קורס הכשרת מטפלים - פסיכותרפיה אינטגרטיבית - מרכז טיליה

טיליה מרכז לרפואה משלימה

תודה למטפלים המדהימים שלנו שעובדים איתנו בשיתוף פעולה מלא ויוצרים יחד איתנו מרחב מושלם לטיפולים ולברק מאיר על התמונות המקצועיות Barak Meir. מוזמנים להציץ:) לפרטים והזמנת טיפול 072-2500493
tilia.co.il

מטפלים? מנחים? מרכז טיליה לרפואה משלימה הנה רשת קליניקות וסטודיו לתנועה בתל-אביב. מחירים נוחים לבלוקים, השכרת שעות בודדות, השכרת חלל סטודיו לפעילויות, קורסים וסדנאות בישול. לפרטים 072-2500493. סעדי גאון 24,22 ז'בוטינסקי 138א. חג שמח

תודה למטפלים המדהימים שלנו שעובדים איתנו בשיתוף פעולה מלא ויוצרים יחד איתנו מרחב מושלם לטיפולים ולברק מאיר על התמונות המקצועיות Barak Meir. מוזמנים להציץ:) לפרטים והזמנת טיפול 072-2500493
tilia.co.il

טיליה המפגש הטיפולי מייצר גם מפגש בינאישי של המטפל עם עצמו, דבר הגורם לנו כמטפלים להתמודד עם מצבים שונים בקליניקה ואחריה.בסדנא החדשה שלנו יהיה לך המקום להגיע,לשתף, לקבל כלים להתמודדויות במצבי אי נוחות ולשחרר בעזרת נשימה מעגלית (REBIRTHING)את כל אותם דברים שנשארים אצלך אחרי הטיפול

חברים יקרים, אני רוצה לשתף אתכם בקטע מתוך הרצאה שהעברתי לסטודנטים הנחמדים באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע. זהו תרגיל בחיבוק בהשתתפות אחד מהסטודנטים. אנו לא שמים לב לזה ביומיום אבל אנחנו סוחבים המון מגננות הקשורות לגופנו והנובעות מפחד, בושה ואשמה- המודעות למגננות אלו היא צעד ראשון ופשוט ביציאה ממעגל הבושה סביב גופנו. זה היה תרגיל כייפי ונחמד שמדגים את הרעיון אז תהנו

ומי שרוצה להעמיק מוזמן להצטרף אלנו לטקס הקקאו ב29.9 בנושא נוכחות וארוס לינק לכרטיסים: https://www.eventer.co.il/dyhb3
חיבוק.

חלק 5 תרגול בחיבוק, מה גופנו אומר על יחסנו למיניות

קורבנות ואשמה. מודל משפחה בשנות ה 2000 (קורס פסיכותרפיה אינטגרטיבית יחל בתאריך 31.7, נפגש בכל יום ראשון משעה 15-20)

בשנים האחרונות זכיתי ללוות זוגות ומשפחות בתהליכי התפתחות וטיפול זוגי. אחד הדפוסים המרכזיים שאתם עבדתי זה פירוק התפקידים המגדריים. רוב הזוגות שנמצאים בתחילת חיי המשפחה נמצאים בנתיב שבו לעיתים קרובות הגבר פועל מאשמה והאשה פועלת מתחושת קורבנות.

הסיפור הוא סיפור די ישן ומוכר ולמרות שיש מודעות לסיפור אנחנו כחברה עדיין מגלמים את הדמויות בתוך הסיפור הזה בצורה מופתית ומרשימה.
הסיפור הקלאסי הוא שהגבר יוצא לעבוד (בעבר ... "הולך לצוד") ועסוק ביצירת הפרנסה במיוחד כשמדובר בילדים שהצטרפו לתמונה ותחושת "המפרנס" תופסת יותר מקום בחלקים שהוא אינו מודע להם בתוך עצמו.

