אילת היועצת המתרוצצת

רוצה לומר תודה רבה ל Maor Kaplan , האשה והאגדה, ולרשת 'נעם צביה', ובייחוד לגב' מרים זיסמן על השתלמות מדהימה שיצאה אתמול לדרך.

את מאור הכרתי כבר לפני בערך עשור, כשיצאה לדרך והעבירה מעגל ליועצות בכנס של רשת צביה ברמת גן. היא הייתה צעירונת (עוד יותר מעכשיו, כן), ודברה בלהט על נושאים שהיו אז דברים שבצנעה.

גילוי נאות: כל הנושא הזה מאז ומתמיד היה קרוב לליבי. לימדתי במדרשות שונות קורס שנתי של נשיות וזוגיות, ביררתי לעצמי ובכלל את הנושא של הצניעות, ובעיקר הסוגיה שהכי בערה בי (לעיתים מבלי יכולת לנסחה ולתת לה שם) - הייתה עבודת ה' הרמונית - שמשלבת את כוחות הגוף והנפש והרוח והנשמה יחד.

מאז השירות לאומי בו התוודעתי ליאיר הר סיני הי''ד ולתורה הארצישראלית שלו, הכ''כ שורשית ומחוברת לאדמה, והכרתי את תורת החסידות -
פשוט נהיתי אחרי דמויות לשאוב מהן תורה.
בראש ובראשונה, מורתי ורבניתי, הרבנית רבקה שפירא תבדל''א, שינקתי מתורתה ב מדרשת שובה תורה נשית, שפה נשית, התבוננות על זוגיות, עבודת ה' חסידית-ארצישראלית, שפה של ניגון ותנועה - בשיעורי מדרש-מחול עם @שרה זיו (מעמונה תובב''א) המורה למחול הכי רוחנית והכי מדהימה ever.
הרבנית @נעמי שפירא, שכל כך אהבתי את השיעורים שלה בכלל ובפרט את הקורס 'זוגיות לרווקות' ב- המדרשה, אוניברסיטת בר אילן .

ואם כבר אז חובה להכיר תודה גם לנשות ההשראה, הרבניות @טובה בזק ו @שלומית סטיסקין במדרשות צפת ומעון אותן בדקתי וטעמתי מתורתן, וגם את הרבנית @פרומן המיוחדת והעמוקה,
ולמדריכת הכלות שלי, הרבנית @אורה רבקה ויינגרוט החסידית, ולמורתי בלימודי תורת הנפש על פי הקבלה והחסידות - הרבנית נעמה מנוסי - מורה לחסידות, יועצת אישית וזוגית שאת פשוט השראה!!!
וכמובן רננה שפירא שמבחינתי את מגדולות הדור וכל מה שהתגלית עד כה, הוא כאין וכאפס לגבי העתיד שבע''ה יבוא.
ועוד ועוד ועוד נשים מעלפות חכמות יפות ונהדרות - שמבחינתי מהוות מודל נשי מופלא והרמוני, שרק להתבונן בכן וללמוד מתורתכן - זו זכות גדולה.

אבל בהקשר הספציפי של לימודי מיניות חייבת לציין את האושיה
אילת בוכניק המדהימה - מרגע ששמעתי אותה לראשונה, נהיתי אחריה ממש, וזכיתי להשתתף עם קבוצת נשים מדהימה בקורס ערב בבארות יצחק על נשיות ומיניות, החל מבראשית ועד לגופנו. ובמסגרת תפקידי כיועצת, הזמנתי את אילת לשיחה מכוננת לאמהות על גיל ההתבגרות של בנותיהן, באולפנא שאני יועצת בה.
וכמובן,
מיכל לוקר המהממת, שכבר כמה שנים טובות מגיעה להנחות סדנאות לתלמידות ז' ושיחה לאמהות על ההתבגרות הגופנית, ועל הפלא והיופי שבה. כמדריכת מיניות במחוז ת''א - אני ממליצה עלייך לכל יועצות ו' ז' - כי את פשוט מדוייקת ומקצועית ונהדרת!

אז אחרי שנולדה לי בת מצווה (שחגגה בשבת 14)
ולמדנו יחד - דפנה פלר ואת הספר של מאור קפלן,
זכיתי להשתתף במפגשי ההשתלמות 'מתבגרות בטוב - חטיבה' שרשת צביה העניקה לנו שנה שעברה, ונשביתי בקסמיה של מאור
על האומץ והעיסוק בענייני עומק
בשפה ברורה ונהירה, אמונית וקדושה, מבוססת מחקרית ומחוברת לשטח ולמציאות שהנערות שלנו נמצאות בה.

השנה נפתחה שוב השתלמות נוספת 'מתבגרות בטוב - תיכון', ואתמול היה המפגש הראשון!

ושוב, אין מילים לתאר כמה שהיה נפלא ומדוייק, כנה ומתייחס לשאלות עומק של ממש.

על אחת השאלות - העברתי היום בחדר יועצת מעגל שיח ל6 בנות מדהימות משכבת ח', בנושא: *תפיסה הרמונית של גוף ודתיות*.

