לימור פרידמן-בונה מאמנת אישית, מרצה, חוקרת, ומדריכה לאהבה

היום הגעתי ממש מוקדם לבית קפה עם הטרולי החדש שקניתי לצורך המחשב ועם תקווה לסיים פרק מאתגר בעבודה שלי. בחוץ יורד גשם ואין מאושרת ממני.
אני מתה על החורף!!
התחברתי לחברות שלי בזום ובספוטיפיי שומעת KPOP.
אני נוסעת בזמן, לאפריל 2024 - פעם אחרונה שחיבקתי את הבן שלי ופתאום הגעגוע חזק וצורב. שוב.
אני מסתובבת ברחובות סיאול עם בני הוא מראה לי את המקומות המגניבים, ואז אני יושבת איתו בבית קפה, מזמינה קפה לאטה עם סויה כמו שאני אוהבת ולא שבעה מהמראות המיוחדים מסביב, מהשפה, מהאופנה, מהאנשים היפים והמיוחדים ומהחיוך שלו.
לשבת במחיצתו להתבונן לו בעיניים, לשוחח לצחוק ולחבק אותו.
זהו. זה מה שיש לי הבוקר בראש.
אני מנגבת דמעה עקשנית וחוזרת לסדר והשליטה המעושה בחיי.
נאחזת בכוס קפה ובמחשב כאילו שחיי תלויים בהם כרגע.
בצהריים אני כבר אהיה במקום אחר ואחשוב פחות. הגעגוע לא יעלם, הוא ידחק חזק למקום אחר, בנתיים אני מלטפת את טוטו ושותה את הקפה.
מחכה כבר לביקור הבא בקרוב.

אתמול בעשר בלילה אני חוזרת מהזומבה מפורקת לגמרי,
נוסעת ברכב לכיוון הבית ובצומת עומדת אשה מבוגרת עם מלא שקיות,
היא מאותת עם היד למכוניות לעצור לה, והמכוניות חולפות.
אני פותחת את החלון, והיא אומרת - תוכלי לקחת אותי לדבורה הנביאה? אמרתי כן, ברצון.

היא נכנסת עם כל השקיות שלה ואומרת, « אני צריכה עד דבורה הנביאה למטה - רמי לוי » . טוב זה ממש לא היה בכיוון נסיעה שלי, ומה אני בכלל מכניסה אשה זרה לרכב, וגם מתה מעייפות, והבת שלי חולה בבית.
אבל חשבתי על זה שהיה מאוד קר, והיא עם שקיות ובטח אין לה כסף למונית.
וזו בדיוק נסיעה של 7 דקות.
אז התחלנו לנסוע והיא מספרת לי שהיא עובדת במשק בית, ובבוקר לפני העבודה היא נסעה למספרה באוטובוס לסדר את השיער.
אמרתי לה וואו-הלכת למספרה לפני הניקיון? כל הכבוד לך.
היא שאלה - למה את מתפלאת? אמרתי לה שאני בדרך כלל בחשיבה שלי הייתי עושה קודם את עבודות הבית ורק שהכל מוכן, הולכת למספרה.
היא אמרה שאצלה זה קדוש, לסדר את השיער והציפורניים לפני הנקיון. היא נוסעת עד קינג ג’ורג בבוקר ואז בעשר הולכת לעבוד. הן לוקחות קצת יקר - היא אמרה, אבל זה שווה את הנסיעה.
הגענו למקום שהיא רצתה והיא הראתה לי תמונות של הציפורניים והתסרוקות שהיא עושה, וחשבתי שהיא מלכה.
למה בעצם לחכות שדברים יקרו ולאחריהם אתפנה למה שאני רוצה? למה לחכות עד שהכל יסתיים ואז להתחיל משהו חדש? למה לא לחשוב על עצמך לפני שאת הולכת לנקות לאחרים.
וזו התמה שלי הבוקר - לחשוב על עצמי ולבצע בלי דחיות. לא לחכות עד ש... דברים יקרו - אלא לעשות אותם כעת. רוצה נסיעה לחו »ל - תזמיני כרטיסים, רוצה להראות טוב, תלכי למספרה ואל תחשבי עד ש... ואז.
בנתיים אני בקפה שלי - ממשיכה לעבוד וחולמת על מסעות בחו »ל. עוד מעט אזמין כרטיסים ליעד
כלשהו. או תור לציפורניים.
#נשים #סטנדאפ #פילוסופיה #סיפוריםמהחיים✨

