Sagiv Shuker- Mental Coach , Personal tariner , Counseling, Guidence

מתחילים…

מתי זה יגמר כבר?!!!

לכולנו נמאס! אין לנו כבר כוח! סיוט! די! די! די!

נמאס לנו מאי הוודאות, אנחנו קשורים בבית אל בן/ בת הזוג, בלי עבודה אבל עדיין משלמים לגן, ארנונה, משכנתה/ שכירות, מיסים, אוכל, אוכל, אוכל!

למי מאיתנו שיש ילדים כבר נגמרו הרעיונות היצירתיים ואנחנו עם הלשון

בחוץ, סיימנו לראות את כל הסדרות בנטפליקס, VOD ובפופקורן, הפכנו

אדישים לחדשות ולהפחדות של התקשורת וחלקנו רוצה לחטוף קורונה רק

כדי להגיע למצב שזה כבר מאחורינו...

כמעט שכחתי, הכי מעליב - רובנו "לא חיוניים"?!!!

אני באמת מאמין שלכל מטבע שני צדדים וגם במקרה הזה יש קצת אור בקצה המנהרה....( בואו ניקח כמה נשימות, שלוק מים/ Ouzo ונסתכל גם על החלק הנוסף של הדברים).

1. זו הפעם הראשונה שמקום העבודה מכריח אותנו לקחת חופש.

2. לשם שינוי אין פקקים.

וקצת יותר ברצינות....

1. לראשונה אנחנו חווים חיי משפחה נורמליים, קמים בבוקר, אוכלים,
משחקים, מתעייפים, עצבניים, שמחים, עצובים, מיואשים, מגיעים
לנקודות שפל ואף צוחקים עם האנשים והמקום שבו כל זה אמור
להתרחש-
בית ומשפחה!

2. אנחנו מצליחים לחסוך כסף ומצמצמים את המינוס לא עלינו.

3. אנו מצליחי להתבונן ולהבין עד כמה ההורים, בני הזוג, הילדים והחברים
יקרים לנו, הסכנה גדולה ואנו עלולים לאבד אותם.

4. אנחנו מתמודדים עם חוסר האונים האישי שלנו, דיכאון, חרדה, פחד
מלאבד את כל מה שהשגנו, עם זאת לומדים לגלות בתוכנו את
האופטימיות, איתנות והיכולת להיות יצירתיים.

5. חשפנו את הלכידות והנתינה שלנו דרך תרומות, מתן עזרה מקצועית
וכלכלית לאחרים בחינם, ועל אף שמצבנו הכלכלי הורע, למדנו לצאת
יחד להעריך ולהכיר תודה לגורמי הבריאות ולאנשים ששומרים עלינו.

6. אנחנו לומדים להעריך את הדברים הכי קטנים, פשוטים ושכיחים שעד
לא מזמן היו חלק בלתי נפרד מהשגרה כמו, אימון ספורט, הליכה,
ישיבה בבית, קפה עם חברים, טיול בטבע, נסיעה לעבודה, הורים
ומשפחה וכולי...

אני יודע שיש לי נטייה להסתכל לא פעם על חצי הכוס הריקה
ובמיוחד כאשר קורים דברים לא טובים שאין לי שליטה עליהם ועל
תוצאותיהם, עם זאת זכרו שמכל מצב אפשר לזקק תמצית של טוב ושל
חיוביות.

אנחנו חייבים לזכור שזכות הבחירה היא שלנו, היא תמיד שם, קיימת
גם אם לפעמים המצב שחור, קודר, אנחנו מיואשים וחסרי אונים.



המסר שלי לכולנו הוא שאנחנו חייבים ללמוד להיות נוכחים בהוויה
שלנו

בכאן ועכשיו וימים אלו ממחישים זו בצורה מיטבית לטוב ולרע.

על כולנו לזכור שהאתמול מת, המחר הוא סימן שאלה, אך לנו היכולת

לעשות בחירות היום, להיות נוכחים בחוויות העכשוויות ובכך ליצור
שינוי

ולהשפיע על המחר שלנו!

ממליץ לכם/ן להישאר מחוברים ולקרוא את הטיפים שאני מעלה,
קראו, שתפו והגיבו

המגיפה הזו שיבשה לנו את החיים!

