עיוני משפט - TAU Law Review

אנו שמחים.ות ומתרגשים.ות לבשר על פרסום מאמר הפורום הראשון בכרך נ 🔔 🎉

מה מותר השופט מן הבינה המלאכותית? | כבוד השופט חאלד כבוב, רעות אברהם-גדליה ונטע חורב

המחברים מבקשים להתמודד עם אחת השאלות המרכזיות שמעוררת כניסתן של מערכות בינה מלאכותית לעולם המשפט: מה נותר ייחודי בתפקידו של השופט האנושי? דרך בחינה של חזון העבר על השופט כ״מכונה בלבד״, ועל רקע יכולותיהן העכשוויות של מערכות בינה מלאכותית, המאמר מציע מסגרת המבחינה בין ״פרמטרים גלויים״ לבין ״פרמטרים חבויים״ המשתכללים בתהליך השיפוטי.

בתוך כך, המאמר עומד על המתח שבין חולשותיו של השופט האנושי – בהן הטיות קוגניטיביות ופערים בין הכרעות שונות, לבין יתרונותיו הייחודיים – בהם התרשמות בלתי אמצעית מעדים, סובלנות, ורגישות. על רקע זה, נבחנת הבינה המלאכותית ככלי שעשוי לסייע בנטרול הטיות ובחיזוק עקיבות, אך גם כטכנולוגיה המעוררת קשיים משמעותיים, כמו בעיית ה״קופסה השחורה״, שעתוק אפליה והיעדר מעמד מוסרי.

המאמר מציע לבסוף ״גישה דיפרנציאלית״: שילוב אחראי ומפוקח של הבינה המלאכותית ככלי עזר יעיל בעבודת השופט, אך לא כתחליף לליבת שיקול הדעת השיפוטי. במילים אחרות, לדעת המחברים, הבינה המלאכותית יכולה להיות מונחת על שולחנו של השופט – אך לא לשבת בכיסאו.

Neta Horev Abraham Gedalia

לקריאת המאמר >>

https://www.taulawreview.sites.tau.ac.il/pvrvm-n/%D7%9E%D7%94-%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%98-%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%AA%3F

פוסט חדש בפרויקט "תגוביות משפט" 📢 📚

טוהר המידות וסבירות מינויים | פרופ' אריאל בנדור ואלרעי גולד

מדוע בית המשפט העליון, בבואו לבקר מינויים לתפקידים ציבוריים בכירים, מתמקד בשאלות ערכיות של טוהר המידות, ונמנע מביצוע איזון על פי עילת הסבירות בינן לבין ההתאמה המקצועית לתפקיד והשיקולים הפוליטיים?

לפני כחודשיים פורסם פסק הדין בעניין מינויו של האלוף רומן גופמן לתפקיד ראש המוסד. בפסק הדין התמקד בית המשפט בבחינת ההליך שהתקיים בוועדה לבחינת היבטי טוהר המידות במינוי, על רקע פרשת אלמקייס, שבה גויס קטין למבצע השפעה ללא סמכות על ידי האוגדה שעליה פיקד גופמן.

ברשימה זו מצביעים בנדור וגולד על תופעה מעניינת: אף שהביקורת השיפוטית על מינויים בכירים מבוססת על הלכת הסבירות, שעניינה איזון בין כלל השיקולים, בפועל בית המשפט מתמקד בשיקולי טוהר המידות בלבד, ונמנע מבחינת ההתאמה המקצועית לתפקיד והשיקולים הפוליטיים, וממילא גם מהאיזון ביניהם.

המחברים מציעים להבין תופעה זו כווריאציה של "חוק הטריוויאליות" שניסח ס' נורתקוט פרקינסון, שלפיו מקבלי החלטות נוטים להקדיש תשומת לב רבה לנושאים שהם מבינים בהם, על חשבון נושאים הדורשים מומחיות שאינה בידיהם. אלא שבניגוד לביקורת של פרקינסון, ההתמקדות השיפוטית בטוהר המידות אינה נובעת משטחיות, אלא מטעמים מוסדיים כבדי משקל: מומחיותו של בית המשפט בשאלות ערכיות, והלגיטימיות הציבורית הפחותה של מעורבותו בשיקולים מקצועיים ופוליטיים.

