03/10/2026
הם רקדו את הודו עוד לפני שכף רגלם נגעה בה.....
במשך שנים היא הייתה נוכחת בתנועות, במקצבים ובסיפורים של הקאטאק. אהבה משותפת שחיברה קבוצה מיוחדת, גם כשעבור רובם הודו הייתה עדיין מקום שמעולם לא ביקרו בו.
ואז הגענו.
המוזיקה פגשה את הרחוב. הסיפורים קיבלו פנים. ומה שחי עד אז באולם הריקוד הפך לחוויה שחלקנו יחד.
עכשיו, כשהמסע הסתיים, אני חושבת על מה שעוד יתגלה כשהודו תנחת בתוכם. כשיישמע מקצב מוכר, כשיתחיל שוב שיעור, כשאותה תנועה תזכיר פתאום אדם שפגשנו או רגע שחווינו כאן.
כי הודו נכנסת בך.
ולפעמים רק כשאת מתרחקת ממנה, את מבינה כמה עמוק.
לאיילה ולכולכם תודה שנתתם לי להיות חלק מהמסע שלכם. הגעתי ללוות אתכם, וגם אני חוזרת עם משהו חדש בתוכי.
אלה כמה מהרגעים שלנו.
אני מסתכלת עליהם וכבר מתגעגעת. ❤