המכון הישראלי לחינוך היסטורי

המחנך והמורה עמי מטלון מציע להוסיף עניין, רלוונטיות וקצת חספוס לשיעורי היסטוריה באמצעות הרוקנ׳רול.

התפתחות הרוקנ׳רול, מסביר מטלון, משקפת תהליכים חברתיים, תרבותיים, פוליטיים ואפילו כלכליים. מבילי הולידיי ונינה סימון, דרך הנדריקס וספרינגסטין ועד לליידי גאגא, הרוקנ׳רול מסוגל להוסיף נדבך חשוב לתוכנית הלימודים על מגמות שהתרחשו בעולם מאז מחצית המאה העשרים ועד היום.

על גישתו של מטלון להוראת היסטוריה והאופן שבו הוא מביא את הרוקנ׳רול לכיתה מוזמנים לקישור כאן:
https://www.smkb.ac.il/units-and-departments/historical-education/about/papers/

ביום א׳ האחרון חגגנו את השקת הספר ׳חינוך היסטורי: זירות וזיקות׳ בעריכת נמרוד טל ואייל נווה.
מצרפים כאן מספר תמונות ואת תוכן העניינים של הספר, שהינו האסופה המקיפה והמעמיקה ביותר שפורסמה בעשורים האחרונים על תחום החינוך ההיסטורי בישראל.

>

אחד השינויים המשמעותיים בזיכרון הציבורי הישראלי בעשור האחרון נוגע ל׳אל-נכבה׳ (׳האסון׳, כפי שמכנים הפלסטינים את מלחמת 48).

ברשתות החברתיות, בתקשורת ובתוצרי תרבות – הנכבה הפכה להיות מושג מוכר בשיח הישראלי. רבים אולי יופתעו לדעת שמושג זה נוכח אפילו בלימודי ההיסטוריה בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי.
אך מה היחס למושג הנכבה, כיצד מבינים אותו , מה המשמעות שלו כלפי ימינו – על כך התשובות בחברה הישראלית מגוונות וחלקן ממש הפוכות.

בשבוע הבא, במסגרת השקת הספר ׳חינוך היסטורי: זירות וזיקות׳, תהיה לנו הזכות לארח את היוצרת Michal Weits שתספר ותציג את המפגש שלה עם ׳הנכבה׳. דרך קטעים מסרטה ׳קופסה כחולה׳ תדגים ויץ את היחסים המורכבים עם ההיסטוריה המשפחתית שלה – שנעים בין השראה והערצה להתוודעות לעוולות עבר והתמודדות עם שאלות מוסריות עכשוויות.

יום א׳ | 2.7.23 | 14:30-10:45 | סמינר קיבוצים, אולם 70
האירוע פתוח לקהל הרחב, מומלץ להירשם דרך הקישור בתגובה הראשונה.

מספר תמונות מיום העיון שערכנו היום במכון עם עשרות מורות ומורי היסטוריה בחינוך הממלכתי על החידושים והאתגרים שבהוראת ארצות הברית והאמריקות.

היום נערך בשיתוף החוג להיסטוריה בסמינר הקיבוצים והפיקוח על הוראת היסטוריה בחינוך הממלכתי.

היום בכנס המרצות והמרצים השנתי של @סמינר הקיבוצים, פרופ׳ אייל נווה וד״ר רועי וינטרוב הציגו חלק ממחקרי המכון לחינוך היסטורי שנערכו לאחרונה.
פרופ׳ נווה מיפה את המורכבות הגלומה בתופעת הריסת פסלים וכיצד אפשר למנף אותה ליצירת תהליך חינוכי משמעותי (הפניה למאמר בתגובה הראשונה).
ד״ר וינטרוב הציג את הדילמות והמאבקים בימינו על השאלה ׳מדוע לומדים היסטוריה׳ בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי (הגרסה הדיגטלית של המאמר תפורסם בקרוב).

Eyal Naveh Roy Weintraub

**לאחר הדחיה - מועד חדש לאירוע ההשקת הספר**

בין פוליטיקה להיסטוריה, בין זיכרון לחינוך, בין אידיאולוגיה לכלכלה – ביום א׳ ה-2 ביולי 2023 נשיק את הספר ״חינוך היסטורי: זירות וזיקות״.

