מדע המדינה Political Science TAU

ביה״ס למדע המדינה, ממשל, ויחסים בינלאומיים מזמין אתכםן לסימפוזיום מיוחד על המלחמה באיראן והשלכותיה על ישראל, האזור והסדר העולמי.
מנחה: פרופ׳ אודי זומר; בהשתתפות: פרופ׳ יעל שטרנהל, ד"ר רז צימט, ד"ר יוסוף מגיע וד"ר אבישי בן ששון-גורדיס.
יום שני, 22.6.26, בשעה 14:15, אולם 527, בניין נפתלי אוניברסיטת תל אביב.
- האירוע יתקיים בעברית ופתוח לקהל הרחב -

הפקולטה למדעי החברה - אוניברסיטת תל אביב Tel Aviv University | אוניברסיטת תל-אביב

מצעד הגאווה, כמו זה שחל בסופ"ש האחרון, הוא הרבה יותר מחגיגה צבעונית.
חשוב לנו לומר שגם היום, כשיש הישגים משמעותיים, השיח סביב זכויות, קבלה ושוויון עדיין ממשיך להתפתח ולבעוט – באקדמיה, בפוליטיקה וגם בחיי היומיום.
אנחנו עוסקים לא מעט בשאלה איך מאבקים חברתיים משנים מדיניות, משפיעים על דעת קהל ומעצבים חברה לאורך זמן. ניתן לקחת את הקהילה הגאה בארץ ובעולם כמקרה בוחן, ואף כדוגמה בולטת לכוחה של התארגנות אזרחית, מחאה ציבורית והתמדה.
אבל יותר מכך, אנחנו אוהבים לראות במצעד הגאווה הזדמנות לחולל שינוי מתוך שמחה, אופטימיות וצבעוניות - הוכחה חיה לכך שהאור יכול לגבור על החושך 🌈

יש ספרים שנשארים תקועים בזמן, ויש ספרים שנכתבו לפני שנים אבל תמיד מרגישים אקטואליים להפליא.
בעל זבוב; 1984; סיפורה של שפחה; עיוורון; ענבי זעם; עלובי החיים; הגל; חוות החיות ועוד רבים וטובים.
לפעמים דווקא ספרות מצליחה לחדד שאלות שאי אפשר להבין רק דרך כותרות או נתונים.

שבוע הספר העברי, שנפתח היום, זו תזכורת טובה לכך שלמילים יש כוח שנשאר איתנו הרבה אחרי שסיימנו לקרוא.
מוזמנים ומוזמנות להוסיף המלצות לספרים בתגובות 👇

לאור המצב הביטחוני, הסמינר המחלקתי שהיה אמור להתקיים היום, 8.6.2026, בוטל. שמרו על עצמכםן.

Red Tape: Soviet Bureaucratic Empire and Institutional Legacies in the Third World

Jennifer Brick Murtazashvili, University of Pittsburgh

Scholarship on the institutional legacies of foreign rule has focused heavily on British and French colonial administration, while paying less attention to Soviet engagement across Africa, Asia, the Middle East, and Latin America during the Cold War. This paper explores whether the Soviet Union’s most consequential legacy in many recipient states was bureaucratic. Through advisory missions, training programs, planning agencies, security cooperation, and party-state models, Soviet engagement helped construct centralized state architectures that concentrated political and economic authority. Yet these institutions were often grafted onto weak states. Rather than overcoming limited capacity, they frequently deepened it by weakening local autonomy, empowering coercive agencies, and producing bureaucracies better suited to control than governance. The paper traces how these institutional legacies endured as they served successive rulers, while also generating a cycle in which weak states relied on centralization to compensate for limited authority, thereby limiting the development of more legitimate, adaptive, and locally embedded institutions. As a first step in a broader research agenda, it examines how these dynamics may help explain divergent contemporary outcomes, from authoritarian consolidation to recurrent state failure.

Tel Aviv University | אוניברסיטת תל-אביב הפקולטה למדעי החברה - אוניברסיטת תל אביב

היום בפינת ההשראה: "פשרה"

פשרה נתפסת לפעמים כוויתור, אבל בפוליטיקה ובחברה היא לא פעם תנאי בסיסי לחיים משותפים. בעולם שבו אנשים מחזיקים בדעות, אמונות ואינטרסים שונים, היכולת להתפשר היא זו שמאפשרת לקבל החלטות, לבנות שותפויות ולמנוע מהשיח להפוך למאבק אינסופי.
פשרה דורשת מכל צד לוותר על חלק מהעמדה שלו כדי לאפשר יציבות, שיתוף פעולה או התקדמות. דווקא משום כך, היא יכולה להעיד על חוזקה פוליטית וחברתית – ההבנה שלא תמיד משתלם להתעקש, ושחברה מתפקדת נשענת גם על היכולת למצוא נקודת אמצע.
לאורך ההיסטוריה, פשרות עיצבו מדינות, סיימו סכסוכים ואפשרו לחברות להתמודד עם מחלוקות עמוקות.
ובכל זאת, גם היום השאלה נשארת פתוחה: מתי פשרה היא כוח – ומתי היא ויתור?

היי יפתח, תודה על המייל.

אנחנו חייבים להודות שההשוואה בין הסילבוס לדיקטטורה היא יצירתית, אבל בוא נצלול רגע לניתוח פוליטי של המבנה המוסדי שבו אתה נמצא:
דמוקרטיה, כפי שאנחנו לומדים, היא אכן שלטון העם, אבל גם היא זקוקה למוסדות ולמומחיות כדי לתפקד. במקרה של הקורס, המרצה הוא לא "דיקטטור" אלא הרשות המבצעת שקיבלה מנדט מהאוניברסיטה (הריבון) להוביל אתכם ואתכן לידע. ברוח זו, הסילבוס הוא לא צו דיקטטורי, אלא מעין "חוקה" – הוא מגדיר את כללי המשחק מראש כדי למנוע שרירותיות ולהבטיח יציבות.
לגבי ההצעה שלך למשאל עם בשורה 4: דמוקרטיה ישירה היא מודל מרתק, אבל יש לה בעיה של "עריצות הרוב". אם הרוב יחליט להפוך את המבחן לפיקניק, מי יגן על זכויות המיעוט שבאמת רוצה לקבל ציון ולהבין איך עובד הממשל בישראל? בנוסף, במערכת יחסים פדגוגית, אנחנו פועלים לפי מודל של "סמכות מקצועית" – בדיוק כפי שלא היית רוצה לערוך משאל עם בקרב נוסעי מטוס בשאלה האם לנחות על הגלגלים או על הגג.

אנחנו מעריכים את הרוח המהפכנית, אבל מציעים לתעל אותה לדיון בכיתה. לגבי הפיקניק בדשא – אנחנו לגמרי בעד, אבל אולי כדאי לשמור אותו לחגיגות אחרי שתעבור את המבחן?

שבוע טוב!