על רקע זה מצביעים המחברים על שאלה מורכבת: האם הלכת הסבירות, המבוססת על איזון, אכן מתאימה להסדרת מינויים שבהם האיזון אינו נערך בפועל? לפיכך הם מציעים לשקול פיתוח דוקטרינרי או חקיקתי של התחום, שאינו נסמך על הלכת הסבירות, ויקבע חובה לבחור לתפקידים ציבוריים במועמדים הטובים והמתאימים ביותר, ולא להסתפק במינויים "טובים" או "אפשריים" בלבד.

אריאל בנדור @אלרעי גולד

לקריאה >>

https://www.taulawreview.sites.tau.ac.il/post/%D7%98%D7%95%D7%94%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D

פוסט חדש בפרויקט "תגוביות משפט" 📢 📚

סוף עידן החסינות של הרשתות החברתיות? החלטה מהפכנית של בתי משפט בארה”ב בנוגע לבטיחות ילדים ברשת | שירה אחישר ואלעד גיל

שתי הכרעות משפטיות שניתנו לאחרונה בארצות הברית עשויות לסמן נקודת מפנה באחריות המשפטית של רשתות חברתיות. ברשימה זו טוענים אחישר וגיל כי הפסיקות אינן מתמקדות עוד בשאלה אם פלטפורמות אחראיות לתוכן שמפרסמים משתמשיהן, אלא בשאלה אם הן אחראיות לנזקים הנובעים מהעיצוב האלגוריתמי של הפלטפורמות עצמן.

במשך שנים סיפק סעיף 230 ל־Communications Decency Act האמריקאי חסינות רחבה לרשתות חברתיות מפני אחריות לתוכן של צדדים שלישיים. ואולם, לטענת הכותבים, פסקי הדין החדשים מקדמים הבחנה משמעותית: כאשר מקור הנזק אינו התוכן עצמו אלא בחירות עיצוביות של הפלטפורמה; כגון אלגוריתמים המעודדים התמכרות, גלילה אינסופית או חשיפה מוגברת של קטינים לתכנים מזיקים, אין בהכרח תחולה לחסינות שמעניק סעיף 230.

על רקע זה מציעים המחברים מהלך דו־שלבי גם בישראל. בטווח המיידי הם קוראים לבתי המשפט להכיר באחריותן של רשתות חברתיות לנזקים הנגרמים לקטינים כתוצאה מהעיצוב האלגוריתמי של הפלטפורמות, באמצעות דיני הנזיקין והגנת הצרכן. בטווח הארוך הם מציעים לקדם חקיקה ייעודית שתאמץ את גישת ה־Safety by Design האירופאית, המחייבת לתכנן מראש מערכות בטוחות יותר עבור משתמשים קטינים, במקום להסתפק בהתמודדות עם הנזק לאחר שנגרם.

לטענת המחברים, גישת העיצוב הבטוח מבקשת לעצב את האלגוריתמים כך שיצמצמו מראש חשיפה לנזקים, יחזקו את שליטת המשתמשים בתוכן שאליו הם נחשפים, ויעניקו לקטינים הגנות מותאמות גיל. במובן זה, הפגיעה הצפויה בחופש הביטוי תהיה מינימלית, ואילו הצורך בהגנה על קטינים במרחב האינטרנטי יקבל מענה הולם.