יש המון פייק ניוז, סרטוני חרדה, חדשות על עוד ועוד חולים ועל כל זה הגבלות עלינו האזרחים מצד הממשלה.

אנו הופכים יותר ויותר חסרי אונים עצבניים ואני באופן אישי לא מפסיק לאכול!

מה כן אפשר לעשות?!

קודם כל בואו נעצור לרגע ונבין שבאמת ממש קשה לנו בתוך אי הוודאות.

הדבר הבא הוא לשתף, בין אם זה בן/בת זוג ובין אם זה מישהו שתרגישו בנוח לדבר איתו, שתפו אותו בהרגשה שלכם ותבינו שאתם לא לבד.

אל תתביישו ו/תדחיקו את המצב, פשוט תקלו על עצמכם ועל כל מי שנמצא איתכם באותה הסירה, שלחו הודעה, נקבע זמן ומקום בו נדבר כמה שתרגישו שאתם צריכים ותקבלו כלים איתם תוכלו להתמודד עם המצב.

תנו לעצמכם הזדמנות זה בחינם!!!

עזרו ושתפו אחרים.


#

פגיעות/ vulnerability...

" הפגיעות היא גרעין הבושה, הפחד והמאבק שלנו לכדאיות, עם זאת נראה שזהו מקום הולדתן של שמחה, יצירתיות, שייכות ואהבה".

ד"ר ברנה בראון

אני כותב את הפוסט מהסיבה שאני מאמין שלעיתים קשה לנו, אנו פועלים מתוך דחף מיידי, תגובה ואגרסיה שלא משקפים את הדרך בה אנו מאמינים ורוצים לפעול.
השיתוף מאפשר לי באופן אישי לפרוק ואולי יסייע לכם/ן להבין ולפעול לשינוי באשר הוא.

אתמול, ה- 8/3/20 קיבלתי שתי מתנות.

הראשונה היא, שזכיתי לחגוג יחד עם משפחתי ואהוביי את יום ההולדת השני של בתי היקרה לי מכל, ואילו השנייה, סיטואציה שאירעה בסופו של הערב בה התפרצתי בכעס על האהובים לי.
כמובן שהסיטואציה לא הייתה נעימה לאף אחד מהצדדים, לוותה בשקט מביך ששרר בחדר ועל כך אני מתנצל, עם זאת הנקודה אותה אני רוצה לשתף ולחלוק היא אחרת.

המתנה השנייה היא בעצם השיעור שזכיתי לקבל, שיעור על עצמי והתהליך האישי שלי....

הבנתי שאפשרתי לעצמי להיות פגיע, פגיע באמת, ואפילו לתת מקום וביטוי לתגובה פיזית לא נעימה ששקיפה את אותה פגיעות/ Vulnerability.

לאחר שנרגעתי והתנצלתי קרו כמה דברים מדהימים עבורי:

ראשית, התנצלתי וכן זה ממש לא היה פשוט (לי לפחות)- לקחתי אחריות על מעשיי!

לא כעסתי ושפטתי את עצמי על עצם אותה התגובה שהוצאתי אל החוץ (כמו רוב הפעמים), ואף החלטתי לשים סימן שאלה ולחקור בעצמי מה מקורה של אותה התגובה כדי שאוכל ללמוד ממה שקרה ולהמשיך לצמוח.

פרשנות ורגש:

אני מבין שאתמול פירשתי את הדברים שנאמרו כלפיי כאל תקיפה, אגרסיה ומשם יצאה הבעת רגש של חוסר אונים, עצב וכעס, אכזבה, שאני לא אהוב ( חלק מרגשות שמלווים אותי מילדות והם חלק בלתי נפרד מסיפור חיי).

מה בעצם קרה:

חיברתי את הסיטואציה הנוכחית אל סיטואציות דומות מעברי על אף שהן שונות ולא קשורות זו לזו וזה מה שעורר את אותה אגרסיה.

חוסר נפרדות- כל סיטואציה היא בפני עצמה!
כאשר אנו חווים סיטואציות שאינן נעימות בדרך כלל אנו נוטים לקשר ולהשוות אותן למקרים מהעבר שעוררו בנו את אותן תחשות ורגשות לא טובים, משם נוצרת תגובה בדרך כלל אגרסיבית ופוגעת הגוררת תחושת עצב ואכזבה מעצמנו ומהאופן בו פעלנו.
מתוך הדברים נותרים שיפוטיות ו/או האשמת הסביבה במצב, כך או כך אנו לא מרוצים!


