זהר ליבוביץ - Zohartrade

זהר ליבוביץ 🐘וסוף המסחר בסקירה יומית 18.06.26
השוק לא פחד ממה שוורש אמר. הוא פוחד ממה שהוא הפסיק לומר

יש רגע כזה בישיבה חשובה, הדיון מסתיים בלי שאף אחד מסכם את הצעד הבא. כל הנתונים הוצגו. כל המשתתפים אמרו את שלהם. אף אחד לא הכריז על משבר, ואף החלטה דרמטית לא התקבלה.

אבל האדם שבדרך כלל סוגר את הישיבה במשפט ברור, הפעם אוסף את הדפים ואומר רק: "נמשיך לעקוב." זה משפט תמים לכאורה.

רק שמי שמכיר את הסיטואציה יודע להבין גם את מה שלא נאמר. אין יעד. אין לוח זמנים. אין התחייבות. ובעיקר, אין את המשפט המרגיע שהתרגלת לשמוע בסוף. ברגע כזה אתה לא קם מבוהל. אתה פשוט יוצא מהחדר זהיר יותר.

אתה בוחן מחדש את ההנחות, משאיר יותר מרווח לטעות ומבין שהשלב הבא כבר לא מגיע עם השמימה הבאה. זה בדיוק מה שקרה אתמול בשוק.

הפד לא העלה את הריבית ולא הכריז על שינוי חד במדיניות. הוא פשוט סיים את הישיבה בלי לסמן לשוק בבירור לאן ממשיכים מכאן. ולפעמים, חוסר בהירות אינו רק העדר מידע.

הוא מידע בפני עצמו.

🐘 השתיקה נעשתה יקרה
הפדרל ריזרב לא העלה את הריבית. טווח הריבית נותר ללא שינוי, בין 3.5% ל-3.75%, בהחלטה פה אחד.

לכאורה, שום דבר דרמטי לא קרה.

אבל השוק אינו קורא רק מספרים. הוא קורא ניסוחים, מחפש התחייבויות, בודק מה נמחק, ובעיקר מקשיב לרווח שבין המילים.

בהודעה הראשונה תחת קווין וורש, הפד קיצר משמעותית את הטקסט. חלק מהשפה המוכרת בנוגע לצעדים הבאים נעלם, וההכוונה קדימה כמעט נמחקה. במקום להסביר לשוק מה הוא עשוי לעשות בהמשך, הפד הסתפק באמירה חדה שהוא מחויב להשיב יציבות מחירים.

זה נשמע כמו שינוי טכני בתקשורת. זה לא.

בעשור וחצי האחרון, השווקים התרגלו לכך שהבנק המרכזי לא רק נוהג את הרכב, אלא גם מקריין את המסלול והדרך. עוד מעט פונים ימינה. בעוד שני צמתים אולי מורידים ריבית. אם האינפלציה תרד, נחשוב על הקלה. אם שוק העבודה ייחלש, נשקול שינוי.

וורש הגיע ואמר, פחות או יותר: אני אנהג. אתם תסתכלו מהחלון וזהו.

🐘 הריבית נשארה. הציפייה התהפכה
הבעיה לא הייתה רק הנוסח הקצר. מאחורי השתיקה חיכתה טבלת התחזיות, והיא כבר דיברה בקול רם מאוד.

בחודש מרץ, חציון התחזיות של חברי הפד הצביע על ריבית של 3.4% בסוף 2026. אתמול החציון עלה ל-3.8%. במילים פשוטות, במקום הורדת ריבית שהשוק קיווה לקבל, התחזית החדשה מתיישבת עם אפשרות של בכלל העלאה.

גם תחזית אינפלציית ה-PCE לשנת 2026 זינקה מ-2.7% ל-3.6%, ותחזית אינפלציית הליבה עלתה מ-2.7% ל-3.3%. הפד לא אמר רק שהאינפלציה עדיין כאן. הוא הודה שהיא כנראה תהיה גבוהה הרבה יותר מכפי שחשב לפני שלושה חודשים.

זאת נקודת הציר. כאן בדיוק השוק החליף דיסקט.

תשואת האג"ח לשנתיים, שרגישה מאוד לציפיות הריבית, זינקה. להבנתי השוק עבר מתמחור של הקלות אפשריות לתמחור של סיכוי ממשי להעלאה כבר בחודשים הקרובים.

🐘 ואז הגיע המחיר
הדאו עוד הספיק לקבוע שיא תוך יומי. כלומר, השוק נכנס להחלטה במצב רוח טוב של תקווה.

אבל אחרי פרסום ההודעה ומסיבת העיתונאים, התמונה התהפכה. הדאו סיים בירידה של 507 נקודות, ה-S&P 500 איבד 1.21%, והנאסד"ק ירד 1.34%.

זה לא היה יום שבו שתיים או שלוש מניות גדולות קלקלו מסיבה מוצלחת. זהו יום של התנהלות רוחבית בגלל הודעת מאקרו כלכלית. זה כבר לא כתם קטן על החולצה שאפשר להוריד עם מגבון, זה חותם למציאות שלא מאפשרת הורדת ריבית.

🐘 המנהיגים הורידו את הראש
כל שבע מניות המגה סיימו בירידה. מיקרוסופט איבדה 3.79%, מטא ירדה 5.44%, ואמזון נחלשה ב-3.46%.

זו נקודה שצריך לעצור עליה ולהבין אותה בטח עם אתה סוחר מתחיל שרוצה ללמוד מהסקירה על הקשרים השונים.

כאשר הריבית הצפויה עולה, השוק מפחית את הערך הנוכחי של רווחים עתידיים. ככל שחלק גדול יותר מהשווי של חברה נשען על צמיחה שעוד אמורה להגיע בעתיד, כך היא רגישה יותר לשינוי במחיר הכסף.

זה לא אומר שמיקרוסופט הפכה בן לילה לחברה גרועה. זה אומר שהשוק ביקש מחיר אחר עבור אותו עתיד.

גם הנדל"ן ירד ב-2.5%, הצריכה המחזורית איבדה 2.7%, וקרוואנה CVNA נפלה יותר מ-10%. בקיצור חברות הזקוקות לאשראי זול, צרכן נלהב ומימון נוח גילו אתמול שהחשבון השתנה באמצע המסע.

וזה קורה גם לסוחר. הדיל יכול להישאר אותו הדיל. החברה יכולה להישאר אותה חברה. אבל כאשר תנאי הסביבה משתנים, היוון שהיה לך במחיר אחד לא בהכרח קיים במציאות הריבית החדשה.

🐘 לא כל מה שנפל נשבר
ובתוך היום החלש הזה, היו גם כמה פרטים שכדאי לסמן במרקר.

מדד השבבים הצליח לסיים בעלייה של כ-1.4%, לאחר שספג ירידות ביום הקודם. GE Vernova זינקה ב-6.77%, Vertiv עלתה 6%, וגולדמן זאקס ו-JPMorgan סיימו בעליות קטנות למרות הלחץ הרחב. גם מדד ראסל 2000 ירד פחות מהמדדים הגדולים.

אני לא הופך את הפרטים האלה מיד לסיפור שורי. יום אחד של חוזק יחסי לא נותן תעודת ביטוח ולא מזכה אותנו בחניה חינם מול הבורסה. אבל חוזק יחסי ביום חלש הוא המקום שבו אני מתחיל לחפש.

הבדיקה האמיתית מגיעה כאשר השוק מקבל סיבה למכור. מי סופג את ההיצע? מי נסגר רחוק מהשפל? היכן המחזור גדל בלי שהמחיר נשבר? ובאילו מניות הקונים חוזרים מהר יותר מאשר במדד?

אד סייקוטה הזכיר בדרכו שהשוק עושה מה שהוא עושה, לא את מה שאנחנו צריכים שיעשה. אתמול רוב השוק אמר חולשה, אבל כמה אזורים עדיין סירבו לשתף פעולה באופן מלא עם המוכרים.

