"קדם" - בית מדרש לבוגרי צבא שדה אליהו

12/03/2017

ליל פורים עם חברי בית מדרש קדם... אין מילים לתאר את זה

07/12/2015

14/10/2015

מחר מתחילים את תקופת החורף במרכז מרי"ם
בנוסף לשיעורים שכבר התחילו באלול,
ניכנס לנושא "אמונה ויהדות בתקופה פוסט מודרנית",
ננסה להבין את שרשי התקופה העמוקים מבחינה תרבותית ורעיונית, וננסה להבין כיצד אדם מאמין יכול אפילו להתחדש בכזה אקלים
מוזמנים

01/10/2015

עם הפנים לחורף..
לאחר 5 שבועות של בוקר לימוד בשדה אליהו,
בהם עסקנו במשמעות העמוקה (והיותר "אפקטיבית") של תקופת אלול ותשרי,

נחזור לתקופת החורף, בה -
- נמשיך בלימוד החסידות מתוך ה"נתיבות שלום",
- נתקדם בסיפורי בראשית בפשט ודרש אל המפגש בין יוסף והאחים ומשמעויותיו אפילו לימינו אנו, בהם כנראה מסתתרים "יוספים" חדשים במצרים חדשה,
- וניכנס ללימוד של הנושא "אמונה ויהדות בתקופה פוסט מודרנית".

מוזמנים..

מחיר לשיעור בודד – 10 ₪ / מחיר לחודש מלא 90 ₪ / התשלום ניתן בכל פעם ל - 4 שבועות מראש.
- ניתן לבוא לשיעור התרשמות חינם.

16/08/2015

השבוע זה מתחיל - בוקר לימוד בעמק
חמישי ב8:00 בבוקר
מוזמנים..
חודש טוב

24/07/2015

"רגע, זה לא מסוכן להגיד את זה?"
"היי, זה לא יכול להביא אנשים לבריחה, לוויתור?"
"סליחה, אבל הדברים האלה לא יכולים לבלבל?"

שאלות כאלו עלו המון השנה, בעיקר כשהתעסקנו בתכנים מהותיים, עקרוניים, ועמוקים.
ואז עולה החשש, איך אפשר לא לקחת את זה למקום ה"לא רציני" של החיים?

והתשובה חזרה על עצמה שוב ושוב: "לרציניים בלבד".
מי שלא רציני, יהיה לא רציני בלי הצדקה ועם הצדקה.
ולכן, לפני שלומדים, צריך להיות רציני.
צריך להחליט לבוא ברצינות, לבוא כדי להבין את העיקר, ולבוא להשקיע את כל מה שאפשר מתוך הסכמה לשלם לפעמים מחירים באמצע הדרך.
ומתוך זה גם אפשר לשמוע הכול, ולהבין עומק, מורכבות ועדינות.
"לרציניים בלבד"

שבת שלום
יעקב נוקד
ראש בית המדרש

17/07/2015

"אמון אמיתי מתחיל מהחולשות"..
השבוע למדנו סיפור יפה מהמדרש, על מטרונא רומאית שהטילה ספק במהימנות של סיפורי התורה.
היא לא יכלה לקבל את הסיפור על התגברות יוסף מול אשת פוטיפר. יוסף בן 17, עבד, לבד, לא יכול להיות..
ומה שרבי יוסי עושה, זה לפתוח איתה את סיפורי התורה. הוא קורא איתה את מעשה ראובן ובלהה ומעשה יהודה ותמר.
ואז הוא אומר לה, שאם התורה לא כיסתה על ראובן ויהודה, ולמרות שהם מ"גיבורי" התורה, התורה מתארת נפילות שלהם, אז גם אפשר להאמין לתורה שיוסף הצליח להתגבר.
- - -

