27/12/2023
על שינויים, רילוקיישן, חברות ושאר ירקות...
קיבלתי הרבה תגובות בעקבות ההחלטה שלנו לעזוב את הארץ.
ברחנו מהמלחמה ובחרנו להישאר כי הבנו שהחיים בחו״ל הרבה יותר נעימים ומתאימים לנו כרגע, וכנראה לעוד הרבה רגעים...
היו הרבה חברים וחברות שתמכו אך גם לא מעט שהשמיעו ביקורת צורמת, ישירה פחות או יותר.
חלק נעלבו, הרגישו שנטשנו, וחלק, כנראה מתוך קנאה (מודעת או לא) אמרו וכתבו לי דברים קשים ומעליבים. אני בוחרת שלא להתרגש מזה.
זכותי לחיות חיים טובים, שקטים, בטוחים ושלווים, הראויים לי ולמשפחתי.
ומי שלא טוב לו - יום טוב לו. אבל באמת. אני מאחלת לכל חבריי וחברותיי, מכריי הקרובים והרחוקים שיהיה להן/ם טוב באשר הן/ם, בכל מקום בו יבחרו לחיות.
חלק מחברותיי הקרובות בחרו להתרחק או להתנתק בעקבות החלטתנו לעזוב. זו זכותן. אחרות אמרו לי - בדרך זו או אחרת - שאני מתנשאת, שהחשיבה החיובית שלי מעיקה ולא מאפשרת להן ביטוי.
גם זו זכותן ובחירתן.
כל אחת מאיתנו עוברת תהליך אישי וקולקטיבי.
אנו בוחרות בכל רגע ורגע כיצד להתבונן על חיינו, איך לראות את הדברים ואיך להגיב.
אני בוחרת להתבונן על הכל בעין טובה,ככל יכולתי.
כואב לי נורא על מה שקורה, ממש ברמה הפיזית.
עצוב לי לומר שאין לי מילים לתאר את הצער על המתרחש - על הנרצחים, על החטופים, על החיילים, על כמויות הטראומה ועל כל חיי אדם (לא חיי טרוריסטים!) שנגדעו / נגדעים באיבם.
ודווקא בשל כך, בגלל המחדל (מילה קטנה מדי) המזעזע של ה-7 באוקטובר, והמלחמה הנוראית הזו, אני בוחרת לעצור ולשנות פרספקטיבה; החיים קצרים. איני חייבת לחיות בלחץ, ביוקר מחיה, בסבל נפשי ותחת פחד מתמיד מהמצב.
החיים יכולים להיות יפים ונעימים או קשים וארורים - הרשות נתונה.
זוהי זכותי ובחירתי האישית לחיות חיים אחרים, רגועים, שמחים, שקטים שמתאימים יותר לי, לאהובי ולילדיי.
אין לי שום שיפוטיות או ביקורת כלפי בחירות של אחרים.
חשוב שכל אחת תעשה מה שהיא רוצה ומה שנכון לה.
רק בבקשה - את תסכול הקינאה, הכאב והקושי, תשחררו בטיפול, בפעילות גופנית, בעבודת אדמה, בצרחות בים, או בכל דרך לא אלימה אחרת שמתאימה לכן, לבחירתכן.
אני לא המושא המתאים לכך, וזה משהו שאיני מוכנה להכיל.
ואם יש לך רצון לשנות פרספקטיבה, אולי לעבור לחו״ל, או לעשות שינוי מהותי אחר בחיים - אשמח לשוחח על כך בשיחה כנה, נעימה ובוגרת.
במקומות רבים, זה אפשרי גם בלי שום הון כסף; אנחנו עשינו את זה כך - בפזיזות ובלי תכנון בכלל, תוך הימלטות פיזית ונפשית מההפצצות.
בסופו של דבר זה עניין של החלטה, ושל שינוי תודעתי ושחרור מהמחשבה שאני חייבת לחיות לנצח במקום בו נולדתי / גדלתי רק בגלל ש...
ישראל היא המולדת שלי, לטוב ולרע, ויש (לי, ולכולנו) עוד הרבה ארצות אחרות שאפשר לחיות בהן אם באמת רוצים.
העולם גדול ויפה והוא שייך לכולנו ולאף אחת מאיתנו.
אמא אדמה מספקת לנו את כל צרכינו, ועל זה אני מכירה לה תודה, תמיד ולעד, ובוחרת להעניק לה אהבה אקולוגית ורוחנית ככל יכולתי.
בחירתי בטוב, בהתבוננות רגועה וחומלת על עצמי, על חיי, על אהוביי, על קרוביי ועל הזולת בכלל, היא משימה יומיות שלימדתי את עצמי לעשות במשך שנים, עם עזרה רבה מא.נשים רבים/ות, ונפלאים/ות שזימן לי היקום כדי שאוכל לצמוח ולהתפתח. ואני עדיין לומדת בכל רגע ורגע, ובוחרת להשקיע את האנרגיה והזמן שלי בזה.
מי שמכיר/ה אותי טוב יודע/ת שדרכי לא הייתה קלה. עברתי כמה אתגרים כואבים בחיי, שלא לדבר על הילדוּת שלי.
אך העבר עבר, ואני בוחרת לתת לו להיות מה שהיה, לפגוש אותו בטיימינג שמזמן לי היקום ולהשתמש בו כמצע להתפתחות, ללמידה, למסע של שחרור, סליחה וחמלה.
מי ייתן וימי שלום ושקט יגיעו במהרה, ושכל אזרחיות ואזרחי העולם יחיו בבריאות, בשלום, בביטחון, בשלווה, בשוויון ובאהבה, בכל מקום שהוא.
TRUST THE PROCESS
TRUST THE UNIVERSE
LIVE & LET LIVE
LET IT BE
LET IT GO
