ניצוצות - אימון אישי לילדים ונוער עם ניצן דורי

"היא כבר לא מקשיבה לי כמו פעם,
לכל מילה שלי היא עונה "די אמא את חופרת" או מקסימום "סבבה אמא"
אפשר בכלל לדבר עם מתבגרים/ות בגיל הזה?!..."

מי לא שמעה "בסדר" "לא יודעת" ו "סבבה" כתשובות לשאלות שלה?
ניסתה לחלץ עוד כמה מילים, ללא הצלחה?
נאלצה להסתפק בפרורי תקשורת
כדי לנסות להבין מה עובר על המתבגר/ת שהכי חשוב/ה לה בעולם?

אין ספק שזה אתגר מרכזי שמקשה על הורים להבין מה באמת קורה
אצל המתבגרים/ות שלהם
ומקשה אף יותר על היכולת לתת מענה מדויק לצרכים/מצבים המשתנים בגיל הזה

אך בעיניי זה לא חייב להישאר כך,
מה כן אפשר לעשות?
אפשר לשאול את השאלות הנכונות שיביאו לשיתוף פעולה ופתיחות

איך?
איגדתי לך מקבץ מנצנץ של 10 סוגי שאלות פרקטיות
שאני משתמשת בהן בקליניקה ועוזרות לי בדיוק בנושא הזה
הן יסייעו לך לפתח שיח מגוון וזורם
של שיתוף אינטימי עם המתבגר/ת שלך,
להבין מה באמת עובר עליו/ה
ולתת את המענה המתאים בעינייך
מבלי לשמוע "בסדר" ו"די אמא את חופרת" שוב ושוב...

הוא מחכה לך כאן בקישור - http://lp.nitzandori.com/questions?cs=bizfacebook

"זה יעבור עם הגיל לדעתך?"
שואלת אותי אמא לבת 16
מתבגרת שחווה חוסר ביטחון, ערך עצמי די נמוך, לא אוהבת את את עצמה.
היא משתפת שרואה את ההשפעה שיש לזה על המצב החברתי, קצת על הלימודים ולפעמים בבית עם המשפחה...

"זה אינדיבידואלי" אני עונה.

השאלה המהותית בעיניי היא - מה היית רוצה עבור המתבגרת שלך?

ואפילו לפניכן,
האם *את* אוהבת את עצמך?
בטוחה בעצמך? אבל באמת?
וכמה זמן לקח לך להגיע למקום הזה?
לרכות הזו בינך לבינך...

זה הרי מסע חיים.

עכשיו היזכרי בעצמך הצעירה
וחשבי מה היה מתאפשר לה
אם את היית מתחילה את המסע לאהבה עצמית
כבר בגיל ההתבגרות?

איך את
היית חווה את שנות העשרה אם היו לך אז כלים להתאמן על החיבור לעצמך,
על להכיר בערך שלך, על להתחבר לאחרים, ללימודים, לבני הבית, ממקום של אהבה לעצמך...?

ובחזרה למתבגרת שלך

האם היא יכולה *היום* להיעזר בכלים האלה?
להפיק מהם ערך לחיים שלה עכשיו? מה היא תרוויח אם כן? מה יתאפשר לה?

כך שהשאלה שאת צריכה לשאול
היא לא
'האם זה יעבור עם הגיל'
אלא -
'איך הגיל הזה יעבור'

והתשובה,
נמצאת אצלך.
בחזון שלך עבורה
בכל מה שאת רוצה בשבילה🤍

אז איך מתקדמים את שואלת? הצעד הראשון שאני מאמינה שנכון להתחיל איתו, כדי לתת למתבגרים את הבוסט והכלים על מנת להתחיל להתגבר על הקושי החברתי/הרגשי וליצור את המציאות שמגיע להם לחוות, זו פגישת LIGHT UP.
מעניין אותך? נשמע רלוונטי למתבגר/ת שלך? - כתבי לי כאן או בהודעה פרטית ואשלח לך את כל הפרטים✨

שמתי לב
שצעדים קטנים קדימה
לא ממש נחשבים, לא נספרים
אצל מתבגרים.
כלומר, שלהצלחות קטנות אין כ"כ משמעות

יש ציפייה כזו לעבור מ 0 ל 100
ואם לא - אז כלום לא שווה.

תולדה, אני מניחה, של החברה שלנו
שמקדשת הצלחות ומצניעה את הדרך (ואת הכישלונות שבכל דרך)

אז מתבגרים אהובים,

אגלה לכם שההצלחות הקטנות, הצעדים הפיציים
הם הדרך, הם הסימן שהכיוון שתפסתם הוא נכון

תסתכלו טוב טוב על המקום שאתם נמצאים בו היום
ותנו לעצמכם טפיחה על הכתף
תרימו!
על כל צעד קטן לעבר המטרה שלכם
אל תתעלמו - כי למה בעצם?