אפשר לומר שזהו אחד המקורות החשובים להבנת הגישה הנכונה לתורה.
התורה רוצה שנצליח להתעלות מהאנושיות הפשוטה שלנו, ולפעמים זה בלתי מתקבל על הדעת, כמו שאותה מטרונא פשוט לא יכלה להאמין, בעיקר כי היא מכירה את עצמה.
האמינות הכי גדולה של התורה (הן אצל יהודים והן אצל גויים) היא דווקא בזה שהיא לא מכסה.
זה שהתורה לא מכסה, יכול לגרום לבלבול כפול.
בלבול אחד הוא לכסות על מה שהתורה לא כיסתה, ולהסביר בהמוני הסברים איך לא היה כאן חטא בשום צורה. מה שמפסידים כאן, הוא שלא באמת מגנים על התורה אלא מרוקנים את האמינות שלה.
בלבול שני הוא לטעון שכשהתורה אומרת שלא היה חטא, זה כיסוי. ומה שמפסידים כאן, הוא את התעצומות, התקוות והמסרים האמיתיים שאפשר וצריך לקבל מהתורה.
- - -

יוסף התגבר. והוא מלמד אותנו שאפשר להתגבר, כדאי להכיר את זה שאפשר להתגבר, וכדאי לשאוף לזה.
ראובן מלמד אותנו שאפשר גם להתבלבל ולטעות בגדול, ואז להתגבר ולעשות תשובה ולהיכלל בשנים עשר שבטי ישראל. ויהודה מלמד אותנו שאפשר לטעות וליפול, להתגבר ולהודות בטעות לפני כל העולם ולומר "צדקה ממני", ומשם, אם לא מפספסים את המסר, גם יכול לצאת משיח.
- - -

כמה זה מתעתע, עדין ומחייב מיקוד.
לימוד תורה זה ל"רציניים בלבד". צריך להתגבר על החרדות, וגם על הקטנות האנושית שלנו..
- - -

שבת שלום
יעקב נוקד
ראש בית המדרש

10/07/2015

“ההקשבה לנשמה - מתחילה בעצם את ההיסטוריה האישית שלך"
על השאלה "מתי סיפור מתחיל?" אי אפשר באמת לענות. החיים האנושיים מורכבים, מפסיפס עצום ובלתי ניתן לתפיסה של השפעות.
יכול להיות שסיפור של מישהו מתחיל כשהוא נולד, אבל גם יכול להיות שהסיפור שלו התחיל דווקא כשאחד ההורים שלו, או שניהם נולד, או כשקרה לו איזה אירוע מסעיר ומטלטל, או דווקא אירוע סתמי ומנומנם (שאולי היה המקור לאירוע המטלטל). מסתבר שאם חושבים על זה ברצינות, אפשר למצוא המון נקודות התחלה אפשריות ואמיותיות.
מצד אחד, אין תשובה מכריעה לשאלה "מתי הסיפור שלי מתחיל?",
ומצד שני, אפשר להכריע באופן מהותי על נקודה שאפשר לציין אותה כהתחלת הסיפור, והיא נקודת ההקשבה לנשמה.
- - -

נקודת ההקשבה לנשמה היא השלב שבו אדם מצליח להכיר את הזהות הפנימית שלו, ולהקשיב לה.
הוא מצליח לסנן ולנטרל את כל ההשפעות החיצוניות ו"רעשי הרקע" שהחיים מעמיסים עליו ("התקבלה הודעה חדשה"..), וגם לנטרל את הקולות החיצוניים שבפנימיותו..
רבי נחמן לדוגמה, דיבר על התבודדות.
מבחינתו, ההתבודדות אינה עניין לאנשי מעלה. ההתבודדות שייכת לכל אחד ואחד, כי היא שפיות בסיסית. היא תחילת יצירת ההיסטוריה האישית של כל אחד.
הרב שטיינזלץ בספרו (המצויין) "נשמה" כותב כי ההקשבה לנשמה אינה מותרות, היא צורך אלמנטרי,שלא תמיד מרגישים אותו, כי לא תמיד מרגישים צרכים אלמטריים. כמו שלדוגמה ישנם ויטמינים אלמנטריים, שחסרונם אינו מפסיק את החיים ואף לא מביא אותם למצב חירום, אלא "רק" לכבדות, לעייפות ולקושי נפשי. ואם מי שצריך את אותו ויטמין בסוף מבין שהויטמין חסר, והוא לוקח אותו, אז הוא מרגיש את ההבדל, וההבדל הוא בסך הכל בריאות שכמה שהיא משמעותית, במהותה היא גם שווה לכל נפש..
- - -