האשה (לאחר הלידה – מקננת) עסוקה בבניית הקן, בהנקה ובהזנה של המרחב הביתי ומרגישה את אובדן הזהות. בעבר האישיות שלה הייתה ניזונה מהעולם החיצון, מעבודתה ומאינטראקציה זורמת עם החברה וכעת היא בבית מספקת חיים לייצור חדש הזקוק לה ומרגישה שהיא לבד ומפחדת לצאת שוב לעולם. במקרה הזה בדרך כלל תחושת הקורבנות עולה ויש לעיתים אפילו "קנאה" בגבר שנשאר באינטראקציה עם העולם החיצון.

אני סיימתי לפני כחודש את השנה הראשונה כאבא ואשתי את השנה הראשונה כאמא. הלוואי ויכולתי לספר לכם שלנו זה לא קרה. שאנחנו קלטנו את הדפוסים האלה והצלחנו לצאת מהפרדיגמה הישנה והארכיטיפלית בקלות ויצרנו מבנה חדש שמורכב על כנות, קבלה ותמיכה, אך לצערי (ולשמחתי – לימוד חשוב) אנו נכנסנו לתפקידים כשחקני מפתח עד שלפני כמה חודשים החלטנו שהספיק לנו wink emoticon;).
אני שהייתי בהרגשת אשמה כל הזמן ניסיתי להצדיק את עצמי בתירוצים של "פרנסה" או ביצירת מנגנוני "פיצוי" שפתאום גורמים לי להיות בריצוי ולאבד את האותנטיות שלי בקשר. אני ניסיתי לעשות את כל מה שאפשר בבית ולעזור ולהקשיב ולהביא הפתעות וממש הייתי תקוע בתוך הלופ הזה עד שיום אחד התעוררתי והחלטתי שאני מפסיק לשחק את המשחק הזה.

"אשמה" יוצרת מנגנוני פיצוי שמונעים ממני לראות את אהובתי ולחגוג אתה את חיינו כי אני בעיקר רואה את עצמי. כל דבר שאני עושה מתוך "ריצוי ופיצוי" מחזק את המציאות שאני רואה רק את עצמי ואת רגשות האשמה שלי. אני כל כך עסוק בלנסות "לתקן" את המצב ולא להרגיש אשם שאני לא באמת קשוב למה אהובתי מבקשת כי אני עסוק בלא להרגיש אשם.

אהובתי חוותה את "אובדן האישיות" ממטפלת ומנחת סדנאות מוכרת ומצליחה היא פתאום לא עובדת ועסוקה בלהזין ייצור קטן ואהוב שכל הזמן צריך אותה ונמצאת המון בבית. היא גם בחרה במסע התפתחותי מאתגר מאוד כי אני לעומת זאת נוסע להנחות סדנאות בארץ ובעולם ולא מעט פעמים היא נשארה לבדה עם התינוקת כשאני בכלל נמצא בארץ אחרת. לאט לאט התסכול גבר וגבר והתחושה של הקורבנות הלכה והתחזקה ומשם הדרך ל"האשמה" הינה קצרה מאוד. אהובתי אשה עוצמתית ומדהימה ועם זאת השינוי הכל כך חזק הזה (תינוקת והורות) הכניס את שתינו להתמודדות חדשה.

הדבר המדהים שהתרחש שבמהלך השנתיים האחרונות זה שהגיעו אליי הרבה זוגות שנמצאים בתהליך יצירת המשפחה ומתמודדים בדיוק עם הדינאמיקה הזאת כשהגבר חי באשמה ועסוק במנגנוני ריצוי ופיצוי ולאט לאט מאבד את כוחו ויכולתו להוביל והאשה עסוקה בקושי ובתחושת הקורבנות וההרגשה שהיא נשארה נטושה בבית ושזה לא מה שהיא באמת רצתה.

כעת חשוב לי לשתף בכמה שינויים שאנחנו ביצענו שמאוד משרתים אותנו בימים אלו (עד שאתגר חדש ידפוק על דלתנו). חלק מהשינויים הם בתפיסה וחלק הם שינויים מאוד פרקטיים ופשוטים ליישום יום יומי...
התפיסה היא ש"משפחה יוצרת שפע" ולא שהגבר צריך לפרנס. זה בסדר שעולים פחדים עתיקים ועמוקים של "כעת אני אבא ויש לי אחריות" אך ככל שאני מאמין יותר לפחדים הללו ולסיפורים האלו אני מתרחק מהאמת ומהתחושה שהמשפחה יוצרת את המציאות ויש כאן אחדות. הפחדים מובילים את הגבר לנפרדות ולתחושה שהוא חייב לפרנס ואז כמובן מגיע לחץ, אשמה ופחות נוכחות בחיי המשפחה כי לו יש "תפקיד" שעליו לבצע.

