רונית רונה כהן מאמנת ילדים ונוער בדרך פ.ל.א - פועלים לתוצאות אחרות

ידיעות תל אביב 26/6... 🙏💗

שיעורים פרטיים בהוראה מתקנת (מותאמת), אסטרטגיות למידה ומוכנות לכיתה א'.
60 דקות של מפגש חווייתי, עם מיקוד, יצירתיות והרבה סבלנות, וכמאמנת ילדים ונוער, לא פחות חשוב, דגש על העצמה אישית.
חדש!!!- מעוניינים לצוות שני חברים/ות ביחד? שיעורי מוכנות לכיתה א' בצמד, עם דגש גם על מיומנויות חברתיות.

מוזמנים ליצור קשר ולהגיע.
שלכם בדרך פ.ל.א
רונית רונה כהן
0523288239

אז.. ראיתם את הכתבה
בחדשות 12????

חרם זה כן מילה גסה!!!!!
דייייי!!!!! נמאס!!!!!!
למה כשמדובר בנושא כל כך חשוב, עוברים לסדר היום??? איך זה שרק כשקורה אסון, מתרחשת סערה וגם אז היא נעלמת כלא היתה?
איך יכול להיות שיש סביבנו ילדים שעוברים את ילדותם בבדידות??? מה צריך לקרות, בכדי שנתעורר? תקשיבווווו כמות הילדים שיגדלו להיות מבוגרים עם נפש פצועה, היא בלתי נדלית והעולם שותק.
אני אומרת לכם, 12 שנות לימוד הופכות בין רגע לחסרות משמעות , אם ילד עובר בהן נידוי חברתי. ציונים גבוהים ככל שיהיו, הופכים בין רגע למספרים ריקניים על דף, אם ילד לא יכול לספור עד אחת כששואלים אותו כמה חברים יש לך?.
אתם מבינים מה זה להיות לבד בחדר כשהטלפון לא מצלצל ימים ושבועות? אתם יכולים לשער בנפשכם מה זה כשילדה רואה בסטורי של בנות הכיתה בילוי משותף בקניון כשאותה לא הזמינו? או כשהמורה נותנת מטלה בזוגות והיא זו שתמיד נשארת בצד?
למה ילד צריך לקום בבוקר ולפחד ללכת לבית הספר? רבאק כל שנה זה 52 שבועות!!!! (כןןן במקרה של הילדים האלה גם החופשים נחשבים, הבדידות לא יוצאת לחופש!!!!).
מי מאיתנו מסוגל לעבור שבוע אחד מבלי לשוחח בטלפון או לפגוש לפחות חבר אחד?
האם אנחנו כמבוגרים, נהיה מסוגלים לעבור יום אחד כזה במקום העבודה שלנו??.
תחשבו מה זה שילד צריך לחוות כך את ילדותו. זה עוול!!!!
משרד החינוך, עיצרו הכל!!!!!
עיצרו את הלימודים, עיצרו את המבחנים, עיצרו רגע את שיעורי הספורט - כן כן עבור חלק מהילדים האלה, גם שיעורי הספורט הם סיוט (בהנחה שזה לא הצד החזק שלהם). עיצרו את המרוץ אחרי משוואה עם נעלם אחד או שניים. יש פה נעלמים יותר חשובים, שמסתובבים בעולם מפוחדים, חסרי ביטחון, עם הערכה עצמית ודימוי עצמי שרק הולך ומחמיר מיום ליום. אי אפשר להתעלם מזה יותר, זה עצוב!!
אולי תפתחו כל שנת לימודים ב1.9 עם חודש פעילויות חברתיות רק סביב הנושא? .אם הייתם שואלים אותי (אבל אתם לא) רעיונות יש בשפע ובוודאי לא רק לי ולאורך כל השנה.
הוריםםם עיצרו הכל!!!
כהורים יש לנו חלק גדול בהעברת המסר וחינוך לערכים.
אומרים ש: "השבע לא רואה את הרעב" וכשמדובר בילדים, אסור שיסתובב ביננו ולו ילד אחד רעב-תרתי משמע.
בעשור האחרון, אני פוגשת המוןןן ילדים ונוער במהלך היום וגם בקלינקת האימון, שמספרים לי על מקרים שאילו הם היו מועברים בסרט דרמה הוליוודי, הוא היה זוכה ללא ספק באוסקר בקטגוריית: סרט הדרמה הטוב ביותר.
הורה שיודע שילדו עושה חרם ולא עושה עם זה כלום, צריך.... חישוב מסלול מחדש!!!! (טוב, את זה ניסחתי ממש בעדינות), בכל זאת, כל מהות הכתוב לעיל, הוא לא להשמיץ את האחר.
חרם זה כן מילה גסה!!!

