המקבץ

מועדון הספר: קפיטליזם ואהבה

בחרתי לעסוק בקשר בין קפיטליזם לאהבה, כלומר: באופן שבו כלכלת שוק חופשית, קפיטליסטית משפיעה על תפיסת היחסים בין אנשים ומחלחלת לקשרים זוגיים. זהו נושא מורכב וקשה להבנה, בעיקר בזמן הקצר שהוקצה לו (כשעה). בכל זאת בחרתי בו בכל זאת מכיוון שהוא משך אותי ועניין אותי מאוד.
פתחתי את השיעור בדרך פרובוקטיבית מעט, שהצליחה למשוך תשומת לב אל הנושא ולעורר בו דיון פורה. חילקתי את הכיתה לשתי קבוצות שהאחת דנה באופן שבו אנו ניגשים לרכוש רכב, והשניה: בדרך בה אנו מחפשים בן/בת זוג, ולאחר מכן קיימתי דיון שבו השוו שתי הקבוצות את מסקנותיהן. לאחר מכן, קראתי יחד עם הכיתה קטע מתוך בלוג שכותבו טוען כי יחסים זוגיים מוצלחים הם כאלו שמובילים ל"התעשרות" (עצמית) של הצדדים, ובהמשך לכך קראנו קטע מתוך כתבה בנושא מאת אווה אילוז - סוציולוגית שהתמחתה בקשר בין קפיטליזם לרגש בזירות שונות (https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/1.1636925 ).
כאשר גיבשתי את השיעור היה לי מאוד חשוב לייחד את מרבית הזמן לדיון כיתתי. אני מאמינה ששיחה היא הדרך הטובה ביותר להבנה עמוקה בנושא, בפרט כשמדובר בשעה קשה (19:30 בערבו של יום לימודים אינטנסיבי) ובנושא מורכב. השיעורים במועדון הספר הם קצרים ביחס לחשיבות הנושאים שבהם אנו עוסקים; בכל מפגש הרגשתי שהנושאים מבעירים אש קטנה בלבבות היושבים בחדר, אש שאותה נאלצנו לכבות מפאת קוצר הזמן ולא להזין אותה לכדי עיסוק ממושך בנושא גם אחרי השיעור. בשיעור שהעברתי היו רגעים של שקט ושל איבוד הריכוז - אלה הם רגעים מפחידים כשבאים להנחות שיעור, אבל לדעתי הם לא צריכים למנוע מאיתנו להקדיש זמן לשהייה בתוך שיחה.. גם אם השיחה לא תהיה קולחת ובוערת כל הזמן. תקופת הלימודים היא הזמן שלנו לתרגל, כמורים וכמנחים, הנחיית שיחה וקריאת הסימנים בחדר, מתי יש צורך בפרובוקציה כדי לעורר ולחדד את המשתתפים לדיון בנושא, מתי נחוץ לתת זמן לשמוע את כל מה שיש למשתתפים לומר ומתי יש צורך בהחזרת השיחה למסלולה כשהיא סוטה למחוזות אחרים. וזו תובנה משמעותית שאני לוקחת איתי מהמפגש.

רוני בן טובים, מסלול אומנות וחינוך.

