הפרעה בוויסות חושי/ קשב ורכוז-נאוה שקד.

יית דימוי עצמי נמוך. רבים פונים לטיפול פסיכולוגי, פסיכיאטרי, בע"ח, אומנות, שחייה, רגשי, טיפול משפחתי ואף שימוש בעזרים כימיים, שכולם מטפלים בסימפטומים, טובים לזמן מה אבל לא מביאים לפתרון.
במקרים רבים הפתרון להשגת יציבות רגשית והתנהגותית הוא באמצעות טיפול בהפרעה בוויסות חושי.
הכוונה למערכת קשב -תפקודית ניורולוגית המצויה במוח, שמשפיעה על האופן שבו הילד קולט גירויים, מעבד אותם ומגיב בהתאם בהתנהגות מסתגלת לסביבה - התהליך הינו אטומטי, מבלי שאנו מודעים לו. למשל רעש יוציא אותו מגידרו ,יביא להתפרצויות, כשאת מדברת אליו יגיד שאת ונקת, יימנע מלהיות במקום הומה אדם, קולנוע, מסיבה בגן/כיתה ועוד.. בעוד שלילד שמערכת התחושה תקינה רעש מכל סוג שהוא לא ינהל אותו, ותגובתו תהא מידתית.
כאשר מערכת התחושה יוצאת מאיזון, הסינון הראשוני נפגע ולכן הילד לא מפרש נכון את קודים חברתיים ומגיב באופן מוגזם ולא מידתי.
כל החושים שלנו מתודרכים ע"י מערכת ההתחושה, חוש הריח, הטעם, השמיעה, מגע, ראייה, שיווי משקל והתמצאות במרחב. כמובן שחוסר האיזון משפיע על מידת הקשב והריכוז על אף שנראה מצבים כמו מוסחות/התנתקות, אלו, לא יושבים על בעיית קשב, אלו יהיו סימפטומים כתוצר של ההפרעה בוויסות חושי שהוא המקור לבעייה ובמערכת זו צריך לטפל ולמגר את ההפרעה, הפתרון הוא פה!
מכלול התגובות להפרעה בוויסות חושי הן רבות וכוללות; תגובה קיצונית לסיטואציה, מתח שמלווה בקיטורים רבים, התרחקות מבני אדם שסמוכים לו, סגירת אף, עצימת עיניים, אטימת אוזניים, תוקפנות הגנתית, העדפת חושך על אור, תגובת אי נוחות לרעש, קיבוע כפייתי לסידור חפצים, שתלטנות, נוקשות, נרתע ממגע,"טיקים" בפנים, ועוד...
טיפול בוויסות חושי יאזן את מערכת התחושה שברב המקרים היא המקור לסימפטומים הללו שבהדרגה ייעלמו והתנהגותו תהייה בגדר הנורמה.
סממן מובהק הוא שלחוסר איזון במערכת התחושתית יש השלכה חברתית. דהיינו, דחייה חברתית, הימנעות כמקדם הגנתי, במקביל להשפעה על התפקוד הלימודי, (יש את היוצא מן הכלל שאין לו הפרעה בתחום הלימודי על אף היותו סובל מוויסות חושי). בבי"הס יתוייגו התלמידים הללו לרב כבעלי לקויות קשב וריכוז, ילד שמצוי כל העת במיגננה מול חוויות חברתיות, מוחו וודאי שאינו פנוי ללמידה, לרוב הוא נוכח פיזית בלבד. הזמן לא יירפא אותם ועם השנים ייהפכו לשקופים במערכת.
כמורה, אני יודעת עד כמה המערכת אינה גמישה ואכן התיוג רק מעצים ומקבע את התופעה בהעדר אבחנה מבדלת שלעיתים קשה לעלות עליה,לרב הולכים למוכר והידוע שהוא קשב וריכוז. מה הפלא שהגרף של לקויי קשב וריכוז עולה מידי שנה. כאמור זו טעות אבחנתית.
מערכת התחושה אחראית על כל התחושות שלנו. היא שולטת על התגובה הנורמטיבית או שאינה נורמטיבית של הילד. מערכת תחושה למעשה מנהלת אותנו באופן אוטומטי, דרכה נבין מתי אנחנו בסכנה מתי הכל כשורה איך להגיב לסיטואציות, ילד עם מערכת תחושה שאינה מאוזנת מגיב באופן לא רציונלי לסיטואציות בחיי היומיום מבלי שיש לו על כך שליטה/בקרה.
הזמן הוא פקטור משמעותי, שכן אם לא יטופל בזמן התנהגותו עלולה להיהפך לחלק מובנה מאישיותו מכורח ההרגל.
אם גם את/ה מהרהר מה יש לילד שלך, מה השד שנכנס בו מפעם לפעם, רצוי שתבדוק מה הפרופיל התחושתי שלו.