Design Mentor - המכינה האישית לעיצוב

תשובה שלילית.

הפוסט מיועד לכל מי שחווה לאחרונה אכזבה ולא עבר את בחינות הקבלה. לא כיף לקבל תשובה שלילית, בייחוד כשמדובר בהחלטה חשובה שלקחנו לגבי מקצוע וכיוון לימודים, זה מוריד לנו את הביטחון וזורק חזרה לאי ודאות ולצורך לקבל החלטות משמעותיות לגבי העתיד. לפני שתחליטו על הצעד הבא חשוב לדעתי שתבררו עם עצמכם מה הסיבה לאי ההצלחה, יכולות להיות סיבות שונות וכל אחת מהן תוביל למסקנה אחרת לגבי מה נכון לעשות. נתחיל מהקל לכבד:

1. לא היה לכם מזל.
קשה לנבא הצלחה בתחומי העיצוב והבחינות הן שיטת מיון לא מדויקת עם פספוסים לשני הכיוונים. הראיה לכך היא אותם מועמדים שעוברים בהצלחה את הבחינות אבל נושרים בהמשך מהלימודים בגלל חוסר התאמה, ומצד שני המועמדים שלא התקבלו במוסד אחד אבל כן מתקבלים באחר (או שנה לאחר מכן) והופכים בהמשך לסטודנטים טובים ומעצבים מצויינים. זו הסיבה אגב שהמלצתי בפוסטים קודמים להיבחן לפחות ב 2 מוסדות לימוד כדי להגדיל את הסיכויים.

2. לא הכנתם את עצמכם טוב לבחינות.
כמו שראיתם התחרות היא גדולה וחשוב להתחיל להתכונן בזמן ולהתכונן נכון. עריכה לא טובה וחוסרים בתיק העבודות, התנסות מועטה מידי בתרגילי עיצוב וחשיבה יצירתית, פרזנטציה לא טובה, חוסר הכנה לראיון וכד' - כל אלה משאירים בחוץ מועמדים עם פוטנציאל שיכלו להיות מעצבים טובים. חשוב שתשאלו את עצמכם אם זה נכון לגביכם והאם התוצאה היתה שונה אם הייתם מתכוננים יותר טוב ובצורה אחרת?

3. אי התאמה.
אין מה לעשות, קורה לפעמים שתחום מסויים מסקרן ומושך אותנו ומתברר בהמשך שאין לנו את הכישורים הנדרשים להצליח בו. זה לא כיף להבין את זה אבל אפשר להתייחס לתשובה השלילית שקיבלנו גם כמשהו חיובי שחוסך בהמשך הרבה תסכול ובזבוז זמן. עדיף להבין את זה בשלב מוקדם ולשנות כיוון ולא אחרי שנה או שנתיים של חוסר הצלחה ותסכול בלימודים כי אנחנו בתחום שקשה לנו להצליח בו.

מה הם בדיוק רוצים?

מה הסיפור של תרגילי הבית ולמה המטלות צריכות להיות כל כך מעורפלות ולא ברורות…

כל מי שכבר הגיש את תרגילי הבית וגם מי שברגעים אילה שובר עליהם את הראש מבין על מה אני מדבר ומכיר אישית את תחושת התסכול. הרצון הטיבעי להצליח "לענות נכון" יחד עם חוסר הניסיון של רובכם בחשיבה יצירתית מייצרים אצלכם באופן טבעי הרבה אי ודאות וחוסר ביטחון כשאתם נתקלים באתגרים המופשטים והלא ברורים שמקבלים בתרגילי הבית.

יעזור לכם אם תבינו שההגיון הפנימי של התרגילים הוא בדיוק זה, לייצר סיטואצייה של חוסר ודאות דרך מקסימום אפשרויות פעולה ומקסימום כיוונים פוטנציאליים לפיתרון כדי לגרום לצד היצירתי שלכם (אם הוא קיים..) לבוא לידי ביטוי. העובדה שאין לתרגיל תשובה אחת "נכונה" היא בדיוק לב העניין והמטרה בתרגילים. אם הייתם מקבלים מטלה בסגנון "כמה זה 20X50 ?", אי אפשר היה ללמוד עליכם כלום מהתשובה, כי יש רק תשובה אחת נכונה וכל העונים "נכון" היו עונים את אותו דבר.

