29/07/2026
אהבה בלתי אפשרית
איך להתמודד כשאתה מתאהב בחברת הנוער העובד
וכשאת מגלה כי היריב מבית"ר הוא דווקא אדיב ומלא בהדר?
לרגל ט"ו באב אנו מביאים בפניכם את הסיפור על האהבה האסורה בין צעיר מבית"ר לבין צעירה מ"הנוער העובד", שתוצאותיה היו עגומות.
הסיפור פורסם בספרון "מלחמת החולצות" מאת אברהם ראובני, בהוצאת "צחוק ורוגז לגדולים", והוא שמור בארכיון המכון.
רומן בין צעיר בית"רי לבין צעירה מן "הנוער העובד"
המסופר כאן שייך לאותה תקופה היסטורית עגומה כשבין "הפועל" ו"הנוער העובד" או כפי שכנום אז בשל צבע דגלם – "המחנה האדום" מצד אחד ו"הבית"ר" או כפי שכנום אז בשל חולצותיהם החומות ועל אף צבע התכלת-לבן של דגלם – "המחנה החום" מצד שני הייתה נטועה מלחמת דמים בלתי פוסקת. באחת התגרות שהשתתפו בה, כמובן, גם נשים, התעלפה במחנה האדום צעירה אחת וסכנת רמיסה ברגליים נשקפה לחייה. צעיר בית"רי, שראה את הדבר במחנהו, בהשליכו את נפשו מנגד, פלס לו דרך לבין מחנה האויב, הגיע עד הצעירה, העמיסה על שכמו ויצא עם מטענו החי בשלום מן הסכנה. בתוך המהומה הגדולה לא הרגיש איש בדבר. והבית"רי נשא את הצעירה המתעלפת הרחק מהחזית. שם השכיבה, שפשפה, התיז עליה מים, אף השיג טיפות אחדות מן "האדום האדום הזה" וטפטף לה לתוך פיה. בתוצאת הטיפול המסור פקחה הצעירה את עיניה. הבית"רי, בשאתו בדרך הארוכה והקשה את צעירת "הנוער העובד" אבד את כובעו ובטפלו בה טפול מאומץ, פשט מעליו את חולצתו, לכן לא הבחינה בו הצעירה ברגע הראשון ובחיוך חינני הודתה לו על חסדו. אמנם, פניו, היו זרים לה, אך היא ידעה שלשם מלחמת הקודש באויב שנוא-הנפש גויסו מאות צעירים גם ממקומות רחוקים ביותר בארץ. אולם לאחר שכוחותיה שבו אליה, והיא התחילה חוקרת את הצעיר על מהלך הקרב, על ניצחונות החברים, על גודל הקורבנות במחנה האויב, הרגישה בהשתמטותו מתשובות ומאודם הסמיך שכיסה את פניו. עוד מעט ומבטה נפל. גם על החולצה החומה שהתגוללה לא הרחק ממנה. אז הבינה צעירת "הנוער העובד", ששבויה היא בידי הבית"רי. אימת מוות נפלה עליה. לנגד עיניה התייצבו בתמונות חיות ובולטות כל הסיפורים, שקראה בעיתונות מפלגתה על הבית"רים.
הנה שדה רחב-ידיים בסביבות פריז, שם עומד ראש בית"ר יחידי מן הבוקר ועד הערב, ובלי הרף הוא שולף חרבות ארוכות וחדות מאוזנו הימנית ונועצן לתוך אוזנו השמאלית.
הנה קבוצת קצינים בית"רים בפולניה. חיילים בית"רים יוצאים מן השורה וניגשים אליהם לפי התור, והקצינים מטביעים בברזל מלובן על מצחם את סמל צלב הקרס.
בוקר בארץ ישראל. לפקודת נציב בית"ר כורע על המחנה העצום על ברכיו ומתפלש בעפר כדרך המוסלמים. זה הם מתפללים בציבור לפני בוראם, שיעזור להם לשפוך דם פועלים עבריים בארץ ישראל. שלוש פעמים ביום הם מתפללים כך.
