לגעת בזה - חינוך מיני ומגדרי

🙈💬אמאל'ה ואבאל'ה - שיחות שלא כדאי לדחות 💬🙈
נפגש ביום ד' הקרוב, ב-24.6, לוובינר הורים חינמי וקצר, לקראת החופש הגדול.

מה יהיה לנו?
🏄🏽 הכרות ראשונית עם עולם הקיץ בחיי נערים ונערות
🏖️ בסיסים לשיח מקרב ואפקטיבי עם הנערים.ות לקראת הקיץ
🍦טיפים פשוטים ויישומיים לשיח חינוכי לקראת הקיץ ובמהלכו

מוזמנות להירשם איפה שנהוג

מרכז הדרכה המעורר

🧘‍♂️ שלוש נקודות על להדריך בנים

לקראת כנס קידום מדיניות מודעת גבריות, עמרי המעולה משתף אותנו ב-3 תובנות שלו על הדרכת נערים. הזמנה לכנס בתגובות 🤓

"נקודה ראשונה: להדריך בנים זה להיפגש עם המון ציניות, דחקות והעלבות.
כשאני לוקח נשימה עמוקה, ובוחר להיפגש איתם באמת, אני זוכה לראות שמאחורי הציניות מתחבאים החשש והסקרנות, הרצון להכיר ולדעת. העבודה שלי, כמורה כורה, היא לפעמים לחפור אל מתחת לדחקאות ולגלות את מה שמסתתר מאחוריהן.

נקודה שנייה: walk the talk. אני מדבר איתם המון על החשיבות של להיות פגיע, לקבל את עצמי, לדבר אמת, להכיל קשיים וסתירות, לקבל את הגוף שלי. ואני מאמין בכל הדברים האלה, באמת.
אבל גם לפעמים, אני יוצא מסדנה, ותופס את עצמי אומר לעצמי "זה כל כך לא מה שאני עושה בחיים". זה לא שאני משקר להם, אבל אלה רגעים קטנים שבהם הבקשה שלי מהם והאיחול שלי עבורם, הם גם המנוע עבורי לאפשר לעצמי לסדוק מעט את שריון הגבריות (ואז אני גם אשתף אותם בזה שבוע הבא, כי חשוב לי לדבר אמת).

נקודה שלישית: כשאני עושה שאלות אנונימיות, כמעט תמיד אני מקבל את השאלה "האם אני הומו?". זה ברור לי למה הם שואלים את זה – כי גבר שמביא רגישות, פגיעות ושיח, אז ברור שהוא לא "גבר", אלא "הומו". השאלה הזאת משמחת אותי, כי היא מאפשרת לי לפתוח את השיחה – גם לדבר על הקהילה הגאה, וגם לדבר על הדימוי הזה שלהיות רגיש, קשוב ופגיע, זה להיות קצת פחות גבר.

זאת זכות עצומה להיפגש עם נערים. זכות לפגוש אותם, להכיר אותם, לראות את העולם דרך העיניים שלהם ולנסות טיפה להשפיע ולהציע צורות חשיבה אחרות.
האפשרות הזו, להיפגש איתם על גבריות, הפכה אותי לאדם טוב יותר. אין לי ספק בכך."

מצפים לראות אתכן.ם ביום חמישי הקרוב!

🌈 כבכל שנה, גם השנה חודש יוני, חודש הגאווה, בא עלינו לטובה, ומזמין אותנו – נערות ומבוגרים כאחד, לחגוג את עושר המגוון המיני והמגדרי בעולמנו היפה. 🤩

🪩 אנחנו מעודדות כל אחת ואחד מכן.ם, לראות איך אתן מציינות את החודש הזה – במצעד, בהרצאה, בסרט, מופע, מסיבה או כל דבר אחר. עבורכם, עבור משפחותיכן ועבור הנערים.ות, התלמידות והחניכים.

🧑🏼‍🏫 אנחנו שמחות לשתף בערכת תכנים לחודש הגאווה, שמכילה 1️⃣ שיעור מחנכת, 2️⃣ ערכת פוסטרים חינוכיים 3️⃣ ומסמך המלצות לפדגוגיה מודעת מגוון מיני ומגדרי.