🐘 גם חדשות טובות צריכות תזמון
מאז הסגירה, ארה"ב ואיראן פרסמו הסכם ביניים שמאריך את הפסקת האש ב-60 יום ואמור לאפשר את חידוש התנועה במצר הורמוז. מחירי הנפט ירדו לאזור השפל של כשלושה חודשים, והחוזים על המדדים האמריקאיים הגיבו בעליות בשעות המסחר באסיה.

לכאורה, זו בדיוק ההתפתחות שהשוק רצה לקבל.

נפט נמוך יותר עשוי להפחית לחצים אינפלציוניים, להקל על הצרכן ולתת לפד יותר מרחב בעתיד. אבל הסכם ביניים אינו מוחק ביום אחד תחזית אינפלציה, והפד כבר הבהיר שאינו מתכוון להבטיח מראש את הצעד הבא.

לכן, עלייה בחוזים הבוקר אינה מבטלת את המסר של אתמול. היא רק הקלה מסוימת באחד המרכיבים, לקראת תחילת המבחן של העת הנוכחית.

🐘 מה אני מחפש עכשיו
אני רוצה לראות כיצד השוק מתנהג אחרי ההלם הראשוני עבר. האם הירידה תמשוך המשך היצע, או שהקונים יחזרו במהירות? האם מניות השבבים ימשיכו להפגין חוזק יחסי? האם המניות הרגישות לריבית יצליחו להתייצב, או שכל ניסיון התאוששות יפגוש מוכרים?

ובעיקר, אני רוצה לבדוק את את התנהגות הרוחבית של השוק.

אם המדדים יעלו אבל מספר קטן של מניות ענק יעשה את כל העבודה, זו תהיה התאוששות עם מנוע מרשים ושני גלגלים שבורים או חסרים, זה עלול להפריע בהמשך.

אם נראה התרחבות בביקוש, יותר מניות עולות, סקטורים חוזרים להשתתף וירידה בעוצמת המכירות, הסיפור יהיה בריא יותר ומאפשר התאוששות למרות המידע החדש.

אין צורך להכריע היום אם השוק השורי הסתיים או רק יצא להפסקת צהרים. זו אינה השאלה שסוחר צריך לענות עליה.

השאלה היא האם העסקה שנמצאת מולך כפוטנציאלית, עומדת בתנאים שלך לכניסה בפועל.

לא לפי מה שקיווית שהפד יאמר, לא לפי מה שהחוזים עשו לפנות בוקר, ולא לפי מישהו שכתב ברשת שהירידה היא הזדמנות של פעם בדור. משום מה הזדמנויות של פעם בדור מגיעות לאחרונה פעמיים בשבוע.

🐘 כשההסבר נעלם
סיכומו של עניין, השוק התרגל לקבל מהפד הסברים, רמזים ומסלול משוער. אתמול הוא קיבל פחות מילים ויותר אי ודאות. וזה החזיר אותנו לדבר הבסיסי ביותר במסחר, חיבוק של הידיעה היחידה שהריבית לא תרד בקרוב.

עכשיו התפקיד שלנו אינו להיבהל מכך שהישיבה הסתיימה ללא רשימת מטלות, המטלה שלא נאמרה המתבקשת היא עיבוד המידע שיתחיל להגיע החל מהיום למרות ההסתרה של קווין וורש.

יום מבורך
זהר ליבוביץ 🐘-או-סוף המסחר שלך
אבי שיטת וויקוף בישראל
מכשיר סוחרי סווינג ב׳שיטת הפיל׳
וסוחרי יום בחוזים בשיטת ׳מרגל המסחר׳

זהר ליבוביץ 🐘וסוף המסחר בסקירה שבועית 17.06.26
פניות ונקודות חיתוך בחיים

האמת אל תקראו, בקריאה שנייה בניסיון לצמצם את כמות השגיאות כתיב שלי נראה לי, שהקריאה היום מתאימה בעיקר ׳למיטבי לכת׳ שמוכנים באהבה לספוג את החפירות שלי.

מתחיל לחפור… נזכר בפניה שגויה בחיים שלי (יש רבות כאלה).

נתחיל מהמוח שלי בעת הפניה. המוח שלי לוחש לי לחישה מלחיצה בזמן יציאה מהמחלף, ״שיט לקחת את הפנייה הלא נכונה״, יצאתי בשלום, מתוך הרגל לצאת שם, עכשיו אני תקוע בפקק של החיים, בלי דרך לצאת ממנו בפחות זמן מאשר לעבור אותו.

זאת החוויה והתחושה שחוו רבים מהסוחרים אתמול, סוחרי אופנת הבינה, אנשי הכת החדשה, יושבים מול המסכים רואים את הנסד״ק מדמם מעל 300 נקודות ומרגישים נדפקים ברמה הכי בסיסית ואישית שיש.

הרי העתיד שייך לטכנולוגיה, לא ככה?!

קראי שמהפכת הבינה המלאכותית תשנה את העולם ושמי שלא קונה היום יישאר מאחור, אז קנית. אבל המציאות מכה בפנים, בגלל שהמציאות לפני שהיא רוצה להרוויח היא רוצה לשרוד. בקיצור מדד השבבים נשחט אתמול ב-5.7% במכה אחת.

הדיסוננס הקוגניטיבי פשוט לא מצליח להסביר, דווקא עכשיו שהכל נראה לך מסתדר בעולם זה מתרסק? התסכול העמוק לא נובע מזה מהפסד או צמצום הרווח, אלא מהתחושה הצורבת שאתה שוב לא מבין את ההיגיון הבסיסי של עולם המסחר.

אין היגיון במסחר, יש שם חוקים אחרים, חוקים פנימיים ממוצאים, חוקים שהם חומת ההגנה שלך.

אתה יושב, קורא חדשות, מנתח דוחות ונתונים לעומק. שומע את כל ה"מומחים" בחליפות מדברים על פריצות דרך טכנולוגיות, בלה בלה ובכל זאת השוק עושה בדיוק את ההפך הגמור.

אצלך שוב תחושה המוכרת והכואבת של להיות צודק לחלוטין בתיאוריה הכלכלית שלך או של השכן, אבל במקביל מוחק כספים.

אם ננשום רגע, ניקח צעד אחורה מהפאניקה ונלחץ off על כפתור הרגשות. נבין שמה שקרה אתמול הוא לא קריסת מערכות, הוא לא תחילתו של מיתון, ולא סוף העולם הטכנולוגי כפי שציירו אותו.

זו בסך הכל הפיזיקה של השוק בפעולה, מנגנון ״אכזרי״, אך הגיוני להפליא של העברת עושר מידיים צדקניות ומפוחדות לידיים שורדות, מתוכננות וקרות רוח.
בשורה התחתונה הכסף החכם ממשיך לייצר שכבות ביטחון תזרימיות שרק מעליה הוא בונה את שכבות הקצפת של הטכנולוגיה והבינה.

🐘 בהסחת דעת כולם מסתכלים למעלה
בזמן שכולם בואוו מההמראה התקשורתית של חברת SpaceX המזנקת כבר זה יום המסחר השלישי, הכסף החכם ה"פיל" מעודד אתכם להמשיך להביט מעלה תוך כדי שהוא ארז את המזוודות בשקט ומבסס את מעמדו.

זה פשוט המשך רוטציה סקטוריאלית, מונח שנשמע לחובבים כמו קללה אקדמית אבל בפועל מתאר את הדרך של תנועת הכסף למקומות שיבטיחו את שרידותו לפני הרווחיות.

המניפולציה היא פשוטה, מכרו לכם את החלום הנוצץ על חלל, על אינטליגנציה מלאכותית ועל שבבים, ובזמן שהייתם מהופנטים להביט מעלה, הם קנו בנקים וטרקטורים.

תראה את הדאו (לא יאומן), הדאו ג'ונס, אותו מדד אפור, כבד ומשעמם של ״הכלכלה הישנה״, נושק לשיא היסטורי ובלתי נתפס של כמעט 52,000 נקודות.