האמת היא שתינוק שנולד מגיע עם ערוץ שפע משלו שתומך במשפחה והוא בעיקר צריך נוכחות ואהבה בבית והוא צריך זמן עם אבא ועם אמא. גם אם התינוק יאכל לחם לבן במקום לחם מחמצת ויהיה לו רק שתי צעצועים הוא יגדל בצורה בריאה כשאבא ואמא מספקים לו נוכחות, אהבה וביטחון במקום המוני חפצים עם קורבנות, אשמה ונפרדות.

חיזוק והעמקה של התא המשפחתי. בדת היהודית יש אמרה שמספרת סיפור שזוג לאחר החתונה אמור לשים שלט על הבית שבו כתוב "כאן בונים" ובשנה הזאת בעיקר להתעמק במבנה המשפחתי ופחות באינטראקציה חיצונית. אנחנו השתדלנו להתמקד בבנייה הזאת. מיקוד תשומת הלב במשפחה עוזר במיוחד בהתמודדות עם פירוק המבנים הזוגיים הישנים ויצירת מבנה משולש התומך בגור אדם.

אחד הדברים שאנו מכוונים אליהם ושמאוד תומכים בנו זה "חשיפה". מאוד קל בזוגיות עם ילד ליפול לתוך פחד ולהיות עסוק בהאשמה של הצד האחר במקום באמת להיחשף ולהגיד את האמת העמוקה על מה שמפריע לי. בדרך כלל (במיוחד אצל גברים) הכעס הוא רק הרגש החיצוני ואם הגבר מוכן להיכנס עוד פנימה הוא מגלה שמעבר לכעס יש עצב ובדרך כלל גם פחד ופגיעות. ברגע שהזוג מוכן לדבר מתוך הפגיעות הזאת אז הצד השני באמת יכול להקשיב ולהיות עם הדברים כי הוא לא מותקף ומואשם. זאת בעצם הסכמה לקחת אחריות "לחפור" בתוכי ולהסכים להיות פגיע וחשוף. כן גם אם אתה "גבר גבר".
גם המקום הפשוט של לבוא ולהגיד "קשה לי" זה משפט פשוט. לכולנו מותר להיות לפעמים "הירח" שמקבל אור ולא תמיד אנו חייבים להיות "השמש" הזוהרת שמאירה את העולם. "התמסרות" הינה תכונה יקרת ערך בדיוק כמו "הובלה".

וכמה מילים לאחים שלי הגברים. אחד הדברים שמאוד תומך בי בשנים האחרונות זה מעגלי גברים והיכולת לתמוך ולהיתמך על ידי אחים בדרך. לא את כל הדברים צריך לפרק בבית. לפעמים צריך אחוות גברים שעוזרת להבין קצת יותר מה אנחנו עושים כאן ולמה כדאי לשים לב.

בעבודה שלי עם גברים יש לא מעט "טיפים" קטנים שעושים הבדל משמעותי. אני רוצה לחלוק טיפ אחד קטן אתכם. השינוי הקטן הזה מאוד מועיל לי בחיי וגם לגברים אחרים שהחליטו לממש את התרגיל הזה. אחד הדברים המאתגרים בחיי היום יום הוא שלב המעבר. הגבר מגיע מהעבודה וחוזר הביתה. לעיתים קרובות הגבר מגיע בתחושה פנימית (שלעיתים הוא אינו מודע אליה) שמגיע לו הוקרה על כך שהוא "היה בעבודה והביא פרנסה" ואז הוא נכנס לפגוש את המשפחה בלי בכלל לדעת מה הם עברו מה כרגע מתרחש בבית והפגישה הראשונה יכולה להיות טעונה וליצור מתח והרגשה לא נעימה. שני הצדדים מרגישים שלא רואים אותם ולעיתים הדרך מכאן לתוך קורבנות ואשמה היא קצרה מאוד.