🏆שאפו לשירי וקבוצת ים של חברים, אחד הדברים המבורכים אם לא ה..🏆

התשוקה האמיתית שלי, היא לעזור ולהוביל להצלחות. לא בכדי בחרתי לעבוד עם נוער בחינוך מיוחד, לעבוד כמאמנת אישית לילדים ונוער בתהליכי התפתחות אישית, וללמד שיעורים פרטיים בהוראה מותאמת (מתקנת) לילדים הזקוקים לחיזוק בתחום הלימודי ובפרט בשנה מאתגרת שגרמה לטלטלה מרובה בקרב ילדינו.
אז מה בתפריט?:
שיעור בין 50 דק לשעה
סבלנות אין קץ
יצירתיות
הנאה לצד למידה
עם הרבה חיוך ואהבה.
מוזמנים ליצור קשר,

שלכם בדרך פ.ל.א
רונית רונה כהן
0523288239

חזרה לשיגרה שהיא לא באמת שיגרה מתסכלת את כולנו ובוודאי את הילדים. אני פוגשת בכל יום תלמידים, נרגנים, מקטרים, מתוסכלים והכי עצוב זה חוסר הוודאות שלהם. מה יהיה? מתי זה ייגמר? האם נחזור למה שהיה לפני הקורונה? ואז גם התשובה לא תמיד מספקת, כי מי באמת יודע בוודאות מה יהיה. אז בתקופה מעורפלת שכזו, אנו חייבים, לפחות לראות בבהירות מה עובר על ילדינו, למה הם באמת זקוקים? אילו מחשבות עוברות בראשם? מה הכי מפחיד אותם? ואיך אנחנו יכולים להיות שם עבורם?, במילה טובה, עידוד, תקוה ובעיקר איך לדעת להתנהל נכון בימים אלה בראש מורם. לא פשוט, אבל להושיט יד ולהיות אוזן קשבת, אפשרי בהחלט.
אנחנו חוזרים למפגשים פרונטלים בחדר האימון, עם שמירה על הכללים ובעיקר שמירה על החיוך.
בתקוה לימים של חופש לגוף ולנפש🌸
שלכם בדרך פ.ל.א,
רונית רונה כהן

לא פעם שואלים אותי באיזו שיטה אני מאמנת נוער? ואני תמיד תוהה, האם בעבודה עם ילדים ונוער, נכון לעבוד בשיטה אחת ספציפית בלבד?
קיימות שיטות שונות, כלים שונים, סוגי טיפול מגוונים שללא ספק עושים דרך נפלאה עם ילדים ונוער.
אבל היום אציג בפניכם את השיטה הפרטית שלי:
השיטה שלי, היא לראות בכל ילד עולם ומלואו.
השיטה שלי, היא להקשיב למילים שנאמרות ובעיקר לאלו שלא.
השיטה שלי, היא לדעת להיות בנעליהם ולהסתכל מנקודת מבטם בכדי להבין לליבם.
השיטה שלי, היא נטולת שיפוטיות.
השיטה שלי, היא לרכוש את אמונם ולדובב אותם לשיחה כנה.
השיטה שלי, היא להושיט להם יד כשצריך.
השיטה שלי, היא לגלות איתם את החוזקות והעוצמות שלהם.
השיטה שלי היא להדליק להם את הפנס ולהאיר להם את הדרך שילכו בה בעצמם.
השיטה שלי היא להראות להם שאפשר גם לנשום עמוק ולחייך.
השיטה שלי היא עוד דברים רבים המסמלים חיבור אמיתי מהו.
את השיטה שלי אפשר להגדיר במילה אחת: אהבה❤
השיטה שלי לוחשת: "ישנן מיוחדות ממני, אך אין מיוחדות כמוני".
אז אם גם אתם רוצים לתת לילדיכם לחוות את השיטה, להעניק להם פינה שבועית של אהבה, פינה חמה ומכילה, פינה של הקשבה, חיוך והתחלה חדשה , אתם מוזמנים ליצור קשר ואהיה כאן עבורכם ועבור ילדיכם.
שלכם בדרך פ.ל.א
רונית רונה כהן
0523288239

