פתרונות חדשניים להצלחה בלימודים

טוב מזכירה לכם לגבי סדנה חוויתית שאני עומדת להעביר בשבוע הבא. הסדנה מיועדת לעד 6 משתתפים והיא כמעט מלאה. מי שמעוניין נא ליצור איתי קשר.

בקרוב בראשון לציון סדנה חוויתית בנושא הוראת שפה באמצעות פאזלים . הרישום יחל ב 1.8.24

הורים לילד עם הפרעת קשב? חשוב שתדעו:

1. הפרעת קשב היא הפרעה "נעלמת" אי אפשר לראות אותה ובגלל זה הרבה פעמים קשה "לעלות" עליה בזמן.
זו הסיבה שילדים רבים מתקשים בלימודים אבל במקום לקבל את המענה המתאים להם, מלמדים אותם באותה שיטת הוראה כמו כולם ואז הם ממשיכים להיכשל. חשוב כל כך לאבחן בסוף.

2.
לא כל ילד עם הפרעת קשב צריך טיפול תרופתי.
אני לא רופאה אבל שנים של עובדה עם ילדים
ובני נוער עם הפרעת קשב לימדו אותי כי יש "לחנוך
לילד על פי דרכו". דין טיפול אחד לא יהיה כדין
טיפול אחר. איבחון ומעקב מקצועיים ורציניים
מלמדים מה צריך להיות הטיפול.

3.
אין כזה דבר חוסר מוטיבציה. יש מוטיבציה חסומה.
איך זה קורה ואיך משחררים? מוטיבציה חסומה קורת כשהילד לומד שכל פעם שהוא מנסה הוא נכשל ואז הוא מרגיש לא שייך ולא חלק מקבוצת החברים שלו.
מאחר ואף אחד לא רוצה להרגיש לא שייך, הוא יפסיק לנסות ויגיד שנכשל כי לא למד. ככה הוא " לא" אשם בציון הנכשל ולתפיסתו לא יחשבו שהוא לא חכם
כי הרי לא למד מלכתחילה.

4.
הפרעת קשב= חוסר גבולות בבית.
ילד עם הפרעת קשב לא קם באמצע השיעור
ומטייל בכיתה כי הוא חצוף וההורים שלו לא שמים
לו גבולות. הפרעת קשב היא גם אימפולסיביות
ולעיתים חוסר יכולת לשלוט בדחף. הקושי נמצא בכימיה של המוח, לא בחינוך.

5.
לכל ילד עם הפרעת קשב יש הורה כזה.
סטיסטית המרכיב הגנטי הוא משמעותי. מדובר
ב 80 אחוזים מהילדים שיש להם הורה עם הפרעת
קשב. יחד עם זאת לא מדובר ב 100 אחוזים
כלומר צריך לבדוק מדוע. להבין מה בסביבה
משפיע על הופעת הפרעת הקשב.

מקווה שלא העמסתי אבל חשוב לדעת כדי לתת לילד שלנו את הטוב ביותר.
שבת שלום, צאו החוצה, הטבע בשיא פריחתו.
ליאת.

כשאני שומעת שלילדים עם הפרעת קשב אין מוטיבציה
אני תמיד מסבירה שזו טענה לא נכונה בעליל ואין לה שום אחיזה במציאות.

אנחנו טועים לחשוב ככה כי אנחנו רואים ילד שלתפיסתנו לא מנסה לא משתדל לא מתאמץ.

האמת קל לחשוב ככה. ככה מלמדים אותנו כל החיים.
מי שלא מנסה סימן שאין לו רצון לשנות.
אבל אני רוצה להציע תפיסה אחרת.

לא מדובר בחוסר מוטיבציה אלא במוטיציה חסומה.
כן, חסומה.חכו עוד רגע. מיד מסבירה.

אין מישהו שאין לו מוטיבציה. יש מי שהמוטיבציה נעצרת אצלו. איך זה קורה?

תופתעו אולי לשמוע אבל מוטיבציה חסומה מקורה
דווקא בפחד להיות לא שייך.