כיצד נפעל אחרת להבא:

מי מאיתנו שחווה בעבר או שיחווה בעתיד אני ממליץ שברגע שאת/ה חווים את אותם רגשות ולא משנה מה הסיטואציה, עצרו לכמה רגעים, קחו כמה נשימות דרך האף( כך לא תוכלו לדבר ולהוציא מהפה מילים שאינן משקפות את מי שאתם/ן ואת הדרך בה אתם מאמינים/ת שנכון לפעול) וקחו החלטה בה אתן/ם לא נכנסים אל תוך מאבק כוחות בעיקר, עם עצמכם/ן , אלא ממקום של שליטה עצמית ובחירה בדרך פעולה נכונה לכם אם זה לסיים את השיחה ולהסביר לסובבים שאתם מרגישים שהסיטואציה הולכת אל מקום שלא עושה לכן/ם טוב, ואם זה להבין שלא חייבים להסכים, זה בסדר ואולי ניתן להגיע אל עמק השווה בדרך זו או אחרת...

מסקנה:

אם נודה באמת כולנו "פגיעים" בדרך זו או אחרת.
כאשר נחליט לאפשר לעצמנו להיות פגיעים נוכל להגיע אל מצבים של כעס, אכזבה, תחושת כישלו ושברון לב.
עם זאת, כאשר נבחר להיות פגיעים נוכל להרוויח ולהיות הכי אותנטיים, אוהבים ואהובים, כנים, מחוברים לרגשות שלנו, להכיר את עצמנו באמת, לסייע לאחר, להיות חופשיים ומאושרים.

לכל החלטה רווח ולכל החלטה מחיר ובמקרה הזה אני בוחר להיות "פגיע" ואני זוכה להרוויח את עצמי במסע האישי שלי..

עצה:

העצה שלי לכל מי שקרא/ה עד לנקודה זו היא אפשרו לעצמכם/ן להיות הכי אתם/ן, פגיעים, אותנטיים, רגישים וכך נוכל כולנו לשחרר ממאבקי כוחות, להתחבר באמת לרגש שלנו, להיות חומלים ולא שיפוטיים ובסופו של דבר יוקל לנו...

אני מזמין אתכם/ן להתחיל בשינוי, שתפו חברים, משפחה ומי שמרגיש/ה שהגיע הזמן לעשות שינוי בואו נעבור תהליך משותף בסופו תרכשו כלים שיסייעו לכם/ן במסע האישי שלכם/ן, תודה...

נ.ב. מוזמנים להיכנס אל הקישור לסרטון טד של ד"ר ברנה בראון, תהנו...
https://www.ted.com/talks/brene_brown_the_power_of_vulnerability?language=he

האם ועד כמה הדימוי העצמי שלנו תואם למי שאנו באמת?!

תחילתו של הפער שנוצר - מהרגע שאנו נולדים ובייחוד היום, אנו נמצאים בתוך מירוץ קיים של קידמה וההתפתחות אשר נמצאים בשיאם ואנו תמיד נדרשים לרדוף אחריהם ולהשיגם כדי להיות רלוונטיים ושייכים.

כילדים ובני נוער בעיקר, אנו ניזונים כל הזמן מגירויים חיצוניים המכתיבים כיצד אנו נדרשים להיראות, להתלבש ולפעול ומכך אנו מוצאים את עצמנו רודפים אחר אידיאל ומושלמות שלא קיימים באמת גם בחלוף השנים.

כולנו רוצים להיות הכי מקובלים חברתית, הכי יפים עם הכי הרבה אביזרי אופנה עדכניים, שהסביבה תסתכל עלינו בהערכה ובהערצה ושחלילה לא יאהבו אותנו ו/או נידחק לשולי החברה שם נהיה נבדלים, לא שייכים ובסופו של דבר לא קיימים- האמנם?!!!

חשבו עד כמה באמת הדברים החומריים בחיינו גורמים לנו לסיפוק וכמה מהר הסיפוק נספג וחולף, לדוגמה- צריכה של מוצר לו ייחלנו הרבה זמן וכעת לאחר שהוא ברשותנו הרגשת הסיפוק דועכת מהר משציפינו.

