רונית רמר-תיווך לגיל הרך, ליווי והדרכת הורים וצוותי חינוך

מפליא ?

הילדים בבית
השגרה התערערה
אבל בניגוד למלחמה הקודמת, שהייתה ממש לא מזמן
ואולי מעולם לא באמת הסתיימה,
נראה שהילדים נראים פחות בחרדה
כאילו התרגלו .
אני מסתכלת סביבי במקלט של הבניין,
הילדים עסוקים במסכים,
מציירים, משחקים, מחייכים.
ילדים שמתראיינים בטלוויזיה,
מדברים בעליזות על החופשה מהמסגרות,
מספרים כמה כייף עם אימא ואבא.
הורים משתפים שהילדים מבסוטים

אז זה העניין
זמן עם הילדים
זה כנראה מה שהם באמת צריכים
לא רק במלחמה 🥰

בשבוע האחרון שומעת מהמון הורים
שהילדים כל הזמן במסכים 🤦🏻‍♀️
ואז באה התנצלות
סוג של שכנוע עצמי.
"מה לעשות? כמה אפשר להעסיק אותם בבית ?
ואנחנו הרי עובדים?! "🤷🏻‍♀️

הורים יקרים ! בבקשה תסירו מעליכם כל אשמה,
המסכים בשעה זו הם סוג של בייביסיטר
הכרחי!!!

כמו כל בייביסיטר
זה לא שיא השלמות
ויש בו הרבה חסרונות,
אבל אנחנו נמצאים בזמן שאין ברירה.

לכן אתם זכאים
להשתמש במסכים ככל שנדרש
וכן גם זכאים 🥰
מכל אשמה.

אתם עושים במיטב יכולתכם!
ושהמלחמות יישארו מחוץ לבית.

מצב מורכב
ומתמשך 😡
קבלו הפוגה 👇
בפודקסט הסיפורים שלי *בספוטיפיי*
אני מספרת סיפורי ילדים מהממים.
אבל האמת שהוא נוצר עבור ההורים
לזמן ממושך עם הילדים במקלט/ ממד .
לזמן א ר ו ך בבית.
הבנתם את הרעיון 😊
הסיפורים מרתקים ! מלאי אפקטים ומוזיקה
אין צורך במסך
*להאזנה בלבד*
וזה מתאים
*לעכשיו*
צריך רק אוזניות
והילדים יכולים לשקוע בתוך הסיפור.
יש יותר מארבעים סיפורים מהממים.
אפשר להכין רשימת השמעה אישית על פי גיל הילד וההעדפותיו .
אפשר להתחבר דרך הטלויזיה ( חזק וברור ) ואז אפשר גם לעשות דברים במקביל ( כמו לאכול 😍)
וגם להקשיב !

שולחת כאן 👇את הקישור

https://open.spotify.com/show/65EUvvT3ovwUnGbKDrjgUZ?si=hwtqbsHSTwqjqU6-fJ_6lw

רונית רמר מספרת ׳סיפורי סיפורים׳ Podcast · ד״ר רונית רמר · כמדריכת הורים בגיל הרך, אני תמיד מעודדת הורים לקרוא סיפורים לילדים . אבל יש מצבים שבהם זה לא ניתן: בנהיגה, בנסיעה ארוכה, בהמתנה בתור או כשמאוד עיי...

תחפושת הארנב היתה עשויה מפרווה איכותית,
ונתפרה בהתאמה מושלמת למידותיה של אחותי הקטנה.
אך היא סירבה ללבוש את התחפושת היוקרתית.
הפרווה הפחידה אותה 🥶
והאוזניים הארוכות
גרמו לה אי נוחות 😡
כך יצא שהיה צורך בשכנועים רבים על מנת שתהיה חלק מהתמונה המשפחתית
וגם אז
עצמה את עיניה בחוזקה מפחד.
כפי שרואים בתמונה 👇

תחפושות זה לא תמיד כייף.
לעיתים חשש מבוכה וחוסר נוחות
מלווים את כל ההתחפשות.
לכן , לא כדאי להכריח,
והכי חשוב להביא בגדי החלפה בתיק
במקרה של סירוב עיקש בכניסה לגן
או לוותר מראש במקרה של טנטרום בבית.

כשהוא הגיע למפגש שלנו בקליניקה
הוא היה מבואס...

סיפר, שהבן שלו בן ה-5 עבר אתמול כל גבול אפשרי,
באיזשהו שלב הוא "שאג" עליו שיפסיק,
הילד נבהל, והתחיל לבכות.

"הרגשתי כל כך רע אחר כך-
אז באתי אליו, חיבקתי אותו וביקשתי ממנו סליחה"

"מה דעתך?" – הוא שאל אותי

שאלה שחוזרת אצל הרבה הורים.

כאשר ילד מתנהג בצורה לא מקובלת וחוצה גבולות,
תפקיד ההורה הוא להציב לו גבול ברור.
התנצלות עלולה לבלבל את הילד,
ולשדר לו שהבעיה היא בתגובה של ההורה — ולא בהתנהגות שלו.

ילד צריך הורה יציב ובטוח, שעומד מאחורי הגבולות שהוא מציב.

נכון אפשר להביע כעס גם לא בצעקה, אבל אם זה יצא בצעקה,
צריך לעמוד מאחורי הגבול שהוצב.

המסר שילד צריך לקבל:
יש גבולות.
יש השלכות.
וההורה עומד מאחוריהם בביטחון.

אשמח לשמוע איך אתם מתמודדים עם זה בבית שלכם 👇

למה הילדים שלנו נגמלים הרבה יותר מאוחר מפעם?

פעם, גיל שנתיים היה "הגבול העליון" לגמילה מחיתולים .
היום גיל 3 הוא ה"נורמלי" החדש, ולעיתים קרובות הגמילה נדחית עד לכניסה לגן עירייה.