מדובר בספר המקיף ביותר שיצא על חינוך היסטורי בישראל בעשורים האחרונים. הוא מציע מבט רחב וראשון מסוגו על זירות מרכזיות שבהן מתקיים התחום ועל מגוון הזיקות שביניהן, כגון כיתות הלימוד, משרד החינוך, מכללות להוראה, המרחב הדיגיטלי, המרחב הציבורי, ספרי לימוד, קולנוע, מסמכי מדיניות ועוד.

את המאמרים שבאסופה כתבו אנשי ונשות מחקר ומעשה שלקחו ועודם לוקחים חלק מוביל בעיצוב החינוך ההיסטורי בישראל מתוך התבוננות מבפנים על הזירות השונות ועל זיקות הגומלין שביניהן.

יום ראשון | 2.7.2023 | 13:45-10:30 | סמינר הקיבוצים, אולם 70

האירוע פתוח לקהל הרחב, אנא הרשמו מראש בקישור בתגובה הראשונה.

מכון מופ"ת - המכון הארצי למחקר ולפיתוח בהכשרת מורים ובחינוך
הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים

עוד שבועיים בדיוק, ביום ב׳ ה-26 ביוני, נערוך בסמינר הקיבוצים יום עיון בנושא אתגרים וכיוונים חדשים בהוראת ארצות הברית במערכת החינוך הישראלית.

יום העיון - המשותף למכון לחינוך היסטורי, לחוג להיסטוריה בסמינר הקיבוצים ולפיקוח על הוראת היסטוריה בחינוך הממלכתי - נועד להציג מגמות חדשות בחקר ארצות הברית והמרחב האמריקני, לדון באתגרים שבהוראת התחום וליצור היכרות ושיתופי בין העוסקים בו בארץ.

את תוכנית היום והפרטים המלאים ניתן למצוא בתמונה המצורפת.
הקישור לטופס ההרשמה ודוא״ל לשאלות מופיעים בתגובה הראשונה.

בשבוע שעבר ערך המכון לחינוך היסטורי בסמינר הקיבוצים מפגש מיוחד עם כ-100 מורים ומורות ב׳תוכנית סחל״ב׳ (סקרנות, חשיבה ולמידה בהנאה). מדובר באחת מתוכנית הדגל של הפיקוח על הוראת ההיסטוריה בחינוך הממלכתי אותה מרכז גלעד מניב.

הרחק משינון תאריכים ועובדות, התוכנית מבקשת לפתח מיומנויות חשיבה וכישורים דיסציפלינאריים, כמו עבודה עם מקורות ראשוניים, בחינה רבת-פרספקטיבות, ניסוח טוענים מורכבים ועוד. בין היתר, התוכנית היא שהובילה את השימוש בספר פתוח בבחינות בגרות - דבר שצפוי להפוך להיות לנחלת כלל המערכת בשנים הקרובות.

המפגש בשבוע שעבר הוקדש לדיון על היבטים מהספר החדש בהוצאת המכון ׳חינוך היסטורי: זירות וזיקות׳ כמו גם לחשיבה משותפת על כיוונים פדגוגים חדשים בתוכנית סחל״ב.

בין שלל הדברים שנדונו, לאורך המפגש נשזר כחוט השני הפוטנציאל החינוכי של היסטוריה ציבורית, הן בשילוב תלמידים ביצירה של ידע היסטורי והן כאמצעי להגברת הרלוונטיות של התוכן הנלמד.

בתמונות: תוכנית האירוע כמו דוגמה למטלת חקר מתוכנית סחל״ב שניתנה בבית הספר הריאלי בחיפה.

Eyal Naveh Atalia Shragai גלעד מניב אורנה כץ אתר Roy Weintraub

היסטוריה גדולה: נרטיב חינוכי חדש למערכת החינוך?

בהשתתפותו של פרופ׳ Yuval Noah Harari, בתחילת החודש נערך בסמינר הקיבוצים כנס שבחן את מקומה של גישת ׳ההיסטוריה הגדולה׳ במערכת החינוך.

