גננות בישראל

יום הולדת 123 להסתדרות המורים

כבר 123 שנים שהסתדרות המורים מייצגת בגאווה ובמחויבות את עובדות ועובדי ההוראה בכל רחבי הארץ.
מאחורי המספר הגדול הזה נמצאים אינספור רגעים קטנים שמלווים ילדות וילדים לאורך כל חייהם:
מילה טובה שנאמרה בדיוק ברגע הנכון.
יד שהושטה בשעת קושי.
מבט שאמר "אני מאמין בך", גם כשהילד עדיין לא האמין בעצמו.
עובדת הוראה או עובד הוראה שראו את מה שאחרים אולי החמיצו ושינו עולם שלם עבור ילדה או ילד.

הרגעים האלה מזכירים לנו שחינוך הוא הרבה יותר משיעורים, ממבחנים ומציונים. הוא נבנה מתוך קשר בין אנשים, מתוך אמונה וסבלנות ומתוך היכולת להצמיח חלום במקום שבו עדיין לא היה כזה.

מאז 1903 השתנה כמעט כל מה שמקיף את העשייה החינוכית. הכיתות נראות אחרת, הלוח התחלף במסך והעולם מתקדם בקצב מסחרר. אבל הדברים שמעניקים לחינוך את משמעותו נשארו כשהיו: עובדות ועובדי ההוראה שבוחרים בכל בוקר מחדש להיות שם למען הדור הבא.
כדבריו של נלסון מנדלה: "חינוך הוא המנוע הגדול של ההתפתחות האישית". את המנוע הזה מפעילים בכל יום עובדות ועובדי ההוראה, במסירות, ברגישות ועם הרבה לב ונשמה.

הסתדרות המורים צועדת לצדם. היא נאבקת על זכויותיהם ועל מעמדם, משמיעה את קולם ומעניקה להם בית מקצועי. היא עושה זאת מתוך הכרה בכך שעבודתם מותירה חותם שנשאר הרבה אחרי הצלצול האחרון: באדם שהאמין בנו כשעדיין לא ידענו למה אנחנו מסוגלים, בערכים שלקחנו איתנו לחיים ובתחושת הביטחון והשייכות שקיבלנו לאורך הדרך.

123 שנים של עשייה, של מסירות ושל השפעה העוברת מדור לדור.

מזל טוב להסתדרות המורים, הבית של עובדות ועובדי ההוראה בישראל!

גם בעיצומו של הקיץ, אין כמו לעצור לרגע וליהנות יחד!

נפגשנו בחוף גיא ליום של כיף עם עובדות ועובדי ההוראה ובני משפחותיהם. בין הבריכות, המגלשות, הצחוקים והרגעים המשותפים, נהנינו מאווירה קיצית, משפחתית ומלאת אנרגיות טובות.

תודה לכל מי שהגיע והיה חלק מהיום המיוחד הזה.

מאחלים לכולם המשך קיץ נעים, בטוח ומהנה!

מה זאת אהבה?
לכבוד ט"ו באב שחל היום ליקטנו כמה ציטוטים נבחרים.

• "איך אתה יודע שאתה מאוהב? כשאתה לא יכול להירדם כי המציאות טובה יותר מהחלומות" – ד"ר סוס.
• "הדבר הטוב ביותר להיאחז בו בחיים הוא זה בזו" –אודרי אופבורן.
• "היכן שיש אהבה יש חיים" – מהטמה גנדי.
• "אהבה היא נשמה אחת השוכנת בשני גופים" –אריסטו.
• "כל מה שאתה צריך היא אהבה" – גו'ן לנון ופול מקרטני.
• "אין אדם נתפס בצערו ואין אדם נתפס בשעת אהבתו" – חז"ל.
• "אני פשוט לא יכול שלא להתאהב בך" – אלביס ספרסלי.
• "האהבה היא הבית שאליו הלב תמיד מבקש לשוב" – מאיר שלו.
• "האושר הוא תמיד עניין של אהבה" – לאה גולדברג.
• "האהבה היא הפרי היחיד שגדל בכל עונות השנה ואינו תלוי בזמן" – מאמא תרזה.
• "אהבה היא הרבה דברים ואף אחד מהם אינו הגיוני" – ויליאם גולדמן מתוך "הנסיכה הקסומה".

