הורות מקושרת הדרכת הורים

אני לא מכירה את הילד ולא את ההורים, אבל הנה דוגמא נהדרת לילד שבוודאות גדל עם אמפטיה. כי כשמגדלים ילד באמפטיה הוא גודל להיות אמפטי בעצמו כלפי האחר.

למה ילד קשר כיסא לעמוד בתחנת אוטובוס? http://bit.ly/1NhLrNs

צילום: mynet

הנה דוגמא להורים שמהווים לי מודל השראה...

ההורים התאכזבו מהתעודה שהעניק בית הספר לבנם אז הם הכינו לו אחת חדשה ההורים של אבשלום לא אהבו את התעודה שקיבל בסיום כיתה א', אז הם הכינו לו תעודת הצטיינות מרגשת משלהם. קליק לסיפור ולתמונות.

אם היו מבקשים ממני לבחור משפט אחד בנושא הורות זה היה המשפט הזה.

"הדרך שבה אנו מדברים לילדנו הופכת לקול הפנימי שלהם"...

דברו אל ילדכם בצורה חיובית, בחמלה..

כשהם מצליחים אמרו להם שהם יכולים להיות גאים בעצמם (שזה שונה מ"אני גאה בך").

כשהם טועים בהתנהגותם אמרו להם שאתם יודעים שהם התכוונו לטוב...

כשקשה להם, היו שם עבורם...

והשבוע משהו קטן, על מילה קטנה או בעצם מילה גדולה - סליחה.
מכירים את הרגע הזה שהילד שלכם פוגע בחבר, ואתם ניגשים אליו ואומרים : "תבקש סליחה!"

כשהילד שלכם פוגע במישהו, אל תכריחו אותו לומר: "סליחה", להכריח ילד להגיד משהו שהוא לא מבין לגמרי את משמעותו או לא מתכוון אליו זה ללמד אותו לשקר.

הסבירו לילד שלכם שהוא פגע.

פנו אתם אל הנפגע, בקשו ממנו סליחה על כך שהילד שלכם פגע בו.

סמכו על הילד שלכם שהוא כבר ילמד לקשר בין השניים...

כל כך הרבה פעמים ביום אנחנו צריכים לקבל החלטות עבור הילדים שלנו. מה ילבשו, מה יאכלו, מתי חוזרים הביתה, מתי נכנסים לאמבטיה, מתי יוצאים מהאמבטיה, ועוד ועוד...
לעיתים נדמה שכל החלטה כזו שלנו היא קרקע פורייה לריבים ומחלוקות.

אז הנה התרגיל השבועי שלכם לשבוע הזה, בפעם הבאה (וזה קורה כל שנייה) שאתם מחליטים משהו עבור הילד שלכם, תנו לו החלטה קטנה בצידה:
כשצריך להתלבש אמרו לה: צריך להתלבש. את רוצה ללבוש את
החולצה הסגולה או הכחולה?
כשהגיע זמן אמבטיה: הולכים לאמבטיה, אתה רוצה שנקפץ אליה כמו צפרדעים או נדהר כמו סוסים?
אנחנו יושבים לאכול. אתה רוצה לאכול בצלחת כתומה או ירוקה?

אז כשאנחנו מצפים לשיתוף פעולה: להגיד מה הולכים לעשות, תנו שתי אפשרויות בחירה (לא 5 אפשרויות, לא : "מה אתה רוצה ללבוש?" או "תבחרי צלחת") וקצת יצירתיות ודמיון מתובל בהומור.

זכרו שאנחנו חייבים לקבל את ההחלטות האלו עבורם אבל אנחנו גם רוצים ללמד את הילדים שלנו לקבל החלטות, זה חלק מהותי מהחיים.

איחזו אתם ב"הגה הגדול" של החיים ותנו להם "הגה קטן" לנהוג בו בחייהם.

ואתם מוזמנים לספר איך זה עבד, לשאול שאלות או סתם לשתף.