איך משפיע הקפיטליזם על האהבה שלכם

מועדון הספר: חסרי בית

בחרנו לדון בבעיה החברתית של חסרי הבית או דרי הרחוב מכמה טעמים – הנושא נראה לנו חשוב ורצינו להרחיב עליו את הידע ולהעלותו למודעות, וגם עניין את שתינו אישית (בין היתר מפני שאביה של אחת מאיתנו עוסק בסיוע לאוכלוסייה זו ולכן חשנו קירבה אישית לנושא).
כשהתחלנו ללמוד את הנושא בדקנו תחילה מהי ההגדרה של דרי רחוב, לאחר מכן חיפשנו נתונים על מספרם וכיצד המדינה ושירותי הרווחה מתמודדים עם סוגיה מורכבת ובעייתית זו. לצד הנתונים, התמקדנו בפן הרגשי באמצעות שני טקסטים ספרותיים – שיר בעברית: "נמס בגשם" מאת יעקב גלעד, ושיר בערבית: "פרחים נשכחים" מאת המשוררת המצריה סאברין. כיוון שאחת מאיתנו ערביה והשניה יהודיה, היה לנו חשוב מאוד שכל אחת תקרא שיר בשפת האם שלה, ושהכיתה תיחשף גם לשפה הערבית – חשיפה נדירה בסמינר; חשבנו שזאת תהיה הזדמנות טובה להראות גם את נקודת המבט והתחושה של האוכלוסייה הערבית בסמינר, ולהמחיש את החוויה של למידה וקריאה של טקסטים בשפה שאינה שלך (בעבור שאר הסטודנטים שהוקרא בפניהם שיר בשפה שלא הבינו). בנוסף לכך, חשבנו שיש ערך מוסף בהבאת טקסטים בשתי השפות כדי להדגיש את האוניברסליות של הבעיה, ואת העובדה שיש תחושות שחוצות תרבויות, דתות ושפות. במהלך הקראת השיר בערבית ניכר ששאר הסטודנטים התרגשו וזו הייתה חוויה מיוחדת עבורם, הם היו סקרנים וקשובים מהרגיל, מה שהוביל אותנו למסקנה שיכול להיות מאוד מרענן אם יועברו תכנים מדי פעם גם בשפה הערבית ושהאוכלוסייה דוברת הערבית תקבל יותר הזדמנויות לבטא את עצמה. לסטודנטית הערביה בינינו היה מרגש מאוד להקריא שיר בשפת אמה – חוויה שבמסגרת הלימודים לא מזדמן לה לחוות, והדבר קירב אותה לנושא ונתן לה תחושה שהיא מעבירה משהו חדש וחשוב מהרגיל (ובין היתר הדבר גם גרם לה להקפיד במיוחד על ההגייה והניסוח בקריאת השיר בערבית).
חשוב לנו גם לציין שהעבודה ביחד הייתה הזדמנות מיוחדת ומרגשת להכיר זו את זו אישית, וכן להכיר יותר כל אחת את התרבויות והמנטליות השונה של חברתה. העבודה המשותפת גם הביאה אותנו לדון במגוון נושאים שהעשירו אותנו בהיבטים נוספים.

ספיר לוי (מסלול על יסודי מדעי הרוח עיוני תרבותי - היסטוריה וספרות), ובסמה עיסווי (חינוך גופני יסודי)

