליחות והאחריות שלנו לבנות חברה טובה, תומכת, בונה, יוזמת ומאוחדת.

יום עצמאות שמח!

מתוך השבר והתוגה נבטיח את הצמיחה והבניה.

בעוד כמה שעות, ערב הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה תפלח הצפירה את הלב. היא תזקק את הרגע הקדוש, שבו מדינה שלמה מתכנסת, מורידה את הדגל לחצי התורן ומרכינה ראש.
בתוך הדממה הזו יעלו הקולות, הפנים והסיפורים של הבנים והבנות שנפלו על משמרתם. סיפורים שנגדעו באחת, חיים צעירים שנקטעו מתוך שליחות ואמונה בצדקת הדרך. וקול קדום ילווה אותנו ויהדהד בתוכנו, קולו של הנביא המקונן על זאת אני בוכיה, עיני עיני ירדה מים.

השנה, יותר מאי פעם, הדממה תכביד. היא תכאב ותייסר. היא תשא שמות ופנים חדשות. עוד בית אבל ועוד בית דואב. עוד חלומות ועוד תוכניות שלא יתגשמו.
במהלך שלוש השנים האחרונות איבדו יותר ממאה משפחות של עובדות ועובדי הוראה את היקר להן מכל. בין הנופלים גם סמ"ר אייל מימרן, בנה של עו"ד אתי מימרן, מנהלת המחלקה המשפטית בהסתדרות המורים. אייל היה לוחם וחובש קרבי בגדוד 101, ונפל בשג'עייה. הוא היה בן עשרים בלבד.

מתוך האפר הזה, מתוך השבר, צומחת גם שליחות של תקווה. לא תקווה תמימה, אלא כזו שנולדת מתוך כאב עמוק. היא מתעקשת לבנות, להצמיח ולהאיר. לחישתו הקדומה של הנביא לתת להם פאר תחת האפר, אינה נותרת כרעיון. היא מתממשת יום יום בחייהם של עובדי ההוראה – האמהות והאבות. הם נושאים עמם שתי שליחויות גדולות ורמות: הנצחת זיכרון יקיריהן, והנחלת זיכרונם של עשרות אלפי החללים לדור הצעיר.

ובהיכל הקודש של ההנצחה, על כל אחד ואחת מאתנו חל הציווי להנציח את צוואת הנופלים במעשה היומי שלנו: להיות מאוחדים, לשמור על ערבות הדדית, להיות שותפים בבניית הארץ להפוך אותה ליוזמת, יוצרת ומובילה.

יהי זכרם של הנופלים והנופלות ברוך!

"צָרִיךְ שֶׁכָּל אָדָם יֵדַע וְיָבִין, שֶׁבְּתוֹךְ תּוֹכוֹ דּוֹלֵק נֵר, וְאֵין נֵרוֹ שֶׁלּוֹ כְּנֵר חֲבֵרוֹ, וְאֵין אִישׁ שֶׁאֵין לוֹ נֵר. וְצָרִיךְ שֶׁכָּל אָדָם יֵדַע וְיָבִין, שֶׁעָלָיו לַעֲמֹל וּלְגַלּוֹת אֶת אוֹר הַנֵּר בָּרַבִּים, וּלְהַדְלִיקוֹ לַאֲבוּקָה גְּדוֹלָה וּלְהָאִיר אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ."

הרב קוק

עובדי ועובדות הוראה יקרים,

מאז השבעה באוקטובר 2023 , עמדנו מול רוע שהזכיר לנו תהומות אפלים מהעבר אך הפעם עמדנו מולו כעם ריבון בארצו.

הערב אנו עוצרים את מרוץ החיים כדי להתייחד עם זכר אחינו ואחיותינו שנרצחו באכזריות על ידי הנאצים ועוזריהם.
שישה מיליון אנשים, נשים וגברים, זקנים וילדים, יהודים מבני עמנו, נרצחו בשואה. כל חטאם היה ביהדותם. כל פשעם היה אמונתם.

על הכאב, על האובדן והגעגוע של בני משפחותיהם אין בכלל מה לדבר.

תפקידנו פה, לעד, לזכור להזכיר ולא לשכוח, כי בזכותם אנו כאן.

כאנשי חינוך מוטלת עלינו משימה לאומית, להעביר לדור הצעיר שחווה מלחמה וטלטלה בעצמו את שהיה ולהבטיח יחד איתם, שלעולם לא עוד.

נזכור היום את הגבורה, האומץ וההתנגדות ונוקיר תודה לניצולי השואה היקרים שבזכותם יש לנו בית וארץ.

נזכור ולא נשכח!