ילדים עם הפרעת קשב כל כך רבים להיכשל
כל כך רגילים שלא להיות חלק מתוך הכיתה, החברים שלהם, בית הספר. עכשיו, תראו לי מישהו שלא רוצה להיות שייך. מישהו שלא רוצה להיות חלק במשהו.
מישהו שרוצה להיות לבד.

כשאנחנו פוחדים שלא להיות שייכים, אנחנו מפסיקים להתאמץ. כשאנחנו מפסיקים להתאמץ, אנחנו לא מנסים וזה מוביל למחשבה שאין לנו מוטיבציה.

מרוב ניסיונות להצליח והכישלונות שמגיעים אחרי
ילדים עם הפרעת קשב מרגישים דחויים, אז הם מעדיפים לא לנסות. כבר עדיף להגיד לעצמנו שלא ניסינו ולהיכשל. ככה אנחנו לא חריגים, ככה אנחנו לא שונים.

אם אנחנו רוצים לעורר מוטיבציה אצל הילדים שלנו
אנחנו צריכים לבדוק איפה אנחנו יכולים לחזק את תחושת השייכות ורק אז לגייס אותם ללמוד, לנסות, לפתח תקווה להתחלה חדשה.

שלישי, פעמיים כי טוב.
בואו נעשה טוב לילדים שלנו ונעזור להם להצליח.

ולפעמים את קמה בבוקר, מתארגנת ועל הדרך פותחת את הנייד. פתאום את שומעת צפצוף של הודעה נכנסת.
את מסתכלת ומגלה מה זה באמת אומר להיות משמעותית.

אני יודעת שאני כותבת הרבה על העבודה שלי, על התלמידים שמגיעים אלי, על האמונה שלי במקום שלי לעזור לכל מי שצריך אבל אין כמו לקבל הודעה כזו.
שנים אחרי שתלמידה היתה אצלי שלא רק שהיא זוכרת את מה שעשינו ביחד אלא שהיום, כשהיא בוגרת, היא עצמה עוזרת לתלמידים מתקשים ולא רק, אלא שהיא
עושה כל מה שאפשר כדי להנגיש להם את הכלים הומיומנויות הכי טובות שיש.

והבקשה שלה לא רק שריגשה אותי אלא הזכירה לי את מה שלפעמים ביומיום קל לשכוח. כשאתם נמצאים
במקום שאתם אמורים להיות, אתם הכי משפיעים על מי שמסביבכם.

כן, יצא מרוגש אבל זה בדיוק מה שהיא גרמה לי להרגיש🙂

ילדי קשב הם ילדים שכל בוקר קמים למלחמה
ורק בערב אחרי שיעורי הבית הם יוצאים להפוגה
עד ליום הבא.

בית הספר הוא עבורם זירת מלחמה
הכיתה היא הקרב והציון הוא סיומה של עוד
מערכה .

זה אולי נשמע מוגזם אבל אם תחשבו על זה
לעומק זו המציאות.
לקום כל בוקר ולהתעמת עם האתגרים
של הפרעת הקשב. לנסות ולעבור יום שלם
כשקשה להתרכז ולהקשיב כל הזמן למורה.
לא לתת לרעשים הפנימיים לנהל את ההתנהגות
בכיתה. לשבת כל שיעור עם הפנים קדימה.
לקרוא מהלוח, לקרוא מהספר, להשלים את מה
שצריך מהחוברת. להגיע הביתה ולעשות שיעורים,
ללמוד למבחנים, לסכם עבודות, לארגן ילקוט
ולדעת שמחר הכל יתחיל מהתחלה.

אבל מלחמה יכולה להסתיים בשלום.
בילד שמגיע לבית ספר מרצון. במורים מרוצים,
בציונים טובים, בימים טובים ורגועים.

כשמגיעים מוכנים, כשלומדים טכניקות
טקטיקות כלים ומיומנויות, הקרב נגמר, המלחמה מסתיימת וזמנים של שקט הצלחה ורוגע מגיעים.

הגיע הזמן לחיות בשלום,
ליאת.

