30/01/2020
השבוע בעלי ואני חוגגים 25 שנות נישואין, 30 שנות חברות.
הכרנו בצבא ומאז אנחנו יחד. התחלנו בלהיות החברים הכי טובים,
עברנו לגור ביחד כשותפים לדירה
ויום אחד, 3 שנים אחרי, החבר הכי טוב שלי הידג'נן והחליט שהוא מאוהב בי.
לקחתי אותו מיד לפסיכולוגית שתסביר לו כמובן למה זה לא מתאים,
שעדיף שנשאר חברים טובים ואת הזוגיות נמצא במקום אחר כמו עד אותו יום
והבטחנו אחד לשניה שנעשה מה שהפסיכולוגית תגיד.
לי זה היה ממש קל להבטיח כי היה לי ברור שהפסיכולוגית תהיה "לטובתי"
והסאגה הסוריאליסטית הזו תסתיים ללא נפגעים לכוחותינו.
(לא הכרנו אותה אגב, אלא חבר משותף המליץ עליה).
אממה...
היא שאלה שאלה מאד פשוטה על פניה אבל אלוהים יודע כמה זה היה לא צפוי ועל גבול האכזרי.
היא שאלה: אבל אם כל כך טוב לכם יחד, למה שלא תתנו לזה הזדמנות?
נשארתי ספיצ'לס (ושפיצלס גם יחד).
לא הייתה לי שום תשובה חכמה.
בכלל הייתי עסוקה בלבלוע רוק ולהתבאס עליה - יה חתיכת מטומטמת!
מה את שואלת שאלות כאלה?
את היית אמורה להיות בעדי! לטובתי! אני משלמת לך ימבה כסף בשביל מה???
זה היה רעיון שלי לבוא אלייך מה את עכשיו מתהפכת עלי?
אבל כמו שאמרתי... כל זה רק עבר לי בראש, אבל מה אני אגיד לה?
לא? אני לא אתן לזה הזדמנות?
אני אצא לגמרי סתמה...
אז אמרתי בהיסוס ובקול שקט בתקווה שלא ישמעו... "כן".
למזלי הרב כל כך.
כן - היה מוזר בהתחלה להעביר את מערכת היחסים למוד של זוגיות,
אבל הפסיכולוגית הזו, שלצערי אני לא זוכרת את שמה,
בעצם נתנה לי את מתנת חיי.
היכולת לחשוב אחרת. היכולת לבחור לצאת מתבנית החשיבה שחייתי בה כל חיי,
זאת עם הפרפרים בבטן, המשיכה וההתאהבות הכואבת,
זאת שחוויתי לפני כן ו-וואלה - לא כיף בעליל.
אל תבנית חשיבה שאומרת: תני צ'אנס אמיתי. האהבה והמשיכה אולי יגיעו.
אולי לא... אבל האפשרות של הכן מעולם לא הייתה שם.
זה או שאני נמשכת ומתאהבת מהתחלה או יאללה - נקסט.
אי אפשר להאשים אותי בחוסר נסיון עם גברים,
אז בהחלט הגעתי מאד בשלה למערכת היחסים הזו .
הגעתי אליה אחרי שחוויתי אהבות ואכזבות, מערכות יחסים מורכבות יותר או פחות
לכן הגעתי שלמה.
לא פשוט לשנות תבנית חשיבה בעיקר לא כשמדובר באהבה.
אהבה זה כביכול רגש שאו שמרגישים אותו או שלא, גם משיכה.
אבל זהו... שמה שקרה לי בעצם הוא תהליך הפוך.
תהליך שבו האהבה והמשיכה התעצמו עם השנים.
אז הנה אנחנו, 27 שנים אחרי, עדיין אוהבים, עדיין החברים הכי טובים שמצחיקים אחד את השני
רק עם תוספת של שלושה ילדים מופלאים שהם האושר הכי גדול שאפשר לדמיין.
במאמר שלי בבלוג אני מספרת את הסיפור של אור וקרן
(שמות בדויים אבל הסיפור אמיתי, מיוחד ומרגש)
שאני כל כך מאושרת שהם היו מספיק פתוחים כדי לנסות
(אני הפעם בתפקיד המאמנת ששואלת שאלות מעצבנות...)
ואני כמובן נותנת תרגילים מאד פראקטיים שאפשר ליישם מיידית,
אז אתם ממש מוזמנים להכנס לבלוג שלי ולקרוא,
מוזמנים לשתף את מי שאתם חושבים שזה יעזור לו או לה למצוא זוגיות. מצורף שם גם לינק
למדריך קליל אבל לפנים "לבחור נכון זוגיות בלי להתפשר"
מאחלת לאלו מכם שמחפשים זוגיות - שתמצאו אותה בקרוב מאד. אני כאן לכל שאלה, גם בפרטי כמובן.
בהצלחה :)
הוא הגיע אלי די מיואש מנשים. לא מצליח למצוא זוגיות בריאה. בן 35, סיפר שבקושי מצליח להגיע לדייט ראשון שלא נדבר על שני- או כי הוא לא מתרשם מהן או כי הן לא מתרשמו