בשנים האחרונות מיזם ׳היסטוריה גדולה׳, בהובלתם של ד״ר שמיר יגר וד״ר Dana Sachyani מסמינר הקיבוצים, מכה שורשים במערכת החינוך. המיזם הוא חלק ממגמה עולמית המבקשת לשנות מהיסוד את לימודי היסטוריה ולמעשה בעלת השלכות עמוקות על כלל התהליך החינוכי, הן מבחינת פדגוגית והן מבחינת הידע הנלמד.

תוכנית הלימודים של ׳היסטוריה גדולה׳ משלבת בין מדעי האדם והטבע, ופונה אל סיפור מוצא חדש – המפץ הגדול לפני כ-13.8 מיליארד שנים. לעומת מלכים, מלחמות ומרידות, בפרקי התוכנית הראשונים הגיבורים הם החומר, האנרגיה, הכוחות הפיזיקליים והיסודות הכימיים שמעצבים את היקום הצעיר. רק לאחר כמחצית מהתוכנית, ניגשים התלמידים אל חטיבת מדעי האדם, המתחילה בהופעות ההומו-ספיינס ומגיעה עד למהפכות המודרניות ולימינו אנו.

בכנס הציגו מורות ומורים מרחבי הארץ את האופן בו הם מיישמים את התוכנית בבית ספרם ותובנות ראשונות מניסיונם. הייתה זו הזדמנות לדון על ההישגים והאתגרים שבשטח כמו גם לחשוב יחד על החזון רחוק הטווח.

כדי ללמוד יותר על התוכנית נמליץ מאוד לקרוא את הפרק:
נמרוד טל, דנה שחייני, שמיר יגר, בעז סתוי ונירית אסף, ׳היסטוריה גדולה: מהמפץ הגדול עד העתיד׳, בתוך: חזונות חינוך בשישה צעדים: הצעות סדורות לחינוך אחר, בעריכת יורם הרפז ואמנון כרמון, רסלינג 2023, עמ׳ 426-413.

בתגובה הראשונה – כתבה שפורסמה על בית הספר הראשון בישראל שאימץ את המודל.

כיצד מורות ומורים מתמודדים עם הוראת עבר בעייתי?

כדי לברר זאת, ד״ר מיכל הוניג ופרופ׳ דן פורת פנו לבחון כיצד מורים מלמדים את פרשת אלטלנה.

המחקר בוצע בכיתות י״א בבתי ספר המשלבים חילונים ודתיים יחדיו ואפיין שלוש דרכי התמודדות של מורים:

׳לחימה׳ – התמקדות במניעים האישיים הצרים של דמויות המפתח ועל-ידי כך הבלטת ההתנגשות והמחלוקת בין הצדדים. במסגרת זאת המורה העניקה דגש לשיקולים הפולטים ולאיבה האישית בין מנחם בגין לבין דוד בן-גוריון.

׳בריחה׳ – הזזת הדמויות ההיסטורית לשולי האירוע, ולימודו בצורה כללית וגנרית. באופן זה נמנע המורה מעימות והרחיק את התלמידים משאלות מאתגרות או קשות.

׳הבהרה׳ – שילוב בין התמקדות בפן האישי לבין הצבעה על התנהגות אנושית כללית. המורה שנקטה בגישה זו שאפה להציג בצורה מאוזנת את הפרספקטיבה של שני הצדדים. גישה זו, הסבירו החוקרים, ׳מתבססת על המטרה להציג נרטיב מאוזן, מלוכד ומתודולוגי המתאר עבר בעייתי מבלי להפחית בתחושת הגאווה הלאומית של התלמידים, ואפילו להגביר אותה׳ (עמ׳ 238).

נמליץ לקרוא את המאמר המלא, הקישור אליו מופיע בתגובה הראשונה.

המחקר בוצע במסגרת מצומצמת ביותר, ומטבע הדברים מסקנותיו מוגבלות, אך הוא מעורר מחשבה ומעודד אותנו להרהר ולבחון כיצד אנו נגישים ללמד אירועים ותהליכים קשים.

נשמח לשמוע ממכן וממכם כיצד אתם ניגשים ללמד עבר מאתגר, מוזמנים לכתוב כאן או שלוח לנו מייל.

בשל המצב הביטחוני כמו גם נסיבות אישיות מצערות, הוחלט לדחות את ערב ההשקה שתוכנן למחר (חמישי, 11.5).