היום שהגעתי לקפה ראיתי מישהי מנגבת את השולחן שלה טרם הישיבה עם מגבון לח.
ליבי ניתר משמחה - הנה עוד מישהי משוגעת כמוני, אני לא היחידה.
הנהנתי לה בשביעות רצון בזמן שהיא מנגבת, היא אינה יודעת, שבעצם המעשה שלה, היא אישרה לי את נורמליותי.
שלום - שמי לימור ויש לי OCD מאוד מסויים, שהתפתח למימדים מאוד מסויימים עם הגיל.

למשל, את התיק שלי שעונה לשם חמדה - אני לעולם לא אניח על הרצפה, למעשה בבית קפה אזמין מקום לי לחברה ולתיק- סה”כ שלושה מקומות, כי חמדה.
מגבות מטבח יהיו תמיד מקופלות, והמלחיה והפלפליה תמיד יעמדו יחדיו.

אני לא יודעת מדוע זה כל כך דחוף, אבל זה מסב לי שלווה ונחת.

אני מרגישה שישנם כל כך הרבה דברים, שאנחנו הנשים צריכות להחזיק ביחד, שאם יתפרקו, הכל יתמוטט ויקרוס. בערך כמו רצפת האגן שלי.

למרות שזו פיקציה, והכלונסאות שמחזיקות את הבתים בונציה לא באמת ימנעו מהם לשקוע, כל אחד צריך את הכלונסאות שלו שיתנו לו בטחון.

אתמול היינו בהצגה “הזוג המוזר” - אנחנו - הזוג המוזר והמתבגרת.
כשהגענו לבית החייל היו מלא אנשים, זה פשוט מקום גדול אז אזור ההמתנה, מכיל כמות ענקית של אנשים וצפוף, כבר סטרס. הזמנתי שתיה ופראצל לבן זוגי ולבתי ונכנסנו לאולם התיאטרון. עכשיו, אתם מכירים את הספסלים הצרים האלו, שכל פעם שמישהו רוצה להיכנס למושב שלו, צריך לקום כי זה צר. אז מגיעה אשה עם בעלה, אנחנו קמים- משפחה-הוד רוממותי, בתי האהובה ובן זוגי ירום הודו.
הבעל עובר כי הוא מנומס, והאשה מתעכבת- מסתבר שמישהי מהשורה למעלה אמרה לה שלום, והיא הרי חברמנית, ויש לה גם מצב רוח משגע, והיא מתחילה לשוחח עם אותה חברה, וצחוקים ולא עוברת, ואנחנו ממשיכים לעמוד.
עכשיו, אני מרגישה איך הדם עולה לי לראש, ואני פונה אליה באיפוק. “גברת, כל המשפחה שלי עומדת לכבודך כדי שתעברי למקום שלך ואת משוחחת פה? היא ממשיכה עם החיוך הזחוח, זה מאוד מצחיק אותה. סליחה, היא אומרת בלי כוונה להתנצל ומתחילה לשוחח איתי כשהיא נעמדת מולי במעבר הצר בין המקום שלה לשלי,”לא שמתי לב, ולא צריך להתרגז”.
לא, אין לתאר את הניתוק של האנשים. אמרתי לה שהיא קצת עומדת לי מול הפרצוף ושכדאי שתעבור. והיא סוף סוף עברה והתיישבה ליד בעלה.
הבן זוג שלי ניסה לומר משהו להרגעתי, אבל הבטתי בו במבט שאינו משאיר מקום להברה. הבת שלי התבוננה בי באימה טיפוסית וקיוותה שאני בטוב. והייתי בטוב, ממש בטוב.
ההצגה היתה נפלאה, איזה כתיבה נפלאה, איזה משחק נהדר של עידן אלטרמן ואבי גרייניק ויובל סמו וכל השחקנים האחרים שפחות הכרתי . צחקתי בקול רם, קצת כמו חיה. והרגשתי נהדר.
אולי זה העניין הזה של לא לשתוק. זה עושה לי טוב, נותן לי עוצמה, מן תחושת ניצחון עלובה כזו אבל שלי.
עכשיו אני בקפה שלי מחייכת, עובדת שותקת קצת. כיף