קישור איפה שנהוג.

"כשהדרכתי וריכזתי תהליכים בלגעת בזה, ונדרשתי להתייחס למפגש עם הנערים, תמיד הייתי מתאר איזשהו פער, חלל, שלתוכו אנחנו, המדריכים, צריכים להיכנס, ולתת להם שם, בעבודה רגישה ועדינה, מילים, שמות ומושגים, כדי לעזור להם לנווט בסבך האנושי הזה של לגדול להיות נער. זו הייתה מלאכה שלעיתים נדמתה לי כמו לפרק פצצות מתקתקות, ולעיתים כמו לתת חיבוק ומבט אוהב."

לקראת כנס מדיניות רשותית מודעת גבריות, שחר רמני, בוגר לגעת בזה וגנן בהווה, משתף בקשרים שבין הדרכת נערים לעבודה בגיל הרך (הרשמה לכנס איפה שנהוג):

"לפגוש נערים בשלב הזה של היתוך הזהות שלהם לכדי גברים הייתה חוויה שהפגישה אותי עם עצמי ונתנה לי מתנה הגדולה – לחנך, תוך כדי התבוננות כנה ועמוקה על עצמי וחיי. לשלב את שני הדברים האלה יחד.

ואז, כדרכם של החיים, החלטתי להיות גנן. לעלות אל הגיל הרך, להיקשר אל בני אדם בתחילת דרכם, בבראשית של הבראשית. לצעוד איתם את הצעדים הראשונים במערכת החינוך.

אחד הדברים שיש בחינוך בגיל הרך, הוא המקום הגדול שיש למסרים עקיפים במפגש החינוכי. ההבנה הזו מאפשרת לי ליצור מרחב של אפשרויות חדשות על מהו בעצם דמותו של מבוגר, וביתר שאת, מה יכולה להיות דמותו האפשרית של "גבר". האופן שבוא אני ניגש אליהם, הרגישות והעדינות, הבחירות שלי לאתגר תפקידים מגדריים במשחקים סוציודרמטיים, הבגדים הצבעוניים והתכשיטים שאני עונד על עצמי, המגוון האנושי שאני מנסה לבטא בימים הארוכים שלי עם הילדימות כגנן, כל הדברים האלה שזורים עמוק בניצוצות ראשוניים של החיברות שלהם. יש פה גם הבנה שאני רוצה לגדל אותם לכדי בני ובנות אדם, שלכשיגיעו לאותן שנים מעצבות בגיל ההתבגרות, אולי התהום בתוכןם בינם ובין סך התכונות שנחשבות של המגדר השני, לא תהיה כל-כך עמוקה ובלתי ניתנת לגישור.

כמחנך בגיל הרך, תפקידי להניח לילדימות את הבסיסים להיות חלק מהחברה בה הם חיים, את המצפן של הבנת העולם שמסביבי ובתוכי, ובאותה נשימה לבנות אותו ככזה שיודע גם להצביע על האפשרויות האנושיות שלעיתים (כבר בגיל 5-3 שנים) סמויות מעיניהןם על מי אני בעצם יכול ויכולה להיות כאדם בעולם."

מרכז הדרכה המעורר

"יש המון אשמה שמסתובבת איתי, ועם עוד הרבה גברים, כשאני מסתכל על איך למדנו להתייחס לנשים בתיכון."

לקראת כנס מדיניות רשותית מודעת גבריות, Amitai Perez משתף בתחושות והתובנות מתוך הדרכת הנערים (הרשמה לכנס איפה שנהוג):

"אחד הדברים שהכי פגש אותי בקורס של לגעת בזה היה היום שעברנו על הנערים, ההזמנה לגשת אליהם מתוך חמלה. כשאני פוגש נערים, אני מרגיש אחריות כבדה שהם ילמדו עם מינימום סבל ואשמה, את מה שלצערי למדתי באיחור ובדרך הקשה.

