דקלה אלטמן מונצז' - הדרכת הורים,יעוץ שינה,יעוץ גמילה

אם הגעתם למסקנה שהילד שלכם מוכן להתחיל תהליך גמילה (או לפחות מתמודד על המקום השני..) פיזית, קוגניטיבית ורגשית, אתם יכולים בהחלט לעבור לשלב הבא- מהו אותו שלב? רמז-הוא לא קשור בהורדת החיתול.

הרבה פעמים, כשהורים מחליטים להתחיל תהליך גמילה הם פשוט מורידים את החיתול, ובעצם מדלגים על שלב מאוד חשוב שלרב לא מקבל מספיק פוקוס, מה שגורם להרבה תהליכים להסתבך או להתארך.
השלב הזה הוא פשוט והוא קורה לפני הורדת החיתול וכל כולו מתמקד בהתכוננות ובהתכווננות של כולם לקראת הורדת החיתול.
למה זה חשוב?
בגלל שזה שאנחנו קמנו הבוקר והחלטנו שהילד שלנו מוכן, על פי כל המדדים, לא אומר שגם הילד שלנו יישר איתנו קו ושגם הוא, כל מאודו כרגע זה לסבך את שגרת חייו ולומר שלום לאחד מפריטי הנוחות הגדולים שהעולם הזה העניק לו.
ולכן, אפילו שהוא אולי מסוגל מכל הבחינות, הוא יזדקק להיכרות והתיידדות עם הרעיון באופן כללי ולהבנה שהרעיון הרחוק הזה בעצם ממש קרוב, והוא יזדקק לכם- שתעזרו לו להבין מה זה ידרוש ממנו.

אז מה כן? תקדישו לזה רגע, תכינו אותם- זה יכול להיות עם סיפור (יש המון ספרים מעולים בנושא), זה יכול להיות עם סרטונים שאפשר היום למצוא בכל מקום ואפילו בהמחשה ויזואלית במידה וכבר הצטיידתם בסיר או ישבנון, העיקר שזה לא יתפוס אף אחד מכם בהפתעה.

שיהיה שבוע טוב🦄🌺

הערב סיפרתי לאיתי (10) ולאביגיל (7) על קצה קצה המזלג את סיפורה של סבתא שלי, סבתא ג׳ני ששרדה כילדה צעירה ללא הורים את תקופת השואה עד שעלתה ארצה והכל לבדה.
הם הקשיבו והיו מופתעים ממש, פתאום זה הרגיש קרוב ואמיתי.
בסוף הסיפור ולאחר כמה דקות את אביגיל עיניינו שתי שאלות-
1. מי חיבק אותה כשרצתה חיבוק
2. מי עזר לה כשקיבלה מכה
שתי שאלות כל כך יום-יומיות שמעולם לא הקדשתי להן מחשבה עמוקה, כי בכל שנה אני רואה תמיד את התמונה הגדולה הזאת, הבלתי נתפסת, בסיפורים, במספרים ושתי השאלות הקטנות האלה כיווצו לי את הלב (שכבר היה כל כך מכווץ גם ככה, מהתמונה ההיא, הגדולה) וגרמו לי (גם לבכות) וגם לחשוב על כל אותן הפעמים בכלל, ובחודש וחצי האחרונים בפרט, שהם רבים ובוכים ונתקלים ונופלים, מקבלים מכה וזקוקים למילה טובה, למגע, או פשוט מבקשים עוד חיבוק, אחרון ודי, אפילו שלפני רגע קיבלו אחד..רגעים טריוויאליים, יום יומיים, שעתיים אפילו..ולהבין שהם ממש לא.
וזה מה שאני לוקחת איתי השנה הזו, ולתקופה הזו, את החיבוק. את המגע. את הסבלנות. את הפשטות.

פסח וקורנה- שילוב מבלבל לגמילה-
עם השנים, פסח הפך לחג הגמילה ומכל הסיבות הנכונות;
יש לנו המון זמן משותף עם הילדים, לרב אנחנו גם בסוג של "חופש", מזג האוויר מאפשר לילדים שיטוט ביתי בעירום ויש תחושת שחרור באוויר..

השנה הפסח הגיע עם קורונה ונכנס מימד נוסף של לחץ, חרדה וחוסר ודאות (מכל הבחינות) לחיינו וזה בהחלט משהו שצריך לקחת בחשבון בשקלול של הבעד והנגד.
הרבה הורים מתלבטים מתי נכון להתחיל גמילה, האם הילד שלהם בשל והאם הם עצמם פנויים כרגע לתהליך- כל אלה הן שאלות חשובות ונכונות ולכן ריכזתי עבורכם מספר נקודות שיעזרו לכם להגיע להחלטה מושכלת (אם בכלל יש דבר כזה היום....)-