היום קמתי בחמש, אס אם אס קטן על רטט ואני כמו קפיץ.
זה היה הבן שלי - עבורו ועבור בתי אני משאירה את הטלפון פתוח 24/7.
למה? כי ככה בא לי.
אני יודעת - אני חרדתית, מוגזמת, סו וואט? זה עושה לי טוב? יופי!
למרות שזה היה אס אם אס משעשע למדי, אני בדריכות ולא מצליחה להירדם אחרי.
היקיצה בשעות לא שעות לא זרה לי, מאז ומתמיד סבלתי משינה מחורבנת רווית חלומות ולא רציפה. בתהליך ריברסינג שעשיתי בזמנו, הבנתי ששינה היתה עבורי מותרות.
החלטתי שאני מסמנת לי במחברת ימים בהם אני הולכת לישון מוקדם - 22:00,
בנתיים אין הרבה סימונים לדאבוני.
אבל כל סימון הוא נצחון, כי ללא ספק,לדעת מומחים השינה הכי טובה היא מהשעה 22:00 או לפני.
אתמול היינו בהופעה של הצ’לניות מאיה בלזיצמן, מאיו שבירו וטליה ארדל איזה נגניות מחוננות! איזה יופי של צלילים אפשר להפיק מהצ’לו נהניתי ואף נשארתי עירנית לאורך כל ההופעה.
ראיתי זוג שנרדם שם בהופעה, חשבתי על הזוג הזה ששילמו כסף כדי לישון טוב לצלילי צ’לו, מה יותר נפלא מזה?
בכל מקרה - מזל שיש לי את הקפה עם החמאה של הבוקר, והכלב טוטו שלנו כבר בן 13 וישן מלא.
מקווה שאתם ישנים טוב יותר ממני .

החגים מגיעים והם לא שמחים, בכלל לא.
כבר ביררתי בבוקר מתי הקפה פתוח ומתי סגור, שאיערך נפשית.

באופן עקרוני אני לא מחבבת את החגים. וארוחות חג הן משעממות עבורי.
פעם הם היו סיוט, היום סתם משעממות, השתדרגתי🙂.
אין לי כוח לדבר ובכלל להתעניין. מעניין אם אוכל לשבת בשקט ורק לאכול ולחייך, אולי אנסה זאת השנה. לאכול, ללעוס לאט ולמעט לדבר.

תכל׳ס הייתי שמחה בערב החג לעשות איזה אימון כושר, להתקלח, לאכול איזה סביצ׳ה ולקנח בסדרה טובה בנטפליקס.

אומרים שזה לא טוב להיות לבד בחג, אולי זה נכון, אבל כשהיו חגים, כשהייתי לבד, לא קראתי לזה חג. קראתי לזה יום חופש, והתנהגתי כאילו זה חופש, כמו שזה אמור להיות באמת, כשאין מחוייבות משפחתית.

אז את החג הזה אבלה עם משפחתי הגרעינית בארוחה אצל המשפחה המורחבת.
אשמח על מה שיש ואתגעגע לבן שלי. בכל זאת, יש לי פריווילגיה בעצם קיומה של משפחה.