במפגשים איתם, אני זוכר שגם בחניך המחוספס והכוחני, יש רכות וכמיהה לאהבה. אני יודע שהיא קיימת ושהם לא תמיד יודעים איך לגשת אליה, או אם מותר להם.
זה שובר לי את הלב. אבל זה גם מזכיר לי שאפשר להרגיש משהו אחר, כלפיהם, וגם כלפי עצמי.

בהדרכות יש רגע שכל פעם מחדש נוגע בי. אני כורע קצת, ובשקט מספר על הפעם ההיא בתיכון, שבת הזוג שלי רצתה שאשכב איתה, ולא כל כך רציתי, אבל לא רציתי להעליב, חששתי להגיד שאני לא רוצה. לא רק ממנה חששתי, פחדתי גם מעצמי.
כשאני משתף בסיפור הזה, נולד רגע מכושף שבו הם ממש מקשיבים. נולדת אצלם האפשרות להגיד מה אני רוצה ולצידה להגיד כשקשה וכשלא מתאים.
ברגעים האלה, אני פוגש מבט מיוחד בעיניים שלהם: מבט של "מישהו רואה אותי, מישהו פחד כמוני". ואני אסיר תודה על כל מבט כזה, וגם קצת מקנא, שיש להם מפגש כזה בנערוּת שלהם."

🍔נועה קירל ״הכי יפה כשטעים לך״ – הזדמנות לשיח כיתתי 🍔

🎙️ שמעתן.ם את השיר החדש של נועה קירל? רצינו להציע שיח כיתתי עליו.

📺 צפייה בקליפ (קישור בתגובות)
💬 מה אתם.ן חושבים וחושבות על הקליפ ועל מילות השיר?
💬 איזה מסרים אהבתם.ן והיו חשובים לדעתכם.ן? איזה פחות?

📖 קוראות.ים ביחד את הפוסט של נועה קירל על השיר (קישור בתגובות)
💬 זה מפתיע אתכן.ם, שהיא אומרת שכבר מהילדות שלה היא מרגישה שכולם.ן מתייחסות.ים למשקל שלה ולאוכל? מה זה יכול לעשות למישהי.ו, זה שכל הזמן מסביבו.ה עוסקים באוכל ובמשקל שלה.ו (אפשר לרשום על הלוח תשובות)
💬 אצלנו, אם מישהי או מישהו יאכלו איזה משהו עסיסי וטעים, יפקחו עליה עיניים? יעירו לו? מה אתן.ם חושבים.ות על זה?
💬 למה לדעתכן.ם היה לה חשוב להוציא את הקליפ הזה? מה האחריות שיש למפורסמים.ות ביחס לדימויים על אכילה, רזון וכושר?

📽️ צופות בתגובה של רוני רמז (קישור בתגובות)
💬 יש כאלה שהתעצבנו עליה ואמרו שזה מעצבן להעביר מסרים כאלה ועדיין להיות רזה ו"יפה". מה דעתכן.ם על זה?
💬 איזה דימוי והתנהגות כן הייתם.ן רוצות.ים לראות בסרטונים, בסדרות, בסרטים?

נבקש בסוף הדיון: אם הנושא העלה צורך ורצון לשוחח, את.ה המורה, היועץ.ת ומוקד ער"ן - 1201, יכולים להיות כתובת מעולה.

🌹 נזכיר: אל תחפשו תשובות נכונות – תנו לשיחה להתנהל ולהעלות את מגוון המחשבות והתחושות.
בהצלחה! 👋🏼🥰

"כשהתבוננתי על מקרי האלימות האחרונים, ראיתי את שכבר ידעתי. את האלימות הפיזית כתופעה ממוגדרת."