בשורה התחתונה העצה שלי היא שתגייסו את מקסימום הביטחון העצמי, תפסיקו לחשוש אם אתם בכיוון הנכון ותנסו להיות הכי יצירתיים שאתם יכולים, כי כמו שאמרתי "תשובה נכונה" פשוט לא קיימת.

בקרוב אכתוב פוסט נפרד על טכניקות ושיטות חשיבה שעוזרות לנו לנער קצת את התאים האפורים ולשחרר את היצירתיות …

למה מנטורינג?
(פוסט שני בנושא)
2 - כמה מילים על התהליך

אם נתחיל מהשורה התחתונה, מטרת המנטורינג היא אחת - להתכונן בצורה הכי מיטבית ואפקטיבית לבחינות הקבלה ולאחר מכן ללימודים עצמם.

איך זה קורה?
שלב מקדים - לפעמים מתחיל את התהליך מועמד שעדיין מתלבט בין תחומי עיצוב שונים, במקרה הזה המטרה תהיה קודם כל לסייע לו לקבל את ההחלטה הנכונה. התהליך מתחיל תמיד מאיבחון החוזקות של המועמד/ת, זה נעשה דרך תרגילי עיצוב שונים, שיחות, בחינת מיומנויות ועוד. בהמשך מתמקדים במקצועות העיצוב שעל הפרק וההבדלים ביניהם, נחשפים לדוגמאות של פרויקטים אמיתיים, מקבלים הסברים על השוני באופי העבודה בתחומים השונים ומבינים את פוטנציאל ההתפתחות והאופק התעסוקתי במקצוע.

בדרך כלל רוב המועמדים מגיעים להליך כשהם כבר די מגובשים ויודעים איזה תחום הם מעוניינים ללמוד. לאחר ההכרות הראשונית התהליך יתחיל מתיאום ציפיות לגבי תהליך המנטורינג, זיהוי נקודות החוזקה והחולשה ובניית לו"ז אישי ותוכנית עבודה. בניית תיק עבודות ייחודי הוא כמובן נושא מרכזי במנטורינג אבל בנוסף לעבודה על התיק המפגשים יעסקו בהתחלה בהיכרות עם התחום (מעצבים , משרדי עיצוב, עבודות בולטות .. ) ושיחות על סוגיות עיצוב כלליות וספציפיות למקצוע.
בהמשך הדגש עובר להכנה למבחנים המעשיים - זה נעשה דרך תרגול חשיבה יצירתית, הכרת שיטות העבודה להתמודדות עם משימות עיצוביות, תרגול מבחנים משנים שעברו וכד'. לקראת הסוף התהליך עוסק גם בכל מה שקשור לשיטות ואופן הגשה (פרזנטציה) ושימוש נכון בהן בתיק העבודות וכמובן בתרגילי הבית והכיתה.

חשוב לדעת שתהליך המנטורינג מצריך משמעת עצמית מסוימת ותרגול בבית בין המפגשים. היתרון העיקרי במנטורינג טמון בכך שהוא תהליך מאוד גמיש ואינדיבידואלי ושמעבר ללימוד והקניה המקצועית מאפשר להעצים ולחדד את הייחודיות ולא מייצר אחידות ודמיון בתוצרים בין המועמדים.

למה מנטורינג?
(פוסט ראשון בנושא)
1 - שמירה על ייחודיות

הבוקר היה מאוד מרגש ל 3 מועמדות מוכשרות שאני מנחה שקיבלו מבצלאל את ההודעה המשמחת שעברו בהצלחה את הבחינות והתקבלו ללימודים במחלקה לעיצוב תעשייתי. חשבתי שזו תהיה הזדמנות מצויינת לכתוב כמה מילים על תהליך המנטורינג באופן כללי ובמיוחד על מנטורינג אקדמי בלימודי עיצוב.