מה שחשוב להבין הוא שהקשבה לנשמה לא פותרת שום בעיה.
הבעיות והחולשות נשארות בדיוק במקומן.
ההקשבה לנשמה מאפשרת לגלות את הכיוון האמיתי שבו רוצים ללכת.
היא מאפשרת להתחיל מסע ארוך ומשמעותי, של התמודדות עם הבעיות והחולשות, מתוך התייחסות מתמדת לנקודה פנימית, שמכוונת, ורוצה.
- - -

חכמי הפנימיות (כמו לדוגמה הראי"ה קוק) מסבירים שתפילה אמיתית היא בעצם הצטרפות לתפילה המתמדת של הנשמה, כי הנשמה תמיד מתפללת.
כמו שמישהו מחליט פתאום לשים שתי אצבעות קצת מתחת לשורש כף היד שלו, ולהרגיש את הדופק של עצמו. זה קצת מוזר לעשות את זה, אבל דרך הרגשת הדופק אפשר לדעת כל מיני דברים על מצב הבריאות, וגם - להרגיש את הפעימה המתמדת של הלב.
כך גם בתפילה.
חלק עיקרי בתפילה הוא להצליח להרגיש את הדופק הפנימי, את הגל רצון הפנימי שאפשר לעלות ולגלוש עליו (כמו גולש גלים) אבל עיקר הגלישה היא מכוחו של הגל. מכוחו של הגל אפשר לקבל רצון וכוונה, שאיתם חוזרים למציאות ומקדמים אותה כל פעם קצת קדימה.
אחרי שמקשיבים לנשמה, פתאום כל דיבור וכל מעשה ואפילו כל מחשבה, יכולים לקבל תוכן, משמעות וייעוד.
לזאת ייקרא היסטוריה אישית.

(מתוך לימוד על תפילה, ועל הקשבה לנשמה)

שבת שלום
יעקב נוקד
ראש בית המדרש

07/07/2015

דברי טעם מפי הרב יהושע ויצמן, ראש ישיבת מעלות
על כך שאין לתלות את עולמנו הרוחני ברב כזה או אחר
ותן לחכם ויחכם עוד

https://www.youtube.com/watch?v=2ZsBFnJgfuE

יאיר כהן הפקות מוסיקליות - 0526587001 www.ycomusic.co.il כיוונים אל עצמי - חידוני טריוויה בטכנולוגיה חויתית החברה המובילה בישראל

03/07/2015

איך מתחילים נושא חודשי (של חודש תמוז) כמו "אלוהים?"
מתחילים אותו קודם כל בשאלות..
עלו כל מיני סוגים של שאלות.
ניסינו לברר מה השאלה הכי פחות חשובה, והגענו למסקנה שהשאלה הכי פחות חשובה היא: "האם אלוהים קיים?".
קודם כל בגלל שזאת שאלה ששייכת בעיקר לתחום השכל, וגם בגלל שבשכל היא לא פתירה, ואפשר להתחפר בה חיים שלמים בלי לצאת ממנה בחיים.
אבל הסיבה העיקרית שבגללה השאלה הזאת הכי פחות חשובה, היא שיש המון אנשים שיצהירו שיש אלוהים, ושהם דתיים מלאים, אבל בפועל הם יתנהגו כאילו אין אלוהים, או שהם יתייחסו אליו בתור גורם שצריך לרצות אותו.
ולהיפך, יש המון אנשים שיצהירו שאין אלוהים, אבל יחיו חיים מוסריים חזקים מאוד, ויותר מזה, הם יחיו בתודעה אמונית שיש דין, יש דיין, יש משמעות למעשיהם וגם כשהם לבד, הם יתנהגו כאילו מישהו רואה.
כנראה שהאדם הוא יצור יותר מתוחכם ממה שהוא תופס בשכל ומצהיר בפה.
- - -

גם פרשת השבוע ממחישה חזק את הענין. בלעם בהחלט תפס שיש אלוהים, וגם בלק ידידו. אבל הם ראו את אלוהים כמשאב שאותו יש לתמרן, כדי לפגוע בעם ישראל.
- - -

ולכן, שאלה חשוב יותר מהשאלה "האם יש אלוהים?", היא "מי אתה?", ו"כמה אתה מסכים להכניס משהו כמו אלוהים לחיים שלך?"
וזאת כבר שאלה בעבודת המידות..