שיהיה סוף שבוע חם, נעים ומשפחתי. ☺

תארו לעצמכם את הסיטואציה הבאה:
אתם מתקשרים לחבר/ה שלכם ומספרים לו/לה על היום המזעזע שעבר עליכם, הבוס כעס עליכם והפרזנטציה שעבדתם עליה כל כך הרבה זמן היתה כישלון.
ואז היא/הוא אומרים: "לא נורא, יש דברים גרועים יותר בחיים, מחר יהיה יום חדש..."

מה תרגישו כלפי אותו חבר/ה באותו הרגע?
האם בפעם הבאה שיעבור עליכם יום קשה תבחרו להתקשר לאותו חברה/חברה?

בדיוק אותו הדבר קורה עם ילדנו.
ילדנו חווים כל כך הרבה רגשות במהלך היום שלהם – כעס, תסכול, שמחה, עצב, עלבון ואנחנו כל כך מורגלים לבטל את הרגש שלהם.
החל מינקות, כשתינוק בוכה ואנחנו אומרים לו: "די. די לבכות..."
כשלילד שלנו נשבר צעצוע, אנחנו מאוד ממהרים להקטין את הנזק: "לא נורא, אני אקנה לך כזה חדש..."
כשהילד שלנו מספר לנו שחבר בגן העליב אותו, אנחנו מיד פותרים: "אז אל תהיה חבר שלו..."
כשהילד שלנו נופל אנחנו מבטלים את הכאב: "הנה נתתי נשיקה וזהו זה עבר... בוא נלך לשחק בנדנדה..."

מוכר?

במקום זה נסו פשוט להיות שם. להכיל את הרגש, לתמלל אותו עבור הילד. ולהביע אמפטיה.
כשתינוק בוכה – הסבירו לו: "נכון. אתה בוכה כי אתה עייף. בוא אני אעזור לך להרדם..."
כשמעליבים את הילד שלכם, תתמללו לו: "אוי, זה בטח מאוד פגע בך..."
וכשהוא נופל ובוכה, אמרו לו: "וואו זה ממש כואב לך..." ופשוט הציעו חיבוק ותנו לו לבכות עד שהכאב יעבור...

האם זו לא התגובה שהיינו מצפים מהחבר/ה שלנו בתחילת הסיפור?!

*********************************************
אני שומעת מהרבה הורים שאני פוגשת שהדברים האלה כל כך נכונים בעיניהם אך כל כך קשים ליישום.
אני מבינה. וזה נכון. זו שפה חדשה, דרך שונה להתנהל במשפחה שלנו. וכמו כל שינוי, הוא קשה בהתחלה ודורש תרגול, ואחר כך השפה הזו הופכת שגורה בפינו ואנחנו לא זוכרים מה אמרנו קודם...
ואני רוצה לעזור לכם להתחיל. אז הנה המשימה השבועית שלכם– ביומיים הקרובים נסו להשתמש בגישה הזו של תמלול הרגש וההכלה שלו עם הילדים שלכם. מבלי לפתור, מבלי להסיח את הדעת, מבלי לבטל.
להכיל ולתמלל את הרגש.

ותחזרו לספר – מה היה? מה עניתם? איך הילד הגיב? איך הרגשתם?

אני מחכה לסיפורים שלכם.

גבולות, סמכות, מניפולציות, משמעת...
בשנים האחרונות המילים הקשות האלו אופפות את מערכת היחסים שלנו עם ילדנו.

אני מוצאת את זה קשה ולא נכון.

גבולות יש בין אויבים, בינינו ובין הילדים שלנו אין גבולות, לא צריכים להיות, יש מרחב של כבוד, של מתן חופש ועצמאות מצד אחד והגנה ושמירה מהצד השני, יש מרחק שמאפשר צמיחה והוא צריך להצטמצם לעתים ולהתרחב בזמנים אחרים.