בימים הקרובים נעדכן על המועד החדש לאירוע.

על חינוך והיסטוריה; על הכיתה והעולם שמחוצה לה; על עבר, הווה ועתיד.
ד״ר נמרוד טל, מנהל המכון, בקטע קצר המסביר מהו חינוך היסטורי וכיצד הוא רלוונטי לחיינו. בין אם נהיה מודעים לכך או לא.

על חינוך היסטורי שמעתם? מתברר שהוא רלוונטי מתמיד. שיעורי היסטוריה יכולים ללמד אותנו המון לא רק על העבר, כי אם על ההווה והעתיד. ככה זה עובד >>https://www.edunow.org.il/article/4279

>

אחד השינויים המשמעותיים בזיכרון הציבורי הישראלי בעשור האחרון נוגע ל׳אל-נכבה׳ (׳האסון׳, כפי שמכנים הפלסטינים את מלחמת 48).

ברשתות החברתיות, בתקשורת ובתוצרי תרבות – הנכבה הפכה להיות מושג מוכר בשיח הישראלי. רבים אולי יופתעו לדעת שמושג זה נוכח אפילו בלימודי ההיסטוריה בחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי.

אך מה היחס למושג הנכבה, כיצד מבינים אותו , מה המשמעות שלו כלפי ימינו – על כך התשובות בחברה הישראלית מגוונות וחלקן ממש הפוכות.

בשבוע הבא, במסגרת השקת הספר ׳חינוך היסטורי: זירות וזיקות׳, תהיה לנו הזכות לארח את היוצרת מיכל ויץ שתספר ותציג את המפגש שלה עם ׳הנכבה׳. דרך קטעים מסרטה ׳קופסה כחולה׳ תדגים ויץ את היחסים המורכבים עם ההיסטוריה המשפחתית שלה – שנעים בין השראה והערצה להתוודעות לעוולות עבר והתמודדות עם שאלות מוסריות עכשוויות.

יום חמישי | 11.5.23 | 20:30-17:30 | סמינר קיבוצים, אולם 70
האירוע פתוח לקהל הרחב, מומלץ להירשם דרך הקישור בתגובה הראשונה.

בתמונה, לצד כזרת הסרט, צילום מתוך ספר הלימוד ׳בונים מדינה במזרח התיכון׳ (נווה, ורד ושחר, 2009).

בין פוליטיקה להיסטוריה, בין זיכרון לחינוך, בין אידיאולוגיה לכלכלה – בעוד עשרה ימים נשיק את הספר ״חינוך היסטורי: זירות וזיקות״.

מדובר בספר המקיף ביותר שיצא על חינוך היסטורי בישראל בעשורים האחרונים. הוא מציע מבט רחב וראשון מסוגו על זירות מרכזיות שבהן מתקיים התחום ועל מגוון הזיקות שביניהן, כגון כיתות הלימוד, משרד החינוך, מכללות להוראה, המרחב הדיגיטלי, המרחב הציבורי, ספרי לימוד, קולנוע, מסמכי מדיניות ועוד.

את המאמרים שבאסופה כתבו נשות ואנשי מחקר ומעשה שלקחו ועודם לוקחים חלק מוביל בעיצוב החינוך ההיסטורי בישראל מתוך התבוננות מבפנים על הזירות השונות ועל זיקות הגומלין שביניהן.

📆 יום חמישי | 11.5.23 | 20:30-17:30 | סמינר הקיבוצים, אולם 70

האירוע פתוח לקהל הרחב וללא עלות.
נבקש להירשם בדוא״ל או בקישור שבהודעה הראשונה.

חינוך היסטורי: זירות וזיקות | נמרוד טל ואייל נווה (עורכים) | בהוצאת מופ״ת והקיבוץ המאוחד

Sharon Geva
Tsafrir Goldberg
Lilach Naishtat
Avner Ben-Amos
Roy Weintraub
גלעד מניב
Atalia Shragai
Michal Wasser
Eyal Naveh

סמינר הקיבוצים
הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים
מכון מופ"ת - המכון הארצי למחקר ולפיתוח בהכשרת מורים ובחינוך

מקומו הכל כך מרכזי של יום העצמאות בחיינו – במעגלים האישיים או הלאומיים – הופך אותו לצוהר נפלא לחקור את העושר והמורכבות שבהיסטוריה וכיצד הבנתה מעצבת את עולמנו.