הצעירה כיסתה את פניה בידיה, פרצה בבכי תמרורים, וביקשה את נפשה למות. אז נכמרו רחמי הצעיר הבית"רי על צעירת "הנוער העובד". הוא גחן עליה ונשבע בחיי ראש בית"ר והמדינה העברית הנכספת שלא יאונה לה כל רע. ההדר הבית"רי מחייב להתייחס באדיבות מוחלטת לשבויים בכלל, מכל שכן לשבויות. אין הוא מעכב בעדה ויכולה היא ללכת כאות נפשה כמובן, לאחר שתבטיח לו ב"הן צדק" שלא תיקח עוד חלק פעיל במלחמה נגד הבית"ר. אולם מהיותו יודע שחלשה היא עדיין, יצער אותו דבר לכתה ביותר.
הצעירה הקשיבה רב קשב לדברי הבית"רי. בעד אצבעות ידיה היא העיפה עליו אגב בכי מבטים אחדים והיטב-היטב הבחינה שקומתו זקופה, גופו גמיש, תנועותיו קצובות ומרציות ושפנים לו יפים ואצילים, גם קולו היה צלול וערב.
לא אמרה הצעירה מן "הנוער העובד" אל לבה. אין הבחור הזה מאוס כלל וכלל. יהא מה שיהא, - הוא מוצא חן בעיני.
גם הבית"רי הספיק להתבונן בצעירה כראוי. היו לה עיני תכלת, פנים עדינים, אף וסנטר מחוטבים, שניים סמיכות ולבנות וקבוצות תלתלים בלונדיים.
הרי היא ממש נחמדת? – הרהר הבית"רי. חבל לאין שעור שהיא שייכת ל"נוער העובד" ולא לבית"ר. אבל לא אהי בית"רי אם לא אשיבה למוטב.
בינתיים הסירה הצעירה את ידיה מעל פניה ושקעה במחשבות. לבה היה נתון עכשיו לגורל הצעיר שישב למולה על הארץ. הנה עוד מעט ויעזבנה, יצטרף למחנהו הלוחם ומי יודע מה יהא בסופו. אם גם ישאר בחיים אפשר שאבריו ירוסקו ויהיה לבעל מום לכל ימי חייו. והיא החליטה להציל את הבית"רי ויהי מה.
על מה את חושבת? – שיסע הבית"רי את מחשבות הבית"ריה, בנסותו לקשור איתה שיחה. היא הביטה ישר לתוך עיניו.
• מה שמך? – שאלה רכות.
• יהודה. ומשם משפחתי – בן-ארצי.
• ושמי בת-שבע, אמרה בחיוך מלא חן, הורידה את מבטה ארצה ונשתתקה.
• על מה תחשבי כעת, בת-שבע? – חזר הבית"רי על שאלתו הראשונה. אם יש לך משאלה שהיא, - הגידי לי. אני מבטיח לך לעשות כל אשר יהא לאיל ידי. אז אמרה בת-שבע:
• הייתי רוצה לשוב הביתה. אולם עדיין איני בטוחה בכוחותי.
מחובתי היא ללוותך! – קרא יהודה בקפצו על רגליו הגמישות. הוא הושיט לבת-שבע את ידו ועזר לה לקום מעל הארץ.
הם הלכו. עכשיו הסתירה בת-שבע את חיוכה מבן-לויתה, כי היא הערימה עליו. בבקשה ממנו ללוותה לא התכוונה כי אם למנעו מלשוב אל המערכה.
הם הלכו סחור-סחור, בזהירות, בהתבוננם מדי פעם סביבם, כי בהליכתם המשותפת הייתה כרוכה סכנה רבה. התחברות שני חיילים ממחנות אויבים הרי בגידה איומה היא. אילו נתקלו בבית"רים או באנשי "הנוער העובד" ו"הפועל" היה כל צד חושד את חברו במסירת תכניות צבאיות למרעהו.