מה את מתלוננת אני שואלת את עצמי, וסולחת כי להתלונן זה בריא.
לעזאזל, שתיגמר המלחמה ושהחטופים יוחזרו די!
בתמונה - השולחן שלי בקפה שישאר ככה כל החג🩷

יש לזה שם - "פירורי הלחם", אותם בני זוג ובעיקר גברים ששולחים הודעות ונעלמים. היה לנו גוסטינג ועכשיו יש שם גם להתנהגות מניפולטיבית אחרת - גבירותיי ורבותי Breadcrumbs, מפזרי פירורי הלחם: אנשים שכותבים הודעה באפליקציה או ברשת, מחכים שתעני ואז נעלמים ומפציעים שוב אחרי ימים או שבועות רק כדי להיעלם שוב. ושוב. ושוב. המטרה להשאיר אותנו על אש קטנה, לשמור אופציה לסקס לא מחייב ובעיקר לא להתחייב.
זו מניפולציה שקל ליפול אליה ולחכות לשווא להודעות או לסיכוי להיפגש.
כדאי לזהות את זה מוקדם ולחתוך- פגישה או שמפסיקים להתכתב.
לפרטים נוספים והתמודדות עם הודעות כאלו- אני פה.
#חתונמי

כתבה מהאקונומיסט על פמיניזם ודייטינג במזרח אסיה - תרגום לעברית
קים וו-סוק, שף בן 31 מסיאול, גדל עם ספקות לגבי האופן שבו החברה מתייחסת לנשים. הוא הרגיש צער כלפי אמו שעבדה כעקרת בית וראה עצמו כפמיניסט. אך בשנים האחרונות דעותיו השתנו. כאשר נתקל בפעילות נשים ברשת, הופתע לראות שחלקן משמיעות הערות מזלזלות על גברים, כולל לעג על איברי מין קטנים. "הרגשתי שהגבריות שלי מותקפת," אומר מר קים. לדבריו, מאז שנות ה-2010 החברה הקוריאנית הפכה למפלה יותר כלפי גברים מאשר כלפי נשים. למרות שיש לו חברה, רבים מהמחזיקים באמונות דומות באזורו לא נמצאים במערכות יחסים.

במדינות מתקדמות הפער בין המינים התרחב: גברים צעירים נוטים להיות שמרניים יותר, ונשים צעירות ליברליות יותר. המגמה בולטת במיוחד במזרח אסיה. גברים אינם מסתגלים היטב למציאות שבה נשים משכילות יותר, מתחרות איתם על מקומות עבודה ולא מעוניינות להביא ילדים איתם. בסקר משנת 2021, 79% מהגברים הקוריאנים בשנות ה-20 לחייהם האמינו שהם קורבנות ל"אפליה הפוכה". ביפן הסמוכה, סקר מאותה שנה גילה ש-43% מהגברים בגילאי 18-30 "שונאים פמיניזם".

במבט ראשון, הדבר לא נראה חריג במיוחד. רוב מזרח אסיה הייתה פטריארכלית במידה רבה. יפן ודרום קוריאה נמצאות במקומות הנמוכים ביותר במדד "תקרת הזכוכית" של ה-Economist, המודד עד כמה סביבה תעסוקתית ידידותית לנשים ב-29 מדינות מבוססות. בארגון ה-OECD, קוריאה הדרומית מחזיקה בפער השכר המגדרי הגדול ביותר: נשים מרוויחות 31% פחות מגברים. ביפן הפער עומד על 21%. בסקר שנערך ב-2023 על ידי IPSOS, 72% מהדרום-קוריאנים הסכימו ש"גבר שנשאר בבית לטפל בילדיו הוא פחות גבר," האחוז הגבוה ביותר מתוך 30 המדינות שנבדקו.