במבט היסטורי אפשר לשאול למשל מה הוביל ליום העצמאות: הלאומיות האירופאית המודרנית? מבני הזיכרון היהודיים? המהפכה הצרפתית? הרצל והתנועה הציונית? חוכמתו של וייצמן והצהרת בלפור? המרד הערבי? מחנות העקורים לאחר השואה? או שמא יש להצביע על תהליכים אימפריאליים אירופאיים או בכלל להפנות את המבט לתלמידי הגאון מווילנה או סיפורי המקרא.

בדומה לכל תופעה היסטורית משמעותית, הקמת מדינת ישראל היא תהליך מורכב ורב ממדים, השזור לאירועים היסטוריים מגוונים. בה בעת, מבלי להמעיט במורכבות, האחריות של המחקר ובהתאם גם של תהליך ההוראה היא לאפיין את הגורמים העיקריים שהובילו לתהליך ועיצבו אותו.

במקביל, לצד ההבנה ההיסטורית, אפשר לבחון מה המשמעות הנוכחית של הקמת המדינה מבחינתנו. תהיה זו השראה מהקרבה, המאמצים והמעשים של דורות העבר; הכרת תודה על התנאים שמאפשרים את קיומנו; הבנה כיצד נוצרו המבנים החברתיים-פוליטיים המאפיינים את זמננו; הכרה בעוולות העבר והאחריות האתית שמתלווה אליהן.

ומכאן, הודות להבנת העבר, והאופן בו היא משפיעה על תפיסת עולמנו בהווה, אפשר לתכנן ולסלול את דרכינו מכאן והלאה.

ב-11 במאי – במסגרת ערב ההשקה לספר ״חינוך היסטורי: זירות וזיקות״ – נקיים הקרנה של קטעים מהסרט ״קופסה כחולה״ ודיון עם היוצרת שלו – מיכל ויץ. תהיה זו הזדמנות לחקור את הסוגיות המורכבות סביב הקמת המדינה ותפיסות הזיכרון שלה, ברובד האישי-משפחתי כמו גם החברתי-לאומי.

בתמונה - בן-גוריון צופה על תל אביב העתידית, הודות ל-2 Dall-E.

האם ניתן לגשר בין לימוד ביקורתי ובין הזדהות בהוראת עדויות על השואה בישראל של היום?
האם אמפתיה יכולה לשמש אמצעי לבחינה ביקורתית?
אילו תנאים בכיתה מאפשרים התמודדות פורייה עם תכנים טראומטיים וטעונים?

על שאלות אלו ועוד עונה ד״ר לילך ניישטט-בורנשטיין (Lilach Naishtat) במאמרה ״הוראת עדויות: בין אמפתיה לביקורת״, שבוחן פדגוגיה ייחודית שיושמה בקורס לפרחי הוראה מצטיינים במכללת סמינר הקיבוצים.

באמצעות ניתוח הקלטות ויומני מחקר מהקורס החדש, מראה ניישטט-בורנשטיין את הפוטנציאל הטמון בתהליך חינוכי הממזג בין ביטוי רגשי לבחינה ביקורתית - בין פדגוגיה של אמפתיה לפדגוגיה ביקורתית.

מצד אחד, הפדגוגיה בקורס הדגישה את ההתבוננות ככלי מרכזי בתהליך הלימוד והעניקה מקום נרחב לחוויות אישיות, רשמים ורגשות של הלומדים. מצד אחר, הלומדים הוזמנו לפתח גישה ביקורתית אנליטית כלפי העמדות והנחות המוצא שהם ביטאו. מגוון העדויות ההיסטוריות שימשו ככר פורה לביטוי רגשות ורפלקציה אישית כמו גם לפיתוח גישה דיסציפלינארית הבוחנת את אופיין הקונטינגנטי.

השילוב בין פדגוגיה אמפתית לפדגוגיה ביקורתית הביא את הסטודנטים לזהות את המוסכמות במבני זיכרון השואה בחברה הישראלית; עורר את הסטודנטים להפוך מצרכנים סבילים לסוכנים פעילים; ויצר קישור בין הוראת עדויות על השואה ובין המציאות האקטואלית בחברה ובכיתה.