מה זה מנטור?
מנטור הוא אדם שמשמש כיועץ או מדריך, הוא יהיה תמיד מומחה בתחומו ובעל ניסיון עשיר ומגוון בתחום ההתמחות, מטרת המנטור לטפח את הצמיחה האישית והמקצועית של האדם אותו הוא מנחה ובנוסף להעניק לו גם את התמיכה הפסיכולוגית שמאוד רלוונטית לאותה התפתחות . הליך המנטורינג הוא למעשה תהליך לא רשמי של העברת ידע וניסיון מקצועי שמטרתו העליונה תהיה תמיד הצמיחה של האדם שעובר את התהליך. המנטורינג מערב תקשורת בין אישית, שיחות פנים מול פנים, הנחיה, הכוונה וייעוץ.

נתמקד עכשיו במנטורינג אקדמי בלימודי עיצוב - ראשית חשוב להבין שהלימודים לתואר בעיצוב הם מאוד ייחודיים בנוף האקדמי, בשונה משאר התחומים בהליך הקבלה בפקולטות לעיצוב ניתן משקל גדול מאוד ליצירתיות ומקוריות של הנבחן/מועמד , יצירתיות ומקוריות יהיו למעשה התכונות החשובות ביותר שהבוחנים יחפשו בהליך הקבלה שלכם. בהקשר הזה תהליך המנטורינג יהיה מאוד מוצלח ואפקטיבי כי הוא מבוסס כולו על תהליך אישי ואינדיבידואלי שבנוסף להקניה המקצועית מקפיד לשמר ולהעצים את הייחודיות של המועמד. אחד החסרונות הבולטים של מכינות למשל הוא שהן עלולות לייצר אחידות לא רצויה בין התוצרים של המשתתפים, מה שבא לידי ביטוי הכי בולט בתיקי העבודות שנוטים להיות דומים.

בתהליך טוב של מנטורינג המנטור יקפיד תמיד לחפש ולעודד את כל מה שמיוחד ואותנטי אצל המועמד בשאיפה להעצים אצלו את השונות, לתת לה/לו את הביטחון המלא בעצמם ואת הלגיטימיות לבטא את זה בכל יצירה, מבחן או עבודה שיתמודדו איתה.

שלבי הקבלה ללימודים
(פוסט רביעי בנושא)
4 - הראיון

ראיון הקבלה יהיה לרוב השלב האחרון בתהליך ואחריו תקבלו את התשובה הסופית לגבי הקבלה ללימודים. זימון לראיון יגיע כמובן רק למועמדים שעברו בהצלחה את השלבים המוקדמים שהם בדר"כ תרגיל בית, תרגיל כיתה והגשת תיק העבודות.

מטרת הראיון היא קודם כל להכיר ולהתרשם מכם באופן אישי ,לבחון את רמת המוטיווציה שלכם ביחס למסלול הלימודים ולהבין את מקור הרצון שלכם ללמוד עיצוב. הראיון הוא נידבך נוסף בתהליך הקבלה שבא לוודא את ההתאמה שלכם למסלול. נושאי השיחה יהיו לרוב תיק העבודות שלכם, תרגיל הבית ותרגיל הכיתה. אפשר ורצוי להתכונן לשאלות מסוג זה ולתרגל שיחה על העבודות השונות, חשוב שתהיו מסוגלים לשוחח עליהן באופן אינטיליגנטי ולהסביר אותן בצורה מעניינת.

כמו שציינתי בפוסט קודם בנושא תיק העבודות, יעזור לכם אם תבינו איך המרצים שמראיינים אתכם מדמיינים בעיני רוחם את הסטודנט/ית האולטימטיבי/ת. כיוון שהייתי בצד השני אני אנסה לעזור לכם: סטודנט/ית החלומות האולטימטיבי מבחינת מרצים לעיצוב יהיה אדם יצירתי מאוד, אינטליגנטי, בעל תפיסה ויזואלית מעולה, מהיר מחשבה, בעל ביטחון עצמי, מקורי, דעתני, מישהו שרואה דברים ויש לו דעה מעניינת לגביהם, קשוב, סקרן, בעל כושר ורבלי מצוין, עם מוטיבציה גבוהה למקצוע ותשוקה ענקית לעצב. עכשיו אל תיבהלו, "מועמד על" כזה עוד לא נולד, אבל עדיין יעזור לכם אם תבינו מהו רף הציפיות העליון (גם אם לא מציאותי) של מי שמראיין אותך.