אם עד היום לא כ"כ דיברתי עם ילדים מהכיתה - והיום דיברתי לרבע שעה עם אחד מהם - אז וואו!
אם לא נפגשתי עם אף אחד כבר תקופה והיום הציעו לי במקרה וזרמתי לצאת לרכב על אופניים עם אחד החבר'ה - אז איזה אלוף אני!
אם היה לי חבר/ידיד כזה שבשנה האחרונה די התרחקנו והחלטתי לנסות להתקרב, שלחתי הודעה כדי לקבוע איתו - סחטיין עליי ועל האומץ שלי ליצור את החברויות האמיתיות שאני רוצה לעצמי!

בדיוק כמו שבנסיעה לא עוברים מ 0 ל 100
כך גם בחיים שלנו
יש דרך, מסע לעבור
זו בדיוק ההתפתחות האישית
פיתוח של שרירים ואיכויות מבפנים

אתם תראו איך לאורך המסע שלכם
יצוצו הזדמנויות, כמו שלטים בצידי הדרך
ואם בעבר צעדתם מראש בגישה ש"זה בטח לא יצליח" או "אני בטוח אפגע ועדיף שאשאר בבית"
אז פתאום תוכלו להבחין בהן
והפעם תאפשרו לעצמכם לקפוץ על ההזדמנות,

זה ילך ויהיה טבעי יותר
כי התודעה שלכם גמישה יותר, אתם פתוחים יותר

ואז זה קורה, הצלחות קטנות מצטברות והופכות להצלחות גדולות

כך שבעצם,
ההדרגתיות מדייקת אתכם
וכך גם את התוצאות שלכם
שיתאימו לכם, באמת.

אז יאללה לכו לחגוג!

מה אומרים? מתחברים? שתפו אותי בהצלחות קטנות של המתבגרים שלכם בתקופה הזו😍👇

בתקופה האחרונה רוב השיחות שלי עם אמהות הן סביב סוגיית ההימנעות של המתבגרים שלהן.

בטח נתקלתם בה כמוני - הימנעות מהחיים עצמם - התבודדות בחדר, שקיעה במסכים לסוגיהם, אכילה מוגברת, התרחקות מלמידה ומאינטראקציות חברתיות.

גם אחרי חזרה מסוימת למסגרות, הן מספרות על המסלול הקבוע
מהטלוויזיה למקרר, למסך וחזרה

מידי פעם נוהמים לכיוון שאר בני הבית....
ובעיקר רוצים להיות לבד ולא לדבר על מה שעובר עליהם.

מצד אחד - מדובר באסקפיזם לגיטימי בתקופה כ"כ מורכבת

מצד שני - זה מדאיג. הורים מוצאים את עצמם בחוסר אונים, בקושי גדול לייצר שיח רגשי ולסמן גבולות - ובצדק

🌟מה עושים?
מתחילים בעדינות, כשרגוע בבית, ליצור שיח על שני מרכיבים חשובים להתפתחות ילדים ונוער בכל גיל - אתגרים וגבולות

✨האתגר שלהם כרגע - לייצר בחיים MODE "פרח"⚘
נספר להם שבדיוק כמו אצל הפרח גם החיים שלנו מורכבים מעלי כותרת. כל עלה כותרת הוא תחום חיים שחשוב לילד כדי להרגיש משמעותי בעולם, לצמוח ולהיות ברווחה נפשית מיטבית.
למשל - עלה כותרת של קשר משפחתי עמוק ובטוח, עלה של חברויות איכותיות ואינטימיות, יצירתיות, אהבה עצמית, לימודים, מערכת היחסים עם הגוף, תחביבים, זוגיות, עזרה לאחרים, בהייה ושיעמום וכו'

✨הגבול כרגע - לבחור בכל יום בין 2 ל 3 עלי כותרת לעסוק בהם במשך שעה וחצי ביום.
ושימו לב
לא כתחליף לטלוויזיה-מקרר-מסך, אלא בנוסף.
כדי לראות שיש אלטרנטיבות ולאט לאט לפתח אותן🙌

בדקו איתם האם עמוק בפנים הם באמת היו רוצים שהימים שלהם יראו כמו עכשיו? כמה זמן יחזיקו מעמד ככה? הרי בשלב מסוים הגוף יתחיל לאותת מאוד חזק שהוא לא בטוב, יהיה עוד יותר קשה לישון, השאיפות ישארו מאחור, ההתפתחות תיפגע...

המטרה היא לגרום להם לראות שהם מכבים את החיים שבהם,
נובלים במקום לפרוח.
ולהזכיר להם מי הם באמת.

