15/10/2021
עם הקורונה והתפתחות הלמידה המקוונת בלית ברירה, קיבלנו הצצה לשאלות רבות ואפשרות לבחון אלטרנטיבה בשיטות הלימוד. קולות לא מעטים של אנשי חינוך, הביעו רצון שהלמידה המקוונת והשיח שנוצר בלית ברירה, ימשיך בנחת ומתוך רצון להשתפר. עיקרי הטענה היו, כי ניתן לעבוד טוב יותר בחלוקה אחרת של המשאבים ומחשבה מחוץ לקופסא.
אז מהי אותה קופסא? למידה פרונטלית בעיקר, בה בדר״כ התלמיד פאסיבי והאחריות על הלמידה של המורה. מציאות שדורשת מתלמידים לשבת במשך שעות ובסופם להגיד ״משעמם״. אז מדוע למרות שאנשי חינוך בכירים הביעו רצון להעלות את השיח, חזרנו כה מהר לנקודת ההתחלה?
נניח שאת הסיבה של משרד החינוך, לחזור לשגרה, לא לעורר שיח מערער לקראת התקציב, ניתן להבין.
אבל איפה ההורים והתלמידים? באופן פרדוקסלי, דווקא הם מנסים לא פחות, להחזיר את השגרה הידועה.
מה שיכול להשפיע על כך, זו החרדה שבדרכ מתלווה ללמידה וכמעט ולא מדוברת. ללמוד זה לאמר:״אני לא יודע״. קשה מאד להיות במקום שלא יודע. ברור שזה מעורר חרדה. וכשאנחנו בחרדה, אנחנו תמיד מעדיפים לחזור למוכר ולשגרתי, גם אם הוא לא הפתרון הנכון או האופטימלי.
גם הטענה ״בית הספר מכין לחיים״ צריכה להבדק. אנחנו בעיצומה של מהפכה טכנולוגית. היחידי שלא משתנה בכל המהפכות והשינויים זה טבע האדם. סיפורי תנ״ך והסטוריה, אזרחות ודעת בכלל, צריכים להחזיר את הפוקוס לשאלות חברתיות ואישיות, שעליהן תלמידים מחפשים תשובות ובמערכת הקיימת נענים בעוד פרטים קונקרטים. בעוד מידע. במקום בשיח ושאלות מחשבה פתוחות.
הורים יכולים וצריכים להשפיע יותר על תוכנית הלימודים. זכותם מוגנת בחוזרי מנכ״ל של משרד החינוך. לכן, כדאי ורצוי להעלות נושאים כאלה במפגשי הורים. נכון, זה מבלבל, תמיד יהיו הורים שיגידו ״אבל מה זה קשור לעכשיו? צריך להחליט על הסעה״. אבל אם תהיו עקביים בשיח, תוכלו להתגבר יחד, על אותה חרדה של ״לא לדעת״ לאן השיח יוביל, ויחד עם זה, להסכים שתוצאתיו יהיו גם שינוי. למידה טובה יותר, היא קודם כל הסכמה לא לתת תשובה מיידית. לבחון תהליך, להסיק מסקנות ולחזור ולחשוב יחד. לא זה מה שאנחנו מבקשים מהתלמידים?
18/04/2020