ובכל זאת, חייהן של נשים השתפרו במידה רבה באזור זה. העדפת בנים במזרח אסיה הולכת ונעלמת, ונערים ונערות כאחד צפויים להצליח בלימודים. שיעור הרישום למכללות של בנות גבוה כעת מזה של בנים בקוריאה הדרומית, סין וטאיוואן. ביפן הוא עדיין גבוה יותר עבור בנים, אך בפער של שלושה אחוזים בלבד. נשים מצטרפות יותר לשוק העבודה: ביפן שיעור התעסוקה של נשים בגילאי 25-39 עבר את רף ה-80% לראשונה ב-2022. בדרום קוריאה 74% מהנשים בגילאי 25-29 מועסקות.

הצלחה זו היא הסיבה הראשונה לתגובה הנגדית. "גברים צעירים מוקפים בנשים שמצליחות יותר בלימודים או מצטיינות בעבודה," אומרת לי היונג'ה מהאוניברסיטה של סיאול. רבים מהגברים חשים ש"שוויון מגדרי כבר הושג," מוסיפה לי. בעולם שבו הם מאמינים שכבר קיים שוויון, מדיניות שמטרתה לקדם נשים נתפסת בעיניהם כלא הוגנת. רובם אינם מעוניינים להחזיר את הנשים הביתה, אך הם מתוסכלים בכל זאת.

גורם נוסף הוא שמצבם הכלכלי של גברים במזרח אסיה פחות אופטימי מזה של אבותיהם. ביפן, התפוצצות "בועת הכלכלה" בשנת 1991 סימנה את סוף עידן הצמיחה המרשימה. קוריאה הדרומית נפגעה קשות ממשבר כלכלי בשנת 1997. צעירים שנולדו מאז חיו בעידן של צמיחה איטית. מודל העבודה הקבוע במשרה מלאה נשחק, ומספר המשרות הבלתי יציבות או החלקיות עולה. בשנת 2022 יפן חוותה אינפלציה גבוהה של כ-3%, אף שזהו עדיין שיעור נמוך ביחס לעולם. בקוריאה הדרומית, שיעור הגברים הצעירים שאינם לומדים, עובדים או עוברים הכשרה מקצועית (NEET) עלה מ-8% בשנת 2000 ל-21%. לשם השוואה, שיעור הנשים בקטגוריה זו ירד מ-44% ל-21% באותה תקופה.

במקביל, "שוק הדייטים" הופך להיות קשה יותר. פחות אנשים מתחתנים: מעל 60% מהנשים היפניות בסוף שנות ה-20 לחייהן אינן נשואות, שיעור כפול מזה שהיה באמצע שנות ה-80. גיל האבדן של בתולים בקרב גברים יפנים נותר גבוה. בשנת 2022, 42% מהגברים בשנות ה-20 שלהם אמרו שמעולם לא קיימו יחסי מין, ו-17% בשנות ה-30 היו בתולים גם כן. דו"ח ממשלתי משנת 2022 מצא ש-40% מהגברים לא יצאו לדייט מעולם.

המגמות בנישואין דומות בקוריאה הדרומית ובטאיוואן, בעוד שהולדת ילדים מחוץ לנישואין נותרת נדירה. המשמעות היא שהמדינות מזדקנות ואינן מביאות מספיק תינוקות כדי לשמור על האוכלוסייה. שיעור הפריון בדרום קוריאה הוא הנמוך בעולם, 0.72. בטאיוואן הוא 0.87 וביפן 1.2. בקוריאה הדרומית יש נשים שמוותרות על מערכות יחסים הטרוסקסואליות לחלוטין. בשנת 2019, תנועה שולית בשם "4B" התפתחה שם, ובה נשים נמנעות לא רק מנישואין ולידה, אלא גם מדייטים וממין עם גברים. "אני אפילו לא נלחמת בפטריארכיה – החלטתי לצאת ממנה," אומרת קים ג'ינה, חברה בתנועה.