נכון שצמיחה לא תמיד נוחה אבל בכל זאת, גם בטבע אף שתיל לא מחליט שהוא עוצר הכל ופשוט נשאר שתיל 🌱 אף בעל חיים לא נשאר גור 🐯

אז עזרו להם לראות את החיים שלהם כפרח עם כל מיני עלי כותרת ועודדו אותם לחקור פנימה - מהם? החקירה הזו תאפשר להם לצאת מאזור הנוחות, להתחבר לניצוץ הפנימי שלהם ולרצונות העמוקים - ולהתחיל לחיות את החיים שלהם, לא את של הדמויות במסך🙏😍

מכירה את זה שאת רואה מהצד את המתבגרת שלך בתוך חברות שלא עושה לה טוב?

"יש לה חברות, אבל כאלה שלא עושות לה טוב..
אני רואה כמה זה מרוקן אותה
ולצערי היא בכל זאת נשארת איתן.
איך אני כאמא יכולה לעזור לה?"
שאלה אותי אמא למתבגרת בת 15

היא תיארה חברות שיש בה ירידות, שליטה, הצקות, קנאה
במקום צחוקים, פרגונים, שיתוף, חיבה

אני מניחה שבדיוק כמו אותה אמא, גם את רואה את המתבגר/ת שלך בחברות כזו ולא מצליחה להבין - למה הם עדיין שם?

אז אני רוצה להכיר לך את מבחן "הסוללה"

אחד הכלים שאני מלמדת מתבגרים (בגילאי 9 עד 18) שמגיעים אלי לאימון כדי להתגבר על קשיים חברתיים ולרכוש כישורים ליצירת מציאות חברתית מנצנצת

זהו כלי לסיווג חברויות וזיהוי כאלה שפשוט לא עושות להם טוב.

מבחן הסוללה מזמין את המתבגרים להסתכל על חברות ספציפית, לבדוק את מצב הסוללה שלהם ביחס אליה
ולהבין מתוך התחושות איך לסווג את החברות -
האם זו חברות שמטעינה אותי או חברות שמרוקנת אותי

לפעמים חוסר הניסיון שלהם בעולם החברתי
גורם לכך שמתבגרים פשוט לא יודעים לזהות שמדובר בחברות שמרוקנת אותם, שלא עושה להם טוב.

לכן יש חשיבות עצומה שנלמד אותם לזהות איך הם מרגישים עם אנשים שונים בחייהם
ומתוך התחושות הללו להחליט ולבחור - מי נכון ומתאים עבורם, בגיל ההתבגרות ובחיים בכלל.

הפירוט של מבחן הסוללה בתמונה המצורפת לפוסט.

ספרי לי - האם לפי מבחן הסוללה גם המתבגר/ת שלך חווה חברויות שמרוקנות אותו/ה?

אמא לבן 16 מספרת עליו שהוא מאוד שקוע בעצמו,
מרוכז בעצמו,
שאין לו חברויות עמוקות ויציבות,
הכל מאוד פלואידי

הוא בתגובה מדגיש ש "אף אחד לא מעניין אותי שם, מה יש לי להיות איתם בכלל"

יכול להיות, שגם את אומרת לעצמך לפעמים לגבי המתבגר שלך "הוא באמת מאוד מאוד חכם, לא בגלל שאני אמא שלו, הוא פשוט מתעניין בדברים אחרים, לא כמו כל השאר"

אבל לשתינו ברור שגם לילד מבריק לא מגיע להיות בודד.

אותו מתבגר בן ה 16 התרגל כבר ללבד הזה,
אפילו מצא שקצת נוח לו שם.
אבל, עם כמה שהיה לו קשה להודות, בתוכו הוא רצה לרגיש חלק, להצליח להיפתח ולחוות חברויות אמיתיות.

אז גיליתי לו
שהוא נולד חברותי, ככה טבעי, ואמא הייתה שם כדי לאשר זאת.

גיליתי לו
שמשהו קרה בדרך והוא אימץ לעצמו רעיון כזה על העולם, לפיו כל מי שמתעניין בדברים אחרים ממנו או מתנהג שונה ממנו הוא בהכרח גם לא מעניין.

גיליתי לו
שהתעניינות אצלו זה משהו שנובע מתוכו באופן טבעי, בתחומים הרבים שהוא מתעמק בהם, אז סביר שאפשר "להפעיל" אותה גם כלפי ילדים מהסביבה שלו. כלומר לגלות אצלם צדדים נוספים שנמצאים ברבדים העמוקים יותר.