מועדון הספר: הילדים "השקופים" במערכת החינוך

כשנתבקשנו להעביר שיעור על בעיה חברתית, רצינו לגעת בבעיה בתחום זה שתהיה רלוונטית לנו כמחנכות ומחנכים עתידיים. בחרנו לעסוק בנושא של הילדים ״השקופים״ במערכת החינוך, אלה שהמערכת מפספסת כיוון שהם לא נכנסים לתבניות איתן מערכת החינוך יודעת לעבוד. בחרנו לעסוק בטקסטים שמעניקים מבט עמוק יותר בנושא. האחד, השיר "איגרת אל הילדים" מאת אלי אליהו, שנותן מקום לילדים כאלה בעצם הכתיבה שלו אליהם (ב'איגרת') וביכולת שלו להביט בכל אלו שמבחינת המערכת הם נחשבים אבודים: אותם ילדים ״שבוהים מבעד לחלונות״, אלה ״ששוכחים את המחברת״. השיר השני היה "היד" מאת המשוררת האמריקאית מרי רופלי (Mary Ruefle), שדרך עיניו של תלמיד המסרב להרים את ידו להשיב על שאלה הנוגעת אליו מגלה את הניתוק בין עולמו של התלמיד לבין השיעור, וגם את האופן שבו התלמיד הזה - שמבין היטב מה מצופה ממנו - מבין גם ובעיקר שבכוחו לבחור בין הרמת היד לבין הנחתה על השולחן.
כיוון שרצינו לתת זווית ראייה חדשה על הנושא שתיתן גם תקווה לשינוי, בחרנו להציג את שמונה האינטליגנציות שאולי יכולים לשנות מוסכמות על אינטליגנציה כפי שאנו מכירים אותה היום. לכן הורכב השיעור ממגוון פעילויות מתחומים שונים: דמיון מודרך (המכוון לאינטליגנציה תוך-אישית), משחקי דמיון, קטע מחול (המתמקד באינטליגנציה מרחבית-תנועתית), ודיון (המצריך אינטליגנציה בין-אישית). בפרט, הריקוד - שהיה אילתור שבוצע ע"י הלל - היה חלק מאוד משמעותי בשיעור, בכך שהדגים את היכולת להעביר מסר דרך כלי לא-מילולי. בכך שניסינו להפוך את מרחב השיעור ל'זירה עגולה', שבה יש מקום להתבטא, להקשיב וללמוד באופנים שונים ובאמצעיות כשרים שונים, ניסינו להמחיש הצעה לפתרון הבעיה: מערכת חינוך שתהיה מסוגלת לראות את היפה והמיוחד בכל תלמיד, ולהציע מגוון אופנים הכלים שבהם ניתן לבטא אינטליגנציה ולאפשר למידה - לאו דווקא אלו הפורמליים המוכרים לנו של שיעור פרונטלי; מערכת שתצא מהתבניות המוכרות והזוויתיות ו'תתעג'״, תתרכך.
שיתוף הפעולה של הקבוצה היה חיוני להצלחת הפעילויות, כיוון שהן היו פחות שגרתיות ודרשו פתיחות, אקטיביות ושיתוף. לשמחתנו, חברותינו שיתפו פעולה והרגשנו שנוצרה חוויה של הכלה והקשבה; זאת ועוד, הבחירה לעסוק לא רק בהגדרת הבעיה אלא גם בפתרון אפשרי לה התגלתה כנותנת תקווה ומגרה לדיון.

הלל פרידמן (אנגלית), והילה ולצ'ר (מקרא וספרות על יסודי)

מועדון הספר: משפחות בספרות ילדים

בבואנו לבחור נושא למפגש מצאנו את עצמנו חוזרות לבעיות במערכת החינוך, בה מוצגות לתלמידים תמונת עולם ונורמות מסוימות. חשבנו על חוויית התלמיד שהוא ונסיבות חייו שונים מהנורמות הללו - כיצד הוא מרגיש? כיצד הוא רואה את עצמו משתקף בתכנים שהוא לומד? בחרנו להתמקד בייצוג המשפחות בספרי הילדים המוקראים בגנים ובכיתות הנמוכות. כדי להבין ילדים יש לחזור להיות ילדים, לכן ניסינו לדמות את חווית הגן. עיצבנו את החלל בו התקיים המפגש, כמו גן – המשתתפים התבקשו לשבת על השטיח או על כריות שפרשנו עבורם. באווירה הנינוחה והילדותית שנוצרה חילקנו דפים וצבעים, והזמנו את המשתתפים לצייר משפחה; לשמחתנו, החזרה אל היצירתיות המלווה את החינוך לגיל הרך התקבלה בברכה, והסטודנטים התמסרו למלאכת הציור בהנאה ניכרת. לאחר מכן דנו במאפייני המשפחות שעלו מהציורים.
האתגר העיקרי בו נתקלנו היה הקושי לבנות שיעור המותיר מרחב לביטוי ביקורת ועמדות אישיות של המשתתפים, כאשר מדובר בנושא הקרוב מאד ללבנו שלגביו יש לנו עמדות מוצקות. ענין זה התברר כבר בבחירת החומרים המלווים לשיעור. לשיעורנו בחרנו בשני ספרי ילדים, האחד מהם המציג משפחה נורמטיבית ו'מרובעת' - "קיבלתי אחות קטנה במתנה" של רינה שליין, וספר נוסף המציג את מגוון המשפחות הקיים - "כל אחד והמשפחה שלו" של יהודה אטלס ויעל משאלי.
במהלך השיעור חווינו קונפליקט חזק - האם להשאיר מקום נרחב למשתתפים בדיון או להקפיד על מקום למסר שהיה חשוב לנו להעביר? מצאנו את עצמנו מכוונות את המשתתפים להביע את הדעה המקובלת עלינו, ומגלות חוסר סובלנות כלפי דעות אחרות. את השיעור חתמנו בנאום חוצב, משאירות מעט מאוד מקום לתהייה לגבי עמדתנו בנושא. לתומנו חשבנו שאנו משאירות את משתתפי השיעור עם חומר למחשבה, עם מסר מעורר השראה המעודד לשינוי חברתי בדרכנו שלנו; למעשה, השארנו אותם עם העתק ה"מניפסט" שלנו, בלי מקום לביטוי אישי שלהם בנושא.
התובנה העיקרית שלנו מהמפגש היא, שדווקא כאשר מעבירים שיעור בנושא כה קרוב ללבנו חשוב ביותר להקפיד לאפשר ביטוי לכל המשתתפים, לרבות דעות מנוגדות לאלו של מעבירי השיעור. רק כך יכול להיווצר שיח פורה ומשמעותי ויתאפשר תהליך למידה והרחבת החשיבה. לא קל לצאת מהקיבעון המחשבתי הזה, אך חלק חשוב מתפקידנו כמחנכים הוא ליצור דיונים מרובי-קולות שיאפשרו שיח מכבד וביקורתי ולטפח תרבות-דיון שכזו בקרב תלמידינו.