איך זה בכלל הגיוני? שואל כל מי שחושב בתבניות חשיבה רגילות של חיי היום יום מצליחים? איך ייתכן שבזמן שספינת הדגל של הטכנולוגיה חוטפת מהלומה? שדווקא חברות פיננסים, חברות תעשייה מסורתית וחומרי בניין דוחפות את השוק מעלה?

התשובה הפילוסופית היא, כסף גדול או חכם, אף פעם לא מתאדה באוויר, הוא פשוט מחליף כתובת למקום שבו נוח יותר למחיר לשהות בו, כדי שלא יפריעו לו לעבור הוא נדרש להסחת דעת… הנה ציפור.

הוא יודע הסוחר המתוסכל תמיד יחפש את האקשן איפה שיש רעש וכותרות. אתמול, העקבות הברורות של הפיל הובילו חד משמעית הרחק מסקטור הטכנולוגיה המנופח אל עבר הסקטורים המחזוריים והבסיסיים ביותר.

הבנקים זינקו ב-1.5%, וג'יי פי מורגן בלטה כשעלתה כמעט ב-3.7% רק משום שהיא נבחרה להוביל הנפקת יחידת טילים של L3Harris וזו בדיוק הציניות של וול סטריט במיטבה.

זה בדיוק השלב המכריע שבו שיטת וויקוף מפסיקה להיות תיאוריה אפורה של קווים נמתחים על גרף, והופכת להיות משקפי רנטגן החופשים את האמת העירומה.

מה שראינו בטכנולוגיה אתמול זהו תהליך פיזור (Distribution) קלאסי, שבו הכסף הגדול מחלק את הסחורה היקרה לציבור הרעב לחזור ולהיות חלק מהעדר.

במקביל אותו כסף גדול ביצע תהליך איסוף מתמשך ושקט מופתי בסקטורים הישנים שהציבור זנח.

🐘 השקט שבו הפיל מחליף מקום
כאן נכנסת הפסיכולוגיה, אותה חיה ערמומית שמנהלת אותנו מבפנים בלי שאפילו נשים לב. אד סייקוטה, אחד מגדולי הסוחרים שדרכו אי פעם על רצפת מסחר, אמר משפט שמהדהד לי בראש כמו פעמון אזהרה: "מנצחים או מפסידים, כל אחד מקבל מהשוק בדיוק את מה שהוא רוצה".

אם אתה מחפש ריגושים כמו קזינו, אתה תרדוף אחרי מניות של חלליות ותתרסק איתן אל קרקע המציאות הדוקרת.

אבל אם אתה באמת מחפש רווחיות יציבה ולא שואו, אתה תלמד לאהוב את השעמום הטכני של התהליך ותלמד לשלוט בדחפים שלך.

הפער במוח רק מתעצם כשמוסיפים למשוואה אירועי מאקרו כבדים, כמו הסכם השלום המדובר עם איראן, ששלח את מחירי הנפט הגולמי לצלילה מהירה לאזור ה-76 דולר לחבית. אתה רואה כותרת דרמטית כזו באתרים הכלכליים, נכנס מיד לאופוריה ולוחץ על כפתור העכבר מתוך דחף פנימי עיוור ובלתי נשלט.

כשאתה לומד סוף סוף לזהות את העקבות האמיתיות של הפיל, אתה מבין שחיפוש הגיון כלכלי טהור בכל תנועת מחיר, זה כמו לנסות למצוא פילוסופיה עמוקה אצל רוכל שצועק בשוק ״רק היום״.

השוק שלנו הוא אך ורק זירת מאבק אכזרית על נזילות, הוא אינו כנס של חתני פרס נובל לכלכלה או כנס רבני העוסק בצדק וצדקה.

עם כי הבנה עמוקה של עולם המסחר ומתוך עולם המסחר, תבינו עד כמה זה מקום גדול של צדק וצדקה. צדק וצדקה שהוא המנוע והסיבה של תנועת ופיזור הכסף לסקטורים השונים, אבל נראה לי שזה לא המקום להיכנס למאורת הארנב חדשה שתבלבל פה את רוב הקוראים, אבל זה בער בי רגע לכתוב זאת.

🐘 טילים עושים רעש, טרקטורים עושים כסף
אז איך אנחנו לוקחים את הבלגן הקוגניטיבי או בעברית את הסתירה של אתמול והופכים אותה לתוכנית עבודה שמייצרת ודאות בתוך עולם של כאוטי?

השלב הראשון והקשה ביותר הוא כיבוי רעשי הרקע החיצוניים, והכרה עמוקה בכך שהאמוציות שלך הן למעשה האינדיקטור לזיהוי היפוכים. כשאתה מרגיש פחד משתק, כמעט פיזי, ללחוץ על ההדק בנכס "משעמם" או יורד, זה כנראה בדיוק המקום המדויק שבו מתקיים אלוקציה של כסף.

במקום לחפש נואשות את "התחתית" החמקמקה במניות השבבים שנופלות כמו סכין חדה, עצור הכל, קח נשימה עמוקה ושאל את עצמך באובייקטיביות לאן הכסף זורם כעת? ואם אינך יודע את התשובה כל שנדרש ממך הוא לפתוח מפת חום של השוק ולקבל אותה.

שינוי התפיסה המהותי הזה דורש ממך קודם כל לוותר על האגו התופח של "להיות צודק" לגבי העתיד הטכנולוגי המזהיר של האנושות והשפעת הבינה, ולהתמקד אך ורק בלהיות סוחר שורד, השרידות תוביל אותך גם לרווחיות.

תפקידנו על המסך אינו להיות נביאי זעם או זן של שוק ההון, אלא להיות גששים מקצועיים המזהים עקבות טריים וכבדים בתוך הבוץ הפיננסי.

כשהשוק משנה פאזה לנגד עינינו, אנחנו צריכים להיות כמו זיקית מיומנת ולהתאים את עצמנו לרוטציה המהירה בלי להתווכח אפילו לשנייה עם המציאות.
הפער האדיר בין סוחר מתוסכל שמכה ושובר את המקלדת לסוחר צלף שמחייך בשקט, נמצא בדיוק במרווח הזה, באותו שקט קדוש שלפני קבלת ההחלטה.

ברווח בלתי נראה שבו שוכן כוח הרצון האמיתי שלך לקפוץ על כל תנועה חדה ואקראית, במקום להמתין בסבלנות אין קץ למארב מתוכנן ומדוקדק שלך.

זה נהיה פשוט כשאתה סוחר נטו את המגמה של השוק ולא את כותרות שזורמות מבחוץ, אתה מגלה פתאום איך כל החרדות מצטמצמות כלא היו, ובמקומן מגיעה תחושה מופלאה של שליטה שקטה וביטחון פנימי עמוק.

ברגע שאתה מוסיף חוקים וגדרות למקום כאוטי הוא מפסיק להיות כאוטי, המשימה הראשונה בכניסה לגו׳נגל שוק ההון הוא חוקים פנימיים שינהלו אותך, כשבתוך עצמך יש סדר גם מחוץ לעולמך נהיה סדר.

🐘 מחר בבוקר המציאות תדפוק בדלת
והיום, החלטת הריבית של הפד, הנאום הראשון של היושב ראש החדש, וורש. השוק כולו כבר עכשיו עוצר את נשימתו, מתכווץ בהמתנה דרוכה ומורטת עצבים, בזמן שתשואות אג"ח ממשיכות לרדת בעקביות לנקודות שפל שלא ראינו כאן חודשים ארוכים.

ההמון חסר ההכוונה ינסה לנתח בפסיכוזה כל הברה וכל אנחה שתוציא ״הפד״וקרטיה החדשה מהפה, בניסיון נואש שוב להבין ולתרגם את "תחזית המדיניות".