ברוך אתה ה' אלוהנו, המוציא... ספר לאור"
קצת ארוך אבל שווה קריאה!!
להוציא ספר לאור זו חווית יצירה מרגשת, רק חשוב לקחת הכל בחשבון ואם יש ביניכם כאלה המעוניינים להוציא ספר לאור, או שאתם מכירים כאלה, וואלה כדאי לקרוא ולשתף!
הוצאתי לאור שני ספרי ילדים. להוציא ספר לאור, זה לא "שגר ושכח".
האם ידעתם שמידי שנה יוצאים לשוק אלפי ספרי ילדים? האם ידעתם שבחברות הוצאה לאור יש אדם שנקרא 'לקטור' שתפקידו לבדוק האם הספר שכתבתם "ראוי" שיצא לאור וכשמדובר בספרי ילדים כמעט ואין סינון? האם פגשתם ספרי ילדים שלא ממש הבנתם מהו המסר שלהם?
האם ידעתם שמי שדואג שספריכם יגיע לחנויות הספרים, אלה הם מפיצים פרטיים שמקבלים לידיהם אלפי ספרים (ושקלים) שנשארים תקועים במחסנים ולא באמת מועברים לכל חנויות הספרים? האם ידעתם שלא מספיק אם ספריכם יהיה ערוך וכרוך לתפארת, כל עוד לא יהיה מי שיראה אותו, התפארת תשאר כסוד כמוס?.
בכדי להוציא את הספרים לאור שילמתי כמה עשרות אלפי שקלים וזה נעשה לגמרי במודע, מבלי שארגיש מרומה חלילה. הפעם הראשונה היתה עם הספר "חלום של מחשבות" לא ממש הבנתי שמתוך אלף הספרים שיודפסו, יגיעו לחנויות אולי 100 ושכל אחריות השיווק תהא מוטלת על כתפיי. הנאיביות הראשונית היתלה בי ועל אף שמכרתי עצמאית יותר ספרים מאשר מכרו בחנויות, עדיין התמורה בעד ההשקעה הכספית לא היתה קרובה ולו במעט לתמורת הסיפוק שביצירה ובמימוש. הנאיביות השתלטנית לא פחות היתה המחשבה שכל מכריי באשר הם ( גם כאלה שפגשתי פעם אחת בחיים) יתדפקו על דלתי וירכשו את הספרים שלי לפחות כמחווה, מעין תקווה שיקראו את מחשבותיי ויבינו שאני זקוקה למחווה הזו שלהם ולו בשביל תחושת ההצלחה ( ציפייה לא הוגנת מצידי, אך יש את החלוצות שעמדו בה בגדול).
הספר השני שכתבתי "מר קשב ואדון ריכוז" שאני אומרת לכם במלוא הצניעות ראוי שיהיה רב מכר (כמו התופעה עצמה) שוב נמצא במקום שאינו ראוי, אי שם באיזה מחסן בין אלפי ספרים אחרים ולכן אני זו שמנסה לשווק אותו עצמאית, אבל... וכאן אבל גדול.... שיווק ומכירות זה תחום שנטשתי לפני מספר שנים איך אומר זאת בעדינות... אני סולדת ממנו.
את הספר השלישי שכתבתי, גנזתי במגירה. נכון שכיום קיימת אפשרות למימון המונים, אך בחרתי שלא. אז אולי לא ביקשתי להיות "מעשה בחמישה בלונים"
(בעצם למה לא? 🙂) ואולי בתמימותי חשבתי שהספרים יגיעו ליעדם ושיעדם לא יהיה מחסן נידח. ואולי אני צריכה יותר אנרגיה ויצירתיות לשיווקם, אך אני משתמשת ברובה ככולה בעבודתי עם ילדים ונוער (ובאהבה גדולה) , שלא ממש נותר משהו ממנה לשיווק. הפרדוקס הוא שמצאתי את האנרגיה הזו כשהגעתי לבתי חולים לחלק ספרים, כששלחתי ספרים מתנה לילדים דברים שגם מצריכים אופרציה, תיאום, סוג של שיווק, אך לשם כך כנראה לא צריך אנרגיה כי אם תשוקה.
אז אם חשקה נפשכם להוציא לאור ספר ילדים, אם חלמתם לממש את יצירתכם, אל תוותרו על חלומכם, ישנם אנשים נפלאים בחברות ההוצאה לאור, אך קחו בחשבון שביחד עם התשוקה שלכם בתפקיד היוצר, הסופר, חייבת להיות לכם תשוקה נוספת, ואם הנכם כמוני ותשוקת השיווק היא לא חלק ממכם, חפשו מישהו שיעשה זאת עבורכם, אל תוותרו על מה שיש לכם.
"קל יותר לוותר על מה שיש לנו, מאשר לחדול מלחשוק במה שאין לנו" (ז'אן רוסטאן).
ושיהיה לכם יום חלום💞

אם לא תאכל אין טלויזיה"
"אם תבכה לא תקבל גלידה"
"אם לא תיכנס למקלחת אין קורנפלקס"
"אם תצעק אין מחשב"
"אם.....אז...."