ואני רוצה קצת להרחיב על זה - כדי שכל יועצת או אשת חינוך בבי''ס דתי שתרצה להעביר כזה בכיתתה - תוכל.

אז ככה:
בדור שלנו - יש מקום מרכזי לגוף. לעיסוק בגוף. במראה, באופנה, בצילום, באכילה, בספורט וכד'. אבל יותר מזה - יש דגש על החצנת הגוף, ניראות, יופי, אנרגיה מינית.

התורה מחנכת אותנו לצניעות, לענווה, לכיסוי הגוף. ונותנת שדר שהעיקר זה הרוח והלימוד והחלק העליון של הגוף - מהצוואר ומעלה. אז - איך זה מסתדר?...

כדי לצלול לכל הנושא הזה
פתחנו בתרגיל כתיבה אינטואיטיבית עם משפטי פתיחה מונחים, לקרב את הנושא ללבן ולעבד כל אחת עם עצמה את - איפה אני בתוך זה.

לאחר מכן הנחתי 2 בריסטולים ובהם המילה: דתיות , גוף
והבנות כתבו על פתקים מה המילים שקופצות להן לראש.

דיברנו על זה. על הסתירה-לכאורה בין השניים,
הבאתי את הפסקה של הרב קוק ''שכחנו שיש לנו בשר קודש לא פחות מאשר רוח קודש"
ודיברנו על הבשורה של 'מבשרי אחזה אלוק' :
הגוף, המיניות, היופי, לא באים בסתירה תשתיות (שמקושרת בד''כ בעיקר עם רוח, ערכים, תפילה וכד'), אלא הפוך, כשהם באים בהלימה: זו עבודת ה' היותר שלימה. זה מה שה' מבקש מאיתנו - נתאווה הקב''ה להיות לו דירה בתחתונים.

שאלתי את הבנות - איך לדעתן זה מתכתב?

בת אחת אמרה שלדעתה הפתרון בין הסתירה היא - ללכת פחות בצניעות ממה שהתורה מבקשת כי זה מוגזם והיא פחות רלוונטית להיום.
במילים אחרות - הגמשת הדת.

בת אחת אמרה שנראה לה שזה כמו חסידות - לשלב את הגוף והרוח ביחד ולרתום את שניהם לעבודת ה'.

בת אחרת דיברה על תורה ועבודה והעמקנו בתקופה בה הרב קוק חי, בחלוצים ובבוני הארץ וכו'.

לבנות היה הרבה מה לומר. על צניעות. על אופנה. על אידאל היופי המערבי. על איך אני נתפסת בחברה. על ההלכה ועל רוח ההלכה. ועוד ועוד.

עיקר הפאנצ' היה - החיבור והקשר והקשב שלי לגוף שלי. בכל התחומים. (כולל אכילה בריאה, פעילות גופנית, טיפוח ושינה) והגעה לנושא מתוך יראת שמים וחיבור לדבר ה'.

אני כל כך אוהבת את הבנות היום.
יש להן דרישה גבוהה. מעצמן. מהחברה. מה'.

הן רוצות להתלבש מהמם. לרקוד ריקודים של חיבור.
יש לכל זה מקום בתוך המרחב הדתי. כמובן עם גבולות. אבל יש כל כך הרבה מקום לגוף ולמיניות בעולם הזה. אחרת ה' היה בורא אותנו מלאכים ללא גוף.

בסוף המפגש ירדנו לתכל'ס:
הבנות נתנו עצות לאיך להנכיח את הגוף שלי ושזה יהיה בהלימה לדתיות שלי. כתבתי את מה שאמרו (בתמונה).

הבנות אמרו שכמה כיף שמתאפשר להן לדבר על כל הנושאים האלה, שהן עסוקות בהן. שזה מרתק ובעיקר משחרר ופותח ת'ראש.

אז אני שוב מודה לך מאור יקרה!
תכננתי בכלל לעשות מעגלי שיח על סיום המחצית כי היום יום קבלת התעודות של מחצית א', והנה בהשראתך ובהכוונתך - הנחיתי מעגל שיח הרבה יותר רלוונטי, נכון ונוגע.
ברוך השם.

״מאבק היועצות/ים החינוכיות/ים״ יצאנו למאבק בקיץ 2022 כדי להשמיע את זעקתנו! ולדרוש את הזכויות והתנאים המותאמים לעבודתנו רבת המורכבות!

אילת השחר. שם קוד לכח מתפרץ, אילות, הוצאה מן הכח אל הפועל - לעבר זריחה חדשה, מתוך השחרות והשחור של הגלות. אסתר מכונה כך - שהיא סוף לכל הגלויות. וחודש לאחר פורים, מדלג לו חג החירות והיציאה מן המיצרים. ובתווך, מיצר הגרון - עם ישראל נאנקים תחת השיעבוד, ועד שאינם צועקים - לא שומע השם ולא שולח את שליחיו משה ואהרון להוציאם.

דברים רבים מתרגשים עלי בתקופה הזו. טיפלתי היום בנערה ונער וילד וכן עשיתי הדרכת הורים. ובהמשך הקשבתי לשתי הרצאות משמעותיות בנושא של חינוך למיניות בריאה בגיל ההתבגרות.