בואו נעבור לעוד כמה טיפים:
אחרי כל מה שכתבתי למעלה העצה הכי טובה שלי היא להגיע לראיון כמו שאתה, כלומר להגיע באופן הכי אותנטי שאתה יכול על אף המעמד המלחיץ. ראיינתי הרבה מועמדים והדבר שהכי צורם הוא כשמועמד משדר תחושה לא אמינה, לא אותנטית, תחושה של מישהו "בתחפושת". אז לא משנה כמה אתם לחוצים ומשתדלים, תשארו אתם.

יהיה מי שעלול להבין בטעות מההמלצה להגיע לראיון "כמו שאתם" שאין טעם בהכנה מוקדמת. אז לא, זו תהיה כמובן מסקנה מוטעת, כולנו יודעים שיש לנו גרסאות טובות יותר וטובות פחות של עצמנו, אז חשוב שנתכונן ונביא לראיון את הגרסה הכי טובה, הכי בטוחה, והכי מחודדת שלנו.

שלבי הקבלה ללימודים
(פוסט שלישי בנושא)
3 - תרגיל הכיתה

אתמול התקיים מבחן ה"כיתה" (בזום) לנרשמים לעיצוב תעשייתי בבצלאל.
בצלאל אוהבים באופן מסורתי להתחיל מוקדם ופותחים את הליכי המיון כבר בתחילת פברואר. התרגיל היה לא קל, מאוד מופשט וקונספטואלי כמו שבצלאל אוהבים ונמשך כ 5-6 שעות, בסיום התרגיל המועמדים נדרשו לשלוח מצגת בגוגל סלייד המורכבת מצילומים של תהליך העבודה, צילומי המוצר שעיצבו ותוספת הסבר מילולי קצר של הרעיון.

כמו שכבר ציינתי בפוסט הקודם, תרגיל "כיתה" הוא התרגיל הכי מאתגר בשלבי המיונים וזה נכון לכל המקצועות. הוא בעיקר מלחיץ כי אתם מוגבלים בזמן ועושים אותו לבד בזמן אמיתי ובהשגחת הבוחנים (זום או כיתה פיזית).

משתף פה כמה טיפים בסיסיים לטובת מי שתרגיל הכיתה עדיין לפניו:
1. הכי חשוב- תשתדלו להגיע רגועים: קצת לחץ מחדד אותנו אבל עודף לחץ פוגע לנו בחשיבה (ואני יודע שיותר שקל לייעץ מאשר לבצע..)
2. חלקו את הזמן הכולל שעומד לרשותכם ל 3 חלקים: הראשון - מיועד לחשיבה קונספטואלית על הרעיון (עושים הרבה סקיצות ומתלבטים בין חלופות) השני - ביצוע טכני של הרעיון הנבחר. השלישי - מיועד להכנה של כל החומרים להגשה.
3. לכל הפרפקציוניסטים שבינכם - תרגעו, אין סיכוי שתהיו מרוצים לחלוטין מהרעיון אז תצמדו לחלוקת הלו"ז ותדאגו להשאיר לעצמכם מספיק זמן להגשה טובה של החומרים. הרעיון הכי מדהים מתפספס כשהוא לא מוצג טוב ולא מוסבר באופן מדויק.
בהצלחה!

הליכי הקבלה ללימודים
(פוסט שני בנושא)
2 - תרגיל הבית
ההרשמות לאקדמיות נמצאות בעיצומן ורובכם כבר עובדים במרץ על תרגילי הבית ותיקי העבודות.
כמו שאתם יודעים הדדליין הקרוב ביותר הוא בשבוע הראשון של פברואר לנרשמי בצלאל, בהמשך במרץ לנרשמי שנקר ובאפריל לנרשמים ל HIT ושאר האקדמיות.