הידיים החלשות יקנו בפאניקה, ימכרו בייאוש, יתהפכו מצד לצד ולבסוף ימחקו את עצמם כליל, רק בגלל מילה אחת או פסיק שגוי שנאמר במסיבת העיתונאים. בניסיון החוזר שלהם להפעיל את ההיגיון שלהם על השוק יחד עם הרצון להיות ראשונים המוכיחים כי הבינו.

אבל אתה? מקצוען שמבין את השפה האמיתית של השוק, אתה הולך לעשות מחר משהו שונה, חכם וקר רוח לחלוטין. אתה לא תנסה להמר כמו בבלקג'ק על התוצאה של הנאום או על המילה שיבחר וורש.

אתה פשוט תשב מול המסך ברוגע מוחלט, תסתכל על הגרף האובייקטיבי, ותחפש בצלילות את אזורי הנזילות המדויקים שהפיל בנה ועיצב בימים האחרונים בדיוק לקראת הרגע הדרמטי הזה.

אם תדע להפנים סוף סוף שכסף גדול לעולם אינו זז בטעות אלא אך ורק על פי תוכנית אב מסודרת ומחושבת, אתה תוכל להשתמש בתנודתיות האלימה של היום כמנוף אדיר ויעיל לטובתך.

זכור תמיד, ולעולם אל תשכח. אין לנו שום שליטה על מה יקרה היום בדאו או בהחלטות הריבית או במחירי הנפט בגלל מזרח תיכון בוער.

יש לנו שליטה מוחלטת אך ורק על המיינדסט הקשיח שלנו, על ניהול הסיכונים הנוקשה והבלתי מתפשר, ועל היכולת שלנו לחבר את התנועה בגרף לרגש ולפעולה של ההמון המפסיד.

שם, בדיוק שם, בנקודת החיתוך השקטה והמדויקת הזו, נקודת חיתוך שככל שתבין אותה (אם לא אז בוא ללמוד) נמצאת אותה רווחיות יציבה שאתה כל כך מחפש.

יום מבורך
זהר ליבוביץ 🐘-או-סוף המסחר שלך
אבי שיטת וויקוף בישראל
מכשיר סוחרי סווינג ב׳שיטת הפיל׳
וסוחרי יום בחוזים בשיטת ׳מרגל המסחר׳

זהר ליבוביץ 🐘וסוף המסחר בסקירה שבועית 16.06.26
ניצחנו. הפסדנו. השתפרנו

יש שאלה שמסתובבת ביום האחרון, כמעט בכל שיחה בישראל, ניצחנו או הפסדנו במלחמה מול איראן?

השאלה נשמעת הגיונית. אפילו מתבקשת. היא דורשת מהמציאות לבחור בין ניצחון להפסד, בזמן שהמציאות עצמה עדיין זזה.. מי שחושב בצורה בינארית מחפש תשובה מוחלטת. ניצחון או הפסד. טוב או רע. עסקה מוצלחת או כניעה.

ירוק או אדום.
זו חשיבה של שחקן סופי.

שחקן סופי רוצה לדעת מי ניצח במשחק, כדי שנוכל לסגור את הלוח, לקפל את הכלים ולספר לחברה שהוא ידע מראש את התוצאה. מבחינתו, אם איראן עדיין קיימת, אם הבעיה הגרעינית לא נעלמה ואם לא קיבלנו סוף הוליוודי עם כתוביות, כנראה הפסדנו.

אבל שחקן אינסופי שואל שאלה אחרת. לא האם ניצחנו, אלא האם מצבנו היחסי השתפר. באופן המאפשר לנו כעם המשך חיות ותקומה.

🐘 המציאות לא סוגרת חשבון
אני לא פרשן צבאי, וגם אין לי כוונה לחלק ציונים למלחמות כאילו מדובר בגמר גביע. אבל כסוחר, אני רגיל למדוד מציאות דרך שינוי יחסי. איפה היינו קודם, איפה אנחנו עכשיו, אילו סיכונים נחלשו, אילו נשארו, ומה המחיר מספר על מאזן הכוחות החדש.

גם אם כרגע נכנסנו לסוג של Hold בגלל טראמפ, זה לא אומר שחזרנו לנקודת ההתחלה.

המערכה אולי לא הסתיימה בניצחון מוחלט, אבל המצב האסטרטגי השתנה. היכולות נחשפו, הגבולות נבדקו, המחירים הובהרו, ולכל הצדדים יש עכשיו מידע שלא היה להם קודם.

בשוק קוראים לזה גילוי השיווי.
בחיים קוראים לזה להבין עם מי יש לך עסק.

לכן השאלה "ניצחנו או הפסדנו?" אולי טובה לוויכוח ביום שישי. היא פחות טובה למי שמנסה להבין לאן המציאות מתקדמת.

ההסכם בין ארה"ב לאיראן עדיין ראשוני, המשא ומתן אמור להימשך, מצר הורמוז עדיין לא חזר לפעילות מלאה, הסוגיות המורכבות ביותר עדיין לא קיבלו פתרון סופי.

אבל מבחינת השווקים, ההסתברות להסלמה ממושכת ירדה, וזה לבדו הספיק כדי לשנות במהירות את מחיר הנפט, האג"ח ושווי המניות.

🐘 גם השוק לא שאל מי ניצח
השוק לא חיכה שמישהו יעמוד מול הקהל ויכריז על ניצחון. הוא עשה את מה שהוא תמיד עושה, השווה בין אתמול למחר, שקל מחדש את הסיכונים והזיז בהתאם את מיקום אחסון הכסף.

מחיר הנפט נפל כמעט 5% ממשיך לרדת גם בבוקר שלאחר מכן. ה-WTI ירד מתחת ל-80 דולר והגיע לשפל של כשלושה חודשים, על רקע הציפייה להסכם ולחידוש הדרגתי של זרימת האנרגיה דרך מצר הורמוז.

זו לא הייתה הצבעה בעד שלום עולמי. זו הייתה הצבעה בעד שיפור יחסי. פחות סיכון למחסור חריף באנרגיה. פחות לחץ אינפלציוני. פחות חשש שהבנקים המרכזיים יצטרכו להחזיק את הריבית גבוהה עוד זמן רב, ואולי אף להעלות אותה.

בעיקר מי שמבין את המשחק, כנראה שהמלחמה הוכרעה בביקור של טראמפ בסין והתגובה שלהם לעניין.

בכל מקרה הנקודה שלי בהקשר למחסר היא הדגש הבא. בדיוק כפי ששחקן אינסופי לא חייב לנצח היום כדי לשפר את מצבו למחר, השוק לא צריך שכל הבעיות ייעלמו. לפעמים מספיק שהבעיה הגדולה ביותר תזוז חצי צעד אחורה.

🐘 הכסף חזר למקום המוכר
כשהלחץ ירד, הכסף לא התחיל לחפש גיבורים חדשים. הוא חזר לגיבורים המוכרים. הנאסד"ק זינק ב-3.07%. ה-S&P 500 הוסיף 1.65%, והדאו עלה 0.92% וסיים בשיא חדש. הטכנולוגיה הובילה עם עלייה של 3.4%, ומדד השבבים התקדם בכ-5.5%.

זו הייתה תנועה חדה, אבל לא מקרית.

כרגיל כאשר השוק מוריד את מחיר הפחד, הוא מעלה מיד את המחיר שהוא מוכן לשלם עבור צמיחה עתידית. וכדי להבין את הסיפור הזה, אני מסתכל על הדברים דרך NVIDIA.

🐘 המניה שהשוק חוזר אליה
NVIDIA לא הייתה המניה שעלתה הכי הרבה אתמול. Western Digital זינקה ביותר מ-16%, Micron עלתה כמעט 11%, ו-Seagate הוסיפה יותר מ-9%.

מניות הזיכרון והאחסון הפכו לכוכבות של היום, מפני שהשוק נזכר שלמהפכת הבינה המלאכותית צריך זיכרון, תשתיות ומקום לשמור בו את כל החוכמה החדשה.