Elad Gil Ahissar

לקריאה >>
https://www.taulawreview.sites.tau.ac.il/post/%D7%A1%D7%95%D7%A3-%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%9F-%D7%94%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%A9%D7%AA%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%95%D7%AA

אנו שמחים.ות לבשר על פרסום מאמר נוסף במסגרת הפרויקט המיוחד לציון פרישתה של הנשיאה (בדימוס) אסתר חיות מבית המשפט העליון 🔔

המאמר הרביעי שמתפרסם במסגרת הפרויקט הוא מאמרן של פרופ' הילה שמיר וד"ר חני בן ישראל: "זכויות מעורערות: קוגנטיות ואוניברסליות טריטוריאלית במשפט העבודה של עובדים לא ישראלים".

בסיסו הנורמטיבי של משפט העבודה המגן נטוע בשני עקרונות יסוד: קוגנטיות, עיקרון המגדיר זכויות שאינן ניתנות לוויתור, ואוניברסליות טריטוריאלית, עיקרון שמכוחו דיני העבודה מוחלים על כל העובדים המצויים בתחום שיפוטה הטריטוריאלי של המדינה. מאמר זה בוחן כיצד שני עקרונות יסוד אלה מתערערים במשפט העבודה הישראלי כאשר מושאי ההגנות הם עובדות שאינן אזרחיות ועובדים שאינם אזרחים (להלן: עובדים שאינם אזרחים).

הספרות העוסקת בקוגנטיות ממקדת את מבטה בשלושה מנגנונים "פנימיים" לדיני העבודה שהם חריג לתחולתו: סעיפי הפחתה בחקיקה; פשרות בתביעות עבודה בעידודם של בתי הדין לעבודה; ויישום עקרון תום הלב ביחסי עבודה. לצידה, הספרות העוסקת באוניברסליות טריטוריאלית מצביעה על דפוסים של החרגות קטגוריאליות מתחולתם של דיני העבודה, אך נוטה לראות בהן חריגים מצומצמים או נקודתיים. מאמר זה מבקש להרחיב את הדיון בשני התחומים גם יחד ולחשוף תצורות נוספות של החרגה מהגנות קוגנטיות – ובעקבותיה פגיעה מעמיקה באוניברסליות הטריטוריאלית של דיני העבודה – הייחודיות לעובדים שאינם אזרחים. תצורות אלו אינן נובעות בהכרח מהגיונות משפט העבודה שבמרכזם אסדרה של פערי כוחות או כשלים בשוק העבודה. תחת זאת, הן משקפות הגיונות ממערכים נורמטיביים וביורוקרטיים חיצוניים לדיני העבודה ולמוסדותיו.

המאמר מזהה שלושה טיפוסים מרכזיים של אינטרסים העומדים בבסיס החרגות אלו: (1) ריבונות בגבול ומשילות הגירה; (2) אינטרסים חברתיים־כלכליים של אזרחים; (3) אינטרסים הנוגעים למשילות במסגרת הכיבוש. המאמר מתחקה אחר האופנים שבהם קידומם של אינטרסים אלו הוביל לא רק לשחיקה נמשכת של זכויות – כי אם לטרנספורמציה יסודית של בסיסו הנורמטיבי של משפט העבודה, המעמיד לעובדים שאינם אזרחים הגנות חלקיות, מותנות ושבריריות. המאמר נחתם בניתוח ההחרפה הבולטת של תהליכים אלה בעקבות אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם.

לקריאה >>
https://www.taulawreview.sites.tau.ac.il/n-1/%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%A8%D7%A2%D7%A8%D7%95%D7%AA%3A-%D7%A7%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%90%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%A1%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%98%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%98-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%90%D6%BE%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9D

Hila Shamir Ben-Israel

אנו שמחים.ות לבשר על פרסום מאמר נוסף במסגרת פרויקט מיוחד לציון פרישתה של הנשיאה (בדימוס) אסתר חיות מבית המשפט העליון 🔔

במסגרת הפרויקט התכנסו מחברים ומחברות לדיון במורשתה המשפטית של הנשיאה חיות, בפסיקותיה המרכזיות ובהשפעתה על המשפט הישראלי. הפרויקט כולל שמונה מאמרים, שכל אחד מהם בוחן מזווית אחרת את תרומתה של הנשיאה חיות ואת השאלות המשפטיות, החוקתיות והמוסדיות שפועלה מעורר.

