17/07/2023
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=662926819209209&set=a.603858308449394&type=3&mibextid=NOb6eG
שלוש פעמים גנב ק. צטניק בתחבולות את ספריו של יחיאל פיינר מארכיון הספרייה הלאומית והשמיד אותם. אלו היו העותקים האחרונים שנותרו מספרו היחיד של פיינר, שק. צטניק התעקש לשרוף ולהשמיד במטרה לאבד את זכרו של פיינר.
שלושה אנשים היו מעורבים בפשע הזה - שלושה שהם אחד.
ק. צטניק לא נענש על מעשיו אלו, שכן פעם, בחיים אחרים, לפני השואה, הוא הוא היה יחיאל פיינר. לאחריה נודע בשם העט: "ק. צטניק", שנגזר מ"KZ", הקיצור המנהלי המקובל אצל הנאצים ל-Konzentrationslager, כלומר "מחנה ריכוז". בחיי היום יום שלו עיברת את שמו ליחיאל דינור.
הסופר יחיאל דינור, שהלך לעולמו לפני 22 שנים, נודע כאחד הסופרים הגדולים שכתבו על השואה ובעקבותיה. מדוע עשה מאמצים שכאלה להשמיד כל זכר לספרו הראשון?
לפני השואה, ב-1931, פרסם יחיאל פיינר ספר שירים ביידיש, "צווייאונצוואנציק" ("עשרים ושתיים"). השבר הגדול שחוללו זוועות הנאצים בנפשו הביא אותו להכרה שלדידו הסופר יחיאל פיינר הושמד בשואה, עם כל היקר לו. ולא זאת בלבד, אלא שאין טעם ומשמעות לעסוק ביצירתו של פיינר, שראתה אור לפני השואה.
מבחינתו של דינור השואה הביאה קץ מוחלט לעולם שהיה לפניה. פיינר הושמד ויחד איתו גם יצירתו איבדה כל אחיזה בעולמה. ק. צטניק, הסופר הפעיל לאחר השואה, היה יוצר חדש שאינו קשור כלל ליחיאל פיינר שחי ויצר לפניה.
ק. צטניק העיד במילותיו וביצירתו על "פלנטה אחרת" (מושג שטבע בעדותו במשפט אייכמן, בשנת 1961), פלנטת אושוויץ. האזרח הישראלי יחיאל דינור, לעומתו, דאג להעמיד כל דבר במקומו, למען יהיו הדברים ברורים: לפני השואה, במהלך השואה ואחרי השואה - אלו שלושה עולמות נפרדים, שלא תיתכן ביניהם כל חפיפה.
לאחר המלחמה, כשנודע לו על עותק של ספר השירים שהופקד בספרייה הלאומית, הקפיד ק. צטניק לבוא לספרייה, להוציא את הספר ולהשמידו. מ-1953 ועד 1993 עשה זאת ק. צטניק שלוש פעמים. ב-1953 וב-1964 הוא שרף את העותקים של הספר שהוציא. במכתב שכתב למנהל מחסן הספרייה, שלמה גולדברג, ב-1993, לאחר הפעם השלישית בה הוציא את הספר וביקש להאבידו מן העולם, הוא מספר על הפעם הראשונה:
"בשנת 1953 הודיעו לי בשהותי בניו-יורק שה'ספר' מאת הסופר שהושמד באושוויץ נמצא בספרייה הלאומית… הלכתי לספרייה, הצגתי את תעודת פא"ן [איגוד הסופרים העולמי] כסופר מישראל הכותב סיפור-חייו של סופר זה שהושמד, קבלתי את הספר לידי, יצאתי מהספריה, שרפתי את הספר".
גם הפעם השנייה מוזכרת במכתב: "שמעתי משני סטודנטים, המתחקים אחר קורות-חייו של ק. צטניק, שה'ספר' נמצא בספריה הלאומית בירושלים, וההמשך ידוע."
אלא שבפעם השלישית הסופר לא שרף את העותק שהתגלה לו בספרייה הלאומית, אלא קרע אותו לגזרים. מדוע? התשובה בקישור שבתגובה הראשונה.
שנים לאחר מכן, בעקבות טיפול שנוי במחלוקת שכלל סמי הזייה חזר בו דינור מתפיסת "הפלנטה האחרת". חיזיון בו מצא עצמו במדי אס. אס זיעזע אותו ושינה את עמדתו כלפי אושוויץ: הקורבן והתליין, שניהם בני אדם ועלולים להתחלף בתפקידיהם. אושוויץ אינו עוד פלנטה אחרת – אלא רובץ לפתחו של כל אדם. "באשר האדם – שם אושוויץ, כי לא השטן יצר את אושוויץ אלא אני ואתה" [מתוך צופן אדמע: משא הגרעין של אושוויץ (כרוניקה של משפחה יהודית במאה העשרים)].
קראתם מספריו של ק. צטניק? ספרו לנו בתגובות מה הוא לימד אתכן? איזה רושם השאירו בכם ספריו?
ארכיון יחיאל דינור (ק. צטניק) זמין דיגיטלית בספרייה הלאומית במסגרת שיתוף פעולה בין ארכיון מכון גנזים – אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל (ע"ר), משרד המורשת ותכנית ציוני דרך, חטיבת היודאיקה בספריית הרווארד והספרייה הלאומית של ישראל.
***
בתמונה: ק. צטניק מתעלף במהלך עדותו במשפט אייכמן. צילום: לע"מ.
18/12/2023
25/10/2023
24/10/2023
24/10/2023
04/09/2023
01/09/2023
17/07/2023