ומהי אהבה עבורכם?

שיהיה לכולכם ט"ו באב שמח עם הרבה הרבה אהבה!

להפוך את זיכרון החורבן למחויבות של בניין

תשעה באב מזכיר לנו שחורבן אינו מתחיל תמיד מבחוץ. לעיתים הוא מתחיל דווקא בתוך הבית, כשההקשבה נחלשת, השותפות נשחקת והמחלוקת הופכת לשנאה.
זו משמעותה העמוקה של הקביעה, כי על שנאת חינם חרב הבית: הסכנה הגדולה אינה טמונה רק באויב הניצב מולנו, אלא גם באובדן היכולת שלנו לראות זה בזה שותפים. ומאותו המקום שבו מתחיל הקרע, יכולה להתחיל גם הדרך לתיקון.

אלא שהתיקון אינו נוגע רק ליחסים שאנחנו מבקשים לקיים כאן ועכשיו. הוא תלוי גם בערכים שנעביר לדור הבא ובחברה שנלמד אותו לבנות.
למערכת החינוך תפקיד חשוב בעיצוב חברה בריאה, מכבדת ושוחרת ערבות הדדית. עובדות ועובדי ההוראה מעניקים לדור הצעיר כלים להקשיב, לחלוק, לכבד את האחר ולשמור על המשותף גם בשעת מחלוקת.
אבל, מערכת החינוך אינה יכולה לשאת לבדה במשימה הזאת. חברה לא מתעצבת רק בין כותלי הכיתה, אלא בכל מקום ובדוגמה האישית שמציבים כל אחת ואחד מאיתנו.

ביום הזה אנו נושאים תפילה ותקווה שנדע להפוך את זיכרון החורבן למחויבות של בניין: לבנות חברה שיש בה מקום לכולם, ולטעת בילדים של כולנו את היכולת להקים כאן בית משותף שיש בו כבוד, סובלנות, ערבות הדדית ותקווה.

צום מועיל ומשמעותי לכל הצמים.

קורצ'אק סימן את הדרך

ב-6 באוגוסט 1942 הובלו ילדי בית היתומים של יאנוש קורצ'אק מגטו ורשה אל כיכר השילוחים, בדרכם לטרבלינקה.

העדויות מאותו יום מתארות מראה מצמרר, קורצ'אק צועד לצד כ-200 הילדים שעליהם הגן ובהם טיפל. הוא אחז בידיהם, ליווה אותם ולא נטש אותם גם ברגע האחרון. דמותו נחרתה בזיכרון לא רק בשל הדרך שבה מת, אלא בעיקר בשל הדרך שבה חי: מתוך אמונה עמוקה בכבודו של כל ילד ובאחריותו של המבוגר כלפיו.

היום, ה-22 ביולי אנו מציינים 148 שנים להולדתו של מי שהיה לרופא, למחנך ולאחת מדמויות המופת החשובות בתולדות החינוך.

קורצ'אק ביקש לראות בילד אדם שלם. לא אדם שיום אחד בעתיד יהיה ראוי להקשבה, לכבוד ולבחירה, אלא אדם הראוי להם כבר עכשיו. הוא הקדיש את חייו לילדים שנדחקו אל שולי החברה, והעניק להם בית, קול, תחושת שייכות והכרה בערכם.

אין להשוות בין המציאות שבה חי קורצ'אק לבין עבודת החינוך בימינו. לא את גודל הסכנה ולא את עוצמת ההתמודדות. אך, אפשר ללמוד ממנו את כיוון המצפן: לראות את הילד, להקשיב לו, לעמוד לצדו ולא לוותר עליו.