המאמר השלישי שמתפרסם במסגרת הפרויקט הוא מאמרו של פרופ׳ עמיר ליכט: ״הלוך הלכו העצים: אמונאות, נבצרות ומלוכנות".

המאמר עוסק בתיקון מס' 12 לחוק-יסוד: הממשלה ("תיקון הנבצרות"), הקובע כי נבצרות ראש הממשלה תהיה בשל אי-מסוגלות פיזית או נפשית בלבד, ובכך מאיין את האפשרות לנבצרות נורמטיבית, כגון מחמת ניגוד עניינים. בבג"ץ נקבע כי התיקון נדחה בתחולתו מחמת תכליתו הפרסונלית, אולם מושג הנבצרות עצמו לא נדון לגופו. המאמר מבקש למלא את החסר הזה באמצעות פנייה לדיני האמונאות: הוא מראה כיצד המשפט הציבורי בישראל נשען על מסגרת אמונאית לעיצוב חיוביהם של השלטון ואנשיו כלפי המדינה והציבור, ומקדיש דיון היסטורי ומהותי מקורי להצהרת האמונים, שעד כה לא זכתה לניתוח מעמיק. בהמשך מוסבר מקורו של מושג הנבצרות כמענה של דיני היושר להפרת חיובי אמונאות, בדרך של השבתת האמונאי המפר.

על יסוד זה טוען המאמר כי איון האפשרות לנבצרות מחמת ניגוד עניינים מכרסם בליבה הקשה של חיובי האמונאות, וכך הופך את ראש הממשלה מאמונאי של המדינה והציבור לאדם המשוחרר מן החובה להתמסר לטובתם, כמעין-מלך בדימוי ציורי. מהלך כה יסודי מהווה, לשיטת המאמר, "שינוי חוקתי השולל את ליבת הזהות היהודית או הדמוקרטית של המדינה" כלשונה של הנשיאה חיות בעניין חסון, ומשכך התיקון בטל מיסודו ולא רק נדחה בתחולתו.

לקריאת המאמר >>
https://www.taulawreview.sites.tau.ac.il/n-1/%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95-%D7%94%D7%A2%D7%A6%D7%99%D7%9D%3A-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%AA%2C-%D7%A0%D7%91%D7%A6%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%D7%9C%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%95%D7%AA

Licht

כתב העת "עיוני משפט" חוגג השנה יובל, חמישים כרכים מאז שנולד הרעיון להקים בפקולטה למשפטים בתל אביב כתב עת שניהולו מושתת על שיתוף פעולה בין סטודנטים למרצים, ושיסייע לגלות את העתודה האקדמית הבאה. השם "עיוני משפט" נבחר בתקופת מעבר מכוננת בתולדות הפקולטה, מפקולטה בעלת אוריינטציה מעשית-פרקטית לפקולטה עיונית ותיאורטית, ומחבר בין העין המתבוננת של המשפט לעין המתבוננת על המשפט.

בשבוע שעבר, ביום שני, חגגנו חמישים כרכים. האודיטוריום בבניין בוכמן החדש התמלא בבוגרי המערכת, סטודנטים וחברי סגל שערכו את כתב העת, שהיום עורכי דין מובילים, שופטים ואנשי אקדמיה.