דרך מאוד פשוטה ליצור הרמוניה שמשרתת את כולם היא להכניס "תרגולת" מאוד פשוטה ומשמחת לשלב הזה. כשאני מגיע הביתה מהעבודה אני עוצר בשטיח הזה בכניסה לבית שאף אחד לא באמת מתייחס אליו ומשתמש בו כראוי. הסיבה שהשטיח הזה נמצא שם היא כדי שיתאפשר לך לנקות את רגלייך ואישיותך לפני שאתה נכנס להיכל, לבית המקודש שלך. אפשר רגע להיזכר במשפט: "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא!"

כשאתה מגיע לשטיח קח לעצמך בסך הכל שלוש דקות ותמשיך פעם אחר פעם לנקות את הרגליים ולהרגיש שאתה מסיר את כל שאריות היום שהיה ממך ומתחבר לרגע הזה. שלוש הדקות האלה מאפשרות לך לשחרר את ההיסטוריה ולהתחבר אל הרגע הזה.

הצעד הבא הוא כאשר אתה נכנס לבית. הרבה פעמים הגבר נכנס "לבית שלו" ולא שם לב שהוא נמצא על "תדר" אחר מאשר יושבי הבית. ברגע שאתה נכנס הביתה קח לך עשר דקות להיות בשתיקה. אני לא מדבר על "שתיקה הפגנתית" שמושכת תשומת לב. אני מדבר על זה שאל תספר איך היה לך היום ומה קרה לך. זה לא מעניין. אם חשוב לך לדבר על זה אז תתקשר לחבר לפניי שאתה מגיע הביתה. כשאתה נכנס תהיה בשתיקה וסקרנות ל"תדר" הקיים בבית. שים לב מה שלום האשה שלך ומה שלום ילדך. איך אהובתך וילדך מרגישים, מה עובר עליהם. תתעניין ותסתקרן ובעיקר תקשיב. בצורה הזאת נוצרת "חפיפה" הרמונית ואתה לאט לאט מתחבר לתדר שקיים בבית ולא משנה אותו בחוסר נימוס. התרגול הוא פשוט... שלוש דקות לנקות את הרגליים על השטיח ואז להיות בשתיקה והקשבה למשך עשר דקות עד שאתה מתאים את עצמך בצורה הרמונית וטבעית לקצב הקיים בבית. הבית שלך הוא מקום קדוש. שלב המעבר הוא מאתגר. זה צעד קטן שיכול לאפשר שינוי גדול.

אהבה רבה לנו במסענו הלא ברור כאן כבני אנוש המשחקים את החוויה האנושית ואני מאחל שיהיו לנו יותר רגעים שבהם נבחר לפעול מתוך אהבה מאשר מתוך פחד.

סוף שבוע נעים ושבת שלום,
שחר

קורס פסיכותרפיה אינטגרטיבית - בתאריך 31.7, נפגש בכל יום ראשון משעה 15-20 המשמעות של להיות פסיכותרפיסט אינטגרטיבי היא לתמוך באחרים בתהליך ההתפתחות שלהם וללוות אותם בצמיחה שנובעת מתוכם. להיות מטפל טוב, משמע להיות מסוגל להיות נוכח, להקשיב ולסייע ברמה הפיסית

קורבנות ואשמה. מודל משפחה בשנות ה 2000

בשנים האחרונות זכיתי ללוות זוגות ומשפחות בתהליכי התפתחות וטיפול זוגי. אחד הדפוסים המרכזיים שאתם עבדתי זה פירוק התפקידים המגדריים. רוב הזוגות שנמצאים בתחילת חיי המשפחה נמצאים בנתיב שבו לעיתים קרובות הגבר פועל מאשמה והאשה פועלת מתחושת קורבנות.