את כל המילים שהמרצה אמרה הרגשתי בגוף, בנשמה. ידעתי אני חיה אותם. אך המילים המדוייקות עוד עומדות לי תקועות בגרון הכואב איש ם בדיוק באמצע, במיצר. מחכות להיאמר להיגאל להתגלגל לי על קצה הלשון. שקול ה' יהיה מידבר אלי מתוך הסנה הבוער ואיננו אוכל.

אנחנו בתקופת ביניים, הדור הזה שלנו. המציאות משתנה לנו מול העיניים לבלי הרף ולבלי הכר. אנחנו לומדים את השינוי ומתגלגלים איתה. דור רווי תהפוכות. נדרשים ללמוד מהר ולהדביק את הקצב בו ילדינו ונערינו רצים לפנינו עם הקידמה, הטכנולוגיה והשפעת תרבות המערב.

מבקשת שבהות לעצור את המירוץ המטורף. להפנות קשב. להקדיש דיבור מייטיב. להנהיג את הצאן. לבטא את אהבתי במילים. את האמון הגדול שיש לי בנוער הזה עם כל האתגרים הניצבים לפתחו.

מבקשת לחבר את כל הידע העצום שיש בי לכדי תורה אחת גדולה. להביא בשורה לעולם. לבשר שהבשר שלנו קדוש. שהגוף שלנו מיוחד במינו. להקשיב לו. לרקוד אותו. לשיר בקול.

יש דרישת קודש שהולכת ונגאלת מתוך החשכה. יש קול שופר שהולך ובוקע מן הדממה. יש יופי גדול שהולך ומתגלה, ומשיל מעליו את נשל הנחש. כנפי הפרפר מרפרפים ברוח החדשה שנושבת.

הנה הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו, הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע
וקול התור נשמע בארצנו.

כל כך מזדהה עם הדיבור הזה...
אז שמתי אותו פה - תזכורת לי ולכם.

ובכלל - שמר ארזי מומלץ מאוד בכל הנוגע להפרעת קשב וריכוז.

אתמול היה יום התנעה לאומי כנגד האלימות. כיועצת הנכנסת ללמד כישורי חיים, נכנסתי לכיתות י' והעברתי מעגלי שיח בנושא חרם. הראיתי לתלמידות סרטון של סליחה על השאלה ילדים בנושא חרם, כשאחרי כמה דקות עצרנו לדיון ולשאלות. התלמידות שיתפו במקרי חרם שעשו להן בביה''ס היסודי, בטיפול לקוי של מורות במקרים הללו ובהרבה כאבי לב ו'שריטות' כהגדרתן, שהן נושאות איתן עד היום ושגרמו להן לאבד אמון באנשים. השיח הפתוח סייע לבנות לעבד תהליכים שעברו, נירמל את החוויות והביא למודעות רבה יותר לגבי הסבל של ילדים שעוברים חרם, ואיך המעגלים הסובבים יכולים להיות אקטיביים יותר במניעת ובשבירת החרם. שוחחנו על חרמות והשפלות ברשתות החברתיות ועל היכולת של התלמידות להפסיק את השיח ולייצר תרבות שיח מכבדת יותר. בכלל על העמדה הנפשית שלי כלפי כל מי שלא דומה לי. גם אם בחרתי לא להיות חברה שלה, עלי לכבד אותה ולדבר אליה באופן מכבד. התגובות אחרי המפגשים היו מגוונות. חלק מהבנות הודו לי על האפשרות לשיח בנושא כל כך חשוב. אחת שסיפרה שעברה פעמיים חרם בשני בתי ספר בהם הייתה ביסודי אמרה ששמחה לדבר על זה ושזה דווקא העצים אותה לפתוח איך התמודדה עם זה ואיפה היא היום בתהליך שעברה. אחרת יצאה מהכיתה בתחילת השיעור כי אמרה שזה מציף וכואב לה מידי לגעת בנושא הזה. כמובן שאפשרתי לה לצאת. ובהפסקה חיפשתי אותה והזמנתי אותה לשוחח איתי אם ומתי שתרצה. כיתה אחת הייתה סוערת אחרי המפגש. כעסו אחת על השניה כי כששאלתי אם יש כזו תופעה של אלימות בכיתה - חלק ענו שיש וחלק שאין, והן המשיכו להתווכח ולהתנצח. ממש מקווה שמערכת החינוך תמשיך כולה לעסוק בנושא החשוב הזה, ומברכת על החלטת השרה להכריז על יום לאומי בנושא. הלוואי שהתלמידים שלנו והילדים שלנו יהיו בשלום זה עם זה וילמדו לנהל את המחלוקות ואי ההסכמות בצורה מכבדת וטובה. בעזרת ה'.

