28/05/2026
"כשהדרכתי וריכזתי תהליכים בלגעת בזה, ונדרשתי להתייחס למפגש עם הנערים, תמיד הייתי מתאר איזשהו פער, חלל, שלתוכו אנחנו, המדריכים, צריכים להיכנס, ולתת להם שם, בעבודה רגישה ועדינה, מילים, שמות ומושגים, כדי לעזור להם לנווט בסבך האנושי הזה של לגדול להיות נער. זו הייתה מלאכה שלעיתים נדמתה לי כמו לפרק פצצות מתקתקות, ולעיתים כמו לתת חיבוק ומבט אוהב."
לקראת כנס מדיניות רשותית מודעת גבריות, שחר רמני, בוגר לגעת בזה וגנן בהווה, משתף בקשרים שבין הדרכת נערים לעבודה בגיל הרך (הרשמה לכנס איפה שנהוג):
"לפגוש נערים בשלב הזה של היתוך הזהות שלהם לכדי גברים הייתה חוויה שהפגישה אותי עם עצמי ונתנה לי מתנה הגדולה – לחנך, תוך כדי התבוננות כנה ועמוקה על עצמי וחיי. לשלב את שני הדברים האלה יחד.
ואז, כדרכם של החיים, החלטתי להיות גנן. לעלות אל הגיל הרך, להיקשר אל בני אדם בתחילת דרכם, בבראשית של הבראשית. לצעוד איתם את הצעדים הראשונים במערכת החינוך.
אחד הדברים שיש בחינוך בגיל הרך, הוא המקום הגדול שיש למסרים עקיפים במפגש החינוכי. ההבנה הזו מאפשרת לי ליצור מרחב של אפשרויות חדשות על מהו בעצם דמותו של מבוגר, וביתר שאת, מה יכולה להיות דמותו האפשרית של "גבר". האופן שבוא אני ניגש אליהם, הרגישות והעדינות, הבחירות שלי לאתגר תפקידים מגדריים במשחקים סוציודרמטיים, הבגדים הצבעוניים והתכשיטים שאני עונד על עצמי, המגוון האנושי שאני מנסה לבטא בימים הארוכים שלי עם הילדימות כגנן, כל הדברים האלה שזורים עמוק בניצוצות ראשוניים של החיברות שלהם. יש פה גם הבנה שאני רוצה לגדל אותם לכדי בני ובנות אדם, שלכשיגיעו לאותן שנים מעצבות בגיל ההתבגרות, אולי התהום בתוכןם בינם ובין סך התכונות שנחשבות של המגדר השני, לא תהיה כל-כך עמוקה ובלתי ניתנת לגישור.
כמחנך בגיל הרך, תפקידי להניח לילדימות את הבסיסים להיות חלק מהחברה בה הם חיים, את המצפן של הבנת העולם שמסביבי ובתוכי, ובאותה נשימה לבנות אותו ככזה שיודע גם להצביע על האפשרויות האנושיות שלעיתים (כבר בגיל 5-3 שנים) סמויות מעיניהןם על מי אני בעצם יכול ויכולה להיות כאדם בעולם."
מרכז הדרכה המעורר