תרגיל הבית הוא השלב המשמעותי הראשון בתהליך המיון, מה שמייחד אותו הוא שהוא נעשה בזמנכם החופשי , זה מאפשר יותר זמן חשיבה וביצוע, סבבי תיקונים, וגם אפשרות התייעצות ובדיקה. חשוב מאוד שהרעיון שלכם לתרגיל יפגין חשיבה יצירתית ולא שגרתית, חובה להתרחק מפתרונות בנאליים ומובנים מאליהם ולחפש תמיד את הדרך השונה והמקורית לפתרון. כיוון שאנחנו עוסקים בעיצוב אסור לשכוח שצורת ההגשה (הפרזנטציה) לא פחות חשובה לפעמים מהרעיון עצמו, רצוי מאוד להשאיר מספיק זמן בסוף התהליך לעבודה יסודית על הפרזנטציה ולהגיש את התרגיל בצורה הכי מוקפדת / מעניינת / רהוטה שניתן.

איך מחליטים איזה תחום ללמוד?
(פוסט רביעי בנושא)
4 - תסמכו על האינטואיציה

נפגשתי הבוקר בסטודיו לפגישת מנטורינג עם בחורה אמיצה שלא נרתעה מהמבול שירד ומאוד מעוניינת ללמוד עיצוב תעשייתי. היא שאלה אותי אם זה יהיה בסדר לשאול אותי שאלה אישית, עניתי שכן. היא ביקשה ממני לספר איך היה בדיוק התהליך אצלי, איך אני הגעתי בזמנו להחלטה מה ללמוד….

כיוון שעברו מאז לא מעט שנים, חשבתי קצת וניסיתי להיזכר בכל הניואנסים סביב קבלת ההחלטה.
עניתי לה שבשורה התחתונה הבחירה שלי היתה כנראה יותר מהבטן ופחות מהראש. הראש והחשיבה הרציונלית דחפו לכיוונים יותר "פרקטיים" מלימודי עיצוב, תחומים שנחשבו להליכה על בטוח. מה שבסוף הטה את הכף היתה שאלה ששאלתי את עצמי: מה עשה לי עד עכשיו (עיסוק , לימוד, תחביב, התנסות) הכי הרבה עניין וסיפוק ? התשובה התבהרה לי די מהר והיתה - כל מה שקשור ליצירה, עשייה, עיסוק בחומרים וצורות.. (בזמנו זה היה ציור, פיסול, נגרות חובבנית ,בנייה וכד').

ההבנה הזו עשתה לי סדר והחלטתי שאני זורם איתה. חיפשתי מקצועות / תחומים שמכילים בתוכם צורך בחשיבה יצירתית, עיסוק בצורניות, בחומרים וכד. עשיתי את המחקר והבדיקות שלי, התלבטתי עוד קצת בדרך בין אדריכלות, עיצוב תעשייתי ותקשורת חזותית ובסופו של דבר ההחלטה האישית שלי נפלה על עיצוב תעשייתי…

אינטליגנציה מרחבית
אז כמו שהבטחתי אני מרחיב קצת בנושא. כפי שציינתי בפוסט הקודם, אינטליגנציה מרחבית גבוהה היא תכונה חשובה למי שרוצה ללמוד ולעסוק בעיצוב. היא באה לידי ביטוי ביכולת שלנו לתפוס את העולם החזותי-מרחבי בצורה מדויקת וביכולת טובה לעבד ולייצג את התפיסות האלה. אנשים בעלי אינטליגנציה מרחבית גבוהה מתאפיינים ברגישות גבוהה לצבע, לקו, לצורה וחלל וגם ליחסים ביניהם. הם לא יתקשו למקם אובייקטים במרחב (וירטואלי או פיזי) ולדמיין בצורה גרפית רעיונות חזותיים או מרחביים.

מי שפיתח את תיאורית האינטליגנציות המרובות היה ד"ר הווארד גרדנר, פרופסור לקוגניציה באוניברסיטת הרווארד. גרדנר טען שבני אדם מאופיינים במיני אינטליגנציות שונות ובכל אחד קיימת אינטליגנציה מובילה אחת או יותר. הוא גם טען שכל אחת מהאינטליגנציות נמצאת אצלינו ברמה זו או אחרת ושרוב האנשים מסוגלים לפתח כל אחת מהן לרמת כשירות מספקת.

