חיים ורוד

לפני 3 שנים לא ידעתי שאני לא יודעת והיה נפלא.
לא ידעתי שיש לי סרטן בריאות ובעמוד השדרה ולא הבנתי למה כ"כ קשה לי לטפס על הר הצבעים בקוסקו פרו.
היה נפלא שלא ידעתי כי אז בוודאי לא הייתי בכלל יוצאת לטיול המופלא עם המשפחה שלי.
היום כשאני חווה כ"כ הרבה
אי וודאות וכמעט כל שלושה חודשים מקבלת תשובות שליליות שמעידות על ניצחון הסרטן אני שמחה שלנפש שלי יש עדיין הרבה אנרגיות מאותן הרפתקאות כשלא ידעתי.
כשרכבתי על אופנוע שלג בשבדיה,
כשהעפלתי למאצ'ו פיצ'ו והלכתי על הקרחונים בארגנטינה ועוד ועוד.
היום כשאני כאובה או מיואשת, חוששת ולא מוצאת תקווה הדברים היחידים שמחזקים אותי הם ילדיי משפחתי והזכרונות.
אני מאחלת לכולכם בימים הזויים שכאלה שתעשו כל מה שעושה לכם טוב. בחרו להיות עם מי שמילא אתכם באנרגיות חיוביות.
דברו מילים יפות, חבקו נשקו שתפו ברגשותיכם היום כי אף אחד לא יודע מה יהיה מחר.
זה צריך להיות הנר שלאורו תצעדו בשנה זאת !
מאחלת לכם שנה של הרפתקאות שנה של ניסים ונפלאות בריאות שמחה נתינה זרימה חמלה תשוקה ואהבה .
Pink is a state of mind !
בקיצור שנה טובה.
ממני תמר מיכאל עדיין מתאמנת בחיים.

הַכְּאֵב לוֹפֵת אֶת הַגּוּף
אַךְ הַיֶּלֶד כָּאן לְיָדִי
וְהַלֵּב שָׂמֵחַ.
רוֹצָה לִהְיוֹת חֲזָקָה
לְהֵרָאוֹת בְּרִיאָה
"הַכֹּל בְּסֵדֶר".
כִּי אַחֶרֶת לְמָה אֶשָּׁאֵר?
רוֹצֶה לִיצֹר וּלְיַצֵּר
רַק רְגָעִים שֶׁל טוֹב וְשִׂמְחָה.
אַךְ הַגּוּף בּוֹגֵד.
הוּא דּוֹקֵר, בּוֹעֵט מְתַעְתֵּעַ.
מְבַקֶּשֶׁת מִכָּל יְקוּם אֶפְשָׁרִי:
כֹּחַ.
כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ לִצְחֹק וְלִשְׂמֹחַ.
רוֹצָה עוֹד לֶאֱהֹב
אֶת הַיְּקָרִים לִי.
רוֹצָה עוֹד הַרְבֵּה.
חַיֶּבֶת לְהִתְגַּבֵּר.
יֵשׁ עוֹד מָה לוֹמַר,לַעֲשׂוֹת
לִפְנֵי שֶׁיַּגִּיעַ הַסּוֹף.
חַיֶּבֶת שֶׁיִּהְיֶה רָחוֹק.
נֶאֱחֶזֶת בְּרֶגַע.

שמחה להכיר את שתיהן.
סיפור מענין בהחלט.
כשאתה זורם עם התורה שבחייך והרבה חמלה עצמית ואל החיים
אתה יכול לאפשר רגעים מרגשים כאלה...
אני גאה להכיר וללמוד משתיהן על החיים.

חיבור מרגש של הגננת והאמא - בזכות הבן ליאור זיו נהרג בשנת 2003 במהלך פעילות מבצעית ברפיח. אמו והגננת שלו חידשו את הקשר אחרי הרבה שנים, ובימים אלו הן משתפות פעולה בספר ילדים חדש. "אחרי שליאור נהרג רציתי למות ....