אפילו לבינה מלאכותית צריך מחסן. אבל NVIDIA סיפרה את הסיפור החשוב יותר. המניה עלתה 3.54% וסגרה ב-212.45 דולר. במהלך העלייה היא חזרה מעל הממוצע הנע ל-50 יום, אחרי שבוע תנודתי שבו השוק בחן מחדש את האמון במנהיגות הטכנולוגית.

ממוצע נע הוא לא קיר בטון, והוא גם לא קו קדוש שסוחרים צריכים להשתחוות מולו. אבל הוא אזור שבו אפשר לראות שינוי עקרוני בהתנהגות המוסדיים.

רק כמה ימים קודם לכן, מניות השבבים ספגו מכירות חדות על רקע נתוני תעסוקה חזקים, חשש מריבית גבוהה והסלמה מול איראן. כשהאיום הגיאופוליטי התמתן והנפט ירד, הכסף חזר בדיוק לאותו מקום שממנו ברח.

זה מלמד אותי יותר מאלף פרשנים. בזמן פחד, המשקיעים מוכרים את מה שנראה להם יקר ופגיע. כשהפחד נחלש, הם חוזרים קודם למה שהם עדיין מאמינים שיכול להוביל.

🐘 לא כל עליה היא ניצחון
גם כאן החשיבה הבינארית יכולה לסבך את הסוחר. המניה חזרה מעל הממוצע סימן לקנות?. המניה מתחת לממוצע סימן למכור?.

המדד עלה השוק חזק.
המדד ירד השוק חלש.

ככה אולי קל יותר לחשוב ולישון, אבל לא ככה השוק עובד. אני לא שואל רק אם NVIDIA עלתה מעל הקו.

אני שואל כיצד עלתה, מי הצטרף אליה, מה עשה המחזור, האם השבבים תמכו, האם רוחב השוק השתפר, האם הכסף חוזר מסקטורים דפנסיביים לסקטורים התקפיים.

🐘אפילו החדשות הטובות יחסיות
האנרגיה נפלה ב-3.6%, מפני שירידת הנפט פגעה בחברות שנהנו מהמחירים הגבוהים.

לעומתה, טכנולוגיה, תקשורת, צריכה מחזורית ותעשייה הובילו. חברות תעופה, תיירות ועסקים הרגישים למחירי אנרגיה קיבלו חמצן, בזמן שהנדל"ן, הבריאות והצריכה הבסיסית נשארו במקום.

אירוע אחד הוא חדשות טובות לחברה אחת וחדשות רעות לאחרת. ככה נראית חשיבה יחסית. לא לשאול האם ירידת הנפט טובה או רעה, אלא למי היא טובה, למי היא רעה, וכיצד היא משנה את מיקום הכסף.

גם נתוני המאקרו לא הציגו תמונה בינארית. מדד הייצור של האמפייר סטייט ירד ל-5.7, מתחת לציפיות. הייצור התעשייתי עלה רק ב-0.1%, ואמון הקבלנים ירד ל-35.

חלש? יחסית לציפיות, כן.
קטסטרופה? ממש לא.

מבחינת המניות, התקררות מתונה יכולה דווקא להתקבל בחיוב, כל עוד היא מפחיתה לחץ אינפלציוני בלי להפוך למיתון. הפד מתכנס ב-16 וב-17 ביוני, והחלטתו תגיע יחד עם תחזיות כלכליות מעודכנות ואנחנו נקבל עוד קצת בהירות על עיבוד ושכלול כלל המידע.

🐘 סוחר אינסופי לא תמיד מחפש הכרעה
אני מבין את הרצון להכריע. האם להיכנס עכשיו או לחכות. האם הראלי אמיתי או מלכודת. האם NVIDIA חזרה להוביל או רק קיבלה יום של חסד. אבל לא תמיד קיימת תשובה מוחלטת ברגע שבו צריך לקבל את החלטה. סוחר שחושב בינארית רוצה להיות צודק. צדקנות היא רעל במסחר.

סוחר שחושב יחסית רוצה שיפור מתמיד. הוא לא חייב לדעת אם השוק ימשיך לעלות שבוע שלם. הוא צריך לדעת האם יחס הסיכוי לסיכון השתפר, האם המנהיגות חזרה, היכן טעה אם התרחיש ייכשל, וכמה הוא מוכן לשלם כדי לבדוק את הרעיון.

זו אינה התחמקות מהחלטה. זן פשוט גישה הנובעת מתוך ההבנה העמוקה של מה זה שחקן אין סופי, או במקרה שלנו מהו עם הנצח.

כרגע ההסכם עם איראן עדיין אינו סוף הסיפור. השוק עדיין צריך להתמודד עם הפד, עם פרטי ההסכם, עם פתיחת מצר הורמוז בפועל ועם השאלה האם ירידת הנפט תחזיק.

נכנסנו לרגע ל-Hold. אבל Hold אינו חזרה להתחלה.

🐘 השוק לא מחפש גביע
למען האמת, בשוק אין באמת סוף משחק. יש רק מצב חדש, מחיר חדש ומערכת חדשה של הסתברויות.

מי שמחפש בכל יום רווח או הפסד כמדד הצלחה מוחלט יבלה את חייו ברכבת הרים רגשית. יום אחד הוא גאון, יום אחר הוא משוכנע שאיבד את היכולת, וביום השלישי הוא כבר מחפש שיטת מסחר חדשה שמישהו צילם ליד למבורגיני.

מי שחושב יחסית מבין עומק אחר. מבין כי אתה לא חייב לנצח את השוק כל יום. אתה כן צריך לסיים את היום במצב טוב יותר, שזה אומר, פחות טעויות, יותר מידע, סיכון נשלט ביחס לתנודות.

ותמיד, תמיד לשמור על היכולת לסחור גם מחר.

יום מבורך
זהר ליבוביץ 🐘-או-סוף המסחר שלך
אבי שיטת וויקוף בישראל
מכשיר סוחרי סווינג ב׳שיטת הפיל׳
וסוחרי יום בחוזים בשיטת ׳מרגל המסחר׳

זהר ליבוביץ 🐘וסוף המסחר בסקירה שבועית 15.06.26

מאז שהתחלתי לראות פרסומות לכל מיני סדנאות לפיתוח הזיכרון, אני נזכר כמה הזיכרון שלי בעצם "מצוין". הוא בוחר לעבוד בעיקר ברגעים שבהם כבר מאוחר מדי.

זה קורה לי כשאני פוגש מישהו שאני מכיר, אפילו פגשתי אותו כבר כמה פעמים, אבל השם שלו פשוט נעלם.



במקום לשאול, אני מתחיל לנהל שיחה שלמה בלי להשתמש בשם שלו, כאילו אני סוכן סמוי שאסור לי לחשוף ששכחתי פרט כה בסיסי. אני קורא לו "אחי", "חבר", "מה שלומך?" ובינתיים הראש שלי עובר על כל השמות בישראל בניסיון להיזכר.

מה שמצחיק הוא ככל שהשיחה מתארכת, כך האפשרות לשאול נעשית מביכה יותר. כי אחרי דקה עוד אפשר להגיד לו "תזכיר לי את השם", אבל אחרי עשר דקות אתה כבר מחויב לדמות שבנית, ומקווה שמישהו אחר יצטרף לשיחה ויציל אותך.

איך זה קשור לסקירה השבועית? לא קשור, סתם נזכרתי זה הצחיק אותי.

🐘 הרקטה שעלתה, והכסף שירד מן העננים

יש רגע כזה כשכולם עומדים ברחוב ומסתכלים למעלה. מישהו שמע רעש, מישהו כבר מצלם, מישהו אחר מסביר בביטחון גמור מה קורה, אף על פי שלפני דקה הוא בכלל התווכח עם הפקח על חניה של הגלגלים האחוריים על אדום לבן.



ככל שיותר אנשים מסתכלים לשמים, כך קשה יותר להוריד את הראש ולבדוק מה מתרחש ממש סביבך. זה פחות או יותר מה שקרה השבוע בשוק. כולם הסתכלו על SpaceX.