בשבוע הראשון ללימודים התקשרה אלי אמא. "חיכיתי לך שנה שלימה, בזמן שהיית בשבתון", היא אומרת.
האם אפשר בבקשה לקבוע איתך פגישה לגבי הבנות שלי?
"כן יקרה, בשמחה!", עניתי לה.
הגיעה אלי לחדר, לפגישה אישית. האזנתי לה ברוב קשב. כתבתי לי את הדברים החשובים. הארתי והצעתי. ובאמת הקדשתי את כל הזמן והפניות שהיו לי למענה.
בסוף הפגישה היא הגישה לי שקית מתנה.
"לא לא לא. אין צורך בכלל", אמרתי לה.
אבל היא התעקשה. "זה משהו קטן, לכבוד ראש השנה ולאות תודה לך על כל מה שאת עושה למעני. אני באמת מרגישה שאני יכולה לתת בך אמון ולסמוך עלייך ושיש לי כתובת. ובמשבר שהיה לי לפני שנתיים - את אחד האנשים שהכי זכורים לי שהיו לצידי ועזרו לי. אז מכל הלב".
ברגשות מעורבים לקחתי את השקית. ואחר כך בחוץ פתחתי אותה, וגיליתי בושם קטן, ששימח אותי מאוד.
תודה רבה לך אמא יקרה! על החשיבה ותשומת הלב והכרת הטובה והתודה. את אשה מדהימה, כבר אמרתי לך. לביאה.
שתהיה לך ולכל האמהות היקרות של התלמידות שלי - שנה טובה ומתוקה ומבורכת!!!

שאלה: איך עוזרים לילדים להתמודד עם "חבורות"?
(למשל: למה אתה לא משחק עם חברים? כי יש להם חבורה ואני לא בחבורה שלהם)

תשובה: הרצון והצורך בהשתייכות מאפיין אותנו כבני אדם. אצל ילדים ובני נוער הוא כבר נעשה חיוני והכרחי - משום שקבוצת ההתייחסות שלהם היא קבוצת השווים, בני גילם. המראה שמשקפים החברים לילד, בתגובותיהם על מעשיו ודבריו - מסייעת לו לבנות ולגבש את הזהות שלו. בנוסף, משחקי התפקידים בהם מתנסים הילדים מאפשרת להם להתאמן בתפקידים שונים במגרש שאיננו עדיין החיים האמיתיים אלא משחק, ועוזרת לילד לגבש עצמאות ולהשפיע על זולתו.

ילדים רבים חווים קושי משמעותי בהשתייכות לקבוצת הילדים שהיו רוצים להתחבר איתם.

בתור יועצת אני מתוודעת לתופעה מידי שנה בשכבת ז' במיוחד, וגם בשכבות ח' וט'. ההסתגלות לשכבה חדשה, לכיתה חדשה היא מאתגרת ביותר עבור התלמידות.

בכל כיתה של כ30 תלמידים, יהיו בממוצע כשלושה ילדים שיהיו בשולי החברה, שקופים ואף דחויים. תפקיד המחנכת וההורים במקרה הזה הוא לייצר עבור הילד אינטראקציות חברתיות, להבנות אותן כי קשה לו להבנות אותן לעצמו, ולתת לו הזדמנות לחוות חוויות שונות - של לימוד או משחק וכד' יחד עם קבוצות ילדים שאינם הקבוצה הטבעית שלו. זאת כמובן מעבר לפעילויות גיבוש כיתתיות, ערבי כיתה, והחלפת מקומות ישיבה - שמהווה צעד חשוב בקידום התלמיד לקירבה חברתית.

הילד עצמו גם יכול להתקדם מאוד בכניסה למעגל החברתי הרצוי לו, וזאת על ידי שיטת הצעדים המובנים של ד"ר יעל אברהם.

כיועצת, עברתי השתלמויות של יעל בנושא הזה של דחיה חברתית והתמודדות עימה. וכיום אני עובדת עם תלמידות בשיטה זו.