כמה פעמים אנחנו משתמשים בצמד המילים "אם אז" בכדי לגרום לילדינו לעשות את מה שביקשנו. כך אנו מדגימים להם הצבת תנאים, מלמדים אותם שהם לא יוכלו לקבל דבר מה אם לא יעשו את מה שביקשנו, שההתנהלות מולנו היא בדרך של משא ומתן. האם זו הדרך הנכונה? האם אנחנו צריכים באמת להציב תנאים ולנהל משא ומתן בדרך השלילה? כאשר אנחנו מציבים תנאי, אנחנו מנסים להראות שהכוח בידיים שלנו.
תחשבו על זה רגע, אם הילד מבין שהוא רק צריך לבצע משהו אחד ואז יקבל את מה שהוא רוצה, אצל מי הכוח באמת? וכיצד זה מעמיד אותנו? והאם בכלל בין הורה לילד אמור להתנהל סוג של "משחק כוח"?
"בני היקר, מכיוון שאני לא מצליחה לגרום לך להקשיב לי בדרך של תקשורת נעימה, אני אתחיל לאיים עליך ואז נראה אותך"!
‏אז נכון, בהורות ישנם רגעים שמוציאים אותנו מאזור השלווה אבל אם נדע להשתמש בתקשורת המיטיבה והמקרבת, נשתמש במילים בדרך החיוב ולא בדרך השלילה, נציב את הגבולות הנכונים בתחילת הדרך, נשתמש בסמכות ההורית שלנו ביעילות, ולא נשכח להתחיל בלנשום ו...עמוק, אז נצליח לקצור את הפירות בהמשך לצד העליות, הירידות האכזבות והאתגרים שבדרך.
אז נכון, ‏הילד לא מגיע עם הוראות הפעלה, אבל תמיד יש לנו את האפשרות להעשיר את ארגז הכלים שלנו.

‏שלכם בדרך פ.ל.א
‏רונית רונה כהן
‏0523288239

בעקבות הפוסט הקודם שפירסמתי השבוע, פנו אלי יועצות פדגוגיות ומחנכות כיתה מישובי "עוטף עזה" וההתרגשות היתה דו כיוונית.
איזה כיף שהספרים שלי מוכנים עם הקדשה אישית לכל אחד ואחת והם יוענקו ממני באהבה לכ-100 תלמידי כיתות א'.
ואפילו יש מי שיגיעו לאסוף את המישלוחה😇.
ילדודים, שיהיו לכם ימים של שקט קריאה מהנה🙏🏻❤📖

לפעמים כל מה שאנו צריכים בכדי לשפר לעצמנו את מצב הרוח , זה להעניק משהו למישהו וכמדובר בילדים, הנני כאן👧🏻👦🏻

עוזרים לי לשתף??
מתנה ממני ב❤
את הספר "חלום של מחשבות", הוצאתי לאור בתקופת מבצע "צוק איתן" ולכן הוספתי את ההקדשה הנ"ל בתוך הספר.
היום כ 5 שנים אחרי, שוב ימים מתוחים בדרום והחלטתי להעניק ספרים שלי עם הקדשה אישית ממני ל 3 כיתות א' מישובי העוטף.

אז מה אני מציעה?
שלוש מורות ראשונות שיצרו איתי קשר יקבלו במתנה לכל ילד בכיתתן ספר מתנה ממני עם הקדשה אישית לכל ילד. (השלב הבא יהיה לעזור להן לקבל את הספרים).

חברים יקרים, שתפו את הפוסט על מנת שיגיע דרומה.

בספר מסופר על ילד המתמודד עם חלום בצורת מחשבות שליליות ואימו עוזרת לו להתמודד איתן בדרכים יצירתיות. בהחלט יכול לעודד את הילדים בימים טרופים אלה.

שלכם בדרך פ.ל.א
רונית רונה כהן
0523288239

סיפור קצרצר:
"בדרכו לעבודה ראה איש, אדם יושב על מדרכה ולצידו כלב יושב ובוכה. כשחזר מהעבודה בשעות הערב, ראה שוב את אותו אדם עדיין יושב על המדרכה ולצידו הכלב עדיין בוכה.
שאל אותו: למה הכלב שלך בוכה?ענה האיש: כי הוא יושב על מסמר.
שאל אותו: אז למה הוא לא קם? ענה לו האיש: כי לא מספיק כואב לו".

בחיים כמו בחיים, אנחנו מאוד רוצים לעשות שינוי, אך מתעוררים רק כאשר ממש כואב לנו. הבחירות לקום ולעשות מעשה הן בידיים שלנו.

אל תיתנו לילדיכם לחכות שמספיק יכאב להם. החוויות שהם יצברו בדרך יישארו צרובות עמוק בפנים ויבואו לידי ביטוי בהמשך חייהם עם מחיר כבד.

תהליך אימון ילדים ונוער בהתבוננות על כל רבדי החיים מנקודת מבט אחרת שאינה שיפוטית ועם הרבה מרחב והקשבה לתוך עולמם המורכב.
מוזמנים ליצור קשר.
שלכם בדרך פ.ל.א
רונית רונה כהן
0523288239