זהו גם לבה של השליחות החינוכית.
מדי יום, אתם, עובדות ועובדי ההוראה מושיטים יד לילדה או לילד שזקוקים לה. לתלמיד עם צרכים מיוחדים, לתלמידה המתמודדת עם קושי, לילד המגיע מרקע מוחלש, ולכל מי שזקוק למבוגר שיאמין בו גם ברגע שבו קשה לו להאמין בעצמו.
אינם יכולים לפתור כל קושי, אבל אתם נוכחים.
לא תמיד אתם יכולים להבטיח דרך קלה, אבל אתם מסרבים להשאיר ילד לצעוד בה לבדו.

קורצ'אק סימן את הדרך, ואתם ממשיכים לסלול אותה.
עובדות ועובדי ההוראה ממשיכים ללכת בה, יום אחר יום, מתוך אחריות, מסירות ואמונה עמוקה בכל ילדה וילד.

מורות לגיל הרך (גננות) יקרות,

מחר, כאשר תסתיים שנת הלימודים, ילדות וילדי הגן יצאו משער הגן אחרים מהרגע שבו נכנסו אליו בתחילת השנה.
לא תמיד רואים זאת במבט ראשון.
לא תמיד אפשר למדוד את זה במספרים.
אבל, מי שמכיר את הגיל הרך יודע עד כמה גדולה הדרך שנעשית בשנה אחת.
ילד שנכנס מהסס ולמד להרגיש שייך.
ילדה שמיעטה לדבר ומצאה את קולה.
חברים שלמדו להמתין, לחלוק, לבקש סליחה ולהתחשב.
הילדים הרכים למדו שהעולם יכול להיות מקום יציב יותר, כאשר יש בו מבוגר שמביט בו באמת.

ההתקדמות הזאת התרחשה השנה בתוך מציאות מורכבת במיוחד. מציאות של מלחמה, דאגה, חוסר ודאות, עומס ואתגרי יום יום, שנכנסו גם אל שערי הגן.
ובתוך המציאות הזו, אתן המשכתן להחזיק עבור ילדות וילדי הגן את מה שהם זקוקים לו יותר מכול: ביטחון, סדר, שייכות ואמון.
בכל יום יצקתן את היסודות הראשונים שעליהם נבנית דרכו של הילד: שפה, רגש, חברות, גבולות, עצמאות, סקרנות ותחושת מסוגלות.
שם, בתוך המרחב החינוכי הראשון, נזרעת הידיעה הפשוטה והחשובה כל כך:
אני שייך.
רואים אותי.
אני יכול.

לצד כל אלה, גם החזקתן קשר עם הורים, עם צוות ועם קהילה, ובמקביל נשאתן גם את הבית הפרטי שלכן, את משפחותיכן ואת הדאגות שלכן.
לכן ההערכה אליכן היא אישית וציבורית יחד.

תודה על שנה של אחריות, רגישות, מקצועיות ועמידה איתנה.
עם סיומה של שנת הלימודים, אנחנו מאחלים לכן חופשת קיץ נעימה, שקטה ובטוחה.
חופשה של מנוחה, התחדשות, בילוי עם המשפחה היקרה, וגם שמרו לכן רגעים של שקט לעצמכן.

#גננות

"וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים"

חג השבועות מזכיר לנו את ערכם של הביכורים: הרגע שבו עמל מתמשך מבשיל לפרי ראשון של ברכה. זהו חג שמלמד אותנו שקציר טוב מתחיל בדרך ארוכה של זריעה, השקעה והתמדה.

גם החינוך מתחיל במעשה קטן ועוד מעשה קטן. במילה טובה ובהקשבה. הוא ממשיך בהקניית דעת וערכים ושיאו מגיע כאשר התלמידות והתלמידים שלנו יוצאים ממערכת החינוך מצוידים בילקוט חיים עשיר בערכים, דרך ואמונה ביכולתם.

חג שבועות שמח לכם ולבני ביתכם.

ירושלים של זהב של נחושת ושל אור

יום ירושלים הוא הרבה מעבר לציון תאריך בלוח השנה. זהו יום שבו הזיכרון הלאומי, האמונה והתקווה נפגשים בעיר אחת, שאין דומה לה.