מוזמנות.ים לקרוא את הטור של איתי ב- פוליטיקלי קוראת, לקראת הכנס קידום מדיניות מודעת גבריות, שיערך ב-11.6:
"אי אפשר להבין את מקרי האלימות מבלי להאזין לסיפורם של גברים. אי אפשר להבין אלימות כתופעה חברתית מבלי להבין גבריות.
אם האלימות היא תופעה ממוגדרת באופן כה מובהק, האם ניתן להיאבק בה מבלי לשאול אודות ההקשרים שבינה לבין הקבוצה שמבצעת את רובה המוחלט?"
קישור לטור המלא והרשמה לכנס, בתגובות ↙️

בכל 15 שנות פעולתנו, נלחמנו עבור שוויון מגדרי וחינוך פמיניסטי.
ככל שנפגשנו עם יותר נערים, רכשנו מבט מעמיק יותר והבנה איכותית יותר של כאבם. ראינו את תהליכי הכחשת הטראומות שלהם, את הלחץ החברתי שהם מתמודדים עימו, את הריחוק מחייהם הרגשיים, את הבדידות (גם כשאני מוקף בחברים).

אנחנו גאות.ים להוביל את הכנס הזה - תוצר של עבודת מחקר מעמיקה. כנס שמשיק חוברת המציעה חשיבה מחודשת על מרחבי חיים שונים, מתוך הפניית העדשה לכאבם של ילדים, נערים וגברים בתהליכי ההבניה לגבריות.

אנחנו מאמינות שהתבוננות על סיפורם וחשיבה מודעת על תהליכים אלה יכולים לקדם שוויון מגדרי, לחזק את החוסן הקהילתי, לצמצם את האלימות ופשוט להפוך את כולנו למאושרים.ות יותר.

נשמח לראות גם אותך בכנס!

בתגובות: קישור להרשמה ותכנייה.

נוגה אוזן, משתפת אותנו במפגש עם הילדות של כיתה ו' בקרית עמל, טבעון – ובעוצמה האדירה שיש לקבוצת ילדות שלומדות ביחד על הגוף ועל העולם:

"הגעתי להיפגש עם חבורת בנות מדהימות וחמודות בכיתה ו'. דיברנו על התבגרות. על השתנות הגוף מילדוּת לנעורים.
למדנו על השתנות הגוף בגיל ההתבגרות, וכשהתחלתי לדבר על המחזור החודשי - אחת הנערות שיתפה, בהתחלה בביישנות ואז בגאווה, שהיא כבר קיבלה וסת. היא סיפרה לבנות בכיתה על ההתמודדות עם הוסת הראשונה, וכשהיא סיימה לשתף, באופן ספונטני, שאר הבנות המדהימות פשוט קמו וחיבקו אותה. זה היה רגע של אמת ואחיוּת. רגע שמזכיר לי את העוצמה שבללמוד ביחד על הגוף. רגע שמלמד אותי שאפשר ליצור יחס אחר לגוף.

כשהייתי קטנה, הגוף והמחזור החודשי היו מקור לבושה ולהסתרה – ידענו שאנחנו לא אמורות לדבר על המחזור, שזה דבר להתבייש בו ולהסתיר. כל אחת מאיתנו נאלצה לעבור את התהליכים האלה לבד, ללמוד לפענח את הגוף לבד.

בשבילי פתאום לראות איך הסיפור משתנה – הייתה בזה עוצמה אדירה. זאת הייתה הבחירה שלהן, וגם שלי, להגיד – אני לא מתביישת, זה הגוף שלנו, ואנחנו כולנו ביחד בתהליכים האלה.

ראיתי איך הילדות האלה יוצרות מרחב של דאגה ואחווה. לאט לאט עלו עוד שאלות - על חצ'קונים, על התאהבות, על מגדר וההבדלים שבין בנים לבנות. לכל ילדה היה את הדברים שישבו עליה, וביחד יכולנו לגעת בסוגיות השונות, לפרק אותן, לייצר מרחבי תמיכה ולהעניק מידע אמין.
אני מאמינה שילדות וילדים הם חכמים מאוד, הן יודעות מה זה להיות אחת עם השניה, הן יודעות להקשיב ולתמוך. כשאנחנו המבוגרות מעניקות להן מידע אמין ויוצרות להן מרחב מאפשר, הן יכולות לעשות דברים מדהימים, וללמד אותנו שיעור חשוב על אינטימיות, אחיוּת ויחס לגוף.

אני מזמינה אתכן המבוגרות.ים - תיצרו את המרחבים האלה. אתן תגלו שבשיחות האלה מסתתרת אמת עצומה ואושר גדול."