מרצי אקושוילי (הוראת אנגלית), ותהילה ליליאן (חינוך יסודי בהתמחות מדעים)

מועדון הספר: אידיאל היופי

במסגרת שיעורי מועדון הספר, בחרנו לעסוק בנושא אידיאל היופי והאופן בו הוא יוצר דיכוי חברתי ואישי; לדעתנו, נושא זה הינו מורכב, רגיש ובעל השפעה רבה בחברה בכלל ובחיינו האישיים בפרט. כדי לאפשר דיון פתוח בנושא זה נחוצה אווירה אינטימית ומקבלת, ולכן היה חשוב לנו לבקש הקפדה על כך מכלל הסטודנטים בכיתה. בחרנו להתחיל את השיעור באופן יוצא דופן: בשקט, תוך הימנעות מהנחיות מילוליות - הסטודנטים נכנסו לחדר כשמצגת מכווינה אותם והם צריכים לבצע משימה בלי דיבור ועם מוזיקת רקע. באופן כללי, המתודה עבדה בצורה טובה. מבחינה טכנית, סטודנטים שהגיעו באיחור לא הצליחו להבין את הנעשה וכתוצאה מכך אפקט השקט במתודה קצת נהרס. תוכן המתודה היה טוב אך מפאת חוסר הזמן לא הוקדש לה זמן לניתוח מספק.
היה לנו חשוב להשתמש במגוון מתודות שונות, כדי שכל אחד מהמשתתפים יצליח להתחבר לנושא, לחוות ולשתף בדרכו ובאופן אישי. השתמשנו בסרטונים, שירים, דיונים ותמונות; כתבה מתוך "מאקו" בנושא אידיאל היופי בקרב ילדות בישראל, תמונות של אידיאל היופי במדינות שונות בעולם ושיר "אלישבע מה נחמדת" של מרים ילן שטקליס (בביצוע החלונות הגבוהים) - כל המקורות האלה נתנו לנו בסיס טוב לדיון במהלך השיעור. מבחינתנו, המשמעותית ביותר הייתה הפעילות האחרונה: "קירות מדברים", סביב ספר הילדים הקלאסי "הברווזון המכוער" מאת הנס כריסטיאן אנדרסן, בה הדגשנו את המסר האישי מהסיפור. כל סטודנט קיבל פנקס קטן עם שאלות אישיות ועליו שמו, וההנחיה היתה להסתובב בין תצלומים של עמודי הספר שנתלו על קירות הספרייה ולהשיב על השאלות. פירות המתודה הזו עלו על ציפיותינו - באמצעותה הצלחנו לגרום לסטודנטים להתכנס בעצמם, להרגיש לרגע לבד ולענות על שאלות אישיות ומשמעותיות עבורם. לדעתנו, מתודה זו הייתה מוצלחת מאוד.
מטרתנו העיקרית בשיעור הייתה לגרום לכל סטודנט לחוש את הנושא באופן אישי, ולא רק לדבר עליו באופן תיאורטי; מכאן, כאמור, הצענו פעילויות רבות שרובן המכריע היו אישיות. בדיעבד, נושא שכזה דורש דיון מעמיק וממושך, ואולי היה כדאי להוריד מתודה מסוימת ולהקדיש יותר זמן לשיח קבוצתי משמעותי שיאפשר עיבוד משותף של התובנות והחוויות האישיות.
שירן עטרי (חינוך מיוחד רב גילאי) ודליה טמפר (חינוך לגיל הרך)

