מרכז הדרכה המעורר

מחלוקת היא לא באג, היא פיצ'ר/ נתי ויימן, מנכ"לית המעורר



בשנים האחרונות המילה "ממלכתיות" נשחקה. מצד אחד, היא נמצאת בכל מקום: פוליטיקאים מבקשים להישמע ממלכתיים, מפלגות מכניסות אותה למצע, ארגונים לקודים האתיים שלהם. מצד שני, המושג עצמו הפך לזירת מחלוקת סביב מגילת העצמאות, ערכי צה"ל, מוסדות המדינה והשאלה מי בכלל רשאי להגדיר מהו "ממלכתי".



בעיני רבים, ממלכתיות הפכה למילה קצת פרווה: אל תהיה חד מדי. אל תכעס. אל תמחה. אל תהיה פוליטי מדי. תהיה ייצוגי, מאופק, ניטרלי.
אבל מה אם להיות ממלכתי אומר לדעת להחזיק בדעה שלך, בלי לוותר על החברה שבתוכה אתה נאבק עליה? ממלכתיות אינה דרישה לטשטש זהויות או לכסות מחלוקות בשם "אחדות" ריקה מתוכן. להפך: ממלכתיות מתחילה בהכרה בכך שאנחנו חלוקים.



ואנחנו חלוקים עמוקות. על דת ומדינה, ביטחון, שוויון, מערכת המשפט, רוב ומיעוט, ועל אופייה היהודי והדמוקרטי של ישראל. בסופו של דבר, אנחנו מתווכחים על השאלה היסודית ביותר: איזו חברה אנחנו רוצים להיות?
המחלוקת הזאת אינה תקלה במערכת הישראלית. היא המערכת.
המחלוקת היא לא באג. היא פיצ'ר.



גם הממלכתיות הישראלית נולדה מתוך מחלוקת. עם הקמת המדינה נדרשו תנועות, מפלגות וציבורים שונים, שלא הסכימו ביניהם על שאלות יסוד, להתכנס לתוך מסגרת ריבונית אחת. הממלכתיות לא נועדה למחוק את השונות. היא נועדה לאפשר לנו לבנות יחד למרות השונות.
לכן השאלה אינה איך מעלימים מחלוקת, אלא איך מנהלים אותה בלי לפרק את הבית שבו היא מתקיימת.



וכאן צריך להחזיר לשיח מושג שנדחק הצידה: הטוב המשותף.
התרגלנו לשאול מה אני רוצה, מה המחנה שלי דורש, מי לוקח ממני, מי איתי ומי נגדי. שאלות חשובות מאוד בימנו. אבל אנחנו פחות מורגלים להתבונן מהמשקפיים של האחר באופן כנה, לחוש את כאביו, להבין את צרכיו ולשאול: מה נדרש מאיתנו כדי שחברה של אנשים שחושבים אחרת זה מזה תוכל להמשיך להתקיים כאן? מהלך זה מחייב הכרה שיש גם משקפיים נוספים. גם אם אני בטוחה שהצדק איתי.



"טוב משותף" אינו מכנה משותף נמוך. הוא גם לא בקשה ממני לוותר על עצמי. להפך. הוא מחייב אותי לדעת היטב במה אני מאמינה ועל מה אני רוצה להיאבק ואז להכניס למשוואה עוד שאלה: מה יאפשר לנו להמשיך לחיות כאן יחד?



וכאן נכנסת המילה - פשרה. לפשרה יש היום יחסי ציבור איומים.
היא נתפסת כחולשה או כתבוסה. אבל יש הבדל עמוק בין פשרה מתוך כניעה לבין פשרה מתוך סוכנות, בעלות. Ownership. בפשרה מתוך כניעה אני מרגישה שלקחו ממני משהו. שהובסתי. בפשרה מתוך סוכנות אני יודעת על מה ויתרתי, למה ויתרתי ומה קיבלתי בתמורה. וגם הצד השני יודע זאת.
זו אינה מחיקה עצמית. זו בעלות.



אני יכולה לתת לכך אינספור דוגמאות – על שירות המילואים, ההירתמות של החברה האזרחית בתוך לחימה מתמשכת כבר שלוש שנים. אבל לקראת החגים ארחיב דווקא על המרחב יהודי ודמוקרטי.