בצדק. החברה השלימה את ההנפקה הגדולה בהיסטוריה, גייסה כ-75 מיליארד דולר, פתחה את יום המסחר הראשון מעל מחיר ההנפקה וסיימה אותו בעלייה של כ-19%. ביקוש כזה אינו רק אירוע פיננסי, הוא מופע תרבותי שמספר כמה חזק עדיין הרצון של המשקיעים לקנות עתיד, חלום וסיפור שאפשר לספר בארוחת שבת.

אבל בזמן שהרקטה עלתה, הכסף עשה משהו הרבה יותר מעניין. הוא ירד מהעננים.

🐘 כולם הסתכלו למעלה

מניית SpaceX הייתה הכותרת שאי אפשר היה להתחרות בה.

מחיר ההנפקה נקבע על 135 דולר, המניה נפתחה ב-150 דולר וסיימה באזור 161 דולר. זו לא הייתה עוד הנפקה שמנסה להידחף לשוק דרך הדלת האחורית, אלא כניסה דרך הלובי עם תזמורת, שטיח אדום וכמה אנשים שכבר הספיקו להסביר למה המחיר הנוכחי זול.

אני מכיר את הרגע הזה אצל סוחרים.

אירוע גדול נכנס למסך, וכל השאר פתאום נהיה תפאורה. העיניים נמשכות למניה שזזה, לידיעה שמייצרת רעש ולגרף שנראה כאילו מישהו חיבר לו מנוע של מטוס.

אין בזה משהו רע.

סקרנות היא חלק מהמקצוע, וגם התלהבות אינה בעיה. הבעיה מתחילה כשאנחנו מניחים שמה שמושך הכי הרבה תשומת לב הוא גם הדבר החשוב ביותר שקורה בשוק.



ולפעמים זה באמת אותו הדבר. אבל לא תמיד, בכל מקרה הסברתי מדוע אנחנו אנשי וויקוף איננו סוחרים את הפתיחה, אפילו כסוחרי יום אנחנו מחכים לפחות חצי יום, במקרה שלנו לא פעלתי כי כבר נכנסה שבת.

🐘 מי הזיז את הכיסאות

כבר לפני ההנפקה הופיעו סימנים לכך שגופים גדולים מפחיתים חשיפה למניות הטכנולוגיה הגדולות. נתוני JPMorgan הצביעו על מכירות של קרנות גידור במניות המגה-קאפ, בין היתר כחלק מפינוי הון לקראת הופעתה של SPCX.

דמיין שולחן משפחתי שכבר מלא עד הקצה. פתאום מגיע אורח שאף אחד לא רוצה להשאיר עומד. לא בהכרח זורקים מישהו מהמשפחה, אבל מתחילים להזיז כסאות, לצמצם מרווחים ולשאול מי באמת חייב לשבת ליד השולחן הראשי ומי יעבור לשולחן הילדים.

כך מתנהג גם כסף.

הוא אינו מופיע יש מאין בכל פעם שמגיעה הזדמנות חדשה. לפעמים, כדי לפנות מקום לסיפור חדש, צריך למכור חלק מסיפור ישן.

זה יכול להסביר חלק מהתנודתיות שראינו במניות הענק במהלך יום שישי. אמזון ירדה, מניות אחרות נעו בחוסר שקט, וטסלה עברה מירידה לעלייה. אבל בעיניי, זו לא הנקודה החשובה של השבוע.

🐘 הסיפור התרחש על הקרקע

ה-S&P 500 סיים את יום שישי בעלייה של 0.5%, הדאו עלה 0.7% והנאסד"ק הוסיף 0.3%.

מי שמתמקד רק במדדים ראה יום חיובי. מי שהרים את מכסה המנוע גילה תמונה מעניינת הרבה יותר. בבורסת ניו יורק עלו 1,800 מניות לעומת 882 שירדו. בנאסד"ק נרשמו 2,545 עולות מול 1,870 יורדות.

זה לא פרט טכני שולי בסקירה. זה אומר שהעלייה לא הייתה תלויה רק בכמה מניות ענק שמחזיקות את המדדים על הכתפיים. זה היה יום רוחבי.

החומרים הובילו עם עלייה של 1.8%. הפיננסים עלו 1.4%, התשתיות 1.1% והנדל"ן 1%. גם מדד ראסל 2000 והמניות הבינוניות סיימו את היום בעליות.

במילים פשוטות, בזמן שהציבור הסתכל על החללית, השוק קנה כימיקלים, בנקים, נדל"ן וחברות "שאף אחד לא מכיר. וזה דווקא סימן חשוב ומעודד, עליות רוחביות הן האיכותיות ביותר מבחינתנו.

🐘 כי שוק בריא אינו מופע של איש אחד

כאשר שוק עולה בזכות קבוצה קטנה מאוד של מניות, הוא יכול להמשיך לעלות, לפעמים אפילו זמן רב. אבל זו עלייה שדורשת מאותן מניות להמשיך לסחוב משקל הולך וגדל.

זה כמו בניין רב קומות שבו רק מעלית אחת עובדת.

כל עוד היא ממשיכה לעלות ולרדת, כולם מסתדרים. אבל התור מתארך, המנוע מתחמם, וכל תקלה קטנה הופכת מיד לישיבת ועד דיירים עם צעקות בחדר המדרגות. נקווה כי השבוע נפתחו מעליות נוספות.

השתתפות של חומרים, פיננסים, נדל"ן, תשתיות ומניות קטנות אינה מבטיחה שהשוק ימשיך לעלות. אין בשוק תעודת ביטוח, ומי שמוכר לכם אחת כנראה גם מכיר מישהו שמוכר קרקע חקלאית עם נוף לרכבת הקלה.

אבל רוחב כזה כן מלמד שהביקוש אינו מרוכז בנקודה אחת בלבד. מבחינתי, זה נתון שוורי מעודד.

🐘 גם הנפט הוריד גובה

הירידה במחירי הנפט תמכה בתנועה הרחבה. החוזים על הנפט הגולמי ירדו ביום שישי ב-3.3% וננעלו באזור 84.88 דולר לחבית, על רקע התקווה להתקדמות בין ארה"ב לאיראן.

פורסמה מסגרת להסכם זמני, הכוללת הפסקת אש ופתיחה מחודשת של מצרי הורמוז, והתגובה הראשונית בשווקים הייתה ירידה נוספת בנפט ועלייה בחוזים על המדדים.

גם כאן צריך להיזהר מהנטייה האנושית להכריז שזהו הכל יסתדר.

הסכם ראשוני אינו סוף סיפור. בין כותרת, חתימה, יישום והחזקה לאורך זמן יש לפעמים מרחק גדול יותר מזה שבין ישראלי שאומר "אני כבר יוצא" לבין הרגע שבו הוא באמת נכנס לרכב.

אבל השוק אינו מחכה לשלמות. הוא מגיב לשינוי בהסתברות שמשהו יקרה. כאשר הסיכון להסלמה פוחת, הנפט יורד, הלחץ האינפלציוני העתידי עשוי להיחלש, תשואות האג"ח מקבלות מעט אוויר והמשקיעים מרשים לעצמם להרחיב את רשימת המניות שהם מוכנים לקנות.

לא ודאות. פחות פחד. לפעמים זה כל מה שהמחיר צריך כדי להמשיך לרדת או לעלות.

🐘 נתוני אמון הצרכנים

גם נתוני אמון הצרכנים סיפקו מעט הקלה. המדד של אוניברסיטת מישיגן עלה ביוני ל-48.9 לעומת 44.8 במאי. זה שיפור של יותר מ-9% בחודש אחד, והוא נבע במידה רבה מהקלה במחירי הדלק, אך רמת האמון עדיין נמוכה משמעותית מזו שנרשמה לפני שנה.

כלומר, הצרכן האמריקאי לא חוזר הביתה עם שקיות מלאות וצועק למישהו מבני הבית "תמזין חופשה".