מחקרים מצביעים על עלייה מתמשכת בגיל הגמילה מחיתולים בעולם המערבי.
בעוד שבאמצע המאה ה-20 רוב הילדים נגמלו לפני גיל שנתיים,
כיום הגיל הממוצע קרוב לגיל שלוש ואף מעבר לזה !!!

למה זה קורה?
1. החיתולים החד פעמיים סופגים היטב, והילד לא מרגיש אי-הנוחות.

2. הגישה הרווחת היום היא מוכנות הילד -"הוא יגיד מתי הוא מוכן".

3. אורח החיים המודרני מקשה על גמילה שדורשת זמן, וסבלנות.
בעולם של קריירה ועומס, הורים רבים דוחים את התהליך לרגע שבו "יהיה זמן"

4. במעונות היום ובפעוטונים, שם נמצאים הילדים רוב שעות היום, מעדיפים להמשיך ולהשתמש בחיתולים, זה הרבה יותר נוח.

האמת היא שניתן לגמול ילד כבר מגיל שנה!

דעה זו פחות פופולארית לחברות החיתולים.
אך מבוססת על ניסיון בעבודה עם הורים רבים,
ספרות עדכנית וצפייה בתרבויות שונות.

ככל שממתינים עם הגמילה,
כך לרוב קשה יותר לשנות הרגלים שהשתרשו אצל הילד.

באיזה גיל הילדים שלכם נגמלו?
כתבו לי בתגובות

מאמינים ?
הסיפור עם מספר ההשמעות הגבוה ביותר השנה הוא!!!!!

סקר סוף שנה 2025 בפודקסט שלי בספוטיפיי ״רונית רמר מספרת סיפורי סיפורים״
העלה נתון מעניין-
הסיפור עם מספר ההשמעות הגבוה ביותר הוא-
"הלו הלו אבא”- חנה הורן

אותי זה לא מפתיע.

זה סיפור של משחק פשוט בין אבא לילד –
הקשבה, תגובה, תור-תור.
ובסוף מתנה

"אבא מה תביא לי, מתנה ?
כן, אביא לך מתנה-
אביא לך את אבא" 😍

משחק הוא השפה של ילדים.
דרך המשחק
לומדים, נרגעים, ומרגישים קירבה.
אין בסיפור הזה דרמה גדולה אך
יש נוכחות.
ויש קשר.

והנתון הזה מזכיר לנו משהו חשוב:
לפעמים מה שילדים הכי צריכים
זה לא עוד גירוי –
אלא רגע קטן של משחק משותף 💛

אפשר להאזין מכאן
https://open.spotify.com/episode/5GtX7JXl8ptogRE3J74gEC?si=3d6bfd89ea1c4f19

" בבית שלהם יותר כייף "?

סיפור מהקליניקה

הילדה המתוקה עלתה השנה לכיתה אלף.
היא הוזמנה יחד עם אימה
לביקור אצל חברה חדשה מהכיתה,
שגרה בפנטהאוז גדול ומפואר.
"למה לנו אין בית כזה ?" שאלה הילדה את אימא שלה כשחזרו הביתה,
"כי אני אוהבת אותך מאד, ובבית הקטן שלנו אנחנו יכולות להיות ממש קרובות"
כך ענתה לה האימא שלא הייתה מוכנה לשאלה.

בפגישה שלנו היא שאלה אותי מה דעתי?
איך מעבירים מסרים עמוקים ?
איך מלמדים ילדים ש"בית" הוא תחושת שייכות ללא קשר לגודל
איך מפתחים היכולת להעריך את מה שיש לי
שמה שטוב לאחרים לא בהכרח טוב לנו.

שוחחנו על מספר דרכים, אחת מהם היא דרך סיפור.

בספר המקסים "אין כמו בבית" של ג'ונתן אמט,
חולד יוצא למסע כי הבית שלו נראה לו קטן וחשוך.
הוא מחפש משהו "טוב יותר".
אבל דווקא במסע הוא מבין שהכי טוב לו בבית שלו.
שם הוא מרגיש הכי בטוח מוגן ואהוב.

מוזמנים להקשיב יחד עם הילדים לסיפור "אין כמו בבית"
ולדבר
ערכים
https://open.spotify.com/episode/2XbYWVnX1cENp5V0kyYCOu?si=8n-4cldYQz-A3fO-7axbQA

איזה כייף להנחות גננות
איזה כייף לקבל פירגונים
על הבוקר
כאלה כמו שרק
גננות יודעות לתת

"גננות מחזיקות ידיים" -קבוצת הגננות שאיתי ❤️

תודה לכן 🙏

מי שגננת
מוזמנת להצטרף לקבוצה.
אפשר לכתוב לי בפרטי.

תבקש סליחה עכשיו !!!!!

האם צריך להכריח ילד צעיר לבקש סליחה ?

לא, לא מומלץ להכריח ילד לבקש סליחה.

סליחה אמתית היא מצב רגשי שמגיע מהלב .
סליחה בכפייה מאבדת מהמשמעות שלה.

כשמכריחים ילד לבקש סליחה,
זה הופך לפעולה טכנית ולא לערך מוסרי.
ולרוב זה יעורר התנגדות

מה כן אפשר לעשות?

לתווך את הסיטואציה
להכיל את הרגשות של הילד הפוגע
לשקף גם את רגשותיו של הנפגע

ואם באמת עולה חרטה
אפשר להציע: לתת חיבוק (אם מתאים), לתקן את מה שנשבר, לצייר ציור....
ואפשר גם להגיד סליחה

אבל רק אם זה באמת מהלב.❤

זה תקף לכולנו 🙏

גמר חתימה טובה 🖊