יום כיפור הוא דוגמה ישראלית יפה לכך. לא כולם צמים, לא כולם מאמינים ולא כולם רוצים להשאיר את הרכב בחנייה. ובכל זאת נוצר כאן במשך השנים מרחב ציבורי ייחודי: חנויות נסגרות, התנועה כמעט נעלמת והקצב של המדינה משתנה.
איש אינו נדרש לצום בביתו כדי להיות חלק מההסכמה הזאת. נוצרה הבחנה בין המרחב הפרטי לציבורי ונוצר משהו שהוא יותר מסך העמדות של כל אחת ואחד מאיתנו.



אף אחד לא קיבל מאה אחוז. אבל נוצר משהו ששייך לכולנו.
ממלכתיות אינה אמורה להכריע מי צודק בכל מחלוקת. היא אמורה לאפשר לנו לנהל אותה בלי שהדרך היחידה לניצחון תהיה הכנעתו של האחר.
לכן ממלכתיות אינה הפסקת מחאה. לפעמים מחאה היא המעשה הממלכתי. היא אינה הימנעות מביקורת. לעיתים דווקא מי שאוהב מדינה, מרגיש אחריות כלפיה ומסרב לוותר עליה - מבקר אותה בחריפות. "כִּי אֶת אֲשֶׁר יְאֲהַב ה' יוֹכִיחַ".
ממלכתיות היא היכולת להיאבק על דמותה של החברה, בלי לוותר על האחריות לקיומה של חברה משותפת.



שותפי שפותחים שנה במערכות החינוך יודעים שהשאלות האלה אינן תיאורטיות. הן מופיעות בתוך לוח השנה הישראלי עצמו.
נפתח את שנת הלימודים של תשפ"ז, ונייצר מסגרת משותפת לילדים ולבני נוער שמגיעים מבתים ומתפיסות עולם שונות. נציין את חגי ישראל, ונפגוש מחדש את השאלה כיצד הזהות היהודית שלנו מקבלת ביטוי במרחב המשותף. נציין את שבעה באוקטובר, ונישא את זיכרון הטבח, את הכאב, האובדן והאחריות, בחברה שעדיין נושאת את השלכות המלחמה. נציין את רצח יצחק רבין, ונקבל תזכורת לקו שאסור לחברה דמוקרטית לחצות: הניסיון להכריע מחלוקת פוליטית באלימות ולחתור תחת ההכרעה הדמוקרטית. ונגיע לבחירות, שבהן ניאבק על הדרך שבה אנחנו מאמינים, וביום שאחרי נקבל את הכרעת הבוחר, ונמשיך לחיות כאן יחד.



זה הסיפור הישראלי שלנו. זהות יהודית, דמוקרטיה, זיכרון, מלחמה, מחלוקת, הכרעה. בכל אחד מהרגעים האלה אנחנו נדרשים לא רק לשאול במה אנחנו מאמינים, אלא גם איך אנחנו חיים עם מי שמאמין אחרת.
ממלכתיות היא עמוד שדרה לצד אחריות.



להחזיק בחזון ולהיאבק עליו, בלי לדרוש שהוא יהיה החזון היחיד שמותר לחיות כאן. לדעת שיש קווים אדומים שאסור לחצות, ובתוכם לא לפחד ממחלוקת. מי שחושב אחרת ממני, הוא לא תקלה שתיעלם אם המחנה שלי ינצח בבחירות. הוא חלק מהחברה הישראלית בדיוק כמוך וכמוני.
אולי אנחנו לא צריכים פחות מחלוקת. אלא יותר כישרון לחיות בתוכה.

🥳כנס מדריכי הקייטנות הצעירים בשדרות
השבוע יצאנו לדרך עם כנס שהפקנו בשותפות עם יחידת הנוער שדרות
שמטרתו להכין את מדריכי ומדריכות הקייטנות הצעירים בשדרות לקראת הקיץ ⛱️
הכנס כולל:
📌סדנאות עמידה מול קהל
📌סדנאות העברת משחקים
📌קבלת כלים איכותיים ויפים להדרכה
📌חידוד התפקיד ורוח גבית

תודה גדולה לשותפים המעולים מיחידת הנוער שדרות על האמון ועל הקשב לאורך התהליך

איזה שיחות לא כדאי לדחות עם המתבגרים והמתבגרות? 🙈
ברביעי הקרוב (24.6) נקיים וובינר חינמי להורים לקראת החופש הגדול🔥

✅ נכיר את עולם חיי הקיץ של הנערים.ות
✅ נניח בסיסים לשיח מקרב ואפקטיבי
✅ ניתן טיפים פשוטים ליישם בקיץ

קישור להרשמה בתגובות/ בסטורי 💙