14/09/2026
יש שתי מילים שלמדתי בחיל האוויר שהולכות איתי עד היום,
ובעיניי הן יכולות ללמד לא מעט מנהלים שיעור במנהיגות:
"אני לוקח".
בעולם הטיסה יש רגעים שבהם האחריות צריכה להיות ברורה.
לא בערך, לא "חשבתי שהוא מטפל בזה", ולא שני אנשים שבטוחים שהשני אחראי.
כשאומרים "אני לוקח" המשמעות ברורה: האחריות אצלי.
עברו לא מעט שנים מאז התקופה שלי בחיל האוויר,
אבל את שתי המילים האלה לקחתי איתי לעולם העסקי ולעבודה שלי עם מנהלים.
אחת הבעיות שאני פוגש בארגונים היא לא בהכרח מחסור באנשים מוכשרים.
לפעמים יש המון אנשים מוכשרים בחדר, הבעיה מתחילה כשמשהו משתבש ופתאום מתברר שאף אחד לא באמת "לקח".
הפרויקט התעכב בגלל הספק, היעד לא הושג בגלל השוק,
העובד לא הצליח בגלל משאבי אנוש, לא קיבלנו החלטה כי ההנהלה עוד לא אישרה,
הלקוח עזב כי המחיר היה גבוה מדי....
ויכול להיות שכל ההסברים האלה נכונים,
אבל המנהיגות מתחילה במקום אחר: אני לוקח !
מה בתוך הסיטואציה הזאת נמצא באחריות שלי ?
מה יכולתי לעשות אחרת ? איפה הייתי צריך לקבל החלטה ולא קיבלתי ?
איזו שיחה דחיתי ? מה ראיתי ולא טיפלתי בו בזמן ?
מה אני הולך לעשות עכשיו כדי לשנות את התוצאה ?
חשוב לי להדגיש: לקיחת אחריות היא לא לקיחת אשמה,
אלה שני דברים שונים לחלוטין:
אשמה עסוקה בעבר ובשאלה מי לא היה בסדר,
אחריות עסוקה בעתיד ובשאלה מה אני יכול לעשות מכאן.
אשמה מקטינה אותנו. אחריות, בעיניי, מחזירה לנו כוח.
וזה נכון לא רק כשדברים משתבשים...
מנהל שאומר "אני לוקח" לוקח אחריות גם על האנשים שלו,
על התרבות שהוא יוצר בצוות, על ההחלטות הקשות, על התקשורת,
על התוצאות וגם על המקומות שבהם הוא עצמו צריך להשתנות.
זה לא אומר שהוא צריך לעשות הכול בעצמו. להפך,
מנהל טוב מאציל סמכויות, סומך על האנשים שלו, מתייעץ ויודע לבקש עזרה.
אבל יש דבר אחד שאי אפשר להאציל: את האחריות.
מאז חיל האוויר עברו הרבה שנים, אבל שתי המילים האלה נשארו אצלי כמצפן.
כשמשהו לא עובד, לפני שאני מחפש מי אשם או מסביר למה זה קרה,
אני משתדל לשאול את עצמי: מי לוקח ? שתי מילים - תפיסת ניהול שלמה.
מה המשמעות של "לקחת אחריות" מבחינתכם ?
