19/09/2026
בין גן לחג ובין חג לגן 🌿
התקופה הזאת קצת מבלבלת.
רק התחלנו להיכנס לשגרה, הילדים עוד בונים ביטחון, מכירים, נפרדים בבוקר, לומדים לאט לאט איך נראה היום שלהם בגן.. ואז מגיעים החגים.
יום גן, יום חופש, שוב גן, חג, עוד חופש…
לנו זה ברור. אנחנו יודעים מה היום, מה מחר ומתי חוזרים לשגרה.
אצל הילדים זה הרבה פחות ברור.
ובדיוק כאן יש לנו, ההורים, תפקיד קטן אבל חשוב - לעזור להם להבין מה הולך לקרות, בלי לעשות מזה עניין גדול מדי.
פשוט להגיד:
“היום אנחנו בבית, ומחר הולכים לגן.”
“עכשיו יש חג, ואחרי החג חוזרים לגן.”
“מחר בבוקר נלך שוב לגן, ובסוף היום אני אבוא לקחת אותך.”
זה הכול.
לא צריך לשכנע, לא צריך להבטיח שיהיה כיף, ולא תמיד צריך לשאול “אתה רוצה ללכת מחר לגן?”
לפעמים דווקא השאלה הזאת, שנאמרת מכוונה טובה, הופכת משהו שהוא חלק מהשגרה למשהו שאפשר לבחור בו או לחשוש ממנו.
אפשר פשוט להיות ברורים ורגועים.
ואם הילד אומר שלא רוצה?
אפשר להבין אותו. אחרי יום או יומיים בבית עם אבא ואמא, לפעמים באמת לא מתחשק להיפרד שוב.
“אני מבין שאתה לא רוצה להיפרד. מחר חוזרים לגן, ואחר כך שוב נהיה יחד.”
בלי לבטל את הרגש, אבל גם בלי לערער את מה שעומד לקרות.
כי בתקופה הזאת הילדים בעיקר צריכים להרגיש שיש מבוגרים שמחזיקים עבורם את הרצף.
יש גן, יש חופש, יש חג - ואחר כך חוזרים.
לאט לאט, גם בתוך כל ה”יום כן יום לא” הזה, השגרה נבנית. 🌱
