סימני דרך - מכון טיפולי התפתחותי

ילדות, מסכים ומה שביניהם – איזון הוא המפתח
המסכים הפכו לחלק בלתי נפרד מחיינו, והם גם חלק משמעותי מעולמם של הילדים שלנו. מצד אחד, הם מספקים ידע, תוכן מעשיר וכלי לימוד חדשניים. מצד שני, כשאין גבולות ברורים – הם יכולים להפוך למקור לנזקים פיזיים ונפשיים.
המסכים מעניקים לילדים אפשרויות נפלאות: סרטוני למידה, משחקים שמפתחים חשיבה ויצירתיות, ואפילו חיבור לעולם החברתי. אך מעבר לזמן המסך, חשוב להבין איך הוא משפיע עליהם. ישנם מחקרים שמראים שחשיפה ממושכת למסכים עלולה לפגוע בריכוז, לייצר קשיים בשינה ואפילו לעכב התפתחות קוגנטיבית, שפתית ומוטורית.

אז מה עושים?
✅ הגדרת גבולות: קבעו זמנים קבועים לשימוש במסך.
✅ פעילות מגוונת – דאגו לשלב זמן משחק מחוץ לבית, פעילות גופנית ותחביבים שמנתקים ממסכים.
✅ דוגמה אישית – הילדים לומדים מאיתנו. השתדלו גם אתם להפחית את זמן המסך ולהקדיש זמן לאינטראקציה ישירה.
✅ בחירה מודעת של תוכן – עקבו אחרי מה שהילדים צופים בו, ושמרו על איזון בין תוכן חינוכי לבין בידור.
בסופו של דבר, המסך הוא רק כלי – בידינו הבחירה איך להשתמש בו ואיך להנחות את הילדים שלנו לעשות זאת באופן מושכל. 🌟
מזדהים? שתפו בתגובות את הדרך שלכם למצוא איזון! ❤️

miniyut-briaa - תודעה בריאה הכנס מתחיל בעוד:

השבוע האקדמיה ללשון עברית החליטה סופית:
מהיום המונח ADHD בעברית ייקרא *הפרעת קשב ופעלתנות יתר*💫

במשך הרב מאוד זמן חברי העמותה ואנשי מקצוע העוסקים בתחום ניסו לשנות את המושג הרפואי הפרעת קשב וריכוז למונח הנכון המדוייק המקצועי המתאים להגדרה באנגלית Attention Deficit Hyperactivity.
משום מה לפני הרבה מאוד שנים החליטו להוסיף למילה ״קשב״ גם את המילה ״ריכוז״, מה שאינו נכון ואינו נמצא כלל בהגדרה באנגלית.

הדבר גרם לזילות של המונח הרפואי ונתן תחושה כאילו לכולם יש הפרעת קשב כי למי מאיתנו אין הסחות דעת או בעיות של ריכוז כשאנחנו חיים בעולם עם אינסוף גירויים.
כשלכולם יש קושי זה הופך לנורמה וכשזה נורמה אין סיבה להתייחס לתת לזה מקום, הנגשה, התאמות התייחסות אחרת כפי שאותם אנשים שיש להם הפרעת קשב ופעלתנות יתר זקוקים

לכן חשוב היה לדייק את המונח!!!
השם הוא רק עניין סמנטי? ממש לא. השם מגדיר את הבעיה ומחייב מתן התייחסות נאותה.
לאותם 10% של האוכלוסיה המאובחנת עם ADHD המתמודדת עם הקשיים בכל יום ובמצבים לא פשוטים עבורם זו לא מתנה כפי שבארקלי אמר כל מה שהם עושים ומצליחים בו זה למרות הפרעת הקשב שלהם.
עבורם היה חשוב להגדיר ולהסביר שהמונח המקצועי משקף את הקושי שלהם בקשב ובפעלתנות יתר.

כשפנינו לאקדמיה ללשון עברית היה חשוב להוריד את המילה ״ריכוז״ משום שהריכוז הוא ביטוי כמו דחיינות התארגנות ולא ההגדרה של ההפרעה.

כשניפגשנו בדיונים, עלה גם הצורך להגדיר את המונח היפראקטיביות והמילה פעלתנות ולא פעילות נבחרה בגלל העובדה שפעילות היא יזומה כלומר פעילות ספורט, פעילות חינוכית... אני יוזם בפעלתנות יתר איני שולט היא קיימת ואני צריך להתמודד עימה.

אני רוצה להודות לגב' ויקי טפליצקי סעדון וצוות חברי האקדמיה ללשון עברי שגילו סבלנות, מקצועיות ורצינות אינסופית עד שהתקבלה ההחלטה
אני רוצה להודות לכל עשרות אנשי המקצוע שהצטרפו לדיונים, הביעו את דעתם ואני שמחה לומר שהמונח אכן זכה בהכרה של כל מגוון הדיסיפלינות (הרפואיות, מקצועות הבריאות והחינוכיות)העוסקות בתחום של הפרעת קשב ופעלתנות יתר ADHD

אז מהיום לא אומרים יותר קש"ר....
יש לכם רעיון לקיצור אחר?! קדימה, הציעו בתגובות 🤩🙏
תודה!

קישור להכרזה מטעם האקדמיה ללשון העברית : https://bit.ly/2SGbEW7

האקדמיה ללשון העברית
Iris Shani

הרבה ילדים מגיעים לקליניקה שלנו על רקע המנעות מהשתתפות בפעילות גרפו-מוטורית (ציור, כתיבה). כמרפאות בעיסוק אנחנו מעמיקות בסיבות להימנעות, מחזקות, מתרגלות ומשלבות פעילות שהינה משמעותית ומהנה עבור הילד. במידה ופספסתם את הפוסט על ההימנעות, תגלגלו לכם קצת אחורה, שווה!.

