14/01/2018
הילד הזה, שמצליח לטלטל את כל הבית,
זה שבשניות יכול לייצר סופת טורנדו, הוא ילד שאפשר ללמוד ממנו כל כך הרבה.
כן דווקא הילד הזה, שלא מאפשר לנו להיות ההורים שהיינו בטוחים שנהיה,
דווקא זה שמנפץ את הפנטזיה שלנו לרסיסים,
דווקא הוא המורה הרוחני הכי גדול שלנו.
אין זה אומר שהוא לא זקוק לנו,
הוא פשוט זקוק לנו אחרת ממה שאנחנו חשבנו.
יש לו שביל משלו שהוא צועד בו, ואנחנו מתרוצצים סביב השביל הזה מבולבלים לא מבינים איפה טעינו.
אם נביט בו לרגע אחד, בלי כל הכעסים, האכזבות, התסכול, נגלה שהילד הזה כל כך רגיש, שהוא פשוט מזהה חלקים בתוכינו שאנחנו רוצים להתעלם מהם, שהיינו רוצים לא להכיר בהם, והוא בא ושם לנו מראה אחת גדולה ואומר לנו, אין ברירה הורים יקרים, ממני אי אפשר לברוח.
הגיע הזמן שניפרד מהפנטזיה, לילד הזה אנחנו נהיה הורים אחרים.
ואם נמשיך לחלום שיהיה הילד שרצינו, הממושמע, נעים ההליכות, התלמיד החרוץ, המנומס, האהוב על כולם, כנראה שצפויה לנו אכזבה,
הוא,
יש לו מסע משלו, גם אם המסע יהיה מסע לא פשוט, זה יהיה מסעו, ודווקא בגלל שהוא שונה, לפעמים כועס, לרגעים כואב, דווקא בגלל זה, הוא זקוק ליד איתנה שתהיה לצדו, שלא תשפוט אותו, שלא תתאכזב ממנו, אלא שתהיה לצדו, במקום למולו.
כי בתוך תוכו הוא שלם שיצא מאתנו, והוא משקף חלק בתוכינו שזקוק לאהבה וסבלנות, לחמלה וקבלה, ואם נראה בזה הזדמנות זה הולך להיות מסע נפלא, מסע לתוך עצמנו.
חופית אורנשטיין
מנחת קבוצות הורים במכון אדלר