לדוגמאות והסברים נוספים על הפדגוגיה החדשה שפיתחה ניישטט-בורנשטיין והאופן בו ניתן ליישמה בכיתות לימוד נמליץ לעיין במאמר המלא המצוי בספר ״חינוך היסטורי: זירות וזיקות״ (בהוצאת מופ״ת והקיבוץ המאוחד - קו אדום), עמ׳ 122-107.

ערב ההשקה לספר יתקיים ב-11 במאי 2023 , במכללת סמינר הקיבוצים (ההזמנה בתגובות).
מכון מופ"ת - המכון הארצי למחקר ולפיתוח בהכשרת מורים ובחינוך
הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים

״אינני חושב שיש צורך לנתח את המרד מבחינה צבאית״ הסביר יצחק ("אנטק") צוקרמן על מרד גטו ורשה בראיון בשנת 1976, ״[...] אם יש בית ספר ללימוד רוח האדם, הרי שם זה צריך להיות מקצוע ראשי”.

"אם הייתה בנו גבורה, הייתה זו הגבורה להחזיק מעמד כאדם" צביה לובטקין.

אנו שמחים להמליץ על ״כל השאר הוא אלמוות״, ספרה החדש של ד״ר שרון גבע (Sharon Geva), מרצה בכירה בחוג להיסטוריה בסמינר הקיבוצים והיסטוריונית בGhetto Fighters' House בית לוחמי הגטאות. הספר מגולל את הביוגרפיה הכפולה של זוג לוחמי הגטאות צביה לובטקין ויצחק צוקרמן עם תום ימי הכיליון והמרד ואחרי שנות המלחמה ההן, החל מסוף שנות הארבעים של המאה העשרים ועד מותם.

לצד ביוגרפיה מרתקת ומעוררת השראה, הקריאה בספר בימינו – עת שגיבוריו הפכו בעיקר לסמל – מאפשרת לבחון ולהדגים את היחסים המורכבים והמשתנים שבין היסטוריה וזיכרון, חינוך והנצחה.

״כל השאר הוא אלמוות: פרשת חייהם של צביה לובטקין ויצחק (אנטק) צוקרמן״
בהוצאת הקיבוץ המאוחד, יד טבנקין ובית לוחמי הגטאות
יד טבנקין- הסיפור של הקיבוץ
הקיבוץ המאוחד - ספרית פועלים

בתמונות - הספר החדש, וקטע מספר הלימוד ״טוטליטריות ושואה״ (נווה, ורד ושחר, 2009) על הלחימה היהודית לנוכח ״הפתרון הסופי״.

האם הוראת השואה נועדה ללמד אותנו לקחים? ואם כן, אילו?



מצד אחד, הרי ברור שאירועי השואה והתהליכים שילוו אותה מסוגלים להעניק שיעורים אקטואליים ויקרי ערך לדור הצעיר – על סכנת הגזענות, אודות צדדיו האפלים ביותר אך גם היפים ביותר של טבע האדם, על חשיבות הדמוקרטיה ועוד; אך מצד שני, דגש על הלקחים החינוכיים מהשואה עלול להוביל לעיוותים חמורים בתהליך הלימוד וכך גם בהבנה ההיסטורית של המאורעות. שכן, אירועים היסטוריים יש להבין בתוך ההקשר הייחודי בו קרו וכחלק מתהליכים שהתחוללו בעבר.

במאמרו משנת 2020, ביקש חוקר החינוך וההיסטוריה ארתור צ׳פמן (Chapman) לסקור את המחלוקות השונות בסוגיה זו. ללמד לקחים מהשואה, לדידו של צ׳פצן, זו מטרה לגיטימית וראויה לתהליך הלימוד. אך יש לגשת אליה בזהירות רבה, ולצורך כך הוא מיפה שלושה סוגים של לקחים המאפיינים מערכות חינוך שונות:

1) הלקחים הדיאונטלוגויים (Deontological lessons) – המלמדים כיצד יש לנהוג בצורה קטגורית ובלתי משתנה. כך למשל, האופן בו חינוך דתי ידגיש את ערך קיום תורה ומצוות תוך חירוף הנפש; או למידה על מעשיהם של דמויות מופת שדבקו בעקרונותיהם וערכיהם האנושיים גם בתופת השואה.

