08/06/2023
הסתגלות בסגנון אבנון
הסתגלות בגנים הוא נושא חם, במיוחד בתקופה הזאת בה משפחות מתחילות להתכונן לשנה הבאה עלינו לטובה. חששות מתחילים לצוף, האם בחרנו טוב, האם הוא יאהב את הצוות, האם הצוות יאהב אותו? מה הגננת תגיד? איך ניפרד אם יבכה?
לשאלות האלה אין תשובה מראש, רק הזמן יגיד. אנו מאמינים שבסוף הורים בחרו בהכי טוב שהם מצאו לנכון. גם אם בסוף זה לא התאים, גם אם חשבנו שילך בדרך אחת והלך באחרת. בחירות אפשר לשנות, שום דבר לא חתום בדם. בסוף אנו בוחרים את המקום בו אנו משאירים את היקר לנו מכל, כשיש ספק אין ספק.
ישנם סגנונות עבודה רבים בגנים שונים, יש רמות שונות של סתגלתנות אצל ילדים, יש סוגים שונים ומגוונים של קשרים במשפחות עצמן ועוד. לדעתנו, כל אלה לא יכולים להתאחד לכדי דרך אחת שהיא המיטבית ביותר לכולם. כל אחד הוא יחיד הוא מיוחד ויש לו את הדרך שלו להכיר את העולם.
אז בהסתגלות בסגנון אבנון, ההעדפה שלנו היא לעשות הסתגלות הדרגתית ככל האפשר, כך שהימים והחוויות הראשונות יהיו טובות וחיוביות. נעדיף לעשות את הפרידה רק אחרי שנוצר קשר בין הילד לגנן/נת.
איך אנחנו יוצרים קשר עם הילדים?
ראשית אנחנו נותנים להם את המרחב להסתובב עם ההורים שלהם, להכיר את המקום, המתקנים והאנשים הנמצאים במרחב הזה. אנו יודעים שאנו זרים להם ולא מנסים לרכוש את חיבתם בכניסה למרחב הבטוח שלהם.
מנגד, בראיה חברתית כוללת צריך להגביל הסתובבות יתר של מבוגרים בגן. צריך לזכור שכל אחד מסתובב עם ההורה שלו אז יש הרבה אנשים גבוהים/גדולים בשטח, מה שיכול לגרום לילדים אחרים להתכנס. לכן אנו ממליצים לבחור נקודה אסטרטגית בגן ולשבת בחיבוק, בדיבור או בכל פעולה שמשרה על הילד נחת. כשהוא ירגיש מספיק בטוח הוא יתרחק לבד לחקור את השטח מסביב. אם הוא מרגיש שההורה עומד ללכת או מכין אותו לקראת העזיבה העתידית שלו בעוד כמה ימים, אז הוא לא יהיה פנוי לחקור את השטח. הגוף שלו יהיה מוצף במגננה הרגשית שהוא לא רוצה להיפרד מההורה שלו.
אנו ניגשים רק למי שמסמן שזה בסדר מבחינתו או לילד שניגש אלינו או מסתובב לידנו. אנחנו עושים פעולות במרחב ופותחים פעילויות שונות כדי למשוך את מי שמוכן להתרחק קצת. אנחנו גם עושים מודלינג למשחק במרחב שלנו, יושבים לשחק בארגז החול, רוכבים על הבימבות, מנדנדים נדנדה ריקה וכו'... ככה כמה ימים עד שמתחיל להיווצר איזשהו קשר, שבו הילד כבר מכיר אותנו ואולי יסכים להתנחם בנו כאשר ההורה יעזוב לבסוף.
כשכבר נעשתה פרידה, אנו מאמינים שברגע שהילד/ה מתחילים להיכנס לגעגוע שמציף אותו וכבר לא מצליח להתנחם בנו, זה הרגע שכדאי שההורים יגיעו לקחת כדי להימנע מהצפה רגשית ומחוויה ראשונית שלילית. זמן התקופה הזאת הוא גם אינדיווידואלי. כמובן שזה נתון גם לאפשרויות הפנאי של ההורים ולעבודתם. אפשר לבדוק אם סבא/וסבתא זמינים, וכמובן שאם אין אפשרות אחרת אנו נעזור לו/לה להתמודד, ננחם, נסביר ונחבק.
אנו יוצאים לתהליך מתוך עמדה שבה ההורים ואנחנו ננהל את הקליטה כמו שכולנו מאמינים וצריכים. ההורים מכירים את הילד שלהם הכי טוב ואנו לא רוצים שיעשה שום דבר שמרגיש להורה לא נכון, פוגע בילד או נוגד את האינטואיציות של ההורה. וגם רוצים לבסס את ההרגשה שאנחנו פה לתת מענה שבו הילד ירגיש בטוח ואהוב בהיעדר ההורים.
המעבר לגן הינו היציאה הראשונה מהמקום המוכר והבטוח- הבית, אל החיים. פרידות ומעברים ילוו את הקטנטנים לאורך החיים ולכן, לדעתנו, ישנה חשיבות גדולה לתהליכי פרידה ראשוניים בחייו של הילד. באמונה שלנו, ילדים שעוזרים להם לחוות הצלחה חיובית בפרידה בגיל הצעיר מפתחים עצמאות רגשית שאין שני לה. כשעוזרים לילד להתגבר על פרידה תוך אמפתיה, הבנה ואכפתיות הוא מבין שמה שהוא מרגיש זה בסדר, זה בסדר להתגעגע לאבא ואמא ולרצות אותם, זה בסדר להיות עצוב ולבכות על זה. ככה לא מדחיקים את הרגש, אלא ממצים איתו. כך בונים את עולם הרגשות הפנימי ומעבדים אותו כדי לחזק את היכולת לעמוד בפרידות מאתגרות יותר בהמשך החיים, כמו למשל – להישאר עם קרוב משפחה, לישון אצל חבר, לעבור דירה, לשרת בצבא וכמובן פרידות מחברים, בני זוג, ומאנשים אהובים במהלך החיים.
והכי חשוב, כשמחליטים- מחליטים. הבכי הזה הוא לגיטימי בפרידה, זה כל כך ברור שקשה להיפרד מההורים, אך אם אתם בטוחים בהחלטתכם, שהיתם איתו וראיתם אם נחמד לו או לא, אתם סומכים על הצוות ועל התחושה שהוא מסתדר והכל יהיה בסדר וגם משדרים זאת בהתנהגות שלכם. לתת אמפתיה, לומר: "אני מבין שקשה לך להיפרד", להראות לו שהרגשות הדדיים: "גם אני אתגעגע אלייך ואחשוב עלייך", לספק עוגנים ביום: "אני סומכת עלייך שתסתדר ותשחק ותאכל", לתת גשר למפגש הבא: "אבוא לקחת אותך ונלך לבלות יחד ב..".
רגעי היציאה מהגן אל עבר השער, כנראה יהיו הרגעים הקשים ביותר שלכם כהורים. מומלץ לא להסתכל אחורה. לא לחזור אל הילד, למרות הבכי, למרות הקושי. אנו זקוקים שתצאו מהגן על מנת שנוכל לעזור לו להתגבר ולא להיקרע בינינו.
מגיעים לאסוף:
כשמגיעים לאסוף, אנו ממליצים להיכנס ברוגע לגן, אפשר לצפות אם עוד לא ראה אתכם, אך כאשר מבטים הצטלבו, לגשת, לחבק. אל תשוחחו עם הצוות או אף אחד בדרך ובייחוד לא מעל ראשו. בכל הפרטים אפשר להתעדכן לפני או אחרי בטלפון. התייחסו לדברים הטובים של היום, שהוא הצליח להישאר לבד, שהוא שיחק, שהוא אכל.
אחה"צ לתת הרבה חום ואהבה, חיבוקים יזומים, לתת מענה לבכי ותלותיות, להבין שהוא מסתגל למציאות חדשה. לתת לו הרגשה שלא משנה מה הרגשות המשתוללים שבו עכשיו, אתם תמיד שם כרשת בטחון ליפול אליה ולהתנחם בה.
מצפים כבר לספטמבר הקרוב להכיר את הקבוצה החדשה שתתגבש בה, אגב ישנם עוד מקומות פנויים להרשמה, כל פרטי ההתקשרות בדף: אבנונים- הבית של טל ועדי