סמכות מזכירה לי שוטר או מפקד בצבא. אני לא רוצה להיות שוטר בחייהם של ילדי, אני לא רוצה ילדים חיילים. ילדנו צריכים לשתף עמנו פעולה ממקום של הערצה, הערכה, "הורה אלפא" אני קוראת לזה, כזה שהילד מביט אליו מבט מלא אהבה והולך בצעדיו ממקום של ביטחון.

ילדנו לא עושים מניפולציות. הם פשוט לא. הם מגלים, הם חוקרים, הם מנסים. הם זקוקים למדריך שיתווך להם את העולם הזה, הם רוצים ללמוד והם לומדים דרכינו, אנחנו צריכים להיות המבוגרים שאנו רוצים שילדנו יהפכו להיות.

ילדים לא זקוקים למשמעת. הם זקוקים לחום, לאהבה, לחמלה, לכתף תומכת, לחיבוק. לאמפטיה.

אלו המילים שהייתי רוצה שירחפו מעל היחסים שלנו עם ילדנו.

הדף הזה הוא גם מקום לשאול, להתייעץ ולשתף. אתם מוזמנים.

אחד הדברים המהותיים ביותר בקשר שלנו עם ילדנו היא היכולת לחוש אמפתיה – היכולת לזהות את המצב הרגשי של הילד ולהזדהות איתו מבלי לבטל את מה שהוא מרגיש, מבלי להציע פתרון, מבלי להסיח את דעתו.

פשוט לקבל את הרגש ולהיות שם עבור הילד שלנו.

גם אם אנחנו לא מרוצים מההתנהגות, מהמעשים, מהמילים, אנחנו צריכים להיות מסוגלים לגלות אמפתיה לתחושות שלהם.

המילה אמפתיה תופיע פה עוד הרבה, בינתיים אני מצרפת סרטון ממש קצר וחמוד על מהי אמפתיה.

https://www.youtube.com/watch?v=1Evwgu369Jw

RSA Shorts - The Power of Empathy What is the best way to ease someone's pain and suffering? In this beautifully animated RSA Short, Dr Brené Brown reminds us that we can only create a genuin...

ונפתח בתרגיל – בחרו יום וספרו כמה פעמים ביום הילד שלכם שומע את המילה "לא" (או האחות "אל").

"לא" היא מילה מאוד פשוטה. קצרה. קלה לשימוש. אולי קלה מידי. חיש מהר, אם לא נשים לב, השיח עם הפעוט שלנו יכול להפוך ל: "לא לזרוק אוכל!" "לא לטפס, אתה תיפול!", "לא להכניס ידיים לפח!", "לא משחקים עכשיו, הולכים לאמבטיה!" "לא!" "אל!" ....
אני קוראת לזה - ילד שחי ב"לא לא לנד". מוכר?

פעוט שמרבית היום שלו מורכב מ"לא" יהיה מתוסכל ויגדל להיות מבוגר שמאמין שהעולם הוא מקום שלילי ומסוכן. העולם הוא לא שלילי ומסוכן, החיים הם לא קושי וסבל וזהו בטח לא המסר שנרצה להעביר לילדנו, העולם הוא מקום טוב, יש בו הרבה "כן", הרבה לנסות, לטעום, לחוות- זהו העולם שהיינו רוצים לגדל את ילדנו אליו וכך גם צריך להיות היום שלהם- מורכב מהרבה "כן" ומחוויות טובות, ולפעמים, כמו במציאות, כמו שאנו חווים כמבוגרים, יש "לא" וצריך לדעת להתמודד איתו.

אז איך אומרים "לא" בצורה נכונה? הסוד הוא במינון ובדרך.

הנה דרך אחת לצאת מהשיח השלילי הזה – אמרו מה "כן" ולא מה "לא".
אם הוא זורק את האוכל על הרצפה הסבירו לו: "אוכל אוכלים. אם סיימת לאכול, אתה יכול לרדת מהכסא".
אם הוא מצייר על השולחן, אמרו לו: "מציירים על נייר, אני אשמח להביא לך נייר ותצייר את הציור היפה שלך.."
שמתם לב, אין שימוש במילה "לא"...

תנסו. תחזרו לספר איך זה היה.