מועדון הספר: קהילת הלהט"ב

במסגרת מפגשי מועדון הספר בחרנו לדון בנושא הלהטב"ים (לסביות, הומואים וטרנסג'נדרים) בחברה, ולשם כך הבאנו את שיריו של המשורר ומבקר המחול ההומוסקסואל חזי לסקלי - "יצחק" ו"אני בן 6". יצאנו מהמפגש בהרגשה טובה, שהצלחנו להפעיל את חברותינו לכיתה ולעורר דיון מעניין ופורה; וכאשר ניתחנו את מרכיבי השיעור על מנת לבדוק מה מתוכם תרם להצלחה, הגענו למסקנה שהסקר שביצענו (עליו נרחיב בהמשך) היה מרכיב חשוב בשיעור ובהצלחתו.
בדרך כלל מתבקשים חברי המועדון לקרוא טקסטים לקראת המפגש, ולא ניתנות מטלות נוספות מראש. אנחנו בחרנו לבקש מבנות הכתה למלא לקראת המפגש סקר שחיברנו בנושא, בעזרת google forms. מטרת הסקר הייתה לבחון את עמדתן ואת קרבתן לנושא קהילת הלהט"ב, וגם לשמש עוגן לדיון בנושא בכתה. בתחילת הסקר נבדק הידע של המשתתפות בנושא: רשמנו מונחים שונים וביקשנו שיסמנו איזה מהם מוכרים להן. להפתעתנו סומנו הרבה מהמושגים, וזה נתן לנו מידע חשוב על הידע והשפה בנושא המשותפים לנו ולכיתה, שהיווה בסיס התחלתי טוב לבניית המפגש.
בהמשך העלינו שאלות פתוחות שנועדו להבין מה מידת הקירבה של המשתתפות לנושא, כגון: האם הן מכירות באופן אישי להט"בים, ומה דעתן על היחס לו זוכה קהילת הלהט"ב בישראל. גילינו שרבות יחסית מהמשתתפות קרובות לנושא וחושבות שהיחס לחברי הקהילה בישראל איננו טוב, והשתמשנו בכך באחת מההפעלות בה דווקא נתנו למשתתפות מטלה להיכנס לנעליו של הומופוב. שאלה נוספת הייתה היפותטית: כיצד לדעך היו בני משפחתך מקבלים יציאה שלך מהארון; התשובות היו מגוונות, כמחצית השיבו שמשפחתן לא הייתה רואה בעין יפה את נטייתן המינית. הידיעה הזו העשירה את הדיון בשירו של לסקלי "אני בן 6", המדבר על תגובת הוריו לשונותו.
לצערנו, לא הספקנו במהלך המפגש לעבור ולדון באופן מעמיק בתוצאות הסקר, אך המעט שכן נגענו בו היה משמעותי. כמו כן, הסקר עורר במשתתפות עניין וציפייה לשיעור והעלה מחשבות על הנושא מראש, דבר שגם בתגובות שקיבלנו לשיעור עלה כנקודה חיובית. לצד אלו, התרומה העיקרית של הסקר עבורנו היה בכך שהוא איפשר לנו להתאים את המפגש למשתתפות באופן מיטבי מבחינה אישית וקבוצתית - ולכן זה כלי שנעשה בו שימוש בהמשך.
טל ברעם ויובל מעוז, מסלול בימוי והוראת התאטרון