· יכולת מוטורית- האם הילד שלי יודע ללבוש ולפשוט לבד מכנסיים?
· יכולת ביטוי- האם הילד שלי יודע לבטא צורך? לא חייב להיות מילולי, יכול להיות גם בסימון תנועתי
· יכולת להבין ולעקוב אחר הנחיות פשוטות- כאשר אני מבקשת ממנו "לך תביא את ה- X מהחדר"- האם מבין והאם מסוגל לבצע?
· מוטיבציה לעצמאות- האם הילד שלי אוהב ויודע לעשות דברים בעצמו? עד כמה אני כהורה מאפשר לו את זה?
· תזמון מתאים- גם מבחינת הילד וגם מבחינת ההורה- נכון, תמיד יש משהו ותמיד יהיה, אבל הרעיון הוא לנסות למצוא את הזמן הכי פחות "לא נוח"😊
במציאות של היום- חשוב מאוד לקחת בחשבון ולהיות מודעים לפניות שיש לנו ההורים, גם הפיזית וגם הרגשית לעזרה, הכלה, ניקיונות וים של סבלנות ועידוד.
· תחושת מסוגלות טובה- האם הילד שלכם מאמין שהוא יכול? יודע לדחות סיפוקים (בהתאם לילד בגילו כמובן..), יודע לחוות ולהתמודד עם תסכול? האם אתם כהורים מאפשרים לו ויודעים כיצד לסייע לו בעת הצורך?

אם עניתם על רב השאלות בחיוב, ואתם אנשים אופטימיים וחדורי מטרה שמאמינים שהילד שלכם ילמד לעשות את הצרכים שלו בדיוק כפי שלמד ללכת, ואתם תהיו שם עבורו, בכל שלב, עם סבלנות, הכלה, וחיוך (לרב) אתם מוכנים לצאת לדרך. בהצלחה!!

**על השלב הבא- בפוסט הבא

תודה לכן ליאת ועדי יקרות, ריגשתן אותי מאוד מאוד, אוהבת אתכן מלא ומאחלת לכן המשך הורות צבעונית ומתוקה, ממש כמו זו שבתמונה❤️❤️

בחנוכה הזה התחלתי מסורת חדשה. בהדלקת הנר המשפחתית, הכנתי לכל ילד (וגם לבן הזוג כמובן) ברכה שמספרת לכל אחד על האורות הרבים שהוא מכניס לחיי. בברכה שילבתי את החוזקות שלהם, את כל הדברים שהם עושים ביום יום ולפעמים נתפסים כמובנים מאליהם, סיפרתי עד כמה הם מרגשים אותי וכמה הם גורמים לי להרגיש נאהבת על ידם, סיפרתי להם איפה אני רואה את התרומה שלהם ועד כמה הם מיוחדים בעיני.
היה מרגש ומעצים.
נשארו עוד שישה נרות, ממליצה לנסות..
חג שמח!!

לדקלה היקרה,
תודה רבה עבור ההזדמנות הגדולה לקבל ממך הדרכה נעימה, מקצועית ומפורטת בנושא כל כך חשוב וקריטי בחיי ההורות: שנת ילדינו שמשפיעה ישירות ועמוקות על שנתנו. הגענו אלייך לאחר היסוסים רבים כי לא היה לנו ברור אם לילדתנו יש הפרעת שינה ואם כן, האם יש דרך לעזור לה שתתאים לנו. חששנו כי התהליך שנעבור יהיה תהליך 'קשוח' שידרוש פגיעה מסוימת בבתנו ולשמחתנו הרבה התבדינו כאשר הבנו כי מי שמדריכה אותנו עושה זאת ברגישות ובאכפתיות ונוטעת בנו ביטחון רב. התהליך דורש עבודה שיטתית ומקובעת, ודווקא על רקע זה בלטת בהדרכתך הרגישה המסוגלת לתת מענה קשוב ומקורי לכל סיטואציה שעולה במהלכו. כשהתחלנו את התהליך בתנו היתה בת שנה וחודשיים והיא התעוררה אחת ללילה לפחות, לא ידעה להשכיב את עצמה לישון במשך היום, וסבלה מחוסר שעות שינה. כיום היא בת שנה וארבעה חודשים, ולילות שבהם היא קוראת לנו הם נדירים מאוד. בנוסף לכך יש לה את הכלים להשכיב את עצמה לישון במשך היום, דבר שמקל עלינו מאוד. לימדת אותנו להתבונן בתגובותיה ולהקשיב לצרכיה ובכך תרמת לארגז הכלים הכללי שלנו כהורים, וגם על כך אנו אסירי תודה לך. אנו בטוחים בעצמנו כיום ויודעים כי האופן שבו אנו מתמודדים עם עניין השינה, שהוא, כידוע, אמוציונלי מאוד, הוא האופן הטוב ביותר.
המשיכי להצליח,
תמר ומישה.

