13/08/2021
דברים קורים תמיד בזמן נכון….
אני בוחרת להתחיל עם המשפט הזה, את המכתב שמתבשל לי בלב כבר כמה חודשים ורק עכשיו מצליח לצאת אל האור, לעלות על הכתב, להפוך לאמיתי.
ומתוך הדמעות אני , כמי שאני, חייבת להאמין שהכל קורה לטובה ושבכל סוף יש התחלה חדשה שתוביל למקומות טובים, נכונים וקסומים.
אז היום אחרי עשור, אני סוגרת את הבייבי הראשון שלי. החלום שלי שהתגשם ונולד אפילו לפני ביתי הבכורה, החלום שלי שזכיתי להגשים ורק על כך תמיד אהיה אסירת תודה ליקום ולמשפחה המופלאה שלי (ולפיות ולנצנצים ולקסם שאני מאמינה שעוטף את חיי כל מי
שמאמין בו).
היום, אחרי עשור של עשיה והגשמה, של למידה וצמיחה, של התפתחות אישית ומקצועית, של מעגלים שנפתחים ונסגרים, של התעסקות סביב השעון במפעל החיים הזה שנקרא גן אפקה- אני סוגרת את השער בפעם האחרונה.
זו תחושה כל כך משונה להיות עם לב כל כך מלא וכל כך שלם מתקופה מדהימה ובו בזמן להרגיש אותו שבור לרסיסים.
הזכרונות מציפים, העולם המופלא שיצרנו ולא יהיה עוד, דורות של ילדים מאושרים שגדלו כאן ולנצח יזכרו ולו מעט את הטוב שהם קיבלו ואת האהבה שהם חוו יום יום, שעה שעה.
אז אני ברת מזל שהצלחתי להגשים חלום, אני ברת מזל שזכיתי להכיר מאות משפחות מדהימות ונשות צוות שלעולמים ישארו אצלי עמוק בנשמה ובלב.
אני מאושרת שבנותיי גדלו בגן הזה, ויודעת שהרבה מהקסם שהן היום טמון בשנים הראשונות הכל כך משמעותיות שהן חוו כאן.
אני מוקירה כל אחת ואחת מבנות הצוות המדהים הזה, שנבחר בקפידה והפך את מפעל החיים הזה בדיוק למה שהוא,
מהיום הראשון עם רות וטליה, ליאת ולירן, כשרועיקי שלי ואני נסענו בלילות לחלק פליירים בתיבות דואר ואבא גידי שלי הסתובב בגינות וסיפר להורים על הגן שנפתח- ועם הילדים הראשונים שנרשמו לגן אפקה כשהוא עוד היה בעיצומו של שיפוץ ועמדנו יחד על מרפסת מבטון, תומר, לביא, חן, ירדן, תודה שנתתם בי אמון מהרגע הראשון ואיפשרתם את כל החלום הזה שהמשיך וגדל והפך למפעל חיים אמיתי ומושלם! ועד היום האחרון עם הצוות שנפרד היום מהילדים והגן:
טליה ומעייני, רוניתוש ומורני, אדווה, ולריוש וקלי, שירה, אווה, עומר, בר, טליה.א, קרן, שיר ומלינקה ואמא שושי שלי! - זכיתי בכל אחת ואחת מכן, חלקכן כבר שנים ארוכות, חלקכן הצטרפתן אלינו לאחרונה-
אבל כולכן יחד, משפחה וצוות מנצח!
והנה אני, מלאת רגשות,
מצד אחד תחושת ריק, כי מי אני בלי הגן שלי ואיזו תכלית יש לי בלעדיו? נועדתי לו, הוא נועד לי!
ומצד שני… וואו, זה הקיץ הראשון בעשר השנים האחרונות בו אני יכולה לאפשר לעצמי לנשום. הקיץ הראשון בעשר השנים האחרונות בו אני לא עומלת ימים כלילות על ההכנות לשנה החדשה, שקועה בטפסים ושיפוצים, מכינה מכתבים לילדים ומארגנת את ימי הקליטה וימי ההיכרות, הכיתות, החצרות, ההדרכות לצוות וההכנה לפתיחה מושלמת עוד לפני ה1.9,
הקיץ הראשון בו אני יכולה להיות רק אמא לילדים הפרטיים שלי, השנה הראשונה בה יש להם אמא שעסוקה רק בהם ו1.9 שמוקדש רק להם.
ופתאום ״המתווה״ כבר לא יושב לי בראש 24:7, וההנחיות לשנה הבאה כבר לא ממלאות לי את כל המחשבות, והאפשרות לעצור רגע ולהסתכל על הכל במבט לאחור יוצרת בי גם רגע של רוגע, שלווה פנימית והזדמנות לצבור כוחות ולהתחיל מחדש.
אז הנה אני היום, מודה על שנים של עשייה מבורכת,
גאה על כך שאני סוגרת את הגן בעודו בשיאו, מושקע עד השניה האחרונה, עד הפרט האחרון ללא דופי - ויודעת שעשיתי ונתתי את הכל.
אז ילדים שלי אהובים, בהצלחה בהמשך הדרך והלוואי ולתמיד ישארו לכם בלב כל הזכרונות המתוקים מגן אפקה,
וצוות מופלא שלי- כמה טוב לדעת שבכל מקום אליו תגיעו ותגידו שאתן צוות גן אפקה- כל
הדלתות יפתחו בפניכם!
גן אפקה מאז ולתמיד, לנצח נצחים-
ועוד נחזור🤍🤍🤍🤍
אוהבת
מודה
בוכה
גאה
ומאושרת
יעלי.
נ.ב-
לכל ההורים לאורך הדורות, מי שירצה לכתוב מכתב פרידה לגן, זה יחמם את ליבי מאוד!
את הזמן השנה אנצל ללימודים (ולהכין אלבום מכתבים מכל המכתבים ששמרתי לאורך השנים ומאלה שעוד יגיעו😍)
