15/10/2023
בוקר טוב 🖤
השבוע שיהי מרגיש כמו יום אחד ארוך שפשוט לא רוצה להיגמר.
הלב של כולנו שבור לרסיסים על
כל האבדות, עד שאין עוד מקום להכיל את גודל הכאב העצום הזה.
מיליון סימני שאלה וסימני קריאה רצים לי בראש, פחד ובלבול בעוצמות שבימים הכי קשים בחיי לא הרגשתי.
המילה פרופורציה בעצמה מקבלת פרופורציה חדשה.
כל מה שאתמול הרגיש גדול וחשוב פתאום מרגיש קטן וחסר משמעות.
ביום ראשון בשבוע שעבר הרגשתי בגוף את הפריז הזה שאני כל הזמן מדברת עליו,
כשלוקחים לנו את הוודאות, כשמתערערת לנו תחושת השליטה,
לא הייתי מסוגלת לזוז, ישבתי קפואה מול הטלוויזיה ולא האמנתי למה שאני רואה ושומעת.
קיפאון מוחלט. אני יודעת מה צריך לעשות, להתנתק לרגע מהחדשות, לעשות משהו אחר ואני לא מצליחה, קמה למטבח וחוזרת לסלון בלי לזכור בכלל למה קמתי.
לא יכולה לחשוב על כלום, לא מסוגלת לדבר על שום דבר.
מתעוררת בלילה מחלומות נוראיים ועצב שפשוט לוחץ בחזה עד כאב פיזי.
מפחיד לדמיין מה מרגיש מי שהילד שלו נחטף, נפל או נרצח.
מרגיש לי שאני בוכה וכואבת על כולם כאילו הם הילדים שלי כאילו הם הילדים של כולנו.
ואתם יודעים מה, מבחינתי הם באמת הילדים של כולנו.
אני מדברת עם מטפלים ומאמנים וגם האנשים החזקים ביותר שמצוידים בכלים מדהימים קפאו לרגע מגודל הכאב והפחד. זה אנושי וטבעי.
ביום שני כבר התאפסנו, יצאנו לתרום דם, הרגשנו ברי מזל להיות עם סוג דם O ועמדנו שעות כדי לקחת חלק במלחמה הזו.
ביום שלישי אחי אמר לי שמחפשים תופרים לאפודים קרמים ללוחמים, נכון שאני יותר בעניין של לתפור תחפושות לפורים אבל הלכתי ויומיים פשוט תפרתי אפודים, ביום השני גם הבאתי את אמית ועדן לצוות הלוגיסטיקה.
הרגשתי שזאת המלחמה של כולנו וכולנו מגויסים, כל אחד עושה כל מה שהוא יכול.
מדהים איזו תחושה מעצימה ומשחררת יש בלהיות חלק, לתת, להיות משמעותי.
ממצב של קיפאון עברתי ל-מה אפשרי עבורי כרגע, מוכר לכם?
כל ההסברים מהתאוריה עובדים פתאום במציאות.
בטח שמתם לב שיש זירה פעילה נוספת, הרשתות החברתיות, המלחמה על התודעה שלנו ועל התודעה בעולם.
זאת מלחמה בפני עצמה, פתאום יש משעות ענקית לאנרגיה שלנו, למילים, לאותיות, האצבעות שבשגרה קלות על המקלדת פתאום יכולות להבין כמה כוח יש להן.
בואו נראה אם אפשר להפוך את המלחמה הזו לסיפור שבו האהבה מנצחת
ממש כמו שסרטון של חיילים אמיצים ששרים ומאמינים בעצמם מעורר בנו השראה, ממלא את הלב בגאווה, אמונה ואהבה עד כדי דמעות
ממש ככה גם אנחנו מחזקים אותם, האנרגיה שלנו, האהבה שמגיעה אליהם בצורת אוכל או בגדים חמים, מציף אותם בכוחות, מזכיר להם שאנחנו כולנו יחד