הסיפור הוא סיפור די ישן ומוכר ולמרות שיש מודעות לסיפור אנחנו כחברה עדיין מגלמים את הדמויות בתוך הסיפור הזה בצורה מופתית ומרשימה.
הסיפור הקלאסי הוא שהגבר יוצא לעבוד (בעבר ... "הולך לצוד") ועסוק ביצירת הפרנסה במיוחד כשמדובר בילדים שהצטרפו לתמונה ותחושת "המפרנס" תופסת יותר מקום בחלקים שהוא אינו מודע להם בתוך עצמו.

האשה (לאחר הלידה – מקננת) עסוקה בבניית הקן, בהנקה ובהזנה של המרחב הביתי ומרגישה את אובדן הזהות. בעבר האישיות שלה הייתה ניזונה מהעולם החיצון, מעבודתה ומאינטראקציה זורמת עם החברה וכעת היא בבית מספקת חיים לייצור חדש הזקוק לה ומרגישה שהיא לבד ומפחדת לצאת שוב לעולם. במקרה הזה בדרך כלל תחושת הקורבנות עולה ויש לעיתים אפילו "קנאה" בגבר שנשאר באינטראקציה עם העולם החיצון.

אני סיימתי לפני כחודש את השנה הראשונה כאבא ואשתי את השנה הראשונה כאמא. הלוואי ויכולתי לספר לכם שלנו זה לא קרה. שאנחנו קלטנו את הדפוסים האלה והצלחנו לצאת מהפרדיגמה הישנה והארכיטיפלית בקלות ויצרנו מבנה חדש שמורכב על כנות, קבלה ותמיכה, אך לצערי (ולשמחתי – לימוד חשוב) אנו נכנסנו לתפקידים כשחקני מפתח עד שלפני כמה חודשים החלטנו שהספיק לנו wink emoticon;).
אני שהייתי בהרגשת אשמה כל הזמן ניסיתי להצדיק את עצמי בתירוצים של "פרנסה" או ביצירת מנגנוני "פיצוי" שפתאום גורמים לי להיות בריצוי ולאבד את האותנטיות שלי בקשר. אני ניסיתי לעשות את כל מה שאפשר בבית ולעזור ולהקשיב ולהביא הפתעות וממש הייתי תקוע בתוך הלופ הזה עד שיום אחד התעוררתי והחלטתי שאני מפסיק לשחק את המשחק הזה.

"אשמה" יוצרת מנגנוני פיצוי שמונעים ממני לראות את אהובתי ולחגוג אתה את חיינו כי אני בעיקר רואה את עצמי. כל דבר שאני עושה מתוך "ריצוי ופיצוי" מחזק את המציאות שאני רואה רק את עצמי ואת רגשות האשמה שלי. אני כל כך עסוק בלנסות "לתקן" את המצב ולא להרגיש אשם שאני לא באמת קשוב למה אהובתי מבקשת כי אני עסוק בלא להרגיש אשם.

אהובתי חוותה את "אובדן האישיות" ממטפלת ומנחת סדנאות מוכרת ומצליחה היא פתאום לא עובדת ועסוקה בלהזין ייצור קטן ואהוב שכל הזמן צריך אותה ונמצאת המון בבית. היא גם בחרה במסע התפתחותי מאתגר מאוד כי אני לעומת זאת נוסע להנחות סדנאות בארץ ובעולם ולא מעט פעמים היא נשארה לבדה עם התינוקת כשאני בכלל נמצא בארץ אחרת. לאט לאט התסכול גבר וגבר והתחושה של הקורבנות הלכה והתחזקה ומשם הדרך ל"האשמה" הינה קצרה מאוד. אהובתי אשה עוצמתית ומדהימה ועם זאת השינוי הכל כך חזק הזה (תינוקת והורות) הכניס את שתינו להתמודדות חדשה.

הדבר המדהים שהתרחש שבמהלך השנתיים האחרונות זה שהגיעו אליי הרבה זוגות שנמצאים בתהליך יצירת המשפחה ומתמודדים בדיוק עם הדינאמיקה הזאת כשהגבר חי באשמה ועסוק במנגנוני ריצוי ופיצוי ולאט לאט מאבד את כוחו ויכולתו להוביל והאשה עסוקה בקושי ובתחושת הקורבנות וההרגשה שהיא נשארה נטושה בבית ושזה לא מה שהיא באמת רצתה.