בעצם,
בתהליך שלו הוא למד איך להשתמש בכוחות שכבר יש לו, אלו שכ"כ מאפיינים אותו, כדי להתבונן על העולם קצת אחרת ולאפשר לעצמו לגלות מחדש את מי שסביבו
לגלות מחדש את עצמו בחברה,
כשהוא מתאמן על להתעניין באחרים ועל לאתר את הדומה בינו לבינם במקום את השונה

משם הדרך ליצירת קשרים משמעותיים נפתחה בפניו באמת
וגם הייתה סופר מעניינת עבורו😉🤩

"אני ממש מחכה להתגייס לצבא" היא (בת 16) אומרת לי במפגש הראשון שלנו. ומסבירה - "אומרים שבצבא קל למצוא חברים אמיתיים
ואולי אם לא בצבא - אז באוניברסיטה, שם בטוח יהיה לי אחרת"

לחכות

שנהייה

גדולים.

לחכות שזה יסתדר מתישהו

אני פוגשת את ה"לחכות" הזה לא רק כשמדבר בקושי חברתי,
אלא גם כשמדובר בחוסר ביטחון, ביישנות, חוסר אהבה עצמית, קשיים משפחתיים, לימודיים וכו'
הצורך לדחות את ההתמודדות עם הקושי ל "כשנהיה גדולים" כי אז זה בטח יהיה קל יותר

אז בתור "גדולה" שיכלה מאוד להיעזר באימון כשהייתה קטנה

אני מאמינה שאין שום סיבה לסבול עכשיו ולחכות שזה יסתדר אח"כ

אני חושבת שגיל ההתבגרות *לא שווה* סבל וכאב רק כי נדבקה לו תווית כזו

אני יודעת שאפשר כבר בשנות ההתבגרות לחיות חיים מלאים
מבלי להמתין לשנות ה 20 ו ה 30 כדי לעבוד על דפוסים מעכבים ולסגל כישורי חיים בריאים
כאלה שמאפשרים למתבגרים לאהוב את עצמם (כן זה אפשרי) להכיר ביכולות שלהם, להיות חברים, אחים, תלמידים - שמחים, מתפתחים ומחוברים לעצמם

על כל אלו אפשר להתאמן,
לרכוש כלים
ובגיל 25 לאהוב ממש את מי שאתה ואת החיים שבנית

במקום רק להתחיל...❤

מה אומרים? מתחברים?

מעגל הקושי החברתי אצל מתבגרים מורכב מ - 3 אלמנטים:
מחשבה
רגש
התנהגות

הנה 3 - דרכים לעזור להם לשבור אותו, להתגבר על קשיים חברתיים וליצור חברויות אמיתיות כמו שמגיע להם לחוות:

◀ עזרו להם להכיר בערך של מי שהם באמת - מה המתבגרים שלכם חושבים על עצמם? האם הם אוהבים את עצמם? האם הם מחוברים לחוזקות שלהם, לכוחות הפנימיים?
בגיל הזה רוב הילדים עוד לא יודעים שהם נפלאים בתוכם
ושחוסר הערך שהם מרגישים אינו האמת,
הוא מצית את מעגל הקושי החברתי ולא מאפשר התקדמות.
לכן, גלו להם כמה הם מופלאים, עזרו להם להסתכל פנימה ולהכיר בכל הטוב שיש בהם - ולחזק את שריר האהבה העצמית

◀ עזרו להם להכיר בערך של מי שהם כחברים - בדקו עימם מי הם כחברים? מה הם מביאים לתוך חברות? במקום התמקדות ב"בחוץ" ("מי ירצה להיות חבר שלי") עזרו להם לסובב את מבטם פנימה. ברגע שיבינו שהם "חברים שווים" - יוכלו להשתחרר ממעגל הקושי ולהתחיל ליצור חברויות מתאימות.
עשו יחד רשימה של התכונות הטובות שלהם כחברים (הקשבה, אכפתיות, הומור, שמירת סודות, עזרה בלימודים, כיף לדבר איתם וכו') אשר תאפשר להם לראות שהם אכן חברים שווים - מי שיהיה בחברתם יזכה

◀ עזרו להם להכיר בערך של הסביבה שלהם - נרצה ללמד מתבגרים לבחון את סביבתם החברתית. האם זו סביבה שמרגישים בה טוב? בנוח? שייכים? יש להם יכולת להתבטא? לתת מעצמם? או סביבה חסרת יציבות, שמביאה לתחושת מרדף ולחץ לשמירה על המקום,
שלא מאפשרת להיות מי שהם באמת?
לעיתים נשארים מתוך הרגל בסביבה פוגענית, ברגע שיבחינו בכך יוכלו לפעול לשינוי והתקרבות לסביבה מתאימה וחיובית יותר עבורם.

3 הדרכים יאפשרו למתבגרים שלכם -
✔ לשבור את מעגל הדחייה והקושי החברתי
✔ להדליק את הניצוץ הייחודי שלהם ולהביא את עצמם במלואם בחברה
✔ לבחור את החברים המתאימים להם
✔ ליהנות יחד בסביבה מפרגנת ומצמיחה

שתפו אותי איזו דרך הכי תעזור למתבגר/ת שלכם בתקופה הזו?