דרך נוספת מקובלת " לפצות" את עצמנו היא אוכל.

מזון ובעיקר מזון מהיר קיים וזמין לכולנו במהירות ובמחיר כספי נמוך, הוא מגרה ומנחם, לא שיפוטי, חם ונעים ואנו נשאבים לסם הזה כאשר אנו חפצים לפצות ו/או להרגיע תחושות לא טובות שמציפות אותנו.

התוצאה- לכל מטבע שני צדדים, רווח ומחיר.

הרגשת ה"היי" הקצרה והמנחמת נגמרת מהר ומכאן נפער חלל עמוק גדוש כעס, עצבות, חוסר אונים, חוסר מוטיבציה ואנרגיה, שפיטה והלקאה עצמיים ובסופו של דבר נוצרת לנו קביעה/ פרדיגמה שזה המצב וזה לעולם לא שיתנה, ראו דוגמה של סלבריטאים רבים אשר חומרית יש להם כל מה שאדם פשוט מייחל לו, עם זאת מוצאים את עצמם לא פעם מטופלים בשגרה על ידי אנשי מקצוע וכדורים למיניהם כתוצאה מחרדות, דיכאונות וחוסר...

אפשר אחרת...

שלב ראשון- בואו ניקח אחריות על עצמנו ונפסיק להיות קורבנות!

חשוב לומר לעצמנו ובעיקר להבין שהמצב הנוכחי קרה כי אנחנו בחרנו ופעלנו בצורה ובדרך שהביאו אותנו עד הלום ולא הסביבה, ההורים בת/ בן הזוג.
אנחנו שגינו, טעינו ובעיקר התרשלנו בלגרום לעצמנו להיות אנחנו, אמיתיים אותנטיים ומאושרים.

שלב שני- להבין שאפשר אחרת משמעו להתכנס אל תוך הרגש ולדמיין איך וכיצד אנו רוצים לחיות בעתיד- להתחיל לאמץ ולהטמיע רגשות כמו אהבה ענקית לעצמנו, שמגיע לנו לאהוב את עצמנו, להצליח להיות מאושרים, מוצלחים ושיש בתוכנו את כל היכולות כדי להגשים זאת= אמונה!

החלק השלישי הוא עשייה, עשייה, עשייה!!!

הדרך היחידה ליצור התקדמות ולהביא לידי ביטוי את כל אותם רגשות וחלומות היא עשייה לאור מטרות ויעדים מדידים.
זהו החלק הכי קשה בתהליך מפני שכאן אנו באמת נדרשים להתמודד עם אותן דרכי מחשבה ופעולה אליהן היינו מורגלים לאורך הזמן וחשוב שנציב לעצמנו מטרות ויעדים אותם נוכל לאמוד פיזית ולדעת שהגענו אליהם.

לסיום, ראשית אודה לכל מי שהשקיע/ה מזמנו/ה כדי לקרא את הדברים שכתבתי, עשיתי זאת מאהבה ענקית וזו מתנה ממני לכל מי שחפצ/ה.
מי מכם/ן שקרא/ה שתפו אחרים כדי שגם הם יוכלו לקבל הזדמנות וכלים לעשות שינוי שכל כך מייחלים לו.
מי שמחליט/ה להתחיל בתהליך ישר כוח, דעו לכם/ן שאני כאן למענכם/ן וזו תהיה לי זכות ללוות אתכם במסע הזה, תודה.

מתי לאחרונה שמחנו בחלקנו?

כבני אדם, במיוחד ישראלים, אנו משקיעים מאמצים ויוצרים את העתיד שבו אנו חיים, עם זאת לאותה ההשקעה ולאותה היצירה ישנו מחיר.