2) הלקחים הסיבתיים (Consequentialist lessons) – המנחים כיצד יש לנהוג בסיטואציה מסוימת כדי להשיג את התוצאה הרצויה. לדוגמה, מה עלינו לעשות כדי להימנע מלהגיע לכינון משטרים טוטליטאריים, גזעניים ורצחניים.

3) השיעורים האונטולוגיים (Ontological lessons) – המורים על טבע הדברים, בין אם של בני אדם או של מערכות חברתיות. מה השואה מלמדת על טבע האדם? על טבעם של המרצחים, הקורבנות, העומדים מן הצד ועוד? האם השואה מלמדת על טבעו המלחמתי של ההיסטוריה האנושית או האם היא תופעה נבדלת?

הטיפולוגיה של צ׳פמן אינה מצביעה על סוג עדיף של לקח, אלא נועדה לעזור לנו להבין, להגדיר ולבנות יותר טוב את מטרות מערכי השיעור שלנו.

נמליץ לעיין במאמר המלא, שפתוח בגישה חופשית ונגיש כאן:
Foster, Stuart, Pearce, Andy and Pettigrew, Alice (eds) 2020. Holocaust Education: Contemporary challenges and controversies. London, UCL Press. https://doi.org/10.14324/111.9781787355699

אולי יותר מכל מקצוע אחר, מסבירה ד״ר תמר קטקו, ״תחום הוראת ההיסטוריה פרוץ לפרשנויות, לעמדות אישיות ופוליטיות ולגישות משתנות של מורים שבאופן מודע או לא מודע, הופכים את השימוש במעמדם ובמונופול המצוי בידם במסירת הידע ההיסטורי, למנוף מגמתי מסוכן״.

במאמרה ד״ר קטקו סוקרת סוגיות אתיות המתעוררות בשיעורי היסטוריה ובוחנת את מידת האחריות המוטלת על כתפיהם של המורים. על בסיס סקירה זו, היא מציבה שני עקרונות אתיים בסיסיים, שלמשנתה מהווים תנאי הכרחי לעיסוק בתחום זה, ואשר במידה רבה, סביר להניח, יהיה בכוחם לצמצם תופעות של הטיה והטעיה.

העקרון הראשון: בכל תהליך הכנה של מערך שיעור, על המורה לבדוק כל נושא בשני מעגלים: מעגל קהילתי-תרבותי ומעגל לאומי-בינלאומי. יש לאמץ לשפה המקצועית את הכלל לפיו כל אירוע כולל נרטיב מקומי המתגלגל מדור לדור, ונרטיב נלווה המוצג על ידי עמים אחרים. מחובתו של חינוך היסטורי להישען על עקרון הטקסט והקונטקסט, תוך כדי שאיפה להציג את כל חלקי התמונה.

העקרון השני: על המורה להיסטוריה להיחשף לכמה סוגים של פרשנויות, בעיקר בנושאים הנוגעים לנקודות מפנה קריטיות, והכרעות צבאיות ופוליטיות הנכללות בנרטיב של תולדות העם והמדינה. עצם הידיעה שקיימות כמה פרשנויות תאפשר למורה יריעה רחבה יותר של הבנת השתלשלות האירועים והשלכותיהם. השפה הפרשנית המגוונת תהפוך להיות חלק בלתי נפרד משפת הדיון, השיחה וההפעלה בשיעור, וחלק ממטלות קריאה וכתיבה שיינתנו להעמקת ההבנה וטיפוח החשיבה הביקורתית. ברם, חשוב לא פחות לטפח הבחנה בין פרשנות שיש בה הסתה פוליטית ו"שחיטת פרות קדושות", ובין פרשנות חפה מיסודות מפלים, הרסניים ומיסיונריים, שנועדה לחדד את ההתבוננות ולעורר הרהור ספקני לשם חקר.