מועדון הספר: עוני

כשהתבקשנו להעביר שיעור בנושא בעיה חברתית במדינתנו, בחרנו לבסוף בנושא העוני - נושא שיכול להיתפס כנדוש ובנאלי, הרי מה עוד ניתן לומר על עוני שעוד לא נאמר? ובכל זאת מצאנו לנכון להעמיק בנושא ולדון בהיבטים שונים שלו שלא בהכרח מוכרים לכולנו.
הרצף של העוני הוא ארוך וחשוב היה לנו לגעת בכל חלק על הסקלה. בהכנת השיעור בנינו פעילויות הדרגתיות מן העוני המוחלט, המוכר והידוע, אל העוני היחסי שרובנו פחות מתעמקים בו. השירים סביבם בחרנו לנהל את השיעור הם 'פרנסה' של דליה רביקוביץ' ו'קו העוני' של רוני סומק. השירים עוסקים בעוני מוחלט כשכל אחד מהשירים מציג אותו באופן אמנותי שונה - בשירה של רביקוביץ' ניתן למצוא כעס, מחאה וייאוש, ואילו בשירו של סומק ניתן למצוא געגוע, אמפטיה ותחושת ההזדהות.
בשל השעה המאוחרת, החלטנו שכדאי יהיה ליצור מגוון פעילויות תוך שימוש באלמנטים שונים על מנת לשמור על הערנות והעניין של הכיתה. פתחנו במערכון קומי של אסי וגורי ולאחר מכן ערכנו חידון טריוויה אינטגרטיבי בנושא עוני באמצעות טלפונים סלולריים. בשלב הבא חילקנו את הכיתה לארבע קבוצות במטרה ליצור שיח מעמיק במספר נושאים שעלו בפעילויות השונות. הפעילות הראשונה עסקה בהתמודדות היום יומית של משפחות רבות, שנאלצות לנהל את התקציב הדל שלהן תוך ויתור על דברים שלרבים מאתנו נראים כמובנים מאליהם; את הפעילות קישרנו לשיר 'פרנסה'. בפעילות נוספת חילקנו את השיר 'קו העוני' עם שאלות מנחות לדיון בקבוצות, בעקבותיו התקיים בכיתה דיון מעמיק בו שיתפו חברותינו בתחושות האישיות שעלו בהן לאחר קריאת השיר וניתוחו וחלקן אף חיברו אותו לעולמן האישי. דיון זה הוביל אותנו להגדרה מהו עוני – ענין שרבים אינם מודעים למורכבותו.
טווח ההגדרות של המושג עוני רחב כמעט כמו אורכה של סקלת ההיבטים בתוך נושא העוני. תוך כדי השיח עלו שאלות כמו 'מהו עוני בעיניי?', 'האם כולנו רואים במילה עוני את אותם אלמנטים?'. בעקבות כך הבנו שכאשר מעבירים שיעור בנושא כה מופשט וכללי, חשוב להקדים ולהגדיר את המושג עצמו ולהבהיר מושגים מרכזיים בנושא. בדיעבד, אנ סבורות שמוטב היה לפתוח את השיעור בהגדרת המושג 'עוני' ובכך לייצר פלטפורמה אחידה שהייתה מונעת תהיות וחוסר הבנות בנוגע לסוגיות שונות שעלו בשיעור.