כעת חשוב לי לשתף בכמה שינויים שאנחנו ביצענו שמאוד משרתים אותנו בימים אלו (עד שאתגר חדש ידפוק על דלתנו). חלק מהשינויים הם בתפיסה וחלק הם שינויים מאוד פרקטיים ופשוטים ליישום יום יומי...
התפיסה היא ש"משפחה יוצרת שפע" ולא שהגבר צריך לפרנס. זה בסדר שעולים פחדים עתיקים ועמוקים של "כעת אני אבא ויש לי אחריות" אך ככל שאני מאמין יותר לפחדים הללו ולסיפורים האלו אני מתרחק מהאמת ומהתחושה שהמשפחה יוצרת את המציאות ויש כאן אחדות. הפחדים מובילים את הגבר לנפרדות ולתחושה שהוא חייב לפרנס ואז כמובן מגיע לחץ, אשמה ופחות נוכחות בחיי המשפחה כי לו יש "תפקיד" שעליו לבצע.

האמת היא שתינוק שנולד מגיע עם ערוץ שפע משלו שתומך במשפחה והוא בעיקר צריך נוכחות ואהבה בבית והוא צריך זמן עם אבא ועם אמא. גם אם התינוק יאכל לחם לבן במקום לחם מחמצת ויהיה לו רק שתי צעצועים הוא יגדל בצורה בריאה כשאבא ואמא מספקים לו נוכחות, אהבה וביטחון במקום המוני חפצים עם קורבנות, אשמה ונפרדות.

חיזוק והעמקה של התא המשפחתי. בדת היהודית יש אמרה שמספרת סיפור שזוג לאחר החתונה אמור לשים שלט על הבית שבו כתוב "כאן בונים" ובשנה הזאת בעיקר להתעמק במבנה המשפחתי ופחות באינטראקציה חיצונית. אנחנו השתדלנו להתמקד בבנייה הזאת. מיקוד תשומת הלב במשפחה עוזר במיוחד בהתמודדות עם פירוק המבנים הזוגיים הישנים ויצירת מבנה משולש התומך בגור אדם.

אחד הדברים שאנו מכוונים אליהם ושמאוד תומכים בנו זה "חשיפה". מאוד קל בזוגיות עם ילד ליפול לתוך פחד ולהיות עסוק בהאשמה של הצד האחר במקום באמת להיחשף ולהגיד את האמת העמוקה על מה שמפריע לי. בדרך כלל (במיוחד אצל גברים) הכעס הוא רק הרגש החיצוני ואם הגבר מוכן להיכנס עוד פנימה הוא מגלה שמעבר לכעס יש עצב ובדרך כלל גם פחד ופגיעות. ברגע שהזוג מוכן לדבר מתוך הפגיעות הזאת אז הצד השני באמת יכול להקשיב ולהיות עם הדברים כי הוא לא מותקף ומואשם. זאת בעצם הסכמה לקחת אחריות "לחפור" בתוכי ולהסכים להיות פגיע וחשוף. כן גם אם אתה "גבר גבר".
גם המקום הפשוט של לבוא ולהגיד "קשה לי" זה משפט פשוט. לכולנו מותר להיות לפעמים "הירח" שמקבל אור ולא תמיד אנו חייבים להיות "השמש" הזוהרת שמאירה את העולם. "התמסרות" הינה תכונה יקרת ערך בדיוק כמו "הובלה".

וכמה מילים לאחים שלי הגברים. אחד הדברים שמאוד תומך בי בשנים האחרונות זה מעגלי גברים והיכולת לתמוך ולהיתמך על ידי אחים בדרך. לא את כל הדברים צריך לפרק בבית. לפעמים צריך אחוות גברים שעוזרת להבין קצת יותר מה אנחנו עושים כאן ולמה כדאי לשים לב.