הערב הוקדש לדיאלוג בין מאמרי מופת מחמישה עשורים לבין חוקרים מהשורה הראשונה בדור הנוכחי. פרופ' יעל ברדה קראה מחדש את אמנון רובינשטיין וליאון שלף בשאלת המשפט בשטחים, ופרופ' נטע זיו חזרה אל סמדר אוטולנגי ושאלת הפרטת הקרקעות באגודות השיתופיות. פרופ' שרון חנס, ד"ר עמית חיים ופרופ' קובי קסטיאל בחנו מחדש את הרמת המסך של אירית חביב-סגל. פרופ' שחר ליפשיץ הציב זה מול זה ארבעה מאמרים מכוננים של מנחם אלון, אהרן ברק, רות גביזון ואריאל רוזן-צבי על צמד המילים "יהודית ודמוקרטית". ולבסוף, פרופ' גיא מונדלק בחן מחדש את מאמרה של רות בן-ישראל על גבולה של השביתה הפוליטית.

מרגש היה לשמוע את פרופ' (אמריטה) נילי כהן, עורכת הכרך הראשון, מספרת איך עצם ההחלטה האמיצה להפקיד את העריכה בידי סטודנטים יצרה מסורת של אחריות, דיוק ואומץ להביע דעה. אותה מסורת בדיוק עלתה שוב בפאנל הבוגרים, בהנחיית ד"ר אילנה דיין-אורבך: פרופ' יורם דנציגר, שופט בית המשפט העליון בדימוס, סיפר שמעולם לא חש חשש לכתוב הערה על מאמר של מרצה שלימד אותו; פרופ' יואב ספיר, הסניגור הציבורי הארצי לשעבר, תיאר כיצד ההעמקה, ירידה לפרטים והיכולת לנסח טיעון ולגבותו בנתונים ליוו אותו מעיוני משפט והלאה; עו"ד אורלי ארז-לחובסקי, מנכ"לית המרכז הרפורמי לדת ומדינה, סיפרה כיצד העיסוק באקטיביזם שיפוטי בכרכים שערכה בישר את הקריירה שלה; ועו"ד גדי עזרא תיאר איך למד בעיוני משפט שהזכות להעיר תמיד מלווה בחובה לנמק. משם ועד הקריירות שבנו הבוגרים, כשופטים, כעורכי דין וכאנשי ציבור, מתברר שהדרך קצרה מכפי שנדמה.

נבקש להודות גם לפרופ' אריאל פורת, נשיא אוניברסיטת תל אביב, לפרופ' ישי בלנק, דיקן הפקולטה, לפרופ' קובי קסטיאל, העורך האחראי של "עיוני משפט", ולד"ר עו"ד גיל אוריון, שותף וראש מחלקת הליטיגציה בפירמת פישר, שכיבדו אותנו בנוכחותם ובדברי ברכה. תודה מיוחדת גם לפירמת פישר ולהוצאה לאור נבו על התמיכה.

ולבסוף, תודה לכל מי שהיה איתנו בערב המרגש הזה, ולכל מי שלקח חלק בארגון, ולכל מי שליווה את "עיוני משפט" לאורך חמישים השנים שקדמו לו: לכותבים, לעורכים, ולחברי המערכת לאורך הדורות.

אל חמישים השנים הבאות.

אנו שמחים.ות ומתרגשים.ות לבשר על פרסום מאמר נוסף בכרך נ 🔔 🎉

חוק אחד, שתי כלכלות: חברות נסחרות חוץ בראי חוק החברות | אסף חמדני

המאמר בוחן חברות נסחרות חוץ, חברות שהתאגדו בישראל אך רשמו את מניותיהן למסחר מחוץ לישראל בלבד, וטוען כי גישתו העקרונית של חוק החברות לחברות אלו שגויה מהותית ונוגדת את האינטרס הכלכלי של ישראל. לפי ברירת המחדל בדין הקיים כפופות חברות נסחרות חוץ להסדרים הייעודיים שבחוק החברות החלים על חברות ציבוריות, אף אם מעולם לא הציעו את מניותיהן לציבור המשקיעים בישראל. גישה זו שונה מן הנוהג בשיטות משפט אחרות, שבהן נורמות ממשל תאגידי שתכליתן הגנה על ציבור המשקיעים נקבעות לרוב לפי זירת המסחר ולא לפי מדינת ההתאגדות.

