מנשר לימודי כתיבה

חוזרת מערב קריאה של סמינר השירה במנשר בנחייתה המעולה של לני בלה כהן, וזה מה שהיא כתבה בהזמנה: "שנה שלמה שישבנו יחד בכיתה, קראנו שירה, דיברנו שירה, התווכחנו שירה, מחקנו שירה, וכתבנו שירה.
והנה מגיע לו הערב הזה (שאני זוכרת אותו במעורפל כסטודנטית בעצמי במנשר - ערב לח וחם במלבייה ביפו, ואיך רעדו לי כל האיברים) שהוא חגיגה וסיום, שהוא התכנסות של קבוצת משוררים ומשוררת שהם באמת פלא". אכן פלא גדול, קוראים שירה ומלמדים שירה במקום הזה בזמן הזה. יצאתי קצת מעודדת.

קול קורא! קול כותב! קול קורא!
נצלו את הקיץ לכתיבה!
מצפים בכליון עיניים

Danielle Cohen Levy
Shimon Mimran
גלית ברסקי

תהילה חכימי על ספרו של חן ניסים חן ניסים , בוגר מחלקתנו: 2025 הוא ספרו היפהפה והייחודי של חן מירנדה ניסים, הספר הוא מעין רשומון של 20 שנה מחייו/הם של הכותב/ים כל שנה כתובה בפרוזה נקייה וכנה בפרק קצר בן עמוד או שניים, ובו עולם, חיים, עבודה, אהבה, מצב נפשי, מזוקקים. זה ספר חף ממניירות, הכי קרוב ללב אדם שאפשר להגיע, נדמה לי, קראתי משהו נדיר, אז ממליצה.
ראה אור השנה בהוצאת נוודים, בעריכתה של עינת יקיר הגאונית.
נוודים ספרות לאור

עם לני בלה כהן, Lenny Bella Cohen בוגרת מחלקתנו ומרצה בסמינר הכתיבה. מוזמנים ומוזמנות: שנה שלמה שישבנו יחד בכיתה, קראנו שירה, דיברנו שירה, התווכחנו שירה, מחקנו שירה, וכתבנו שירה.
והנה מגיע לו הערב הזה (שאני זוכרת אותו במעורפל כסטודנטית בעצמי במנשר - ערב לח וחם במלבייה ביפו, ואיך רעדו לי כל האיברים) שהוא חגיגה וסיום, שהוא התכנסות של קבוצת משוררים ומשוררת שהם באמת פלא. בואו להרים לנו, ולהחשף לשירה חדשה.
הכניסה חופשית ומומלצת ברמות❤️
תודה למנשר לימודי כתיבה ולמנצחת הבלעדית על הקסם הזה רונית ידעיה
ניפגש!

Or Ben-Melech
🎬 אנחנו ב׳עומק׳ מחפשים תסריטאים!
אנחנו מחפשים תסריטאים בעלי ניסיון לכתיבת סדרות מיקרו־דרמה לרשתות החברתיות.
אם יש לכם ניסיון בכתיבת תסריטים, יכולת לספר סיפור קצר ומדויק, וליצור דמויות ודיאלוגים שנשארים עם הצופה – נשמח להכיר אתכם.
להגשת מועמדות, שלחו:
• קורות חיים
• דוגמאות כתיבה או עבודות קודמות.
• כמה מילים על הניסיון שלכם.
📲 את כל הפרטים ניתן לשלוח לוואטסאפ:
054-718-8805 - נועם

טקסט פרידה: אבירם ארד Aviram Arad בוגר מחלקתנו. (קראתי לטקסט הזה 'פרידה' או 'מבול'
או שניהם.
המחשבה לשתף אותו העבירה בי גל של פחד.
בסופו של דבר אני לא מתווכח עם המחברת – היא זו שמכתיבה לי מה לכתוב
ובוחרת מה לשתף ומה לא)

~

פרידה או מבול או שניהם.

מהרגע הראשון אהבתי אותה, איך אפשר שלא, אבל לא השכלתי להכיר אותה כפי שראוי להכיר אותה ואותנו, בסבלנות.
מיד רציתי הכול מהכול והכול ועכשיו
תוך יום-יומיים-שבועיים או משהו כזה
כבר מיהרתי להגיד לה שאני אוהב אותה
כדי לאבטח שהיא תהיה שלי
לא נתתי לעצמי מקום וזמן לראות מה באמת אני מרגיש
ופתאום גרנו יחד.

