24/08/2021
תם ונשלם.
10 שנות גידיאלה. זה היום האחרון.
לא פשוט בכלל להיפרד מהגומחה האהובה שלי, הפינה שלי בעולם, בעשור האחרון הקדשתי את כל מה שיש בי כדי ליצור אותה ולשמר אותה ככה, גומחה, שמורת טבע בלב העיר, מוגנת ושונה מכל העולם שבחוץ.
אבל העיתוי מדויק. מספק. ואפילו המספר מושלם. עשר עגול. זה לא היה יכול לקרות חלקיק שניה לפני ולא נאנו שניה אחרי.
לא מובן מאליו בכלל הזכות והכבוד להכיר ולעשות דרך עם כל כך הרבה משפחות צעירות.
לא מובן מאליו לפגוש הורים טריים נרגשים ומבוהלים ולקבל מהם את מפתח הלב, את ציפור הנפש שלהם, למשמורת.
אני תמיד אומרת שבגידיאלה יש את הילדים הכי מגניבים חמודים וחכמים בעיר, וזה נכון גם לגבי ההורים. באמת שהמזל והחסד ליוו אותי ונפלתי טוב בקטע הזה, שנה אחרי שנה.
לא מובן מאליו להחזיק מעמד ולעשות את זה בוקר אחרי בוקר ויום אחרי יום, ולעשות את זה טוב ונכון. בעסק הזה את לא יכולה להגיע בחצי. את לא יכולה לתקתק על המחשב בעצבים. את לא יכולה למלמל - סתם יום כזה - לשים אזניות ולא לדבר עם אף אחד כל היום. את לא יכולה להגיד פאק איט, הדפים יחכו למחר, הלקוח יכול לקפוץ לי, וללכת לים.
בעסק הזה חייבים מוטיבציה שלא מהעולם הזה.
כסף ופרנסה זה חשוב, אבל מחוייבות יכולה לקחת אותך רק עד נקודה מסוימת. חייב להיות שם משהו עמוק יותר.
אי שם בילדות אמא שלי אמרה לי -
כשאת צריכה כוח תתרכזי רק בדבר אחד, שהוא חשוב וקריטי ואי אפשר להתבלבל בו, כל השאר יסתדר מעצמו.
אז אני התרכזתי בחיוך הנרגש של ילד שמגיע בבוקר, תולה בי עיניים נוצצות ומבט מלא ציפייה - איזה כיף יהיה לי איתך היום? ממה אני אצחק? מה אני אלמד? על מה אני אתגבר היום?
התום הזה, של ילד, שהחיים עבורו הם חנות ממתקים בלתי נגמרת, ומבחינתו אני התשובה לכל, הקוסמת שתמיד יש לה עוד שפן בכובע, המרפאה והפותרת בעיות, זאת שיש לה את היכולת לעצור את הגשם ולנטרל את הרוח, הציפייה שלו הזאת הפשוטה, היא האמביציה. היא המוטיבציה. היא הנשק הסודי לשכוח מהכל ולחייך ולהיכנס איתו גם אני לחנות הממתקים המופלאה הזאת. שוב ושוב ושוב.
כנראה שזו המשמעות של המילה משמעות.
לא מובן מאליו שיצא לי לנצח על התזמורת המיוחדת הזאת שהיא גידיאלה. שזה מזמן כבר לא סתם עסק אלא אורגניזם חי ופועם של הורים ילדים וצוות במארג עדין ואינטימי לאורך ימים שבועות וחודשים. ואני, אדם לא קהילתי בעליל, עם נגיעות אינטרוברטיות, זכיתי בתפקיד 😄. מצחיק לאן החיים לוקחים אותך אם תיתן להם.
אפשר לכתוב פה מגילה, אבל אין מספיק מילים לתאר את החוויה הזאת. למדתי ככ הרבה. גאה גם להגיד שנתתי את כל כולי.
יצא פוסט סופר צ'יזי ולא הכי רהוט אבל לא אכפת לי. יום כזה קורה רק פעם בחיים.
הרבי קרליבך אמר - כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו.
ואני רוצה להוסיף, בכנות ומכל הלב - וגם כל מבוגר צריך ילד אחד שיאמין בו.
לילדים של גידיאלה, אתם חכמים, חזקים, נהדרים. ושיניתם לי את החיים לטובה, וגם אותי, בכל בוקר מחדש.
תודה רבה חברים
❤
בתמונה: אני והמוטיבציה. פעם אחרונה.