העקרונות בהם אני משתמשת בעבודתי הם אלו:
1. לתת לילד למפות את הכיתה שלו לפי מעגלים/קבוצות של ילדים שהם חברים טובים זה של זה. המעגלים יכולים להיות אחד בתוך השני - כשבגרעין נמצאת הקבוצה המקובלת, ומעבר לה המעטפת, עד שמגיעים לתלמידים ה'דחויים' או לאלו שעוד לא מצאו את החבורה שלהם, והם כיום בשוליים. הילד יכול לתת שם לכל קבוצה: 'המגניבים'/'החנונים'/'החרשנים'/'הקולים'/'השקטים' וכו'.
המעגלים יכולים להיות גם אחד ליד השני, ולקיים ביניהם קשרי גומלין. ילד יכול לתאר למשל: "דני הוא חבר הכי טוב של חיים ויניב. אך דני גם קשור לירין - מהקבוצה של נתנאל. דני וירין חברים בסניף/שכנים, והולכים יחד הבייתה".
2. לאחר שמיפה את הכיתה וצייר זאת ויזואלית על הדף, מבקשים מהילד למתוח קו/חץ מהשם שלו לעבר המיקום החברתי אליו היה רוצה להשתייך.
בזאת מסמן הילד את היעד מבחינתו. לאן היה שואף להגיע מבחינה חברתית.
3.דיון עם הילד - האם בעיניו זו משאלה ריאלית ויכולה להתגשם? מה כיום מונע ממנו להגשים את זה? באילו קשיים הוא נתקל?
4. מתן הכלים לילד- כיצד להגשים את המשאלה שלו.
הכלי הראשון בארגז הכלים הוא: כיצד ניגש לקבוצת ילדים שיושבים/עומדים ומדברים ביניהם. אז דבר ראשון - על הילד לגשת אליהם, להיעמד/לשבת כמותם, ולהקשיב לתוכן השיחה. מרגע כניסתו - צריכות לעבור שבע שניות (אפשר גם לספור אותן בלב), ואז עליו להגיב לאחד הדוברים - באמירה שמצטרפת לדבריו ומהווה הסכמה/הנהון: "כן, זה אשכרה ככה", או: "צודק מאה אחוז", "גם לי קרה בדיוק אותו הדבר" וכד'. מה שאסור לעשות בסיטואציה כזו הוא - להכנס ומיד לדבר. וגם- להיעמד מבלי להגיב או לומר משהו לאורך זמן רב.
כלי שני: הייתי מבקשת מהילד לסמן לי ילד אחד או שניים פוטנציאליים שעליהם הוא מתביית מעכשיו, ושעימם הוא היה רוצה ליצור קשר ולהתחבר אליהם. לאחר הבחירה - מבררים עם הילד מה הוא יכול ליזום בכדי לקרב ביניהם?
להזמין הבייתה, לבקש מהמורה שתשבץ אותם יחד לוועדת יומהולדת, לעבור מקום לידו בכיתה, להצטרף לסניף שלו ולהשתתף עימו בתנועת הנוער אחה"צ ועוד.
- לעיתים הבעיה היא יותר מורכבת, בייחוד אם מדובר בילד שחווה כבר דחיה חברתית ממושכת ותוייג כך בעיני חבריו.

או אז הייתי ממליצה על משהו יותר מעמיק, על רכישת מיומנויות חברתיות בקבוצה טיפולית ייעודית לעניין זה או לטיפול פרטני והדרכת הורים ע"י מומחית תחום.

בקישור הבא תמצאו מידע חשוב נוסף בנושא:
https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2666

מקווה מאוד שניתרמתם מהתוכן המובא לפניכם.
אם כן - סמנו לייק!

חנוכה שמח, מלא חום וקירבה אנושית מבורכת!!!
באהבה, אילת.