לשמוע את ראש הממשלה שלנו מתחכם ומבקש שהשאלה תישאל שוב,
לשמוע אותו מתרץ שבגלל בירוקרטיה אין מספיק אכיפה ולא ניתן להעביר חוק שיאפשר לעוד שוטרים לפקח ולתת קנסות למי שהולך ללא מסכה
זה פשוט לא ייאמן.
מקומם !
לא הגיוני!
אתה?!
ראש הממשלה שמטביע צוללות
מזיז ומשנע שופטים
מנער את כיסי האוצר על מנת לקבל כספים "שמגיעים לך" ?
אתה?!
אתה רוצה לשכנע אותי שאין ביכולתך לשנות את הבירוקרטיה?
נו באמת...
מה נקרה... לך ספר לסבתא...
אם היא לא בבידוד!
בילבולי ביבי בהתגלמותם.
חבל שלא שמעת על המושג אחריות.

התרגשות כמו לידה של ילד.....
יש לי חברה סופרת !
חברתי המוכשרת עדנה פלטו Flato Edna
הוציאה ספר ילדים ראשון -
תומי-תום הטרקטור האדום!
כחברה קרובה שהיתה מעורה בסוד העניינים אני חסרת מילים כרגע.
מרגישה גאווה ושמחה גדולים.
אין כמו לחלום ולהגשים.
מאחלת לך חברתי האהובה, כן ירבו !
ממליצה בחום לכל מי שמכיר
ילד סקרן ומלא דמיון...
כדאי לכם להתחיל לצבור את הראשון בסדרה.

נטבוק - קניון הספרים הישיר שם הספר: תומי-תום והטרקטור האדום מאת: עדנה פלטו - סופרים וקוראים, פורטל זה שלכם ובשבילכם, כאן אתם יכולים לעלות בצורה עצמאית את ספרכם ולמכור במכירה ישירה

יש ימים שצריך גם לשלם את המחיר.
כואב אבל חשוב.
אחד הערכים שדאגתי להעביר לילדיי הוא ערך ערבות הדדית.
ימים אלו בצל תקופת הקורונה העמידו בתוך משפחתי ערך זה למבחן.
בשל היותי שייכת לקבוצת סיכון
אני מקפידה מאד לא להיפגש עם אנשים, במיוחד עם כאלו שאני יודעת שנפגשים עם בני משפחה נוספים, ילדים, נכדים, יוצאים לעבודה וכו'.
את משפחתי הקרובה פגשתי מעט באזורים פתוחים במרחק בטוח ועם אמצעי מיגון.
פגישות חטופות שלעיתים הקלו על משא הלב ולעיתים הכבידו אף את מכאובי הגוף.
בני הצעיר, החייל, אותו ילד/נער/גבר צעיר שאני עדיין מרגישה שאיני מכירה היטב נשאר כל אותה תקופה בצבא.
מלחמתי האמיתית להישאר כאן זמן רב ככל האפשר למרות מחלת הסרטן מכאיבה לי מאד בנקודה זו אל מול בני הצעיר.
רצוני, להישאר זמן רב ככל האפשר ולהכירו טוב יותר, לגלות מיהו, להיות עבורו להדרכה ותמיכה ובעיקר לעטפו באהבה.
פעמיים תקף אותי הסרטן ופעמיים אילץ את כולנו אך בעיקר אותו להתבגר מהר.
זה לא היה קל כשהיה בן 12 "גיל התבגרות" ובוודאי לא בגיל 20 כשהבין לאישורה שלא אהיה פה עוד שנים רבות.
אני חשה ורואה את השינויים שהוא עובר.
אני שומעת בקולו את הבוגר שהוא רוצה להיות.
אני רואה את העצב בעיניו ,
בשתיקתו כיצד הוא מסרב לקבל ואולי מנסה להיאחז בילדותו.
השבוע הצבא שיחרר אותו הביתה.
לא הצלחתי למרות שניסיתי להביאו אליי.
לאחר שיחות רבות הוא נכנע, נכנס לחדרו ולא יצא.
שתק, זעף, מעט נכנע למאכלים מפנקים אך בסופו רקע ברגליו והלך לאחיו.
הוא לא היה מוכן לסכן אותי בנוכחותו ואני הייתי חייבת לקבל את החלטתו.
החלטתו כילד שרוצה את חיבוק אימו , כנער שרוצה למצא את דרכו וגבר צעיר שצריך לדעת שאני מקבלת אותו כמו שהוא על כל ערכיו.
בלב בוכה נפרדתי ממנו אך גם בגאווה גדולה.
זו הרפתקה הגדולה בעולם ללמוד להכיר אדם.
להיות בה באהבה גדולה זאת הדרך שארצה.
מאחלת לי להמשיך להינות מהזרעים שזרעתי בשבילי דרכו שלי בני.