לפעמים אני פוגשת הורים שמספרים לי שהם לא מבינים איך זה שהילד קורא מהר אבל לא יודע
לענות על השאלות ששואלים אותו על מה שקרא.

אני ממש מבינה את הבילבול.
למדנו שאם מישהו קורא מהר, הוא בטוח מבין
כל מילה ומשפט, אז מה הבעיה לענות על השאלות.

אבל פה בעצם נמצאת התשובה.
קריאה מהירה היא לפעמים רק קריאה מהירה.
הילד רוצה להראות שהוא יודע אז הוא רץ עם המילים.
לא עוצר לרגע גם להבין אותן. לעיתים רבות מדלג
על מילים או משמיט כי מדובר המילה ארוכה או
קשה לביטוי, העיקר לסיים.

לקרוא מהר זה מצוין אבל אם לא מבינים חצי
מהמילים הסיכוי להצליח בתשובות הוא די נמוך.
זה קורה כי ברגע שלא מבינים אין הבנה של החומר.

קריאה מהירה לבדה לא מספיקה.
היא צריכה להיות גם רהוטה ללא מאמץ ובאופן אוטומטי. אם זה לא קורה, הילד משקיע את רוב
המאמץ שלו בניסיון לפענח מה הוא קרא ודי
נתקע שם.

מה עושים כדי לשפר את הקריאה ואת הבנת הנקרא?
משתמשים באסטרגיות קריאה.
מפתחים מודעות לחשיבות השטף בקריאה.
מכירים את רכיבי השטף והמשמעות.
תירגול בדרכים שונות ומגוונות.
הרחבת אוצר המילים.
פיתוח יכולות זכרון וחשיבה.

חשוב לי להגיד שמי שיש לו קושי בקריאה ובהבנה
שלה יגלה גם קושי בשיעור המקצועות. אפילו מתמטיקה
שנחשבת מקצוע ריאלי. אם לא מבינים את השאלות
אי אפשר לענות תשובות נכונות.

נ.ב
תאמינו או לא. לבדיקה של שטף קריאה יש נוסחה.
מכפילים את כמות המילים שקוראים בשניה ב60 ומחלקים בזמן הקריאה בשניות, התוצאה תהיה ציון
קריאת המילים בדקה.
כיתה א 20-40
כיתה ב 40-60
כיתה ג 60-80
כיתה ד 80- 100
כיתה ה 100- 120
כיתה ו 120 ומעלה.

ברור לי למה קוראים להפרעת קשב, הפרעת קשב
אבל למרות זאת הייתי מסתפקת רק בקשב.

עם קשב נולדים כמו עם נקודת חן, עיניים ירוקות,
שיער חום ואצבעות ארוכות או קצרות.

וכן, מדובר בתרגום שלכאורה נאמן למקור
באנגלית אבל המילה Disorder מתארת מצב
של חוסר סדר, כמו מרמזת שההפך הוא סדר
אבל תגידו לי אתם מה ההפך מהמילה הפרעה.

ולא רק שנתנו לה שם עם תיוג לא מוצלח
חצי בכלל לא מכירים בה.
חושבים שהיא פיקציה ותרוץ לעצלנות.
והחצי השני שכן מכיר, נאנח בתחושת תסכול
מהמחשבה על ההשלכות שלה.

בקיצור,
בוא נחזיר את המילה הפרעה למילון.
ונתמקד בעובדה שלא רק שאפשר להתמודד
איתה אלא שאפשר להצליח בחיים בזכותה.

שבת שלום וכאלה,
ולא לשכוח שלישי בחירות.
המדינה הזו של כולנו. צאו להצביע.

כתבתי על זה בעבר, כותבת על זה שוב.
גם לבנות יש הפרעת קשב שרק שקל לפספס
בגלל שהן לא מייצרות "רעש".

מי שמסתכל מהחוץ ( וגם מקרוב)
חושב שהן מקשיבות פשוט כי הן שקטות.

אבל האמת שהן לא שקטות כי הן מקשיבות
אלא בגלל שהן בוהות.