נוי ראוסר וגל דורון, שנה א' מסלול חינוך יסודי בהתמחות מתמטיקה

מועדון הספר: היחס לזקנים

בחרנו להעביר את השיעור שלנו במועדון הספר סביב בעיה חברתית שמטרידה אותנו, והיא היחס לזקנים, בשילוב טקסט ספרותי בנושא – הסיפור "איש זקן מאוד עם כנפיים עצומות" מאת גבריאל גארסיה מארקס [בתמונה]. הסוגיה המרכזית בה נדון כאן היא ההתמודדות עם העברת שיעור בשעה מאוחרת ומאתגרת (19:30-21). החלטנו להתמודד עם אתגר זה בכמה דרכים: חלוקת הכיתה לקבוצות, העברת השיעור בצורה של הפעלות ועבודה עם טקסט ספרותי מושך. את היתרונות והחסרונות של כל דרך למדנו בזמן השיעור, ובאמצעות המשובים שניתנו לנו על ידי חברי הכיתה לאחר השיעור.
החלטנו לחלק את הכיתה בצורה אקראית לקבוצות בתחילת השיעור, אשר יישארו קבועות עד סופו. זאת, מתוך מחשבה כי בקבוצות קטנות תהיה השתתפות פעילה יותר של כל חברי הקבוצה ותאפשר לנהל דיונים בצורה אינטימית יותר עם חברי הכיתה (לעומת דיונים כיתתיים). אכן במהלך השיעור ראינו כי כל חברי הכיתה היו פעילים בקבוצות הקטנות, אך החיסרון בכך היה חוסר שיתוף כיתתי ברעיונות שעלו בכל קבוצה. החלטנו לתת לכל קבוצה כמה פעילויות זהות, ביניהן משחק הזיכרון (סביב נתונים על זקנה), סימולציות (של המחזת סיטואציות מחיי יומיום של זקנים), השלמת משפטים (על ידע לגבי חיי זקנים) ועוד, בשילוב מצגת המוקרנת לאורך כל השיעור וטקסטים מודפסים המחולקים לכל קבוצה (ובהם חלקים מהסיפור ועוד). כל אלו נועדו לתרום לשמירה על הערנות והאקטיביות של הסטודנטים בשעת הערב המאוחרת בה התקיים המפגש. אכן, כפי שציפינו, רמת האקטיביות של הסטודנטים הייתה גבוהה מהרגיל; אך לאחר קריאת המשובים שקיבלנו, הבנו שריבוי הפעילויות לא אפשר להעמיק כל דיון בפני עצמו.
כחלק ממערך השיעור – שמוגדר כפעילות עם טקסטים ספרותיים סביב סוגיות חברתיות - התבקשנו לשלב טקסט ספרותי העוסק בנושא הזקנה. שלב בחירת הטקסט היה מאתגר, מכיוון שרצינו לבחור בטקסט מיוחד שיחרוג מהקלישאות על הזקנה ויגרה לדיון. לבסוף, בחרנו בסיפורו הקצר של מארקס "איש זקן מאוד עם כנפיים עצומות" משום שזהו טקסט מעניין ומעורר דמיון, וסגנונו הייחודי של מארקס מפתה את הקוראים ומעורר מחשבות רבות. מתוך ההערות במשובים הבנו כי הטקסט היה כה משמעותי ועשיר עד כי התבקש להרחיב את הפעילות והדיונים בו.
לאחר התהליך שעברנו בהכנת המפגש ובהעברתו הגענו למסקנה, שאופן העברת השיעור השיג את מטרתו להתמודד עם שעת השיעור המאוחרת, אך מוטב היה לו היינו מפחיתות בכמות הפעילויות ומקדישות יותר זמן להעמקת הדיונים בכל פעילות.

מאיה רונן ונועה חן, תכנית רג"ב שנה א'.