הכוונה היא שהצרכן האמריקאי עדיין לא מרגיש בטוח או אופטימי באמת, אבל רמת המתח שלו ירדה מעט, בשוק, לפעמים ההבדל בין ירידה לעלייה אינו מעבר מפחד לאופוריה. הוא מעבר ממתח גדול למתח קצת יותר נסבל.

זה נשמע כמו הבדל קטן. אבל במחיר, זה יכול להיות הבדל עצום.

🐘 לא כל מה שנוצץ קיבל פרס

גם בתוך שוק חיובי, המשקיעים המשיכו להבחין בין חברות. מניית AMD עלתה כמעט 5% לאחר ש-Citi העלה את המלצתו ל"קנייה" ואת מחיר היעד ל-575 דולר. מניות השבבים המשיכו להוביל, ומדד המוליכים למחצה הוסיף 1.5% ביום שישי.

לעומתה, Adobe ירדה כמעט 7%.

החברה עקפה את תחזיות הרווח ואף העלתה את התחזית השנתית, אבל המשקיעים התמקדו בעזיבת סמנכ"ל הכספים ובשאלות הנוגעות לדרגי C בחברה ולאסטרטגיה הנוכחית שלהם.

זה שיעור חשוב בעיקר בעת הזאת של הבינה, שיעור חזק שהשוק מלמד, שיעור פשוט שאומר כי מספרים טובים אינם מספיקים כאשר הסיפור סביבם נעשה פחות מניח את הדעת. הסוחר המקצועי יודע שהמחיר אינו מתייחס רק אל השורה התחתונה. הוא מתייחס גם אל טון הדברים.

🐘 מה אני לוקח לשבוע החדש

אני נכנס לשבוע הנוכחי עם שתי תמונות בראש. בתמונה הראשונה נמצאת SpaceX, מניה חדשה, סיפור עצום, איש עצום וביקוש חריג. כמובן לא מתעלם מציבור שרוצה להיות חלק ממשהו שנראה גדול מהחיים.

בתמונה השנייה נמצאות מאות מניות הרבה פחות מרגשות, שעלו רוחבית, בסקטורים שונים ובגדלים שונים. התמונה הראשונה מייצרת כותרות. השנייה מייצרת הזדמנות.

כעת ארצה לראות האם ההתרחבות הזו ממשיכה.

האם המניות הקטנות והבינוניות שומרות על ביקוש, האם הביקוש לפיננסים ולחומרים ממשיך, האם הירידה בנפט באמת מחלחלת ומקלה על התשואות והציפיות לאינפלציה.

התנהלות הפד=אינפלציה ויכולת ההסכם עם איראן להחזיק מעמד ייבחנו עכשיו אל מול הוון מחדש של מחירים. השאלה לא תהיה רק מה נאמר, אלא האם הקונים ממשיכים להופיע גם אחרי שההתלהבות תדעך מעט.

התפקיד שלנו הוא לראות לאן הכסף הולך, מי מצטרף אליו, ובעיקר מי נשאר מאחור וכאשר הכותרת הגדולה תפסיק להבהב.

כי כשכולם מסתכלים לשמים או לכל כיוון אחד, תוך עיוורון למקום אחר או אז מגלה כי ההזדמניות הייתה דווקא במקום העיוורון, השבוע מביטים סביב.

בברכת חודש טוב ומבורך
זהר ליבוביץ 🐘-או-סוף המסחר שלך
אבי שיטת וויקוף בישראל
מכשיר סוחרי סווינג ב׳שיטת הפיל׳
וסוחרי יום בחוזים בשיטת ׳מרגל המסחר׳

זה פסוט קצת אישי, אבל מה אכפת לי שתבינו מה למדתי משיטות ה*רבון שלי תוך כדי שאני שומע מוזיקה

"אתה יכול לגור במלונות הכי יקרים, ואתה יכול להיות כוכב רוק ענק ולקבל הרבה הכרה והתהילה וכל זה: אבל כשאתה הולך לשירותים נייר טואל הוא עדיין נייר טואלט״
אקסל רוז

יום ההנפקה של מאסק מגיע עם המון רעש, בדיוק בגלל זה הוא מסוכן.

וויקוף לא מתקיים בלי תהליך. ביום שכולם נכנסים, בלי תהליך עולה סף הסיכון.

זהר ליבוביץ 🐘וסוף המסחר בסקירה יומית 12.06.26
הזמנתי עוזרת להיום, שהבית יהיה נקי לקראת ההנפקה ;-)

יש אנשים שמזמינים עוזרת הביתה, ואז שעה לפני שהיא מגיעה הם מתחילים לסדר את הבית. פתאום כולם נכנסים לפעולה. הכריות מתיישרות, הכלים נעלמים מהכיור, הנעליים חוזרות למקום כאילו הן אף פעם לא חיו בסלון, והבית מקבל פרצוף של “אצלנו הכל בשליטה”.

וזה מצחיק, כי הרי בשביל זה הזמנת עוזרת. שתעזור עם הבלגן. אבל עמוק בפנים, לא הבלגן מפריע לה. הפריע לה מה יגידו, כאילו מרכז החיים הם לא אתה, אלא מה יגידו.

רבים רוצים היום להשתתף בהנפקה, כאילו אם לא תהיה בפנים מה יגידו?

🐘 השוק קנה הקלה, לא ודאות
יש רגע כזה בכביש, במיוחד פה בארץ, שאתה עומד בפקק ולא באמת יודע מה קרה קדימה. אולי תאונה. אולי עבודות. אולי מישהו החליט לעצור באמצע נתיב כי הוא חייב רגע לבדוק אם הווייז עדיין אוהב אותו.

ואז פתאום, בלי הסבר גדול, התנועה מתחילה לזוז. לא מהר. לא חלק. אבל זזה.
ואתה מרגיש בגוף משהו קטן משתחרר, למרות שאתה עדיין לא יודע אם הכביש באמת פתוח או שרק התקדמת 200 מטר אל תוך פקק חדש.
ככה בדיוק הרגיש לי השוק אתמול.

המדדים לא עלו כי העולם הפך מסודר. הם לא עלו כי האינפלציה נעלמה, לא כי הפד קיבל אישור מהיקום להוריד ריבית, ולא כי המזרח התיכון החליט להירשם לסדנת נשימות. הם עלו כי הפחד קיבל פאוזה.

🐘 הקלה היא חומר נפץ
הדאו עלה 929 נקודות, הנאסד״ק קפץ 2.54%, וה-S&P 500 הוסיף 1.75%. על הנייר זה נראה כמו יום ירוק יפה. אבל מי שמסתכל רק על הצבע של הנר, מפספס את כל השיחה שהייתה מתחת לשולחן.

הסיפור היה לא רק במדדים.

הסיפור היה ברוחב. ב-NYSE היו כמעט 2,000 מניות עולות מול 763 יורדות, ובנאסד״ק 3,570 עולות מול 1,325 יורדות. זה לא היה יום שבו שלוש מפלצות טכנולוגיה גררו את המדד מהאוזניים.

זה היה יום שבו הרבה מניות נקנו.

🐘 מה באמת השתנה
בבוקר קיבלנו PPI חם מהצפוי בכותרת. הנתון הראשי היה גבוה יותר מהציפיות, וזה מסוג הדברים שבימים אחרים היה יכול לשלוח סוחרים לחפש מקלט מתחת לשולחן.

אבל הליבה תאמה את הצפי, הנתונים הקודמים עודכנו מטה. במילים פשוטות: השוק שמע רעש, אבל לא שמע פיצוץ.

ופה חשוב להבין משהו שלעיתים שוכחים ודווקא ברגעים הכי חשובים. נתון כלכלי הוא לא פקודה. הוא לא אומר לשוק: “עכשיו תרד” או “עכשיו תעלה”.

נתון הוא עוד חתיכת מידע בתוך מאבק הרבה יותר גדול בין פחד, נזילות, ציפיות, מיקום כספי, ריבית, מנהיגות, ונרטיב.