מתוך " המנכ"ל והדלת המסתובבת":

.." כשאנו חושבים על מה שאנו רוצים שיהיה לנו, איננו יכולים להימנע מתחושת הריקנות שגורם חסרונו של הדבר הנחשק. הריקנות הזאת עלולה להשפיע על הרגשתנו לגבי מה שיש לנו ולגבי מה שהשגנו.
זאת עלולה להיות בעיה גדולה מאוד.
זה עלול להפוך אותנו לביקורתיים כלפיי עצמו וכלפי אחרים.
זה עלול להשפיע על ההתייחסות שלנו לזמן, במיוחד על כמות הזמן שאנו מקדישים ליקירנו ולחברים שלנו.
אנו עלולים להקדיש פחות זמן לפעילויות שאינן קשורות לעבודה או להכנסה שלנו.
בקצרה, זה עלול להפריע לנו להעריף את האהבה שלנו וליהנות מחיינו.
הדבר האחד שמשנה את כל זאת העור השמחה בחלקנו.
לפעמים אנו חייבים להירגע וחשוב על כל מה שניתן לנו ועל כל מה שהשגנו, במיוחד אם זה הושג על אף מהגדולים עצומים.
לפעמים כולנו צריכים לחזור ולהגיד תודה".

לאחר שקראתם/ן את הציטוט, גוללו במחשבותיכם עד כמה אתם מוכירים תודה לעצמכם/ן?
מתי לאחרונה עצרתם/ן לרגע, נכחתם ונצרתם את ההצלחות שלכם ואת מה שהשגתם עד כה?
כמה אתם זוקפים לזכותכם את הצלחותיכם וכמה אתם זוקפים לזכותכם את כישלונותיכם ו/ או את מה שלא השגתם עד כה?
עד כמה המטרה והיעדים אליהם את צועדים ברורים ומדידים?
עד כמה אתם מותשים והאם זו התוצאה אליה כיוונתם?

"שמחה בחלקכם והכרת תודה הן הבסיס לסיפוק בחיים"

מי מכם/ן שהתחבר אל הפוסט ורוצה לשתף אותי ולהתחיל בשינוי יותר ממוזמן ליצור איתי קשר בכל דרך הנוחה לכם/ן.

שתפו את יקיריכם וחבריכם, שלכם שגיב- 050-7880330.

"הייתי ילד בלילות עצוב משוטט לבד לא נתתי לאיש לדעת, את היית אהבת נעוריי"...

השבוע בפינת "הטיפ השבועי"- מי שעודנו מחפש את שאהבה נפשו, קראו את הדברים טרם ההחלטה האם לוותר עליה.

מאחורי הזוג האהוב והמאושר בו אתם/אתן צופים/צופות, ישנו סיפור מרגש על כוחה ועל עוצמתה של אהבה.

הם הכירו לפני יותר משני עשורים בגילאי העשרים לחייהם.

הזוגיות היפה, החברות, ההקשבה, ההכלה, האהבה והאושר שהסבו זה לזו הינן תמונות ורגעים שצרובים בזכרוני כילד ואח קטן הצופה בסרט אהבה מהצד עם חיוך ענק😁

הייתה זו דוגמה לזוגיות שמעולם לא הכרנו כילדים , מעין תיקון למצב הקיים בבית הורינו.

לצערי, החיים הובילו לכך שהוא עבר לעבוד בחו"ל והיא נשארה לשרת את המדינה כקצינה בצבא.
שניהם מצאו זוגיות אחרת, הקימו בית עם ילדים מהממים ויפים אך משהו היה חסר, רגש של אהבה, חברות והתאמה שלא היו מאז אותה פרידה.

על כוחה של רשת החיים החיובית ועוצמת האהבה...

לאחר גירושים של שניהם הם החלו מסע בדרך אל האושר במהלכו כדרכם של החיים והאמונה שמגיע להם להיות מאושרים, מצאו זה את זו ואת מה שהיה חסר בחייהם.

שני טיפים לי אליכם:
ראשית, אל תוותרו על האהבה האמיתית שלכם או בעצם על עצמכם!

שנית, האמינו, האמינו שגם לכם מגיע להיות מאושרים באמת!
הציבו לעצמכם מטרות ויעדים ומשם התחילו את המסע האישי שלכם - "כי הייתי ילד בלילות עצוב משוטט לבד לא נתתי לאיש לדעת, את היית אהבת נעוריי"...

אני רוצה להודות להדס ולאריק על שלימדו אותי שיעור בחיים והם הוכחה חיה לאור ולאושר!!!!

אמצו, שתפו והגיבו, שלכם שגיב.

רגע אמיתי של אושר, כנסו שתפו ותייגו אם אהבתם

פינת "הטיפ השבועי"-להורים שבינינו ולאלו שממש בדרך.

אימאל'ה התחילה עוד שנה😱😱😱.

