18/09/2026
לפעמים צריך להתרחק… כדי להתקרב.
השנה אני מוצא את עצמי בקוסטה ברווה, בין הים הכחול, העיירות הקטנות, הנופים, השקט והיופי.
ובדיוק בתקופה שבה אנחנו מציינים את ראש השנה ורגע לפני יום כיפור, אני חושב על הדרך.
על השנה שעברה.
על הבחירות שעשיתי.
על המקומות שבהם העזתי.
על המקומות שבהם פחדתי והתגברתי
על האנשים שנכנסו לחיי — ועל אלה שנפרדתי מהם.
ועל כל אותם רגעים שבהם החיים הזמינו אותי להשתנות.
ראש השנה הוא לא רק התחלה של שנה חדשה.
ויום כיפור הוא לא רק יום של חשבון נפש.
בעיניי, זו הזדמנות לעצור ולשאול:
האם אני עדיין חי את החיים שאני באמת רוצה לחיות?
והאם איך שאני חי היום מקרב אותי כל יום עוד יותר לגרסה הנבחרת שלי?
מה אני רוצה לקחת איתי לשנה הזו?
איזה הרגל הגיע הזמן לשחרר?
איזו אמונה על עצמי כבר לא משרתת אותי?
למי אני רוצה להיות קרוב יותר?
ובעיקר —
איפה הגיע הזמן לבחור בעצמי קצת יותר?
לפעמים אנחנו מחכים שמשהו בחוץ ישתנה כדי שנרגיש טוב יותר.
אבל שינוי אמיתי מתחיל הרבה פעמים ברגע שקט אחד.
ברגע שבו אנחנו מפסיקים לברוח מעצמנו,
ומתחילים להקשיב לעצמנו.
אולי זו גם המשמעות של מסע.
לא רק להגיע למקום חדש,
אלא לחזור הביתה קצת אחרת.
אני מאחל לכולנו שנה שבה לא רק נסמן מטרות,
אלא גם נעז לחיות אותן.
שנה של אומץ.
שנה של בחירה.
שנה של מערכות יחסים טובות יותר.
שנה של ביטחון בערך שלנו.
שנה שבה נרשה לעצמנו להיות מי שאנחנו באמת.
ושנזכור:
את העבר אי אפשר לשנות.
אבל את הדרך שבה אנחנו בוחרים להמשיך ממנו — אפשר גם אפשר.
שנה טובה, משמעותית ומלאת חיים ❤️
עם הרבה מחשבות על הדרך שעברתי ועל הדרך שעוד לפניי (:
