The Emile Zola Chair for Human Rights | הקתדרה לזכויות אדם ע"ש אמיל זולא

האם קריטריון שנראה ניטרלי יכול להיחשב כהפליה אסורה בפועל?

מבזק הארות פסיקה 118 פורסם - והוא עוסק בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה. במרכז הפרשה עמדה מלגת "אהבת עולם" של אוניברסיטת חיפה, שהתנתה זכאות בבגרות במקצועות היהדות – דרישה שחוסמת באופן קטגורי סטודנטים ערבים, שכן מקצועות אלו אינם נלמדים בבתי הספר שלהם.

בית המשפט שלח מסר חד לאקדמיה: לא הכוונה היא שקובעת, אלא מבחן התוצאה. כגוף דו-מהותי, האוניברסיטה מחויבת לשוויון מהותי ולא יכולה להדיר קבוצה שלמה ממשאבים ציבוריים, גם כשמדובר בכספי תרומות.

ד״ר נסרין חדאד חאג׳-יחיא מאירה את הפסיקה ומציגה תמונת מצב על החינוך הערבי בישראל. עו״ד סאוסן זהר מאירה את הפסיקה ומציגה את הרקע לפסיקתו של בית המשפט ואת השרשרת המתמשכת של תנאים מפלים במלגות.

קישור למבזק - בתגובות

במסגרת פסק דין שפורסם בשבוע שעבר על ידי בית הדין הארצי לעבודה, העוסק בקשר בין מכרזים ממשלתיים לשירותי רווחה לבין זכויות עובדים והתארגנויות עובדים, ובמיוחד בשאלה מה חובת המדינה כלפי ארגון העובדים כשהיא מוציאה מכרז חדש, הזכיר בית הדין הארצי לעבודה את מאמרם של נוי ברינט לירון דוד ושירן רייכנברג שניתחו את דו״ח מבקר המדינה שבחן את מדיניות מיקור החוץ של הממשלה, וזאת במסגרת זרקור ״צייד-גייסט״ מבית ״׳המשפט׳ ברשת: זכויות אדם״.

במסגרת זו, טענו ברינט, דוד ורייכנברג כי דוח המבקר אינו לוקח בחשבון את ההשלכות החברתיות על שירותי הרווחה ומתחשב, בעיקר, בשאלות כלכליות של תחרות.

גאים בעו״ד ועו״ס לירון דוד, בוגרת התואר השני של הקתדרה, תקנה, מהמחזור הראשון. כיום, דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה.
קישור למאמר ולפסק הדין בתגובות

10 לדצמבר 1948. יום זיכרון לזכויות האדם. זוכרות ומזכירות.

הדיון שהתעורר סביב וידויו של אודי כגן על פוסט הטראומה ממנה הוא סובל, כשהוא מעלה על נס את החשיבות של ההכרה במקרים אלה, מזכירה לנו את הטקסט שכתבה לפני שנים אחדות פרופ׳ דנה אמיר, במאמרה "OF KIND – שפת המעוול" (משנת 2018). אמיר מתארת כיצד השפה לעיתים הופכת את מחולל הסבל גם לדמות המרכזית הסובלת, בעוד הקורבן נדחק לשוליים. המחשבה הזו מזמינה לחשוב לא רק על הסבל שלנו, אלא גם על מה שהפעולות גורמות גם לצד האחר. מי שהזכיר זאת הוא ירדן, שהפוסט שלו מצורף. קישור לטקסט, בתגובה הראשונה.