לפתוח את שער הזכוכית | יעל אברהם

ב"ה
אוקיי חברות וחברים,
תקופת החגים הסתיימה לה
(היה מושלם, פשוט מושלם. אין מילים. ברוך ה'!)
וכמו שאומרים Back to work
במלוא המרץ!!!
ביום ראשון נחתתי לעבודה,
ומסתבר שהיו שני דאבל-בוקינג של פגישות... ולא ידעתי את נפשי – לאן לבוא ובאיזו פגישה לשבת, ואנה אני באה?... לשבת בפגישה רבת משתתפים עם מדריכת לקויות למידה על וועדות שילוב והשמה והמועמדות אליהן מבין השכבות שאני אמונה עליהן, או עם מחנכת כיתת חינוך מיוחד והפסיכולוגית שפגשו לראשונה את התראפיסטית באומנות החדשה שמצטרפת לצוות שמטפל בכיתה? ובהמשך היום – פגישה רבת משתתפים לבניית תכנית התערבות בכיתה מסויימת, וסיעור מוחין לגבי נקיטת דרכי הפעולה של כלל הצוות שפוגש את הכיתה על השעה בה מתקיימת ישיבת מחנכות והיועצת שעימי ואנוכי אמורות להעביר בה את המפגש הראשון בסדנא שבנינו בנושא 'חיונך אישי'. בהחלט יום של מרוצה ורצון להספק גדול. והנחיתה לתוך כל זה היממה אותי...
והיום, בעיקר את היום הזה אני רוצה לתאר –
כי בעיקרון הוא היום החופשי שלי, שמוקדש לסידורים, לבית, לילדים, ל'פנאי' וכד'
ומה היה בו בעצם?
בוקר הפוך של תינוקת שלא מרגישה טוב, ונרדמת. וילד שצריך כבר ללכת לגן – אך אם אקח אותו אצטרך להעיר את התינוקת שזקוקה למנוחה... מחליטה להתעכב בבית עוד. בכל זאת, יום חופשי והבן לא כל כך נלהב ללכת לגן. קצת זמן איכות עם אמא. מפנקת אותו בארוחת בוקר – ביצת עין, לחם וירקות. סיימנו לאכול והקטנה עוד ישנה. בינתיים אספיק להפעיל מכונת כביסה. רק שהילדון מבקש לפרק יחד את הסוכה.
והנה פוגשת אותי שיחת טלפון מפסיכולוגית ממרכז הדספייס בת ים (מקום נפלא אגב, מרכז טיפולי חינמי לנוער) שפגשה תלמידה שלי אתמול ולא חושבת שנכון יהיה שתמשיך לטפל בה, ושאת המשך הטיפול בית הספר יעשה ויפעיל מאנשי הצוות שלו בכדי להוות מענה עבור הנערה.
מנסה להוריד כביסה, שלא תיהרס חלילה בגשם הצפוי, מתקשר הקב"ס (-קצין ביקור סדיר) ומבקש דחוף דחוף מייל ובו שמות של תלמידות שהחלטנו שברצוננו להעניק להן שעות עזר (שיעורים פרטיים בתוך בית הספר) מטעם מנ"ע. ובכדי שמשרד החינוך יאשר את הבקשה, בבקשה כתבי גם כמה משפטים על המצב של כל בת ולמה היא זקוקה לזה (מוקש: צריכה לבקש מהורי התלמידות, ומהורים גרושים – מכל אחד בנפרד, לחתום לי על וויתורי סודיות לקב"ס לפני שאני מעבירה לו מידע כזה רגיש...). התינוקת בוכה ואין שום מצב לטפל בזה עכשיו... אז תמתין בבקשה אדון קב"ס,זה עוד יבוא היום. אולי בלילה. עת יבוא הערב וארצה קצת זמן לעצמי, או אז אעבוד מהבית גם כן ואכין לך מייל ובו טבלה עם רשימת שמות ותעודות זהות. גם את הפירוט כבר הכנתי, אבל גזרתי בינתיים, עד שאשיג את ויתורי הסודיות.
סיימתי את סיבוב הגן והמעון, אין לילדה שם מטרנה, אולי הבעל לקח אתמול. חייבת לסוע לסופר לקנות לה, ויש עוד מלא מצרכים בסיסיים שחסרים – זהו, היום החופשי הזה עם השעות היקרות כ"כ הללו בשבוע הולכות להיאכל לי על --- קניות!!! בעסה, בעסה, אבל אין ברירה, גם את זה צריך. אבל קודם – לתדלק כי כבר הנורה נדלקת, ואחרי זה לקופת חולים להביא טופס 17 למחר – והם סוגרים היום מוקדם. סוף סוף נוסעת לסופר. לפני כן רק שולחת כמה הודעות לרכזת החטיבה – האם שלחת מייל למנהל עם רשימת הצרכים והבקשות שלנו מהעיריה? יש לו היום פגישה עם הנציגה. וגם משתפת אותה בעוד אפיזודה ששל שיח עם אמא מאתמול שהיום הרכזת עתידה לפגוש, וכדאי שתהיה מוכנה לקראתה.
עם עגלה ביד אחת ורשימת קניות באחרת, בין שורות המרכול ממהרת, שיחות שלא נענו והודעות מאימהות – חזרי אלי בבקשה בקשר לבתי. סליחה יקרה, אני אומרת לעצמי, אני פה באמצע הסופר, סוללה חלשה ובלחץ של זמן להספיק לגנים... פתאום מתקשרת היועצת הקולגה שלי, עימה אני עובדת יחד – אני כמובן עונה. שואלת אותה איך הייתה הסדנה שהעבירה אתמול למחנכות ושלצערי לא יכולתי לנכוח בה, מתעדכנת מהתכנים, מההדים, הרשמים. מתכננות פגישה משותפת לבניה ודיוק של המפגשים הבאים (למרות שתכננו אותם כבר בשנה שעברה ובמהלך החופש הגדול...) ורק אז מתפנה לשאול אותה איך היו החגים ומה שלומה? ושלום משפחתה? היא משתפת, ואני מקשיבה, ולפתע הפלאפון שלי כבה. זהו. נגמרה הסוללה.

השעון מתקדם. על להביא את המטרנה לפני 14:00 למעון כבר לא אספיק לצערי... מגיעה לגן. לוקחת את הבן, מדברת עם הגננת. נוסעת לתחנת ההסעה – אוספת את הבנות והחברה. צפוף להם באוטו, והם רעבים. לא שייך לסוע עכשיו למעון ולעשות סיבוב כה ארוך. חייבת להוריד אותם בבית ולהכניס אוכל לתנור. הילדיות משחקות. הגדולה והבן לא מוצאים את עצמם כל כך. בואו איתי להביא את הקטנה מהמעון, אני מזמינה. והם נענים. בדרך מתקשרת לרכזת החטיבה רק כדי לבקש שתשלח לי בבקשה מידע לימודי על תלמידה שעזבה את האולפנא אך מחר בבוקר נערכת עבורה וועדת ההשמה. כנציגת בית הספר עלי לבוא מוכנה עם המידע בידי. אז מה אם היום הוא יום חופשי?!
לוקחת את הקטנה. מהממת שלי... המטפלת של אומרת לי שחבל שלא היה לה מטרנה בשבילה, כי ב15:00 היא ממש רצתה בקבוק... איי, איי, איי... המצפון עובד שעות נוספות.... "לא יכולתי... אני מתנצלת כל כך..." בדרך חזרה לאוטו מתקשרת שוב לרכזת כי השיחה התנתקה קודם. מבקשת לשמוע איך הייתה הפגישה עם האמא שהתכתבה איתי אמש בהודעות והאם הרכזת שלחה את המייל למנהל? השיחה גולשת לעניינים מקצועיים חשובים אחרים, עדכונים וכד'. כבר הגעתי הבייתה, רק חבל שאני כל כך נסערת מענייני עבודה ומהשיחה עם הרכזת...
אין על בעלי, אבי טאוב האגדי, שמכיל אותי ושומע כאב לבבי. מעודד, תומך, ומשמח אותי.
נוסעת להחזיר את החברה המתוקה של ביתי להוריה, שאביהם היועץ גם הוא, יושב שבעה. בדרך לרכב – עם תינוקת ביד אחת ובקבוק ומוצץ באחרת, מתקשרת המורה החדשה לנגינה שתתחיל ללמד מחר בע"ה את הקבוצה, ורוצה לדעת היכן זה יתקיים והאם יהיה לה אורגן ועוד כל מיני שאלות... פיזית – את הטלפון אני לא יכולה להחזיק, ואומרת לה שנדבר בערב... נכנסת לבית של אבא ז"ל של חברינו היקרים, מחזירה להם את ביתם המתוקה, ובנותי הולכות לשחק עם בנותיהם בחדר. התינוקת שלי נרדמה ברוך ה' בדרך, אחרי בכיות... פונה ליועץ שיושב על הקרקע ופתאום פוגשת מולי את המפקחת על הייעוץ היקרה שלנו שבדיוק יוצאת. זה מדהים כי גם כשיצאתי אני מהבניין לאחר כשעה – פגשתי יועצת אחרת מהמחוז שבאה לנחם יחד עם בעלה. יועצים זה עם נפלא, חושבת לעצמי. איזו סולידריות יש בעם הזה אחד לשני... הלוואי שנזכה להפגש יותר בשמחות.
בדרך הבייתה מתקשרת אלי מדריכת היועצים העירונית – תגידי אילת, את מגיעה מחר למפגש העירוני בנושא כניסה לתכנית התקשוב החדשה? זה בין 14:00-15:30 מחר בפסג"ה, הבנתי שאין בית הספר שלכם נציגות וחשוב מאוד שתהיה נוכחות ייעוצית. הו, מיי, גוש – חושבת לעצמי! כאילו רק זה חסר לי מחר – ב9:00 יש לי וועדת השמה בעיריה. בין 10:00-11:00 פגישה ובין לבין מתקיימת תכנית של התמחויות אישיות שאני אחראית עליה, ומצטרפת מורה חדשה לנגינה שעליי לקבלה, וקבעתי פגישה עם מדריכה ותלמידה ל12:45 ועם תלמידה נוספת שכבר הרבה זמן מבקשת לשוחח איתי ושאמרתי לה שאפשר ביום שלישי (יש הרבה כאלה בעצם... כל כך מחכות לאוזן קשבת במערכת, ובמקום שתהא דלת חדרי פתוחה לפניהן, מתרוצצת אני מישיבה לישיבה ומשיעור כישורי חיים אחד למשנהו...), אז – לא יקירתי, אני לא אוכל להגיע לצערי. זהו, אמרתי את זה. זה היה לא פשוט אבל צלחתי את המשוכה הזו לבינתיים. 'לומר לא' הוא בהחלט שריר שצריך חיזוק אצל בעלי לב רחב...
הילדים עייפים, וגם אני. סוף סוף מתיישבת על כוס תה ליד המחשב. יש לי כל כך הרבה עניינים פרטיים לטפל בהם, דברים שבעצם להם רציתי להקדיש את היום החופשי הזה..
אבל – הודעה מהקב"ס מעודדת אותי להכין לו את הרשימה.
ומייל אחר מהפסיכולוגית של בית הספר לגבי הדרכת הורים מוזלת תחת מטריית העיריה מושך אותי להגיב ולקרוא ליוזמה להקמת קבוצת ערב כזו להורי בית הספר שלנו.
ויש לי עוד לפלח קבוצות של תלמידות להתמחויות האישיות מחר – ולהכין רשימות מסודרות של הבנות בכדי שניתן יהיה לתלותן בכיתות
ובינתיים – שיחת הטלפון מהמורה לנגינה נכנסת, ועוד שיחה מאמא שמנסה לתפוס אותי מאתמול, אבל מה לעשות שאתמול בערב לימדתי שיעור במדרשה ואחרי זה נסעתי עם בעלי לארוע?.. לשיחות ערב מעין אלו יש נטיה להתארך... כאילו יש לאנשים פתאום את כל הזמן שבעולם... עומדת מול רשימת מטלותי ושמה ראשי בין ברכיי... גם פה אמרתי – יותר מזה איני יכולה עוד לדבר. אטפל בזה בבית הספר, ויהיה בסדר. בעזרת ה'. אל תדאגי. אני דואגת לבת שלך. את עוד תראי. הסתיימה השיחה, ופתאום וואטסאפ מתלמידה שטיפלתי בה שנה שעברה, והיום היא כבר שייכת לחטיבה העליונה – "המורה מה נשמע?" ומכאן מתחילה לה מסכת התכתבויות על עניינים עמוקים, ברומו של עולם. על התאהבויות והתמודדויות ומה נכון ואיפה את שמה את הגבולות שלך?
ורגע, בעצם,
למען ה', אני שואלת את עצמי –
איפה אני שמה את הגבולות שלי???
אז בין עשיית טוב אחת למשנה
תמהני על העבודה הזו, שלא פוסקת,
עוסקת בנשמות, ולכן כל כך שואבת
אוספת כוחותי ליום חדש, להמשך שבוע של עשיה
לתקופת חורף אינטנסיבית
מלאת ציפיה
הלוואי שאשכיל בתוך העבודה, הבית והילדים
לעשות מקום לעצמי ולשאר עניינים
לחולל במחול
לשאת תפילה
לחבק ילדיי, להשתעשע עימם
ליישם עליהם את כל התאוריות המהוללות –
זמן איכות פרטי וחנוך לנער על פי דרכו.
יצליחנו ה' בעשייתנו החינוכית, הייעוצית, הטיפולית
ויתקננו בעמה טובה מלפניו.
שנה טובה,
שנת כתיבה טובה בפייסבוק
והלוואי שמבין כל שלל המשימות והעשיה הבאמת בלתי פוסקת
אצליח לשתף אתכן ואתכם פה עימי בהגיגים, בתובנות, בניסיון ובפרקטיקה מהשטח.
לחבר עולמות. לשאול שאלות. ולהקשיב בקשב פנימי יותר לעצמי. לעצמנו.
תודה רבה על הקריאה. והסבלנות. והאמון. והציפיה.
מאמינה שזה יהיה שווה את זה.
נשיקות וחיבוק גדול, וחורף בריא וטוב!!!