יהודה ובת-שבע שוחחו בדרך. כמובן, בת-שבע כאישה דיברה יותר וכל פעם שלתומה הייתה עלולה לגלות לו איזה סוד ממחנה היה יהודה שוסעה ואומר:
• בת-שבע, את אינך צריכה לספר לי.
בין השאר נודע ליהודה כמה פרטים מעניינים על בני משפחת בת-שבע. היו לה אב ואם ושני אחים. האם הייתה שייכת למפלגת האב לאגף הציונים הכלליים והנוטים לרוויזיוניסטים. אח אחד היה בית"רי, ויהודה הכירו והשני – "פועלי ציון" שמאלי. בין בני המשפחה בבית היו נערכים לעיתים קרובות, לרבות בשעות של ארוחות הצהריים, תגרות קשות וההוצאה בבית הגדולה ביותר הייתה על צלחות ושאר כלי זכוכית וחרסינה. בת-שבע סיפרה אגב, שמדי שכבה לישון היא נוהגת לקשור את פיה במטפחת, בהדקה אותה יפה-יפה; ועושה היא כך מחשש פן תגלה תוך שינה לאחיה צורריה סודות-מפלגה חשובים.
לבסוף באו. יהודה לא נכנס לבית, אולם לפני היפרדו מבת-שבע קבע לה ראיון.
הפגישה בין יהודה בן-ארצי הבית"רי ובת-שבע זרחית מן "הנוער העובד" נעשו יותר ויותר תכופות ובתוצאותיהן בא הדבר שלא היה עוד מנוס ממנו – האהבה. כן, יהודה בן-ארצי, הבית"רי, "הפשיסט", "החום" ובת-שבע זרחית מן "הנוער העובד", "הסוציאליסטית", "האדומה" אהבו זה את זה! כמובן, שניהם כאחד הבינו שהם מועלים מעל ובוגדים בגד חמור באמונותיהם ובמפלגותיהם, אבל לא יכלו לעמוד בפני תשוקת לבם. בלילות נדדה מהם שנתם, - ברם, קשה מאוד למחבר להחליט אם בשל מוסר כליות ואם בשל כיסופים. יום-יום היו השניים נפגשים, מטיילים ומשוחחים, ובאורח פלא ממש לא היו באים לידי התנגשות בעניינים מפלגתיים. או שהיו נמנעים מלהתווכח, או שמדעת לא היו מבליטים את נקודות, או שאחד מהם היה מוותר פעם אחת והשני פעם שניה, - אין המחבר יודע לבאר פלאים בעזרת ההיגיון והשכל הישר, הוא היה קורא את "חזית העם", "המדינה", "הירדן" (עיתונים רוויזיוניסטיים ובית"ריים), היא הייתה קוראת "דבר", "הפועל הצעיר" ובמעלה" (עיתונים סוציאליסטיים ושל "הנוער העובד") – אולם בסתר זה מזה. לפעמים היה יהודה מספר מתוך "חזית העם" משהו שיכול היה למצא הד גם בלב בת-שבע ולהפך, זרחית הייתה מספרת מתוך "דבר" משהו שידעה מראש כי גם בן-ארצי יסכים לו. וברגעים של עלית נשמה היו אפילו נוגעים בקצה אצבעותיהם בשולי עיתונם של המתנגד.
באחד הימים, כשבן-ארצי לא יכול עוד לעצור כוח , פנה אל זרחית ואמר אליה:
• בת-שבע בבת עיני. היי לי לאישה.
על זה באה תשובת בת-שבע:
• יהודה חדוות לבי, בואה ונתחתן.