שבת שלום
יעקב נוקד
ראש בית המדרש

26/06/2015

לקרוא למשהו בשם - זה בעצם לתפוס ולבטא את המהות שלו.

הרבה פעמים קשה לאנשים לקרוא לדברים בשמם, אם זה להגדיר באיזה מצב חיים אני נמצא, או למה אפשר לדמות את חיי הזוגיות שלי, או את העבודה שלי.
אחת הסיבות העיקריות אבל החיצוניות שיינתנו כהסבר לקושי הזה היא שזה אולי עוד לא הזמן לקרוא לדברים בשמם, או באופן אחר, יכולה להאמר אמירה כמו: "אני לא מצליח להבין עד הסוף מה קורה פה".
אבל לא תמיד זאת הסיבה האמיתית. לפעמים הסיבה האמיתית היא החשש להבין מה המצב, כי זה מפחיד.
- - -

בהיאבקות של יעקב אבינו מול המלאך, אחרי שיעקב נותר לבדו, אפשר לומר שהמלאך לא היה "פייר" עם יעקב.
כשיעקב שאל את המלאך מה שמו, יעקב ענה, ואז קיבל שם חדש, "ישראל".
באופן אבסורדי, הפסוק מייד אחר כך מכנה אותו שוב כ"יעקב", מה שאומר שהשם הוא סוג של קריאת כיוון (כמו שחברים של בחור שהתחיל קורס טיס יקראו לו "הטייס" אבל הוא עוד רחוק מזה).

ואז, כשיעקב שואל את המלאך לשמו, המלאך מתחמק "וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי?".
כאן עולה נקודה נוספת, יש דברים שהם עצמם ההתמודדות, והשם שלהם הוא ההתמודדות עמם, אבל אל שרשם אי אפשר להגיע, וגם אי אפשר להכריע אותם ב"נוק אאוט".
אם נעיין בפשט, נראה שלא כתוב שיעקב ניצח. י
מה שכן כתוב, הוא המלאך לא ניצח "וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ". גם המלאך קורא ליעקב ישראל לא בגלל שהוא ניצח את המלאך, אלא בגלל שיעקב בכלל יכול להתמודד מולו "כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל", אבל זאת התמודדות שאינה נגמרת.
יעקב רצה לקרוא למלאך בשמו, וכביכול להכריע אותו לחלוטין, אבל זה כבר יותר מדי.
- - -

ולכן, כאשר מחפשים את המנוחה ה"סופית", כאשר יעקב שואל את המלאך לשמו, המלאך עונה שזה לא רלוונטי, וכשיעקב רוצה לישב בשלווה, קופץ עליו רוגזו של יוסף.
השלווה היחידה שיעקב יכול באמת להשיג היא שלווה מתוך התמודדות מתמידה עם מה שהמלאך מעלה, ואז הוא יכול.
- - -

לפעמים גם בתחום הדתי, יש רצון להכריע כבר את כל האתגרים בנוק אאוט.
לפעמים אנשים יסתגרו ביישוב דתי מאוד, כדי להיות מוגנים מכל סוגי הבעיות.
אבל אפשר לראות בחוש, שההסתגרות לא עובדת.
איכשהו האתגרים מגיעים תמיד מבפנים, גם כיעקב נותר לבדו..
אולי הגיע הזמן לחדש את החשיבה על מה זה אומר לחיות חיים שלמים ושלווים, דווקא מתוך הנכחת מוקדי המאבק המתמיד בין האדם לבין קשייו הערכיים והאמוניים, ומתוך כך, יש אפשרות להיות "יכול להם", ואולי גם לזכות לשלווה, שלוות "כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל".
- - -

שבת שלום
יעקב נוקד
ראש בית המדרש .