ירושלים היא לא רק בירת ישראל. היא הלב הפועם של העם היהודי, המקום שאליו נשאו עיניים דורות של חולמים, מתפללים ובונים. עיר שבה כל אבן מספרת סיפור, כל סמטה נושאת זיכרון, וכל מבט אל החומות מזכיר לנו עד כמה עמוקה הזכות ועד כמה גדולה האחריות.

ביום הזה אנו זוכרים כי ירושלים איננה רק עבר מפואר. היא גם הווה חי ונושם, ועתיד שאנו מחויבים לעצב מתוך אחריות, אחדות ותקווה. היא מזכירה לנו את הכוח שבחיבור בין אדם לאדם, בין קהילה לקהילה, ובין הדורות שחלמו עליה לדורות שזוכים לחיות לאורה.

כאנשי חינוך, יש לנו שליחות מיוחדת ביום הזה. להמשיך ולהעביר לתלמידים את הרגש, את השייכות ואת ההבנה שהקשר אל ירושלים הוא חלק בלתי נפרד מזהותנו כחברה וכעם.

יום ירושלים שמח 💙🤍

גן תירוש, בהובלתה של מירב צינר, יוצר חיבור מרגש בין הילדים הרכים ללוחמים שבחזית: דרך מארזים מתוקים, תבשילים חמים ומסרים מחזקים הנכתבים בידיהם הקטנות. הלוחמים, מצדם, מוצאים זמן בתוך שגרת הלחימה כדי להתקשר, לשוחח ולהשיב אהבה – כך יוצקת מירב משמעות לילדים וכח ללוחמים.
הסיפור המלא בתגובה הראשונה.

אנשי החינוך שלנו נותנים שיעור גדול!

אנטואן דה סנט אכזופרי, שמוכר לרבים מאיתנו כמחבר "הנסיך הקטן", העניק לנו ספרות יפה, אבל גם שיעור יפה במנהיגות. הוא לימד אותנו שאם אנחנו רוצים לבנות אונייה, לא די לאסוף אנשים, לחלק להם הוראות ולנהל את העבודה. צריך לעורר בהם געגוע אל הים הרחב והאינסופי.

ונראה שזהו לב ליבו של החינוך.

חינוך אינו מסתכם בהעברת ידע, בהוראת חומר או בהכנה למבחן הבא. הוא מתחיל במקום עמוק יותר: במקום שבו מתעוררים באדם הצעיר הרצון לגלות, האומץ לחלום, הסקרנות לשאול והאמונה ביכולתו. חינוך אמיתי מעניק לתלמידים ערכים, מיומנויות, תחושת מסוגלות וביטחון עצמי, ופותח בפניהם דרך אל הים הרחב של חייהם.

במובן העמוק ביותר, הוראה היא מנהיגות. היא מבט שמצליח לראות בכל תלמיד ותלמידה את האפשרות הגלומה בהם: את המדען הבא, את המוזיקאית, את האומן, את הרופאה, את איש החינוך, או כל חלום אחר שיבחרו להגשים. היא דורשת לזהות כוחות שעדיין אינם גלויים לעין, להצמיח אותם באמונה, בסבלנות ובאחריות, ולהוביל כל תלמיד אל המקום שבו יוכל לגדול, לבחור, להשפיע ולהיות.

יום המחנך הוא הזדמנות לעצור להוקיר תודה. לעצור ולהביע הערכה גדולה לאנשי ונשות החינוך הנפלאים שלנו, שבכל יום מחדש ממלאים את שליחותם במסירות גדולה, על אף שהיא מתקיימת במציאות של אלימות גואה, כיתות עמוסות ואירועי חירום.
בתוך כל אלה, הם נדרשים לדבר הגדול באמת: לא לתת למציאות לכבות את השליחות.
להמשיך להאמין במקום שבו קשה.
להמשיך להקשיב במקום שבו רועש.
להמשיך לחנך במקום שבו מתערערים גבולות.
להמשיך ולראות אופק.

אנשי החינוך שלנו נותנים שיעור גדול – הם מלמדים אותנו מהי אמונה, דבקות במטרה, התמדה ואחריות. אנשי החינוך שלנו מלמדים אותנו מהי מנהיגות.

תודה אישית לכל אחת ואחד מכם,
יום המחנך שמח!