בסוף לא רק שלא מבינים שיש להם הפרעת
קשב אלא שהמורה משבחת באסיפת
הורים ואומרת שאיזו חוויה שיש תלמידה
שקטה ונוחה.

ולא רק,
לפעמי זה בא לביטוי דווקא בדיבור ללא הפסקה
בגלל שאין שליטה בוויסות ובשליטה.
אבל קל יותר להגיד שהיא כזו דברנית,
קשקשנית ולא שקטה.

לפעמים קיימת רגישות יתר.
בכי לא נשלט שבמקום לחשוב אם הוא
קשור להפרעת קשב נחוה כילדה יותר מידי
רגישה.

לפעמים אלו קשיים חברתיים.
אין חברות, אין הזמנות, אין טלפונים,
יש מריבות או שתיקות ארוכות.

ויש גם קושי בהתארגנות וגם בסיום משימות.
איחורים בהגשה, שיכחה קבועה והכי קשה
לעמוד בזמנים שנקבעו על ידי אחרים.

הפתרון הוא פשוט וקל
עושים איבחון גם אם יש את החשש הכי קל.
עדיף לדעת בדיוק מה יש כדי לדעת מה לעשות.
כשיש תשובה יש פתרון, יש ביטחון, יש הצלחה.

שבוע ראשון הסתיים
עכשיו נשארה שנה שלמה.
שתהיה לנו רק שנה טובה,
ליאת.

כל אחד סוחב איתו שק של ציפיות.
שק שמתמלא מעט בכל יום מחדש.
עם הזמן הוא נהיה כבד, וממש אפשר
להרגיש את המשקל שלו.

המשקל שמזכיר לנו בכל רגע שמשהו
יכול להתנפץ לנו בפנים.

כי כשאנחנו מצפים, אנחנו יוצרים לעצמנו
בראש משהו ורוד כזה, ומתעלמים מהעובדה
שלפעמים זה לא הכי ריאלי.

אז נכון, השק שלנו מתמלא מעצמו, וכמעט
בלתי אפשרי שלא לצפות, אבל בואו נודה בזה
שאף אחד לא באמת מנסה למנוע את זה.

השק עולה על גדותיו, עד אפס מקום, וכל פעם
שאיזו ציפייה נופלת ממנו, אנחנו מתכופפים
להרים אותה ומחזירים לשק, דוחסים אותה,
ממשיכים להכביד על עצמנו, בתקווה שגם
היא תתממש.

מדי פעם צריך להוריד את השק.
לשים אותו בצד ולנוח.
לתת לדברים לקרות מעצמם, ואולי אפילו
להפתיע אותנו.

מדי פעם צריך לנסות להקשיב למשפטים
המאוסים שכולנו שונאים, אולי זה יעזור קצת.

כי בתכלס, ציפיות באמת יש רק בכריות,
וגם אותן רק אמא מצליחה לשים כמו שצריך.

למרות שהציפיות לפעמים דרך טובה גם לדרבן
את הילדים להצליח זיכרו כי, אם הילדים מרגישים שעמידה או אי עמידה בצפיות של ההורים
הם תנאי לאהבתם והערכתם אליהם זה יכול
להיות מאוד מייאש.

חייבת להיות אבחנה מאוד ברורה בין ההתייחסות למעשה שהילדים עושים לבין ההתייחסות לילדים עצמם. הילדים חייבים לשמוע:

“לא משנה מה תעשה, תמיד אוהב אותך!“
“זיכרי תמיד! לא משנה מה יקרה תמיד אוהב אותך!“
“למרות שרבנו, אוהבת אותך!“
“למרות שהענשנו אותך, אוהבים אותך“.
הפרידו את המעשים והתנהגותם ממי שהם.
( מתוך איך לגדל ילדים מאושרים).

ילדים בכלל וילדי קשב בפרט הולכים עם מטענים
גדושים של תחושת תסכול, עלבון וכישלון.
כהורים קשה לנו ביום יום להכיל בכל פעם
את הצרכים שלהם. הרי גם לנו יש את
הסף שלנו ועדיין. ככל שנקפיד לחזר, לתמוך
להעצים ככה נוכל לגדל ילדים מצליחים.
כאלה שמאמינים בעצמם ויכולים להתמודד
עם הפרעת הקשב ולהצליח ביחד איתה.