אתמול הנרטיב ניצח את הנתון.

לא כי הנתון לא חשוב. אלא כי השוק קיבל משהו שהוא היה צריך יותר ממנו באותו רגע: ירידה בלחץ הגיאופוליטי. הדיווחים על התקדמות מול איראן, לצד ירידה במחיר הנפט, שינו את הטון של היום.

הנפט ירד, והמדדים נשמו. פתאום חברות תעופה קיבלו אוויר. תעשייה וחומרי גלם התחילו לזוז. צריכה מחזורית נראתה פחות מפוחדת. ראסל 2000 עלה 3%, ומיד-קאפ עלה 2.6%.

זה לא סתם “שוק עלה”. זה שוק שאמר: אולי לא נגמרה הסכנה, אבל כרגע אני מוכן לשלם שוב על סיכון.

🐘 החזרה של השבבים
ואז הגיעו המוליכים למחצה.

אחרי כמה ימי חולשה, השבבים חזרו כמו אחד שנעלם מהשכונה ליומיים וחוזר עם חיוך שאומר: “מה חשבתם, שאני לא אחזור?”

מדד השבבים קפץ חזק, ומניות כמו Micron, Sandisk, Lam Research ו-Applied Materials משכו תשומת לב אמיתית.

גם NVIDIA, שכבר בילתה חלק מהיום בצד הלא נכון של המסך, סיימה בעלייה יפה.

וזה חשוב. כי בשוק שורי, או לפחות בשוק שמנסה להמשיך להאמין בעצמו, אני רוצה לראות מי חוזר להוביל אחרי מכה. לא מי עולה כשהכל נוח.
זה קל.

אני רוצה לראות מי מקבל מכה, מתנדנד, ואז הכסף חוזר אליו. שם לפעמים נמצאת המנהיגות.

🐘 ואז כולם מסתכלים לשמיים
וברקע יש את SpaceX. הנפקה גדולה, נוצצת, רועשת, כזו שמכניסה לאנשים אור בעיניים וקליק קטן באצבע. זה הרגע שבו הרבה סוחרים מתחילים להרגיש שהם חייבים להיות שם. כאילו אם הם לא קונים את ההנפקה, הם נשארים מחוץ לעתיד.

אבל פה אני רוצה לעצור.

כי בשיטה שבה אני סוחר ומלמד, אני לא קונה חלום רק כי הוא לבש חליפה חדשה. סוחר לא מחפש בגדים לקנייה רק כי הם שיא האופנה. סוחר מחפש עסקה שהוא יכול להרוויח בה.

יש הבדל גדול בין חברה מדהימה לבין עסקה מדויקת. יש הבדל בין סיפור עצום לבין נקודת כניסה עם יתרון. ויש הבדל בין להעריץ חזון לבין לסכן כסף באזור שבו חוסר הוודאות גדול מדי.

הנפקה היא לא רק הזמנה לציבור לקנות. הנפקה היא גם רגע שבו מישהו מוכר. וכשאני רואה פילים מוכרים לציבור סיפור גדול, אני לא אומר אוטומטית שזה רע.
אבל אני בהחלט שואל שאלות.

מי מוכר?
למה עכשיו?
מי צריך נזילות?
מי קונה מתוך חישוב, ומי קונה מתוך פחד להישאר בחוץ?

בשוק ההון, לפעמים האריזה הכי מבריקה היא פשוט הדרך הכי יפה להעביר סחורה מידיים חכמות לידיים נרגשות. וזו לא ציניות. זו זהירות מקצועית.

🐘 הסוחר
עכשיו בוא נדבר רגע על עליך. כי אתמול היה יום שיכול לבלבל אותך. אם אתה בחוץ, הרגשת שאתה מפספס. אם אתה בפנים בקטנה הרגשת טיפש שלא הגדלת.

אם נכנסת מאוחר מדי למהלך. הרגשת שמח ואמיץ לרבע שעה ואז התחלת לבדוק כל טיק שעולה כאילו משהו חייב לך התנצלות על כניסה מאוחרת.

יום כזה הוא של מבחן בעבורך, ביום כזה אתה צריך לשאול: האם אני פועל מתוך תוכנית, או מתוך רצון להרגיש שאני חלק מהמסיבה? האם אני רואה עסקה, או שאני רק קנאי שרואה אחרים מרוויחים?

בסוף בסוף יש לך רק מבחן אחד שמתחיל בשאלה מקדימה, אתה קונה כי בא לך? או אתה קונה כי יש לך כאן מקום עם יתרון ע"פ סגנון וההבנה שלך את השוק?

🐘 מה עושים היום
אני רוצה לראות המשכיות. אני רוצה לראות אם השבבים באמת ממשיכים להוביל, או שזה רק עליה כתיקון להמשך ירידות.

אני רוצה לראות אם הירידה בנפט מחזיקה, ואם הסקטורים המחזוריים ממשיכים לקבל ביקוש.

אני רוצה לראות אם הראסל והמניות הבינוניות ממשיכים להשתתף, כי שם רואים אם השוק באמת מתרחב או רק עושה הצגה יפה במדדים.

ואני רוצה לראות איך השוק מתנהג סביב ההתלהבות של SpaceX מהצד זה מרגיש כאילו ההנפקה היא הליום של ממלא את כדור השוק למעוף רציני.

זה לא בגלל שאני לא רוצה לקנות את ההנפקה. אלא בגלל שהנפקות גדולות מספרות הרבה על התיאבון לסיכון, על מיקום הכסף, ועל השלב הרגשי של השוק.

כאשר הציבור רוצה לקנות חלום, אני רוצה לבדוק מי עומד בצד השני של העסקה. כאשר הכותרות מדברות על עתיד, אני מסתכל על הווה.

אחד המורים שלי למסחר אמר באחד ההרצאות בכנס סוחרים "כאשר כולם מסתכלים על הירח, אני בודק איפה שמו את הסולם."

🐘 לא כל ירוק הוא אישור
אתמול היה יום חזק. אין סיבה להתעלם מכך. רוחב טוב, סקטורים מחזוריים חזקים, שבבים חוזרים, תשואות יורדות, נפט נחלש, והפחד הגיאופוליטי קצת הוריד ווליום.

אבל סוחר טוב לא הופך יום חזק לאמונה דתית. הוא נותן לשוק לדבר עוד יום.
הוא לא רב עם המחיר, אבל גם לא משתכר מעוד כותרת. הוא מבין שהשוק יכול לקנות הקלה, ואז למחרת לגלות שההקלה הייתה התקלה :-) של תחנת דלק בדרך לעוד אי ודאות.

וזה בסדר.

אנחנו לא צריכים לדעת את כל העתיד. אנחנו צריכים לדעת איפה יש עסקה, איפה אין עסקה, ואיפה האגו שלנו רק רוצה להרגיש ולומר "אמרתי לך?".

🐘 למה פתחתי לעניין העוזרת
וזה מחזיר אותי לעוזרת שהגיעה לבית שכבר סידרו אותו בשבילה. כי לפעמים אנחנו לא באמת מנסים לפתור את הבעיה. אנחנו מנסים להסתיר את הבושה שיש לנו מזה שיש בעיה.

וזה נכון גם בבית, גם בחיים, וגם מול המסך.

הבלגן עצמו פחות מסוכן ממה שאנחנו עושים כדי שלא יראו אותו. כי ברגע שאתה מוכן לראות את הבלגן בלי להתכווץ ממנו, אתה כבר לא חייב להעמיד פנים שהכל מסודר. אלה פשוט להתחיל לסדר אותו.

ושם, ברגע ובמקום ההבנה, שם, בדרך כלל, מתחיל הסדר האמיתי.

שבת שלום
זהר ליבוביץ 🐘-או-סוף המסחר שלך
אבי שיטת וויקוף בישראל
מכשיר סוחרי סווינג ב׳שיטת הפיל׳
וסוחרי יום בחוזים בשיטת ׳מרגל המסחר׳