24/09/2026
עם ירדן מרציאנו ממחלקתנו: כשרק עברתי לגור ליד השוק עצר אותי אחד הבסטיונרים עם כוס אשכוליות ואמר לי - ״קחי, תשתי את זה, את רצה כמו אנטילופה״. הוא שם לי יד על הראש וליטף ואני הרגשתי כמו כלבה וזה עצבן אותי אז דפקתי לו את הביצ׳ פייס שלי ותוך כדי נזכרתי במילים של הפסיכולוגית שלי, שאמרה לי להפסיק להיות שרמוטה למי שנחמד אליי. לא צלח לי.
עד גיל 14 לא הייתי בטוחה מה התוקף של הנכות שלי, חשבתי שהיא הולכת להשתנות מתישהו רק שאני לא יודעת מתי. הלכתי לביקור אצל הרופא השיקומי שהיה לי אז בשיבא והוא אמר שזה לא הולך להשתנות אף פעם. אלא אם ימציאו משהו בעתיד. אכלתי כאפה שהפילה אותי לכמה שנים טובות שבהן דמיינתי ביצירתיות מרשימה את כל הדברים שאף פעם לא יהיו לי ונהייתי מרבונה של החיים.
לפני שנה בערך פגשתי בחור שעבר תאונה קשה והנכות הטריה שלו מזכירה את הותיקה שלי. הוא סיפר לי על ניתוח יחסית חדש שעושים בחו״ל - קוצב בחוט השדרה שיכול להחזיר תנועה מסוימת, יכול גם שלא לעבוד כלל אבל בגדול הוא לא מסוכן. חשבתי לעצמי שיש הרבה תמימות בלהיות נכה טרי אבל חייכתי כי וואלה לא נעים לבאס. הוא חיבר אותי לכל מיני ישראלים שעברו את הניתוח הזה והבנתי שמדובר במשהו שבאמת שינה חיים לחלק מהם. איכשהו מצאתי את עצמי בשיחת זום עם המנתח ונציגה של החברה שעושה את זה והם אמרו לי שאני מתאימה.
בנובמבר הקרוב אני טסה לתאילנד לכמעט חודשיים, לניתוח שתמיד חשבתי שלא באמת יומצא, למרות שכולם אמרו לי, גם זרים מוחלטים שרציתי להביא להם סטירה, שיום אחד ימציאו משהו. זה מאוד מוזר לי, אני מרגישה כמו איזה משפיענית של באדי פוזיטיב שמחליטה לנתח כדי לרדת במשקל. סליחה גברת, איך את מעזה לפעול נגד כל מה שהטפת לגביו? אני לא. אני חושבת שבני אדם רוצים להשתנות, זה מצב ההוויה הטבעי, אבל אף אחת לא רוצה לספר שהיא חיה בחוסר סיפוק עצמי שנובע מהיסוד של מי שהיא בעולם, שכולם רואים לה, מפנים מבט מרחם, נוטף עליונות, עד שאין ברירה אלא להפוך את השוני לאג'נדה, לחפור שגם לנכים מגיע ריספקט, אבל בעצם לומר תאהבו אותי גם, פליז, באמא שלכם.
אני נמצאת עכשיו בדיוק בחלון הזמנים שבו כל האפשרויות פתוחות, יכול להיות שאיברים ששכחתי שקיימים אצלי יחזרו להיות רלוונטים עבורי, יתנו לי חוויה נוספת, תחושה, גוון, מרקם. יכול להיות שזה יהיה מסע ארוך מאוד שבסופו לא יקרה שום שינוי פיזי, אני לא יודעת, אני מוכנה לדעת. אני מקווה שלא פתחתי תיבת פנדורה לכל מקדשי האייבליזם שיתרגשו מידי מהרעיון שנכות יכולה להיפתר, כולם טובים כמו שהם והעולם הוא זה שצריך להשתנות עבורנו ולא אנחנו עבורו, אבל זה מגניב להתנסות בחיים.