מסתבר שהחגים מריצים אותי עוד יותר,ולא נותר בי שמץ הגיג לכתוב עליו.אז-מה אתם מזמינים?😉

הרהורי אשמורת הבוקר ערב ראש השנה

יש חשבון נפש מיוחד ליועצות.
כזה שמביא בחשבון כל מיני תלמידים ותלמידות
שאולי אפשר היה ויכולתי לסייע לו/לה יותר,
להקשיב,לחבק,לנחם
לבקש מלגה ממשרד החינוך על אבחון,
או מהעירייה על נסיעות והנחה ברב-קו
להיות יותר בקשר עם היועצת של היסודי -
בכדי להבין מה הצרכים המדויקים לתלמידה החדשה,
או לפשר ולגשר בין הניצים במריבה.

איכשהו גם כשהולכת לישון בסתם יום רגיל,
לא פוסקת מלחשוב
על כל החסד והטוב
שיכולתי להביא - - -
בקונסטלציה אחרת
אולי עם פחות עומס,
אבל גם בתוכו.

ריבונו של עולם,
צורכי עמך מרובים
ודעתם קצרה
ואי אפשר לנו לפרש ולבקש
צורכה של כל בריה ובריה.

אנא ה', תן בנו את הדעת הנכונה והמדויקת
לתת לכל אחד ואחת את המבוקש והנכון לה,
ולפעול בצורה המיטבית ביותר
בתוך גבולות הגזרה הקיימים.

והלוואי שאזכה להיות מפורצי הגבולות וממשפיעי השפע
שרק נזכה להיטיב בעולם
להיטיב את עולמנו

שניכנס לשנה החדשה מתוך לב שבור והרגשת שלימות גם יחד
שנזכה להביא עימנו לשנה החדשה רוך וחמלה וסליחה ורחמים.
גם עלינו וגם על התלמידים.

שנה טובה ומתוקה יועצים ויועצות, תלמידים ותלמידות, מורים ומורות , סבים וסבתות, אימהות ואבות, ובעצם לכל מי שקורא את הפוסט. ❤️

אילת היועצת המתרוצצת היועצת המתרוצצת: משתפת מניסיוני כיועצת בי"ס מזה כעשור. ?

דברים שהורים יכולים לקבל מבית הספר - אילו הם רק היו פונים ליועצת #1

והיום: מי יהיו החברים שלו? מי תהיינה החברות שלה?

אמא אחת פנתה אלי הקיץ - בבקשה אל תשבצי את הבת שלי בכיתה ז' עם שולה. הדינמיקה ביניהן לא טובה. כיבדתי את בקשתה והיא והבת שלה יצאו מרוצות עד לב השמים. אצל ילדה אחרת האם חשבה ש'יהיה בסדר', אך התברר לה שביתה שובצה עם ילדה שכל הזמן רבה איתה בעוד שאר החברות שלה מהיסודי שובצו בכיתה אחרת.

שיחה עם היועצת מבעוד מועד תשפיע על שיבוץ לכיתות במעברים (לפני העליה לכתה א, או ז או ט) - על ידי בקשה מנומקת - למה כדאי שהבן שלי יהיה בכתה הזו עם החברים האלה ולא בכיתה הזו או עם הילד המסויים הזה, יכולה היועצת להשפיע על השיבוץ וההיענות ולהשפיע על המיקום החברתי של הילד למהלך השנים הקרובות.

ילדכם לפני שיבוץ או סובל מ"חברים"? פנו ליועצת וספרו לי איך זה נגמר.

אילת היועצת המתרוצצת
07/09/17