אתמול לאחר יומיים שלא יצאתי מהבית הוצאתי את ג'וי לטיול בגינה הציבורית.
מאחר שהייתי מלאה בחששות, מי יהיה שם? האם יתקרבו מדיי? איך אשמור על עצמי וכו'?
החלטתי לעשות שני דברים שהם בשליטתי.
1. נעזרתי ברצועה של ג'וי כדי שתהיה לי אינדיקציה לגבי המרחק ביני לבין אחרים.
2. החלטתי, ולהחליט זה תמיד עושה לנו טוב, שאצלם את הפריחה.
וראה זה פלא, הגינה לא היתה מלאה כלל באנשים והפריחה היתה ממש מפתיעה !
כשעליתי שמחה וטובת לב חשבתי לעצמי מה קרה? מה גרם לחששות שלי להתפוגג?
אנחנו אוהבים להיות בשליטה.
אמנם זאת רק אשליה אחת גדולה, אך בכל פעם שאנחנו חווים את המציאות כך אנו מרגישים נפלא.
האשליה היא גדולה והקורונה והסרטן שלי מוכיחים לי שוב ושוב שלאף אחד אין באמת יכולת לנבא את העתיד או ליצר עתיד לפי בקשה.
הדבר היחיד שאנו שולטים בו הוא התגובות שלנו למציאות.
רק אנחנו מחליטים כיצד להגיב למה שהחיים מביאים לפתחנו.
הבחירות שלנו מלמדות על מי אנחנו יותר מכל.
הבחירה שלי אתמול הוכיחה לי שאני אדם אופטימי,שמח ואוהב את החיים.
מאחלת לכם ולי סופ"ש רגוע ושליו.

ימים משוגעים,מאתגרים.
ימים של מסכות ימים של "אמת עירומה".
אני מיטלטלת בין רגשות ומחשבות סותרים מענים מכאיבים וגם מהנים ושמחים.
"האמת המוחלטת", זאת שבן זוגי פתאום מחפש אותה ממש לא מתכוונת להראות כרגע את פניה ,אם בכלל....
זה זמן להיות, לתהיות, להרגיש את הרגע ולזרום.
להקשיב, להתבונן ולהגיב במה שעולה באותו רגע.
למסכות מכל הסוגים ,תפקידים רבים
ואני כבר לפני זמן רב הבנתי שאנו ממש לא מי שאחרים רואים.
אנו משתנים כל העת והשינוי מאפשר לנו להתגבר להתחבר לצמוח.
אם נאחז רק בדמות אחת דווקא אז ניתקל בקושי, באתגר.
לשחרר ולזרום לא לפתח אובססיה או קיבעון.
להינות משגרה משתנה להביט באדם שמולך מבלי להכניס אותו לתבנית.
אין לנו באמת יכולת להכיר אנשים עד תום מהסיבה הפשוטה שבכולנו אנשים שונים, שחובשים מסכות שונות במצבים מגוונים של החיים.
הכל צריך להילקח בחשבון.

חג פורים, תחילת אביב, קורונה באויר, ריח של שינוי...
אנימאוהבת .