עוד גורם הוא הזעם כלפי נשים שמלובה ברשת. מר קים, השף, עוקב אחרי באה אין-גיו, משפיען ביוטיוב שמוביל קבוצה לזכויות גברים בשם "גברים חדשים בסולידריות". מר באה טוען כי "פמיניזם הוא מחלת נפש." בקוריאה הדרומית, עלבון פופולרי בקרב גברים הוא "קימצ'יניו" (קימצ'י ביץ'), שמרמז שנשים קוריאניות צעירות הן חומרניות, שתלטניות ופרזיטיות שחיות על חשבון גברים. ביפן הפך הביטוי "טסוי-פמי" (קיצור ל"פמיניסטיות טוויטר") לכינוי גנאי.

בדומה ל"אינסלים" (רווקים לא מרצון) במערב, קבוצה של גברים יפנים המכונה "גברים חלשים" (jakusha-dansei) צצה. "כשמדובר בדייטים, לנשים יש כוח החלטה מכריע," אומר הוריקה טאקאשי, גבר יפני בן 25 שמעולם לא הייתה לו חברה. הוא מזדהה כ"גבר חלש" בשל הכנסתו הנמוכה וחוסר משיכתו לנשים.

פוליטיקאים בקוריאה הדרומית מנסים למשוך את קולות הצעירים הכועסים. יון סוק-יול, נשיא המדינה הנוכחי, הבטיח במערכת הבחירות לפני שנתיים לבטל את משרד השוויון המגדרי. הוא טען שהפמיניזם פוגע ב"יחסים בריאים בין גברים ונשים". שירות החובה הצבאי המפרך של המדינה, שנמשך 18 חודשים, הוא נקודת חיכוך מיוחדת. על פי סקר משנת 2021 של חברת המחקר הנקוק, 62% מהגברים הקוריאנים בגילאי 18-29, גיל המיועד לגיוס, רואים בשירות הצבאי "בזבוז זמן".

טאיוואן השכנה מתמודדת עם אתגרים דומים. גם גבריה משרתים בצבא, אם כי לתקופה קצרה יותר. אולם, תנועת אנטי-פמיניזם מאורגנת נעדרת שם, לדברי חואנג צ'אנג-לינג מאוניברסיטת טאיוואן. "התסכול של הגברים הצעירים בטאיוואן, בשונה מזה של הדרום-קוריאנים, לא הפך לחזק מספיק כדי שיפוליטיקאי ינצל אותו," מוסיפה חואנג. גם ביפן, שבה אין שירות צבאי חובה, פוליטיקאים עדיין לא מנסים לזכות בקולות של גברים כאלה.

העלייה בתחושות אנטי-פמיניסטיות אינה מבשרת טובות לשיעורי הילודה באזור. בקוריאה הדרומית, סקר ממשלתי הראה שיותר מ-60% מהגברים הקוריאנים בסוף שנות ה-20 לחייהם מאמינים שנישואין והבאת ילדים הם "חיוניים" בחייהם. רק 34% מהנשים באותו גיל הסכימו לכך. האם גברים ונשים במזרח אסיה יצליחו למצוא שפה משותפת? בסקר של אפליקציית דייטים בשנה שעברה נמצא ש-37% מהנשים הקוריאניות הגרושות אמרו ש"גבר פטריארכלי" יהיה הדייט המועדף עליהן פחות. אחוז דומה של גברים אמרו שהם אינם מעוניינים לצאת עם פמיניסטיות.

Meet the incels and anti-feminists of Asia They threaten to make the region’s demographic decline even worse

סוף סוף הסבר לחלק מהכשלונות שלי

מחקר מצא: חייזרים עשויים לחיות ביננו מחופשים לבני אדם מחקר שנערך על ידי האוניברסיטה הטכנולוגית של הרווארד ומונטנה קבע שחייזרים עשויים לחיות בינינו על פני כדור הארץ

איך לסיים שיחת וואטס אפ!!
וגם איך להתחיל!

איך ומתי מסיימים דיאלוג בווטסאפ? מתברר שזה לא כל כך פשוט - רשימה שחורה

איך ומתי מסיימים דיאלוג בווטסאפ? מתברר שזה לא כל כך פשוט הארץ