איזה כיף לפתוח ככה את הבוקר, ללוות הורים שבוחרים בשינה, שמבינים את החשיבות העצומה שיש לה, עבור הילדה, וגם עבורם, שלא מוותרים ועושים את זה בדרך הכי ידידותית, הכי הדרגתית, דרך שמושתת על ערכים של אמון ובטחון, הורים שמשקיעים ומשיגים תוצאות.
סוף שבוע נפלא לכולם:-)

מקסים. שווה קריאה ועוד יותר- יישום
שבוע טוב שיהיה

כבד את אביך ואת אמך.
כל כך חשוב.
אבל ממי אלמד איך מכבדים? שואל הילד בתמימות.
כשאתם צועקים עליי זה כבוד?
כשאתם מדברים בשפה שאני לא מבין כדי שלא אבין זה כבוד?
כשאתם לא מקשיבים למה שיש לי להגיד זה כבוד?
כשאני טועה או תועה או תוהה ואתם מתעצבנים בחוסר סבלנות זה כבוד?
האם כשאני מביע את דעתי ואתם אומרים "אתה קטן אל תתערב זה כבוד?
איך אלמד כבוד אם אני לא מרגיש מכובד?

רוצים כבוד? למדו אותי לכבד.


חופית אורנשטיין - מנחה במכון אדלר.

לדקלה.
לפני שהגעת אילנו יסמין הקטנה הייתה נרדמת רק על הידיים. כל הרדמה הייתה ארוכה, מתישה ומלווה בהרבה בכי והתנגדויות.
השינה של יסמין לא הייתה מסודרת ומלווה בהתעוררויות רבות.
אני הייתי מיואשת ומותשת ויסמין גם סבלה.
כשפניתי אלייך דקלה, התחלנו בתהליך מדהים! שבמהלכו ליווית אותי ונתת לי המון בטחון וכוח.
הרגשתי שאת כל הזמן איתי, היית מקצועית ומחוייבת ועם זאת רגישה מאד וחברה.
היום יסמין נרדמת לבד במיטה, ישנה טוב והיא תינוקת רגועה ומתוקה.
משפחתי ואני מודים יום ביומו על הרגע שהכרנו אותך.
באהבה משפחת טנגי

השבוע היה לנו בוקר בו לא אני ולא בעלי, יכולנו להוציא את הילדים אל- הגן וגם לא לאסוף אותם מ-הגן.
זה משהו שכמעט ולא קורה אף פעם, בחירה שעשיתי עם עצמי, להיות נוכחת, כמעט תמיד, גם אם לפעמים זה בא על חשבון דברים אחרים. סדר עדיפויות פרטי שלי.
אז כיאה ל"אמא עובדת" התחלתי לחפש עזרה. למזלי אני מוקפת משפחה שתמיד שמחה וזמינה לעזור כך שהאופרציה הזו היתה די פשוטה.
בבוקר, קמנו לפני שהילדים התעוררו, התארגנו בשקט, שתינו קפה, ויצאנו מהבית. חוזרת- בשקט.
בנסיעה פתאום הבנתי כמה זמן לא התחלתי ככה את הבוקר- בלי להכין בקבוק, בלי לבקש כמה פעמים להתלבש, לצחצח שיניים, לנעול נעליים, להסתרק, בלי לשים משהו בטלויזיה, ואז להחליף, ואז קורנפלקס, ואז לנקות כי הוא נשפך, ולשטוף ילד כי הוא נרטב, והרצפה, ועוד ניגוב גם לשולחן ושוב להתלבש, ולבקש, ו..ו...ו.......
פשוט לקום בבוקר- להתלבש, להתארגן ולצאת מהבית. קונספט גאוני.
אני מודה- היה אפילו קצת כיף.
במהלך היום, גיסתי, ש"התנודבה" לעזור באותו בוקר שלחה לי הודעה : "זה לא קל לקום בשש אבל כל כך שווה. היה בוקר קסום".
ואז עצרתי. וחשבתי. איך בדר"כ נראה הבוקר שלנו, ואיך אולי אנחנו לוקחים דברים "קסומים" כמובנים מאליהם ואיך חבל..
אז נכון, יש הבדל בין הורה שעושה את זה כל בוקר, כחלק משגרת היום לבין מישהו שבא "פעם ב..", ונכון, זה שונה שבאה דודה שהיא אטרקציה בפני עצמה ואנחנו לפעמים קצת מובנים מאליהם, הכל נכון. ועדיין- הפוטנציאל קיים. ולרב, אצלנו, הוא לא ממומש.
למה? מאלף ואחת סיבות, כולן כנראה נכונות; כי אנחנו ממהרים, וכי "כמה פעמים אפשר לבקש" וכי "אף אחד לא מקשיב לי" וכי "למה בגילו צריך לנעול לו נעליים..", אבל בין כל הסיבות ה"נכונות", יש סיכוי גדול שאנחנו מפספסים את הרגעים האלה ואת מה שכולנו היינו יכולים להפיק מהם.
כל בוקר, כל אחר צהריים וכל ערב, הם בעלי פוטנציאל להיות "קסומים", ותכל'ס- כמו רב הדברים בהורות שלנו- זה תלוי רק בנו.
שיהיה שבוע "קסום" לכולם