היום אנחנו רוצות לשתף אתכם בפעילויות שאתם, ההורים, יכולים לעשות בבית שמעודדות ילדים לצייר, והופכות את הציור לכייפי, קליל ומרגש. כל הפעילויות הן כאלה שניתן לעשות בבית, בלי הרבה מאמץ מצידכם.
אז איך אפשר לעודד ילד/ה שנמנעים מציור? - נהפוך את הציור לחוויה רב חושית!
נצייר על משטחים שונים- קצף, חול, מראה, חלון, רצפה, מדרכות רחוב (בגירים)
נצייר באמצעים שונים – מכחול, טושים בעוביים שונים, צבעי פנדה, צבעי מים, צבעי ידיים, באצבעות על גב של חבר.
נשנה את המוכר והידוע – נתלה את הדף על חלון, נשכב על הגב מתחת לשולחן ונתלה דף על חלקו התחתון של השולחן ונצייר עליו, נמרח קצף על אריחי האמבטיה, נרחיב בציור את המשחק שילדנו כל כך אוהב (נצייר כביש למכוניות, בית לדמויות וכדומה), נרדד בצק ונצייר עליו, נצייר ציור משותף (הורה ילד)
משתפות בתמונות ממש מתוך הטיפולים שלנו, תראו איזה כיף!

אנחנו שוב הולכים לבחור בקלפי ☹, אבל לא, לא בבחירות כאלה עוסק הפוסט הזה אלא בבחירות מסוג אחר.

אל הקליניקה שלנו מגיעים ילדים רבים, ילדי הגן וילדי בית הספר, אשר מופנים בשל "הימנעות".
מה היא הימנעות?
באופן הפשוט ביותר זה הבחירה לא לעשות.
למה שילדים יבחרו לא לעשות או להימנע? הסיבות הן רבות, לעיתים קרובות זו תולדה של התחושה שמשהו הוא קשה בשל סיבות אוביקטיביות כגון, קושי במוטוריקה עדינה, גסה, תפישה וכדומה ולעיתים הבסיס הוא רגשי ויבוא לידי ביטוי בכך שאנו לא אוהבים את התוצר או נעדיף לעסוק במשהו אחר על מנת לא להתמודד עם תחושת הכישלון הכרוכה במטלה או פעילות.
זאת לא רק בעיה של ילדים, היא נכונה גם למבוגרים, כולם אוהבים לעשות את מה שנוח להם ונעים להם. המניעה היא אסטרטגיה טבעית והגיונית.
מתי הימנעות הופכת לבעיה?
כשהילד בוחר להימנע לחלוטין או כמעט לחלוטין מפעולת שחשובות לתפקוד היומיומי שלו, בבית או בגן.
אז מה עושים?
התפקיד שלנו כמרפאות בעיסוק לזהות את מקור הקושי המביא להימנעות ולעשות התערבות טיפולית מותאמת לילד אשר תאפשר השתתפות מיטבית בפעילויות התואמות את גילו.
נעשה זאת, על ידי הפיכת מטלה לחוויה, לגרום לדבר אותו אנחנו צריכים לעשות, למשהו שרוצים לעשות .
אם הפעילות או המשימה, ממנה נמנע הילד לעשות הופכת להיות מהנה, חווייתית, מפתיעה🥳. כזאת שנצליח, באיזשהו אופן, לקשור לתחומי העניין של הילד נאפשר לו להתגבר על הקושי, להתמודד עם הפעולה ואף לקבל את התיווך מאיתנו הדרוש לשם שיפור המיומנות.
בהמשך אנו נשתף אתכם בפעילויות שוונות עבור ילדים הנמנעים מציור וצביעה בשל סיבות מגוונות.
בינתיים... בחירות מוצלחות!🤞

קום תהיה כל מה שבא לך״
כמרפאות בעיסוק, אנחנו מאחלות לכל ילדה וילד, בכל שלב בחייהם- לקום ולהיות כל מי שבא לה, לו, להם. אנחנו מאחלות להם את תחושת המסוגלות, את הסביבה המתאימה ואת הרוח הגבית- שיספקו כל מה שנדרש בכדי לפתח מיומנויות מתאימות, ולקום להיות כל מה שבא להם!.
אז בטיפולים אנחנו הרבה פעמים מקדמים מיומנויות מוטוריות, קוגניטיביות, תחושתיות ועוד.
אבל בכדי באמת לאפשר לילדה או ילד להיות מה שבא להם, זה לא מספיק. אנחנו כסביבה אנושית צריכים לחשוב על האמירות והמעשים שלנו.
פעמים רבות, כחברה, אנחנו מייחסים תכונות או פעילויות למגדר או לגיל. זה נמצא בדברים הקטנים.
משתפות בקטע ששבה את ליבינו, מהספר ״זוג״ של ג’וליה דונלדסון. הנסיכה שירי, מחליטה (בצורה קצת מפתיעה בהתייחס לאגדה)- שהיא בכלל לא רוצה להיות נסיכה, ואף אחד לא צריך להציל אותה. היא רוצה להיות רופאה, לרפא ולהבריא כל מכאוב.
שמחות להביא ולספר את הסיפור הזה בטיפולים, ובבתים הפרטיים שלנו. לתמוך במסר ששירי יכולה לקום ולהיות כל מה שבא לה. גם אם היא ״נועדה״ להיות נסיכה באגדה.