מנשר לימודי אמנות וקולנוע

כבר מסמנים ביומן!

"אור בחלון", תערוכה חדשה בגלריה מנשר לציון 200 שנה לצילום הראשון.

התערוכה חוזרת אל הצילום כאובייקט של חומר ואור, ומפגישה עבודות של בוגרות ובוגרי המחלקות לצילום ולאמנות במנשר, המתייחסים לצילום, לאור ולחומר בדרכים שונות ומפתיעות.

אוצרות: עדי שחם ונעם ונקרט

פתיחה חגיגית: יום חמישי, 27.8, בשעה 19:00
גלריה מנשר

כל הפרטים בהזמנה. נתראה בפתיחה!

תערוכת הבוגרים.ות של מנשר 2026! 🤩
ארבע מחלקות: צילום, אמנות, אנימציה ותקשורת חזותית וזה השבוע האחרון להגיע, לראות מקרוב, לגלות עבודות חדשות ולפגוש את הקולות שעומדים מאחוריהן.

אם עוד לא הייתם - זה הזמן!

תערוכת הבוגרים של מנשר עד יום שבת 22.08.
דוד חכמי, תל אביב

עם אלון יודלביץ' בוגר מחלקת הכתיבה: נחיתה. 15 שעות במטוס 2 ילדים.
אספנו את המזוודות ופנינו אל עבר דלת היציאה.
בחוץ הריח של אמריקה, מדרכות מגוהצות ואוכל מהיר עקפו את המערכות המודעות של מוחי וחדרו ישירות אל תוך זיכרון גופי העייף.

שבעה נתיבים לכל כיוון, מעלינו ומתחתינו רשתות מסועפות של מחלפים עליהם מכוניות נורות לכל כיוון כמו נוירונים. גדול, הכל גדול, שלטים , מכוניות, ביניינים, ומרחקים.
אני נזכר בי נוהג באמבולנס על הכבישים האלה מתפלל שיובילו אותי חזרה הביתה.

כשהגענו לביתה של סבתי היא עוד ישנה. רוב היום היא ישנה כך אמרה לי אנדראה המטפלת. אני מביט בילדי מתרוצצים בסלון על השטיח קיר לקיר שפעם היה לבן, מקפצים על הספות המוכרות, כולנו מחכים למטריארכית שתקום לקראתנו.
102 שנים של התמדה עיקשת דידו לעברנו על הליכון ארבע רגליים, היא כל כך רזתה מהפעם האחרונה שראיתי אותה, והרזון איך שהוא יפה לה, מבליט את תווי פניה ואת צבע עיניה הכחולות. אני זוכר איך הייתה מגיעה אלינו לבית בשכונת גילה, מביאה במזוודתה, כמו סנטה קלאוס היהודיה מתנות בשפע עם שמות אקזוטים כמו ריבוק ואדידס ולאחר מכן מכריחה אותי לכתוב על מחברת קווים את כל האיי בי סיס שלי.
אני עוטף אותה בחיבוק, נזהר על עצמותיה הציפוריות.
אביגיל שעד כה חוותה אותה רק כסימולקרה על מסך הטלפון מחזיקה את ידה, הן כל כך דומות שתי אלה, חלקים באותה שרשרת נקבית, זו סוחבת את הטראומות של זו.
"את כל כך יפה" סבתא אומרת לנינה שלה
"גם את" עונה לה הנינה
יד קטנה ושמנונית אוחזת בשלד עם עור
ולרגע אני ממש גאה בילדה שלי.
בינתיים הקטן סיים את סקר ה"מה אפשר לשבור" בבית וניגש לעבודה.
דיברנו, כשחוט המחשבה שלה הסתלסל, נקשר ונגדע לעיתים תקופות. היא סיפרה על הקיצים שלה כילדה בבית הקיץ שעל שפת אגם משיגן. גם אני העברתי שם קיץ קסום אחד כילד. נזכרנו יחד במעלית היורדת לחוף, בגלידרייה במרכז העיירה, בגחליליות הזוהרות בלילה באופניים על חצץ ומליון כוכבים. איך ילדים יודעים להיות פשוט ולהיות בעצמה. היא סיפרה לי על איך פעם מישהו תלה שלט באחת החנויות בעיירה "אין כניסה ליהודים וכלבים" ואיך היא פירקה את השלט הזה לחתיכות.

גוד פור יו. אמרתי לה

עודד כתב וצילם: אתמול בטקס הסיום של מנשר. סלין קורי וחברות וגם תמונה קבוצתית של בוגרי אמנות וצילום. הטקס היה מרגש ברמות, ובעיקר - העבודות מצוינות. וגם מיזוג כמו שצריך. מוזמנים/ות.

גדי קלייכמן ממחלקת אנימציה זכה אתמול בציון לשבח בפסטיבל אנימיקס: היי חברים. אתמול בערב בסינמטק תל אביב, בפסטיבל אנימיקס 2026 , סרטון שלי זכה לפרס לשבח. תודה רבה לכל המשתתפים.🤩

תודה לאוצרות/ים וא/נשי האמנות שהגיעו לביקור ומפגש עם הסטודנטים בתערוכות הגמר במנשר! התערוכה פתוחה, א-ה 11-19, שבת 11-15.

עם זוהר יגיל בוגרת מחלקת האמנות: סבתא רבה שלי, רומיה מישריקי שכונתה 'עמּה' (בפתח וצירה) שזה זקנה בתימנית. אמא של סבא יוסף. הגיעה מתימן בסוף המאה ה 19. נפטרה כשהייתי תינוקת כך שלא זכיתי להכירה אבל נותרו בזיכרוני כמה סיפורים שסבתא ואמא שלי סיפרו לי עליה- שהאף שלה הגיע עד לסנטר, שהיתה מנקה עם מסמר את המעיים של התרנגולות ומכינה מהם מטעמים. היתה דמות חזקה וציורית.
מזל שאבא שלי צילם אותה כמה תמונות איקוניות שאני עושה בהם עוד ועוד שימושים אמנותיים. כאן עיטרתי אותה בריקמה מלכותית של כחול וזהב