מועדון הספר: היחס למיעוט הערבי בישראל

בעקבות מפגש עם השיר "הרצים לפנינו" של פרנץ קפקא [תמונה מימין], העוסק בנושא הזרות באופן כללי, והסיפור הקצר "ערבי עם שפם" מאת אתגר קרת [תמונה משמאל], אשר נוגע בתפישות האחר וסטיגמות בין יהודים וערבים בישראל, בנינו שיעור בנושא היחס למיעוט הערבי בישראל.
במסגרת ההכנה לשיעור, שוחחנו עם חברתנו לכיתה בסמה שהינה ערביה מוסלמית המתגוררת בג'לג'וליה, על תחושותיה בחיים בחברה מעורבת - בה היא מייצגת מיעוט. כדי לנסות להכיר סטיגמות הקיימות בקרב ערבים בישראל על יהודים (בהשוואה לסטיגמות שיש ליהודים בישראל על ערבים שהופיעו בסיפור של אתגר קרת) פתחנו בשאלה "מה הדבר הראשון שעולה לך בראש כשאת שומעת את המילה 'יהודי'?" , תשובתה של בסמה הייתה זיהוי "יהודי" עם "חייל". בהמשך דבריה נוכחנו לדעת כמה פערים יש בהיכרות בין החברות, הדבר עורר תכונה בכיתה. כך למשל, עד תחילת לימודיה בסמינר, לא ידעה בסמה שבצה"ל ישנם תפקידי עורף והדרכה (כמו בחיל חינוך), וחשבה שכל המתגייסים לוחמים בחזית. עוד סיפרה, שאמנם היא מרגישה שייכת לחברה הערבית אך בתוך חברה זו יש המכנים אותה "ערביה-שמנת" (המזוהה כמאכל של יהודים) - כלומר, בתוך החברה הערבית מתייגים אותה כמי שחיה בחברה מעורבת עם יהודים ומסיקים מכך שמעמדה הסוציו-אקונומי בהכרח גבוה יותר. לכן, כשהלכה לעשות קניות בעיר הסמוכה למגוריה – קלקיליה - זיהו אותה הסוחרים ככזו והעלו את המחירים... משפט שאמרה, והשפיע באופן משמעותי על הכיתה, היה "אתם [היהודים] אומרים- 'מחבל', אנחנו אומרים: 'שאהיד'". אמירה זו גררה תגובות מגוונות, שכללו הפתעה מהעובדה שיש תלמידים בסמינר שחושבים ומרגישים ככה, אי נעימות והצעות ליצירת פלטפורמה לקליטה של סטודנטים מרקעים שונים שתסייע בגישור על הפערים הבין-תרבותיים.
אנו שמחות על האפשרות שניתנה לנו לבחור נושא ולהעמיק בו דרך יצירות ספרותיות שמעניינות אותנו. לא תארנו לעצמנו כמה משמעותית וחשובה עבור הכיתה תהיה הבחירה שלנו לראיין את בסמה, הרגשנו שהתחלנו בפתיחת צוהר לעולם של דעות ומחשבות שלא עולים בדרך כלל בשיעורים. אנו מאמינות כי רק בעזרת היכרות מעמיקה ושיח מתמשך בין החברות נוכל מתוך הסמינר ליצור פתיחות לבני ובנות חברות ותרבויות אחרות בכלל והערבית בפרט, לצמצם פערים תרבותיים, לשבור סטיגמות, ואולי כך בהמשך דרכנו המקצועית והאישית - להשפיע על החברה כנשות ואנשי חינוך בעתיד.

מאיה רודיטי, מסלול בימוי והוראת תיאטרון
שחר זוטא, מסלול חינוך גופני

תיעוד הדיון הציבורי בנושא פרשת ילדי תימן

לאן נעלמו הילדים חינוך מחפש תיקון בפרשת ילדי תימן דיון בהשתתפות רינה מצליח, שלומי חתוכה, עו"ד אביעד לוי, ד"ר סיגל עוזרי רוייטברג. מנחים: ד"ר נמרוד טל, הסטודנט סתיו דוד, ד"ר לילך ניישטט בורנשטיין. תכנית המצטי...

במסגרת ״השבוע הפוליטי״ במכללת סמינר הקיבוצים עלה הבוקר מיצב אמנותי בנושא ״חינוך מחפש תיקון בפרשת ילדי תימן״, הכולל ״יער״ תמונות של ילדים חטופים ובני משפחותיהם והקרנת עדויות על הפשע שהתחולל כאן משנות השלושים ועד שנות החמישים.
ביום רביעי בשעה 12:15 נערוך דיון בהשתתפות רינה מצליח, שלומי חתוכה, ח״כ נורית קורן, עו״ד אביעד לוי וד״ר סיגל עוזרי רויטברג. מנחים: ד״ר נמרוד טל, הסטודנט סתיו דוד וד״ר לילך ניישטט בורנשטיין.
תבואו— יהיה מרתק!

גיליון חדש לעיתון המקבץ!
גיליון 10 "חינוך מחפש תיקון בפרשת ילדי תימן"

התכנית למצטיינים - המקבץ - גיליון מס' 10: לאן נעלמו הילדים? חינוך מחפש תיקון בפרשת ילדי תימן (דצמבר 2017) - סמינר הקיבוצים גיליון מס' 10: לאן נעלמו הילדים? חינוך מחפש תיקון בפרשת ילדי תימן (דצמבר 2017)