בעבודה שלי עם גברים יש לא מעט "טיפים" קטנים שעושים הבדל משמעותי. אני רוצה לחלוק טיפ אחד קטן אתכם. השינוי הקטן הזה מאוד מועיל לי בחיי וגם לגברים אחרים שהחליטו לממש את התרגיל הזה. אחד הדברים המאתגרים בחיי היום יום הוא שלב המעבר. הגבר מגיע מהעבודה וחוזר הביתה. לעיתים קרובות הגבר מגיע בתחושה פנימית (שלעיתים הוא אינו מודע אליה) שמגיע לו הוקרה על כך שהוא "היה בעבודה והביא פרנסה" ואז הוא נכנס לפגוש את המשפחה בלי בכלל לדעת מה הם עברו מה כרגע מתרחש בבית והפגישה הראשונה יכולה להיות טעונה וליצור מתח והרגשה לא נעימה. שני הצדדים מרגישים שלא רואים אותם ולעיתים הדרך מכאן לתוך קורבנות ואשמה היא קצרה מאוד.

דרך מאוד פשוטה ליצור הרמוניה שמשרתת את כולם היא להכניס "תרגולת" מאוד פשוטה ומשמחת לשלב הזה. כשאני מגיע הביתה מהעבודה אני עוצר בשטיח הזה בכניסה לבית שאף אחד לא באמת מתייחס אליו ומשתמש בו כראוי. הסיבה שהשטיח הזה נמצא שם היא כדי שיתאפשר לך לנקות את רגלייך ואישיותך לפני שאתה נכנס להיכל, לבית המקודש שלך. אפשר רגע להיזכר במשפט: "שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ, כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא!"

כשאתה מגיע לשטיח קח לעצמך בסך הכל שלוש דקות ותמשיך פעם אחר פעם לנקות את הרגליים ולהרגיש שאתה מסיר את כל שאריות היום שהיה ממך ומתחבר לרגע הזה. שלוש הדקות האלה מאפשרות לך לשחרר את ההיסטוריה ולהתחבר אל הרגע הזה.

הצעד הבא הוא כאשר אתה נכנס לבית. הרבה פעמים הגבר נכנס "לבית שלו" ולא שם לב שהוא נמצא על "תדר" אחר מאשר יושבי הבית. ברגע שאתה נכנס הביתה קח לך עשר דקות להיות בשתיקה. אני לא מדבר על "שתיקה הפגנתית" שמושכת תשומת לב. אני מדבר על זה שאל תספר איך היה לך היום ומה קרה לך. זה לא מעניין. אם חשוב לך לדבר על זה אז תתקשר לחבר לפניי שאתה מגיע הביתה. כשאתה נכנס תהיה בשתיקה וסקרנות ל"תדר" הקיים בבית. שים לב מה שלום האשה שלך ומה שלום ילדך. איך אהובתך וילדך מרגישים, מה עובר עליהם. תתעניין ותסתקרן ובעיקר תקשיב. בצורה הזאת נוצרת "חפיפה" הרמונית ואתה לאט לאט מתחבר לתדר שקיים בבית ולא משנה אותו בחוסר נימוס. התרגול הוא פשוט... שלוש דקות לנקות את הרגליים על השטיח ואז להיות בשתיקה והקשבה למשך עשר דקות עד שאתה מתאים את עצמך בצורה הרמונית וטבעית לקצב הקיים בבית. הבית שלך הוא מקום קדוש. שלב המעבר הוא מאתגר. זה צעד קטן שיכול לאפשר שינוי גדול.

אהבה רבה לנו במסענו הלא ברור כאן כבני אנוש המשחקים את החוויה האנושית ואני מאחל שיהיו לנו יותר רגעים שבהם נבחר לפעול מתוך אהבה מאשר מתוך פחד.

סוף שבוע נעים ושבת שלום,
שחר

שחר כספי על קנאה - חלק מהרצאה באוניברסיטת בן גוריון.

