01/01/2022
פעמיים בשנה אני יושבת ומתבוננת על השנה שחלפה. בימי הולדת ובפתח של שנה חדשה. כולם כותבים, מסכמים ומאחלים. מילים גדולות, הישגים משמעותיים ותוצאות מרשימות. ישבתי וחשבתי מה באמת היה בשנה הזו שחלפה ומה אני לוקחת עמי הלאה. מה השתנה. אני מתבוננת פנימה ומחפשת דקויות. לא דברים בומבסטיים ולא הישגים מפוצצים. בטוח היו גם כמה כאלה. אני מתבוננת ותוהה היכן גדלתי, במה השתנתי ומה אני לוקחת מהלמידה שלי בשנה החולפת. אני מרגישה שלמדתי כמה דברים משמעותיים. העמקתי את היכולת שלי לעצור ולהתבונן. להוריד את מהירות התגובה, כשהיא לא הכרחית. לחשוב עוד רגע, לנשום, להשתהות. תמיד קראתי על זה, שמעתי על זה, ראיתי אחרים. עכשיו זו אני. אני לוקחת אוויר, משתהה, מתבוננת. יש בזה משהו נעים, נכון ומדוייק וזה מניב תוצאות. בכל תחום. אנחנו ממהרים להשיב על כל סמס שאנחנו מקבלים, לענות על כל שאלה שאנו נשאלים. אפשר גם אחרת. לקחת רגע, לחשוב, להבין, להשתהות. למדתי עוד משהו. על כוחו של הרגע הזה. לא מה שהיה, לא מה שיהיה. מה שיש כאן ועכשיו. שמח לי? יופי. עצוב לי? זה מה שיש. ואני יכולה להתבונן על הדברים. ולא צריך מיד לעשות משהו. אנחנו במירוץ של תכנונים לעתיד לבוא. אנחנו מתרפקים על העבר או מלינים עליו. כאן ועכשיו זה החיים. זה מה שקורה באמת. שמעתי גם על זה, קראתי המון ויש לי עוד דרך ארוכה. אבל השנה התחלתי להבין את זה ולהפנים. אימצתי את זה כחלק ממני. זה לא פשוט כי יש לנו סט הרגלים ומערכת הפעלה שעובדת עשרות שנים אחרת. בכיתה א' ובהמשך דיברו איתנו על דברים אחרים. אז אני מודה לשנת 2021 שלימדה אותי קצת יותר סבלנות או "פסנסיה" כמו ששרוני שלי אומרת, קצת השתהות, קצת יותר להתבונן ולהיות ברגע הזה. אני רוצה להמשיך להנות ממה שהבנתי וללמוד עוד דברים חדשים. שתהיה לכולנו שנה מעמיקה של למידה וצמיחה. שתהא זו שנה נפלאה.
