24/07/2026
בסוף השבוע שעבר מלאו 27 שנים למותו של אשף המילים, המחוכם והמתחכם, שכל כך הרבה משיריו הצליחו למצוא את דרכם אל לב המיינסטרים, למרות שהוא בכלל לא חשב שהוא כזה.
"אני כותב רק כשאני מרגיש שאני מוכרח. אני משול בעיני למי שעומד לידו מישהו עם אקדח מכוון לרקה, ואומר לו: או שתכתוב, או שאני מעיף לך את הראש. אם אני בוחר שהוא לא יעיף לי את הראש, אז אני מוכרח לכתוב. למעשה, אף אחד לא מכריח אותי לכתוב, אני לבדי מכריח את עצמי. אם הייתי יכול שלא לכתוב, הייתי שמח."
בסוף השבוע מלאו 27 שנים למותו של אשף המילים, המחוכם והמתחכם, שכל כך הרבה משיריו הצליחו למצוא את דרכם אל לב המיינסטרים, למרות שהוא בכלל לא חשב שהוא כזה.
"כתבתי מעט מאוד בימי חיי." סיפר. "אני לא חושב שעברתי את המאה שירים. לא הרביתי לכתוב, קודם־כול, בגלל שלא ראיתי בזה ייעוד. הרבה שנים כתבתי רק כשמישהו דחף אותי לכתוב, או שבאו אלי מבחוץ וביקשו, ולא היתה לי סיבה לסרב. אני כותב לאט ומעט, ואין לי עם זה בעיה. בכלל לא רע לי עם היבול הדל מבחינה מספרית. יש הרבה מאוד התחלות או דברים במצב של חומר גלם, שעזבתי. אני לא כותב למגירה, ודברים שלא יצאו - או שהם לא נגמרו, או שלא מצאתי עניין להוציא אותם".
אחד מהשירים הללו, שמתאים מאוד למזג האוויר הנוכחי, הוא "שלל שרב", שהיה שיר מוזמן. זה לא מנע מאריאל לכתוב לו את אחד מהטקסטים המצוטטים ביותר בפזמונאות העברית, שגרר אחריו שלל אחר – שלל פרשנויות.
יהודה פוליקר שלח למאיר אריאל את המנגינה של "שלל שרב" בשנת 1987. השיר יועד עבור אלבומו של גידי גוב, "דרך ארץ". מנגינת השיר שעל הקלטת לוותה, כמקובל בשירת ג'בריש, כאשר בפזמון שמע אריאל את גוב מפזם 'שָׁה-לה-לה-לה-לי, שה-לה-לה-לה-לי' במנגינת השיר. לאקט הלא מודע של גוב הייתה השפעה גדולה על המילים. לימים סיפר אריאל שהג'יבריש הזה "הכתיב לי שהאותיות ש"ל, באיזשהו מקום – של"ל – מתאימות מאוד מאיזושהי סיבה. אז מזה נשאר 'שלל שרב'".
לאורך השנים נשאלו ונענו תהיות לגבי פירוש השיר. כחודש לפני מותו, ביצע אריאל את השיר בהופעה וסיפק סוג של הסבר על משמעותו: "זה שיר על תשוקת הסוף. אהבת הסוף. זה שיר על 'מותק החושך'". כשדחקו בו, שוב בריאיון: "על מה השיר הזה – על אישה או על תל אביב או על ישראל או על מה?", השיב: "גם וגם וגם".
גידי גוב מצידו טען שזה שיר אהבה של מאיר לתרצה אשתו, שיר על חייהם. "'יאהבוה ציירים, יציירוה שיכורים', 'והיא נרדמת בהקיץ'. ככה אני מניח. תשמע, אני לא דיברתי, אני אף פעם לא שואל על מה השיר. אבל הקסם ישנו במילים".
***
עדת המעריצים הקטנה אך נחושה של אריאל שימחה והטרידה אותו בימי חייו, והאזינה באדיקות לשירים, שהיו לפעמים קשים לעיכול. אבל לא יהיה זה הוגן אם לא נזכיר שהוא חתום על כמה וכמה שירים – אותם כתב לו ולאחרים – שמתוייגים היום בדברי ימי המוזיקה הישראלית כנכסי צאן ברזל.
מי היה מאיר אריאל ככותב? מדוע גנז כל-כך הרבה מיצירתו? בלשנו קצת אחרי הארס-פואטיקה של הפזמונאי-משורר וגם גילינו מה עמד מאחורי הלהיט הגדול ביותר שלו, שהפך מטקסט ביקורתי מתוחכם שמדבר למתי למעט להמנון מנחם, למורת רוחו. הסיפור המלא בקישור שבתגובה הראשונה.
ומי היה מאיר אריאל עבורכם ועבורכן? ספרו לנו בתגובות איזה שורות משיריו מקשטות את חייכם.
****
בתמונה: מאיר אריאל בקונצרט עם גיטרה בצוותא, 1979. צילום: עליזה אורבך. מתוך ארכיון עליזה אורבך, הספרייה הלאומית.