הפחד והחרדה חיו אותי רוב הזמן והכתיבו לנו את היחסים
היא כל כך רצתה לאהוב אותי כי כל כולה אהבה, אבל לא היתה מסוגלת כי כל כולי חרדה
אז נפרדנו וחזרנו ונפרדנו וחזרנו
וכמעט נפרדנו ונשארנו
ונפרדנו באמת ולתמיד ואז חזרנו כאילו באמת וכאילו לתמיד, אבל חזרנו על עצמנו שוב ושוב ושוב

ותמיד חזרתי להיות אותו אבירם שאני לא אוהב להיות
ורק רציתי לברוח מעצמי ועוד יותר ממנה
והמילים והרגשות היו תקועים לי בכל מקום, הלוואי שרק בגרון
והיא הרגישה הכול
ותמיד כשהביטה לי בעיניים, כמו חיפשה אותי, ידעתי שזה אבוד
ושזה רק עניין של זמן
תמיד.
תמיד ידעתי להציל אותנו
תמיד ידעתי גם להטביע.

בשבוע האחרון היא כבר לא רצתה לשתות בבוקר את הקפה שלי שהיא כל כך אוהבת.
אני כבר קראתי בקפה לעצמי את העתיד שעוד רגע מתרסק עליי בלב הבית
כמה פחדתי מהעתיד הזה
והנה הוא
ניסיתי
ניסינו
אבל זה היה מאוחר מדי ומוקדם מדי וגם בול בזמן – האמת שכל הזמנים היו שם מעורבבים לגמרי בתוך הימים האלה, אבל המצפן שלה כבר היה מדויק וחד כתער
ואפס מקום לספק. הוא קיבל מספיק מקום בקשר שלנו הספק הזה. וזהו. די.

אמרתי לעצמי, איך זה יכול להיות הרי זו האישה שלי, אבל כבר לא ידעתי מה לא עובד ואיך לפעול אחרת ואיך להציל את הספינה הזו. לפעמים פשוט חייבים פרידה. כמו אוויר לנשימה.
לשחרר ופשוט לתת לה לשקוע במצולות
אחכ יצוף מה שיצוף, משהו חדש.

וברגע שהחליטה לעזוב הכול התרוצץ כל כך מהר – היא והחפצים שלה כמו כוכבים שדוהרים לחור שחור – נארזו כאילו מעצמם, למרות שזה בכלל אני שארזתי לה כמעט את הכול.
ברגעים האחרונים שלה בבית
שהיא עוד כאן אבל כבר לגמרי לא כאן -
בצעד נואש במיוחד, נשימה אחרונה, אמרתי לה:
אני יודע שתגידי 'לא', אבל אולי פשוט נתחתן.
כמה מתאים לך אבירם, היא חייכה אליי את החיוך הכי מתוק ועצוב בעולם
בזמן שהיא על הברכיים סוגרת בהנפה ריצ׳רץ׳ של ילקוט אחרון ואני שעון על המשקוף.
כך קיפלה את הכנפיים היפות שלה
וטסה לארץ אחרת לפתוח אותן במקום אחר.

ואז הגיעה תקופת האבל
אבל כזה שעוד לא הכרתי
מבול גדול ימים ולילות

והבית שלי שגם ככה נראה כמו איזה ספינה, בכל ימי המבול היה לתיבה ריקה ושקטה, רק אני והחיות
בלי אף זוג.

****

*אחרית דבר:

תוספת קטנה לאחר עריכה שהרגישה לי חשובה -
הטקסט הזה אמנם מאד מלנכולי, אבל אני אוהב את שנושב בו; הוא נכתב בעקבות קשר עמוק ומשמעותי שהיתה בו אהבה גדולה, דרכה פגשתי גם צדדים יפים ומרגשים שלי ושל זו הנדירה שאהבתי. למדתי המון וממשיך ללמוד. התפתחתי בלי סוף ואוסף לי הרבה מתנות בריאות לדרך😌🙏🏼🩷

דרושים עורכים ספרותיים ו/או לשוניים 📚
דרושים כותבי צללים ומלווים ספרותיים 📚
לרציניים בלבד, ליותר מפרויקט אחד, לטווח הארוך.
**רלוונטי רק למי שיכול להוציא חשבוניות.
למעוניינים שלחו קורות חיים למייל:
[email protected]
עבודה מספקת, צבירת ניסיון עם המון סופרים וספרים מסוגים שונים - מומלץ מאוד למי שיש ולמי שרוצה לצבור ניסיון בתחום ואוהב את התחום! ✨
שאלות בפרטי (:

אתמול בטקס חלוקת תעודות הגמר וספר בוגרי מחלקת הכתיבה: "דיבור 25"