מנגד מציע המאמר גישה חדשה, שלפיה יש לבחון את השלכות החקיקה התאגידית בישראל על מעמדן התחרותי של חברות ישראליות הפועלות בשוק הגלובלי. לטענתו, ההסדרים הייחודיים והמחמירים שבדין הישראלי מציבים חברות אלו בעמדת נחיתות מול מתחרות זרות, ועל כן מוצע לשנות את ברירת המחדל של חוק החברות ולקבוע כי ההוראות הייעודיות לחברות ציבוריות לא יחולו על חברות נסחרות חוץ.

לקריאת המאמר >>
https://www.taulawreview.sites.tau.ac.il/n-1/%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%90%D7%97%D7%93%2C-%D7%A9%D7%AA%D7%99-%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%AA%3A-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%A1%D7%97%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%95%D7%A5-%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%99-%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%94%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA

פוסט חדש בפרויקט "תגוביות משפט" 📢 📚

האישה שבטנק ניצחה? בג״ץ מורה לצבא ״לעמוד בזמנים״ | רן כהן רוכברגר

ימים אחדים לפני יום העצמאות ה־78 למדינת ישראל, ניתן פסק הדין בעניין קליגר, שדן בשלוש עתירות שעסקו בשילוב נשים בתפקידי לחימה בצה״ל. פסק הדין זכה כמעט מיד לכינוי ״אליס מילר 2״, אך ברשימה זו מבקש כהן רוכברגר להראות כי דווקא ההשוואה לפסק הדין המכונן בעניין אליס מילר עלולה לטשטש את החידוש המרכזי שבעניין קליגר.

בעוד שבעניין אליס מילר עמדה במרכז עצם זכותן של נשים להתמודד על תפקידי לחימה שהיו חסומים בפניהן, בעניין קליגר נקודת המוצא כבר שונה: אין עוד מחלוקת משפטית על חובתו של צה״ל לקיים שוויון הזדמנויות. השאלה היא כיצד מממשים חובה זו בפועל, באיזה קצב, ובאיזו מידה רשאי בית המשפט להתערב בהחלטות הצבא בבניין הכוח.

הרשימה מראה שהמחלוקת בין שלושת השופטים, המשנה לנשיא סולברג והשופטות ברק־ארז ורונן, אינה על עצם חובת השוויון אלא על הסעד השיפוטי. סולברג סבר שדי בהצהרות הצבא ובהתקדמות שכבר נעשתה; שופטות הרוב קבעו שדחיות חוזרות של הפיילוט לשילוב נשים בשריון המתמרן מצדיקות צו מוחלט שיחייב את פתיחתו עד נובמבר 2026.

על רקע זה טוען המחבר שפסק הדין מסמן מעבר משיח של פתיחת שערים בתפקידי עילית לשיח רחב יותר של אכיפת שוויון בפועל בליבת מערכי הלחימה. במובן זה, קליגר אינו רק המשך סמלי של אליס מילר, אלא שלב נוסף בשרטוט גבולות ההתערבות השיפוטית בהחלטות הצבא, על כל רגישותו בעת מלחמה ובסוגיות של דת, מגדר ושירות משותף.

לקריאה >>
https://www.taulawreview.sites.tau.ac.il/post/%D7%94%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%94-%D7%A9%D7%91%D7%98%D7%A0%D7%A7-%D7%A0%D7%99%D7%A6%D7%97%D7%94-%D7%91%D7%92-%D7%A5-%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9C%D7%A6%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93-%D7%91%D7%96%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9D

אנו שמחים.ות לבשר על פרסום המאמר השני בכרך נ׳, במסגרת פרויקט מיוחד לציון פרישתה של הנשיאה (בדימוס) אסתר חיות מבית המשפט העליון.

במסגרת הפרויקט התכנסו מחברים ומחברות לדיון במורשתה המשפטית של הנשיאה חיות, בפסיקותיה המרכזיות ובהשפעתה על המשפט הישראלי. הפרויקט כולל שמונה מאמרים, שכל אחד מהם בוחן מזווית אחרת את תרומתה של הנשיאה חיות ואת השאלות המשפטיות, החוקתיות והמוסדיות שפועלה מעורר.

המאמר השני שמתפרסם במסגרת הפרויקט הוא מאמרו של פרופ׳ אורי אהרונסון: ״מנתונים חוקתיים לחוקה שאיפתית: עיון ביקורתי בתאוריה החוקתית של הנשיאה אסתר חיות״.

במאמרו, אהרונסון בוחן את התאוריה החוקתית של הנשיאה חיות כפי שהיא משתקפת בשלושת פסקי הדין המכוננים שלה בנושא גבולות הסמכות המכוננת. המאמר ממקם פסיקה זו כחלק מהתפתחות המשפט החוקתי הישראלי וכפיתוח של דוקטרינת ה״נתונים החוקתיים״, תוך הכרה בחשיבות המהלך שהובילה הנשיאה חיות ברגע החוקתי שבו התרחש. לצד זאת, המאמר מציע ביקורת עקרונית ויישומית על הדוקטרינה, ובפרט על אימוץ הנוסחה ״יהודית ודמוקרטית״ כמבטאת את הנתונים החוקתיים של מדינת ישראל. על רקע ביקורת זו, המאמר בוחן אפשרות לאמץ גישה ״שאיפתית״ יותר לזהות החוקתית הישראלית – גישה היונקת מן המהלכים הדוקטרינריים של הנשיאה חיות, אך מבקשת להותיר להם רקמה פתוחה וגמישה יותר.

לקריאת המאמר >>
https://www.taulawreview.sites.tau.ac.il/n-1/%D7%9E%D7%A0%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%94-%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%A4%D7%AA%D7%99%D7%AA%3A-%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%99-%D7%91%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%AA%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90%D7%94-%D7%90%D7%A1%D7%AA%D7%A8-%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA

אנו שמחים.ות ומתרגשים.ות לבשר על פרסום המאמר הראשון בכרך נ', במסגרת פרויקט מיוחד לציון פרישתה של הנשיאה (בדימוס) אסתר חיות מבית המשפט העליון. 🎉

במסגרת הפרויקט התכנסו מחברים ומחברות לדיון במורשתה המשפטית של הנשיאה חיות, בפסיקותיה המרכזיות ובהשפעתה על המשפט הישראלי. הפרויקט כולל שמונה מאמרים, שכל אחד מהם בוחן מזווית אחרת את תרומתה של הנשיאה חיות ואת השאלות המשפטיות, החוקתיות והמוסדיות שפועלה מעורר.

המאמר הראשון המתפרסם במסגרת הפרויקט הוא מאמרה של כבוד השופטת ברק־ארז, ״קשת הסעדים החוקתיים״.

המאמר בוחן את דיני הסעדים החוקתיים כפי שאלה התפתחו בפסיקתו של בית המשפט העליון, תוך התמקדות בהליכי ביקורת שיפוטית. זאת, בהמשך לתמורות שחלו בפסיקה שעסקה בדיני הסעדים המנהליים. המאמר מציג את הגיוון הקיים בתחום הסעדים החוקתיים, הכוללים כיום חלופות רבות יותר מאשר בעבר. בהמשך לכך, הוא מתייחס לטעמים העומדים ביסוד גיוון זה, על רקע אופייה של הביקורת השיפוטית החוקתית, הנמצאת ב"חיכוך" עם הממד הייצוגי של הדמוקרטיה. כמו כן, המאמר עומד על מאפייניהם של הסעדים השונים, על יתרונותיהם וחסרונותיהם.

לקריאת המאמר >>
https://www.taulawreview.sites.tau.ac.il/n-1/%D7%A7%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A1%D7%A2%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A7%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D