וכך באו בברית של נשואים בלתי טבעיים, לפי מושגי הזמן ההוא, ומבחינה מפלגתית גם בלתי מוסריים, צעיר בית"רי עם צעירה מן "הנוער העובד".
הם שכרו להם דירה בקצה העיר וחיו חיים צנועים ומאושרים. בת-שבע השתמטה מפגישות עם חברי מפלגתה ונזהרה מכל משמר פן תוודע בחיבתה, כי פחדה מאוד שמא תגלה חרפתה, - דבר הנשאה לבית"רי. היא שקעה יותר ויותר במשק ביתה ובדאגה לבעלה האהוב ולשם קימוצים חדלה לקנות את עיתוני מפלגתה. ברם, לבה נשאר שלם עם המפלגה ובשעת בחירות, למשל, הייתה תמיד מוסרת את קולה לה.
עברו שבועות וחודשים. השנאה בין המפלגות לא רק שלא רפתה כי אם גברה מאוד ועם השנאה נעשתה גם המלחמה חריפה יותר. אם כי כדרך המלחמות הגדולות לא נערכו הקרבות בלי הפסקות. אדרבא, לאחר קרב אחד הייתה באה הפסקה פחות או יותר ממושכת על מנת להחליף כוח ולהתכונן לקרב חדש ומכריע. גיוס החברים משני הצדדים נעשה תקיף יותר ויותר ובאחד הימים, בעבור בת-שבע ברחוב, הרגישו בה חבריה ועקבו אחריה.
ויהי ערב וקבוצת חברי "הפועל" ו"הנוער העובד" בקרו בבית בת-שבע זרחית. באותה שעה ישבו אצל יהודה בן-ארצי חבריו לבית"ר. טבעי הדבר, שיפול ריב ודברים בין שני הצדדים. ואומנם הריב נפל ובמהירות הברק הפך לקטטה קשה. יהודה הבית"רי התייצב לצד חבריו ובת-שבע מן "הנוער העובד" לצד חבריה.
מאז הפך הבית לגיהנום. החיים המשותפים נעשו לבלתי אפשריים.
טוב. מחלוקת בין איש לאשתו אינו מצב חסר מוצא. ביחוד בתקופה ההיא, בה רבו הגירושים מהנישואים. אבל דא עקא, שבת-שבע נמצאה זה החודש התשיעי במצב מעניין. ובקשר עם המצב המעניין צריך היה לפתור את שאלת הילד. למי יהיה הילד? ל"נוער העובד" של האם או לבית"ר של האב? לפי "אנשי המחרת" של מכס אדלר ("האיבנגליון" ו"הקוראן" החינוכי של "הפועל" ו"הנוער העובד"), לא רק על חיתולי הוולד להיות אדומים כי אם גם על המיילדת להיות סוציאליסטית ודווקא לזה התנגד הבית"ר.
רודפי שלום ניטרליים נכנסו בעובי-הקורה ובהשפעתם נבחרה ועדה משותפת לפתרון השאלה המסובכת. ימים ולילות ישבו על המדוכה ולבסוף, בהסכמת שני הצדדים, נתקבלו ההחלטות הבאות:
א. יהודה בן-ארצי הבית"רי ובת-שבע זרחית מן "הנוער העובד" רשאים לשמור על יחסי האיבה ביניהם עד בוא משיח בן דוד וגם לאחר בואו.
ב. יהודה בן-ארצי ובת-שבע זרחית חייבים להמשיך את החיים המשותפים עוד שנה.
ג. במשך הזמן הזה על בת-שבע זרחית ללדת עוד ילד.
ד. בין שני הילדים יפילו גורל, ואו ינתן ילד לבית"ר וילד ל"נוער העובד".
ואחרון-אחרון. אסור לבת-שבע זרחית ללדת תאומים, - אחרת לא יהיה לדבר קץ.
17/08/2026
16/08/2026
23/07/2026
19/07/2026
09/07/2026
06/07/2026
06/07/2026
05/07/2026