להבנה מעמיקה יותר על הסוגיות האתיות ולשלל דוגמאות ליישום העקרונות לעיל בתוכנית הלימודים נמליץ לעיין במאמר המלא של ד״ר קטקו המצוי בספר ״חינוך היסטורי: זירות וזיקות״ (בהוצאת מופ״ת והקיבוץ המאוחד - קו אדום), עמ׳ 106-83.

ערב ההשקה לספר יתקיים ב-11 במאי 2023 , בסמינר הקיבוצים (ההזמנה בתגובות).

>

צוות המכון לחינוך היסטורי לוקח חלק בפרויקט Makinghistories במסגרת מענק Horizon 2020 של האיחוד האירופי. זהו מיזם רב שנתי שנועד ליצור משאבי הוראה דגיטליים על בסיס תשתית מחקרית בין-תחומית ובין-לאומית.

לפני מספר שבועות נערך במדריד כנס הפתיחה של המיזם ובו נפגשנו 17 גופי המחקר שיובילו אותו, ביניהם אוניברסיטאות, מוזיאונים וארגונים אזרחיים מדרום קוריאה, איטליה, אוסטרליה, אסטוניה, ספרד, קפריסין, ארגנטינה, קנדה ועוד.

המכון לחינוך היסטורי מייצג את ישראל ומשתתף בקבוצות מחקר על הוראת פרקים שנויים במחלוקת בהיסטוריה, מארג היחסים שבין חינוך היסטורי פורמלי ללא פורמלי וייצוגים היסטוריים במוזיאונים.

בשנים הקרובות יארח המכון מומחים וראשי מוסדות לחינוך היסטורי לסמינרים וכנסים, ובמקביל יתארח אצלם.

שתפו אותנו בעשייה ובפרספקטיבה שלכן ושלכם!

לצד עדכון על פעילות המכון, נועד העמוד להעניק במה לגורמים השונים בחברה הישראלית הפועלים בתחום החינוך ההיסטורי.

נעודד חוקרים, סגלי הוראה, הוגים ואנשי חינוך לשלוח לנו דעות, יוזמות חינוכיות, מערכי שיעור והדרכה, עדכונים על מחקרים וכל דבר נוסף שתמצאו לנכון ומתקשר לתחום החינוך ההיסטורי בישראל ובעולם.

לשליחת חומרים – [email protected]

שתפו אותנו בפרספקטיבה ובעשייה שלכם/ן!

לצד עדכון על פעילות ועשיית המכון, נשאף כי העמוד יעניק במה לגורמים השונים בחברה הישראלית הפועלים בתחום החינוך ההיסטורי.

לפיכך, נעודד נשות ואנשי חינוך, מחקר ויצירה לשלוח לנו:
- מאמרי דעה
- יוזמות חינוכיות
- מחקרים חדשים
- דוגמאות למערכי שיעור והדרכה
- התייחסות לתוצרי תרבות ואמנות עם היבט היסטורי

לשליחת חומרים:
[email protected]

ברוכות וברוכים הבאים לעמוד הפייסבוק של המכון הישראלי לחינוך היסטורי בסמינר הקיבוצים!

המכון הישראלי לחינוך היסטורי הוקם במטרה לחקור את מקומו של העבר בחברה הישראלית, להעשיר את תהליכי החינוך ההיסטורי במערכות הפורמליות ובלתי הפורמליות ולעודד שיח ציבורי ער וביקורתי בסוגיה.

במקביל לעשייתו המחקרית הבין-לאומית, המכון עוסק בכתיבת תוכניות לימודים וחומרי הוראה, הדרכת אנשי חינוך, הוראה במסגרות ייעודיות ומעורבות ציבורית.
לפרטים נוספים מומלץ לעיין באתר המכון –
https://www.smkb.ac.il/units.../historical-education/about/

לצד עדכון על פעילות המכון - בפן המחקרי, הציבורי והחינוכי - נועד העמוד להעניק במה לגורמים השונים בחברה הישראלית הפועלים בתחום החינוך ההיסטורי.

נעודד חוקרים, סגלי הוראה, הוגים ואנשי חינוך לשלוח לנו דעות, יוזמות חינוכיות, מערכי שיעור והדרכה ייחודים, עדכונים על מחקרים וכל דבר נוסף שתמצאו לנכון ומתקשר לתחום החינוך ההיסטורי בישראל ובעולם.

לשליחת חומרים – [email protected]