חשבתי לרשום את הדברים ממש בסופו של החופש הגדול, אולם החלטתי לתת לשבוע הראשון של תחילת השנה לחלוף כך שלכשתקראו את הפוסט אותם רגשות, מחשבות וחששות יהיו טריים ואוכל להעביר את המסר.

שיתוף אישי קצר-

בשנה שעברה, אישתי ואני רשמנו לראשונה את בתי עמנואל לגן בעירנו באר-יעקב.
אני זוכר איך רוב השנה עסקנו בכמה אנו דואגים שמה יקרה לה משהו והיא תיפגע, פחדנו שלא יתנו לה מספיק יחס חם ואוהב, המשפחה והחברים דאגו לשתף אותנו בסיפורים על מאורעות שליליים עליהם שמעו, ובחדשות של השעה 20:00 בכל ערב לא חסכו.
אישתי ממש עשתה משמרות על המצלמות בגן ועקבה בכל רגע ורגע ביום אחר הילדה וההתנהלות כדי להרגיע את הנפש, אך התוצאה הייתה הפוכה...
הפכנו להיות פחות ופחות שבעי רצון, מודאגים, משקיעים את זמננו בנסיעות ובלמצוא מסגרות אחרות שגם מהן לא היינו שבעי רצון, הקדשנו פחות זמן בנו כזוג ובעצם כל עולמינו סבב סביב תחושות הדאגה, הפחד, אי שביעות הרצון וגם בזמנים שבילינו יחד כמשפחה אותן תחושות ליוו אותנו.

השנה החלטנו שאנחנו שמים לזה סוף!
הבנו שתמיד יהיה היכן לשפר ולשנות, תמיד דברים יפריעו לנו ולא נסכים עם כל דבר שקורה בייחוד כשזה קשור ליקרים לנו מכל.
החלטנו שאנו שמים לחשש גבול ומאמצים גישה חיובית, סומכים על מנהלי הגן, שהמונח מושלם פשוט לא קיים.
הבנו שיש לנו את זכות הבחירה איך לחיות, בוחרים באמונה ולא בחשש, החלטנו להיות נוכחים פיזית ובהוויה שלנו כהורים וכמשפחה ולא לברוח לדאגות, לפלאפונים, למחשבות על העבודה, לדבר על סידורים ודברים שצריך לעשות , אלא ממש לנסות להיות בכל המובנים בכאן ועכשיו.
למדנו במהלך החופש לפנות זמן לעצמינו ולפיתוח של עמנואל, ליהנות, להשתולל ובאמת שהרבה יותר כיף לנו, תחושת המועקה פחתה, אנו מצליחים לפנות זמן לנו כזוג ולכל אחד מאיתנו בפרט, אנו זוכים לראות, לחוות ולהרגיש את ההתפחות של עמנואל יחד איתנו!

הטיפ שלי אליכם/ן.......

ממליץ לכם לתת לעצמכם הזדמנות להרפות מהפחדים ומהחשש שהגרוע מכל יקרה על מנת שבאמת תוכלו ליהנות מהיצירות הקטנות והמדהימות שהבאתם לעולם, מגיע לא רק להם אלא גם לכם ההורים!

כשאתם אחד עם השני או עם המשפחה כולה ולא משנה היכן ומה אופי הפעילות, נסו לזהות ולהבחין כאשר המחשבות וההרגל לוקחים אתכם למקומות אחרים בחיים ואתם מתנתקים מהסיטואציה הנוכחית. זיהיתם?! מצוין, זה הזמן לחזור חזרה בהוויה ליהנות, לחוות את הסיטואציה ולהיות נוכחים בכלל המובנים בכאן ועכשיו על מנת שהחיים והרגעים החשובים לא יחלפו ויעברו למולכם/ ן מבלי ששמתם לב....

כולי תקווה שהפוסט נגע בהורים הצעירים ואלו שבדרך, אשמח שתשתפו את הקרובים לכם והחברים.
לכם אשר מנסים ולא מצליחים, אתם יותר ממוזמנים ליצור איתי קשר בהודעה, מייל WHATSAPP, טלפון ולהגיע לפגישה ראשונה יחד/ לחוד ללא עלות, בה נתחיל לעבוד על אותם הדברים שמעלים בכם את הפחד והחשש, תודה לכם ובהצלחה!

להורים שבנו ולאלו שבדרך....