אם מתחשק לכם לבחון את עצמכם קצת אתם יכולים להיכנס לשאלון האינטליגנציות הבסיסי (מאוד) של ברנקו וויס .https://did.li/vI6Hw

מה מנבא הצלחה בתחום העיצוב?

פסיכולוגים התפתחותיים טוענים שהתכונות העיקריות שמנבאות באופן כללי הצלחה הן חריצות ואינטליגנציה גבוהה, ומניסיוני האישי אני בהחלט מסכים איתם. לגבי חריצות אין צורך כנראה להרחיב אבל על אינטליגנציה בהקשר של עיצוב נראה לי שכן .

מאז שנולדה תיאוריית האינטליגנציות המרובות של הווארד גרדנר הבינו שאינטליגנציה היא מושג חמקמק ומורכב ושאינטליגנציה לוגית-מתמטית רחוקה מלהיות חזות הכל. גרדנר טען שיש שמונה סוגי אינטליגנציות: לשונית, לוגית - מתמטית, מרחבית, מוזיקלית, גופנית- תנועתית, תוך אישית, בין אישית ונטורליסטית. אני מניח שכולכם נתקלתם מתישהו באנשים עם פסיכומטרי 730 + שפותרים בהליכה בעיות מתמטיות מורכבות אבל מתקשים לנסח מילולית רעיון או להבין למה החברה שלהם כועסת. לשיטתו של גרדנר מדובר באנשים בעלי אינטליגנציה לוגית - מתמטית גבוהה ואינטליגנציה לשונית ובין אישית נמוכה.

אני חושב שכבר ניחשתם שאצל מעצבים רצוי שתהיה אינטליגנציה מרחבית גבוהה, זה כמובן לא אומר ששאר סוגי האינטליגנציות לא חשובות או רלוונטיות להם, זה רק אומר שבלי אינטליגנציה מרחבית טובה יהיה קשה להיות מעצב טוב.

ארחיב בקרוב בפוסט נפרד על אינטיליגנציה מרחבית, בינתיים ממליץ לכם בחום לחפור קצת לבד בנושא.

למה לימודי עיצוב אקדמאים?
(פוסט ראשון בנושא)
1 - האספקט המקצועי
בעולם דמיוני שבו אפשר היה לסיים תואר בעיצוב בשנתיים אני מניח שכולם היו שמחים וקופצים על המציאה כי כשאתה בן +20 מסלול של 4 שנים יכול להרגיש כמו נצח. אבל גם בעידן ההכשרות הקצרות שאנחנו חיים בו יש עדיין הגיון מקצועי ופדגוגי רב בתכניות הארוכות, מעבר לתואר האקדמי שתמיד נחמד כמובן להראות להורים.

מיומנויות וטכניקות אפשרי ללמוד בזמן קצר יחסית אבל כדי באמת ללמוד עיצוב צריך יותר זמן. ידע בפוטושופ, אילוסטרייטור ואינדיזיין לא הופך אותך למעצב תקשורת חזותית, והעובדה שאתה שולט בסולידוורקס, יודע קצת טכנולוגיות ובניית דגמים גם לא הופכת אותך למעצב תעשייתי. כנ"ל בתחום עיצוב הפנים, האדריכלות וכו.

צריך זמן כדי לצבור את אותו ביטחון ועומק מקצועי מינימלי שיאפשר לך לא רק להגיע מוכן לעולם העבודה, אלה גם להשתלב ולהתפתח בו בהצלחה. זה נרכש רק דרך התנסות בהרבה פרויקטים סטודנטיאליים עם קושי ומורכבות הולכים וגדלים, דרך התנסות במתודות עיצוב שונות, דרך חשיפה למעצבים ומרצים מתחומי עיסוק מגוונים וגם דרך הרחבת האופקים והעמקה בידע תאורטי שמאפיינים לימוד אקדמי. לכל זה אין מה לעשות - צריך יותר זמן.