ב 9.6 אתם מוזמנים לערב חוויתי לקראת קורס פסיכותרפיה אינטגרטיבית עם שחר כספי.
הערב מתמקד בנושא נוכחות אוהבת ועקיבה כבסיס לטיפול. המפגש ללא עלות.
מוזמנים לדרך שאין ממנה חזרה. דרך למציאת הנוכחות האוהבת וללמוד כלים שונים המאפשרים להכיר את הארגון הפנימי שלכם ולאפשר לטרנספורמציה ואינטגרציה פנימית. ב 19.07.2016 יתחיל הקורס השנתי להכשרת מטפלים.
פרטים נוספים: 0556633048, [email protected]

שחר כספי על קנאה בהרצאה באוניברסיטת בן גוריון

שחר כספי על "הורדת המסיכה" בהרצאה באוניברסיטת בן גוריון

לקראת הקורס הקרב, הסבר מורחב של שחר כספי על התהליך שעוברים בקורס ההכשרה:
בשנים האחרונות יצא לי לפגוש בסדנאות שונות שהעברתי מטפלים שונים ואחד הדברים ששמתי לב זה שיש כל כך הרבה כלים טיפוליים ולעיתים ההתמקדות היא באיזה שיטת טיפול הכי אפקטיבית ובאיזה כלי טיפולי לבחור. מהדרך שאני עברתי בחדר הטיפולים מאוד ברור לי שלא השיטה או הכלי הטיפולי יוצרים את השינוי המשמעותי לעומת הנוכחות האוהבת של המטפל. הנוכחות האוהבת או במילים אחרות "העיניים הטובות" מהווים את הבסיס לכל תהליך התפתחות. על מנת שהתהליך יכנס לעומק ולליבת האדם וטרנפורמציה תתאפשר צריך להיות קשר אמון חזק שנוצר בין המטפל למטופל. הקשר צריך להיבנות למרות כל פצעי ההיקשרות שלעיתים המטופל מגיע אתם. הבועה הטיפולית שנוצרת בין המטפל למטופל מאפשרת לחלקים השונים (גם החלקים שאינם נמצאים באור המודעות) של המטופל להופיע בצורה אותנטית וטבעית. הדרך מתחילה ב"עיניים הטובות". ביכולת של המטפל להיות נוכח עם האדם שמולו ללא שיפוט. דרך הנוכחות האוהבת המטפל יוצר קשר עם כל החלקים הבריאים שחיים במטופל. כשאדם מגיע לטיפול הוא בעצם נכנס לחדר שהוא לא מכיר בדרך כלל עם אדם אשר הוא פוגש לראשונה וזה לא פשוט "לפתוח את מכסה המנוע" עם אדם שהוא לא מכיר בחדר שהוא לא מכיר. המטופל נמצא מחוץ "לאזור הנוחות" שלו ובדרך כלל יש אסטרטגיות הישרדותיות שונות שלא מאפשרות לו להיפתח. הנוכחות האוהבת מייצרת את תחושת הביטחון אצל המטופל. כאשר המטפל מחובר לרגע ההווה נוצר החיבור עם החלקים האורגניים הבריאים של המטופל שיוצאים לאור צעד אחריי צעד. כך נוצר הבסיס האיתן שיוצר את תחושת האמון ההכרחית לפני כל כלי טיפולי כזה או אחר. נוכחות "מדבקת" בדיוק כמו שחוסר נוכחות מדבקת. ברגע שהמטפל רואה בעיניים אוהבות את כל החלקים השונים של המטופל אז נפתחת האפשרות של המטופל להתחיל לזהות ולקבל את החלקים השונים הקיימים בו. בנוכחות האוהבת כבר מתחיל השינוי... ב 19.07.2016 אנו הולכים להתחיל קורס שנתי להכשרת מטפלים. בימי ג' בין 9:00 ל 14:00, (ובנוסף 3 מפגשים בסופי שבוע) אני מזמין אתכם לדרך שאין ממנה חזרה. דרך למציאת הנוכחות האוהבת וללמוד כלים שונים המאפשרים להכיר את הארגון הפנימי שלכם ולאפשר לטרנספורמציה ואינטגרציה פנימית. רק לאחר שערוץ הנוכחות האוהבת פתוח וזורם בנו נפתחת האפשרות ללוות אחרים בתהליך הצמיחה שלהם. אשמח לראותכם איתי שחר כספי
לפרטים נוספים: 072-2500493