מילה טובה או שתיים, באמת שלא צריך
יותר מזה ( פעם ביום מינימום ).
שבת שלום,
ליאת.

היום רציתי להזכיר,

1. הוראה בעזרת טכנולוגיה מלהיבה ממש לא
מחייבת מומחיות בטכנולוגיה. להיפך,
המיקוד הוא על הומניות, יצירתיות וחוויה.

2 הידע הפדגוגי של המורים צריך את פרקטיקות ההוראה בטכנולוגיה יותר מאשר הטכנולוגיה עצמה.

3. הטכנולוגיה היא עוזר ההוראה של העתיד
קראתי פעם וכמה שהסכמתי עם הביטוי הזה.
כשהטכנולוגיה הופכת עוזר הוראה היא מאפשרת
לנו כמורים להתבונן על ההוראה שלנו בצורה
רפלקטיבית ולדעת מה מקדם ומה לשנות.

4. השימוש בטכנולוגיה לא אומר שבהכרח
מדובר בחדשנות. בישראל עדיין מרבית
המורים משתמשים בהם למשימות בסיסיות
כמו בניית מצגות או העברת שיעור בזום.
בלי לעשות את ההתאמות הנדרשות.
בלי לעודד חשיבה אחרת או תפיסות חשיבה
חדשניות.

5. טכנולוגיה בהכרח עוקפת קושי בלימודים.
לא להשתמש בה זה באמת לעשות עוול
לתלמידים שמתקשים בכל שיטת הוראה אחרת.

רביעי היום. אל תהיו זרים.
אם התחברתם למה שכתוב, תכתבו גם אני
אם לא, ספרו לי למה ( אחרת איך אעשה
מהפכה בהוראה מותאמת?)

יום נהדר, רק בריאות.

מחסומי קריאה הם יצורים מעצבנים ועד
שלא עושים משהו איתם, הם פשוט מסרבים להעלם.

אחת הסיבות למחסום קריאה היא מילים קשות.
הילד נתקל במילים שהוא לא מבין ואז יש לו
כמה אופציות:
1. לשאול את ההורים שלו ( אם הוא בבית).
2. לשאול את המורה ( אם הוא בכיתה).
3. לפתוח מילון ( אף אחד לא עושה את זה יותר).
4. לשאול את הדוקטור הידוע בעולם- גוגל.
5. לשאול חברים ( שגם הם לא יודעים).
6. להתעלם ולהמשיך לקרוא בתקווה שזה יסתדר.
7. להפסיק לקרוא ולוותר על הקריאה.

עכשיו,
רובם ידלגו על המילה.
כמה יבינו בסוף את המשמעות שלה?
שאלה מצוינת שמאוד תלויה ביכולת לעשות הקשרים.

אם הילד פיתח את היכולת היא יצליח להבין
מה משמעות המילה מתוך ההקשר של המשפט
אבל מה אם לא?

כמו כל יכולת למידה מדובר במיומנות
שאפשר לפתח.

כתב סתרים יכול להיות אופציה נהדרת
ללמד הקשרים, וזה בדיוק מה שעשינו
אתמול בשיעור עם תלמידה מקסימה.

בניתי משחק המבוסס על כתב סתרים.
המטרה היתה לפענח אותו כאשר
המילה הנסתרת היתה כתובה בגיבריש

כל פעם שמגיעים למילה שכתובה
בגיבריש היה צריך לנחש ולהציע מילים/ מילה
שיכלו להתאים.

מה שמחזיר אותי למשהו מאוד חשוב
שאני תמיד אומרת: ככל שתבינו מה שקראתם
( בכל שפה גם מתמטיקה) ככה הלימודים
יהיו יותר אפקטיביים וכשזה קורה הציונים
עולים בהלימה.

חם בחוץ, לכו לבריכה בכל זאת קיץ.
שבת שלום